בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אף אחד לא האמין, אבל מייקל ויק יצא מהכלא וחזר לשחק פוטבול, ובגדול

מייקל ויק היה הספורטאי הנערץ ביותר באמריקה, אבל אז הוא פיתח תחביב - התעללות בכלבים. הוא נשלח לכלא, ולא היה אמור להראות יותר את הפרצוף שלו בציבור. רק טוב לבו של בוס אחד בפילדלפיה הפך אותו לקוורטרבק שלישי בקצה הספסל. אחרי שנה הראשון עזב, אחר כך השני נפצע, ואז עלה מייקל ויק למגרש והוכיח מיהו שחקן הפוטבול הטוב בעולם. פלייאוף האן-אף-אל מתחיל, ואמריקה לא יודעת איך לאכול את האגדה הזאת

תגובות

2010 היתה שנה שבה נסדק הדימוי המצוחצח של לא מעט ספורטאי-על בארצות הברית: ההחלטה של לברון ג'יימס "לקחת את הכישרון שלו" לסאות' ביץ', פלורידה, כדי לשחק במיאמי היט, ובעיקר הדרך שבה עשה זאת - בתוכנית מיוחדת בשידור חי בטלוויזיה, בלי הודעה מוקדמת לקבוצות שהיו איתו במשא ומתן - טירפדו את סיכוייו לרשת את מייקל ג'ורדן כמלך הכדורסל של כל הזמנים, והפכו אותו לשחקן השנוא באן-בי-איי; טייגר וודס לא ניצח באף טורניר גולף, לאחר שבשלהי 2009 התגלה כנואף סדרתי עם העדפה לשטאנץ השחורדיני-סיליקוני; אנדרה אגאסי הודה שעישן קריסטל-מת' כשהיה טניסאי פעיל; והקוורטרבקים המעוטרים בן רות'ליסברגר (האשמות בתקיפה מינית שנסגרו בפיצוי כספי מחוץ לבית המשפט), וברט פארב (ששלח לעובדת בניו יורק ג'טס צילום של זכריותו המתפרצת), נקשרו במעשים שמתאימים יותר לבית הנשיא מאשר למגרש הפוטבול.

לעומת כל אלה, בניגוד לכל הציפיות ולכל היגיון, ספורטאי אחד עשה את הכיוון ההפוך: בתוך שנה, הפך עבריין שריצה 19 חודשים בכלא פדרלי, מאויב הציבור לדמות ראויה לחיקוי. מייקל ויק, שבאוגוסט 2009 חתם בקבוצה היחידה בליגת הפוטבול המקצוענית (אן-אף-אל) שהיתה מוכנה לגעת בו אחרי שהשתחרר מהכלא, שועט לעבר שיקום תדמיתי שנראה כאילו נלקח מאגדות שלא מיועדות לילדים: מגנגסטר שמארגן קרבות כלבים בלתי חוקיים, לספורטאי נערץ, שמציג יכולת אישית ספקטקולרית, קבוצתיות ומנהיגות. מראשות בית אן-אף-סי מזרח, האוהדים, השחקנים והמנהלים של פילדלפיה איגלס, לא מאמינים שהאגדה הזאת מתרחשת באצטדיון שלהם.

הדומיננטיות של ויק על המגרש והנתונים המעולים שהוא משיג, הופכים אותו למתמודד לגיטימי על תואר השחקן המצטיין של העונה. כמו בסרטים, בקרב הזה הוא מתמודד מול התשליל שלו: טום בריידי, כוכב ניו אינגלנד פטריוטס הלבן, המהוגן, הכל-אמריקאי, טוב המראה ובעלה של דוגמנית העל ג'יזל. אך גם אם יפסיד לו בקרב על התהילה, ויק ינצח במהות. בסגנון המשחק שלו, הוא משרטט מודל חדש ומשוכלל של קוורטרבק למאה ה-21, שבצלמו נבראו בני הדור הבא, טים טיבו מדנבר וג'ו ווב ממינסוטה.

העובדה שויק משנה את האופן שבו משחקים פוטבול, ושהישגיו על המגרש מקרבים אותו לקבלת סליחה ומחילה מהציבור, מעוררת התלבטות עזה שחוצה את גבולות עולם הספורט, ומחלחלת לחברה האמריקאית. ככל שהקאמבק שלו צובר תנופה, הדיון אודותיו מסתבך, מתפלפל ומתפתל: האם אמריקה מסוגלת לשכוח את הסבל שגרם אותו זוג ידיים מחונן, שכעת מחולל פלאים? האם הציבור מוכן לסלוח, או שבשמה של הערצת ספורטאים עיוורת הוא פשוט שכח מהעוול שנגרם? האם ויק הוא גיבור ששילם את חובו לחברה או אופורטוניסט שחמק מהעונש האמיתי? האם זהו ניצחון הרחמים על הנקמנות, או של תאוות בצע על העקרונות?

משאבת רייטינג

האירוע המכונן בסיפורו המתחדש של מייקל ויק התרחש באמצע נובמבר, באצטדיון של וושיגנטון רדסקינס. ויק סיפק הופעה נדירה של גיבור-על, מהסוג שהיה שמור לביקורים של ג'ורדן במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. הופעה שהיתה כולה חגיגה של כישרון חד פעמי במלוא הדרו. הוא הניע את האיגלס לחמישה טאצ'דאונים בחמשת המהלכים הראשונים במשחק, שכל אחד מהם היה וירטואוזי ומבריק יותר מקודמו. בנגיעה הראשונה ואחרי תשע שניות משחק הוא מסר טאצ'דאון על מגרש שלם. אחר כך רץ לעוד שניים בעצמו והוסיף עוד שלושה במסירה, אחד מהם שלוש שניות לתוך הרבע השני. האיגלס ניצחו 59-28 ומיד בסיום המשחק, ביקשו בהיכל התהילה את החולצה שבה שיחק.

"זה היה לא ייאמן", הילל מייק דיטקה, מאמן העבר האגדי של שיקאגו ברס. "זה כמו לראות גבר משחק עם ילדים". התקשורת, המעריצים וחבריו לקבוצה חוו גם הם הארה: במו ידיו (כלומר זרועות התותח שלצדי גופו) ורגליו (כלומר מנוע הסילון שמחובר לעכוזו), הפך ויק את פילדלפיה למתחרה משמעותית בליגה, והעניק לה סיכוי להגיע לסופרבול - גמר הליגה והאירוע הספורטיבי הנצפה ביותר באמריקה. "יש לנו את מייקל ויק ולא צריך להוסיף על זה כלום", התפאר הקורנר-בק דימיטרי פטרסון, "מדהים, נפלא. זה מטורף איך שהוא משחק עכשיו. הוא עומד עם הקוורטרבקים הכי טובים בליגה. הוא בשיאו וזה דבר יפהפה". לפני שלושה שבועות במשחק מול ניו יורק ג'איינטס שכבר זכה לכינוי "הנס במדולנדס", הוא עשה זאת שוב והוביל את האיגלס למהפך בלתי אפשרי ברבע האחרון, כשהבקיעו ארבעה טאצ'דאונים בשמונה הדקות האחרונות. עם ויק, שום משחק אינו גמור עד שהוא גמור.

וכאן בדיוק טמון המלכוד של מייקל ויק. ככל שהוא משחק טוב יותר, כך גם מתעצמת אי הנוחות שבצפייה בו. ההפרדה בין הפנומנליות לאכזריות היא בלתי אפשרית, שכן גם ויק עצמו מודה שאלמלא חשיפת הפרשה, תקופת המאסר הקשה, פשיטת הרגל, השינוי שנאלץ לבצע באורח חייו והלקח שלמד, ספק גדול אם היה השחקן הגדול שהוא היום. "הייתי צריך לעבור את מה שעברתי כדי להיות במקום שבו אני נמצא עכשיו", אמר לספורטס אילוסטרייטד. "אני בעמדה שבה אני מוכן סוף סוף להקשיב. זה מוציא ממני את המיטב". חבל רק שכל אותם כלבי פיטבול נאלצו למות בייסורים כדי שנזכה לראות את הגדולה הזאת.

"מייקל ויק משחק כל כך טוב שאפילו כלבים מריעים לו", צייץ בטוויטר דארנל דוקט, שחקן האריזונה קרדינלס, עוד לפני מחצית המשחק מול הרדסקינס, כמו כדי לאשש את הדואליות. "יצאנו למגרש כמו פיטבולים מכלוב", סיפר אחרי המשחק חברו של ויק לקבוצה, דשון ג'קסון תוך שימוש פרובוקטיבי בדימוי החייתי. פעילי זכויות בעלי החיים חרדים מהקלילות שבה הפכו פשעיו של ויק למטבע לשוני, כמו גם מהסליחה הקולקטיבית המתקרבת, ומחלקים מחוץ לאצטדיון של פילדלפיה חולצה עם הכיתוב "מייקל ויק: לעולם לא נשכח".

גם בהנהלת הליגה מתקשים להתמודד עם מבחן ויק. הם כמובן לא ששים למתג עבריין מורשע שנושא כתם מוסרי בלתי-מחיק בתור נער הפוסטר של הליגה. הם מעדיפים מודלים לחיקוי כמו בריידי או פייטון מאנינג מאינדיאנה קולטס, אבל תצוגות הפלא של ויק הן משאבת רייטינג שמכניסה לליגה הרבה מאוד כסף. "אנחנו צריכים שהילדים שלנו יראו את סיפור ההצלחה הזה", אמר רוג'ר גודל, הקומישינר (המנהל) של הליגה, כשהוא מנסה לחלץ מוסר השכל חינוכי מהדולרים שמחליפים את אישוניו עם כל שידור של ויק. באותה הזדמנות הוא גם מנסה להשכיח שבצעד פופוליסטי וצדקני, הוא העניש את ויק מעבר לגזר הדין ומנע ממנו לשוב למגרשים מיד עם שחרורו.

עכשיו הוא מזיל ריר מקרבות הפלייאוף שעשויים לזמן לויק מאבק ראש בראש נגד דרו בריז, הגיבור שסחף את ניו אורלינס המפוררת לאליפות, נגד קבוצתו לשעבר אטלנטה פלקונס, ונגד אחד מיריבי-העל בריידי או מאנינג, המתמודדים הטבעיים על מעמד הקוורטרבק הטוב בעולם. כל זאת כמובן, אם יעבור את גרין-ביי בסיבוב הראשון, ובעיקר את קליי מתיוס האימתני וצ'רלס וודסון, שחקן ההגנה של העונה הקודמת (ראו תיבה).

הנפילה הגדולה

עד השנה, הסיפור של מייקל ויק נשמע כמו טרגדיה אמריקאית קלאסית: אתלט שכישרונו הגדול חילץ אותו משכונת המצוקה בה גדל בניופורט ווירג'יניה, ומחיי העוני שלהם נידון כשנולד לשני הורים בני פחות מעשרים וחסרי השכלה - היישר לתוך המותרות והעושר. אולם מנטליות הרחוב שהושרשה בו היתה חזקה ממנו וגרמה לנפילתו.

ויק סומן כבר מגיל צעיר על ידי בן דודו מדרגה שנייה ארון ברוקס, שהיה הקוורטרבק המוביל של ניו אורלינס סיינטס, עד שהגיע בריז. אחר כך הפך לכוכב גדול בתיכון ובמכללות: הוא שבר שיאי ריצה ומסירה לקוורטרבק כבר בשנתו הראשונה בווירג'יניה טק, והיה לקוורטרבק השחור הראשון בהיסטוריה שנבחר ראשון בדראפט. הוא עשה זאת אחרי שנתיים בלבד בקולג': הצורך להבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתו גבר על תשוקתו לתעודה אקדמית.

בספטמבר 2001 השתתף במשחק הראשון שלו במדי אטלנטה פלקונס. בתום תקופת הסתגלות קצרה בליגה, הפך ללהיט. המהירות, הפיזיות והקשיחות של ויק יצרו מוטציה של קוורטרבק עם רץ אחורי, שמוטט את ההגנות האומללות שלא ידעו ממה לחשוש יותר - מהטילים ארוכי הטווח שהוא משלח, או ממשחק הריצה שלו. הוא היה אחד השחקנים המלהיבים באן-אף-אל, אחד הנערצים בעשור האחרון - בוודאי עבור ילדים שחורים, בעל המשכורת הגבוהה ביותר בליגה, ונבחר לא פעם למשחק האולסטאר של הפוטבול, הפרובול. אבל קבלת החלטות לקויה ואופי בעייתי הרחיקו אותו מהגדולים באמת, אלו שלא רק מנפקים מדי פעם מספרים מרשימים והצגות, אלא שומרים על יציבות ואוספים טבעות אליפות. כמו הרבה אתלטים שמגיעים מהמצוקה אל הנחלה הכלכלית, גם ויק העדיף להסתמך על הכישרון הטבעי העצום שלו במקום לעבוד קשה באימונים, לצפות במשחקים ולנתח אותם, ולהשתפר.

ואז, באפריל 2007, הגיעה הפרשה שאישרה את הקלישאה המוכרת - אפשר להוציא את מייקל ויק מהשכונה, אבל אי אפשר להוציא את השכונה ממנו. שוטרים וסוכני אף-בי-איי שערכו חיפוש באחוזתו בווירג'יניה מצאו זירת היאבקות לכלבים ויותר מ-70 כלבים, רובם פיטבולים, שחלקם הגדול היו פצועים.

ויק, ביחד עם עוד שלושה חברי ילדות, הועמד לדין על ניהול קרבות כלבים בארגון שנקרא "באד ניוז קנלז", על הימורים בסיכון גבוה ועל התעללות בחיות, שכללה לא רק קרבות בין הכלבים אלא גם תלייה, הטבעה, חשמול וירי. עורך דינם של הנאשמים ניסה להסביר, ובצדק, שקרבות כלבים הם חלק אינטגרלי מהחיים בשכונת מצוקה, שזו הדרך שבה צעירים מוכיחים את גבריותם ברחוב, ושהכסף שויק הרוויח בקריירה המקצוענית נתן להם הזדמנות להיכנס לתוך העולם הזה. בדומה להצהרה של הראפר ליל וויין בבית המשפט לאחר שנתפס עם סמים - "That's what niggers do" (זה מה ששחורים עושים) - כך גם כתב ההגנה של ויק נאחז בפגמים המוסריים שטבועים בחינוך הקלוקל שלו זוכים שחורים בני המעמד הנמוך בדרום הנחשל של ארצות הברית (ועד כמה הם באמת שונים מהותית מבעלי הקבוצות חובבי הציד?).

השופט האדסון, שניהל את המשפט, אמר בדברי הסיכום שלו כי "יכול להיות שחשבתם שמדובר בספורט, אבל זו היתה אכזריות. אני מקווה שאתם מבינים את זה עכשיו". ויק, שניסה להצניע את מעורבותו ב"באד ניוז קנלז", קיבל עונש קשה יותר משאר חבריו, משנתגלו שקריו על תרומתו המכרעת לארגון והרגלי עישון המריחואנה שלו. בדצמבר 2007 הוא נכלא, הושעה מהליגה, חוזה הענק שלו עם אטלנטה בוטל - הוא גם נאלץ להחזיר לקבוצה כ-20 מיליון דולר כשהתבררו פרטי הפרשה - החברות אותן פירסם התנערו ממנו, והוא נאלץ להכריז על פשיטת רגל.

שח ראש בראש

זמן קצר לפני שהשתחרר ויק למעצר בית במאי 2009, הוא פגש בכלא את טוני דאנג'י, המאמן לשעבר של אינדיאנפוליס קולטס. ויק ביקש להתאמן אצל דאנג'י, שאימן את פייטון מאנינג, וסיפר לו שהוא רוצה להיות אדם טוב יותר, אב טוב יותר לשלושת ילדיו ולחזור להיות מודל לחיקוי עבור כל הילדים שהעריצו אותו בעבר; לנסות למקסם את הכישרון שלו בפעם הראשונה. "הוא היה מאוד בטוח ביכולת שלו להיות שחקן טוב יותר בסיבוב השני", כתב דאנג'י בבלוג שלו, "אבל אני הייתי ספקן. לא ראיתי איך אחרי שנתיים הוא יכול להיות טוב יותר. אבל הוא צדק".

לויק היתה הרבה מוטיבציה להראות לעולם צד חדש שלו, בנוסף לצורך המיידי בפרנסה, שכן הוא עדיין תמך כלכלית בשבע נפשות שתלויות בו. מי שהחליט לתת לו את ההזדמנות הנוספת היה אנדי ריד, המאמן של האיגלס, שהתעניין בשלומו אצל דאנג'י. מכסת הקוורטרבקים של ריד אמנם היתה מלאה לחלוטין עם הסופרסטאר דונובן מקנאב ויורשו המבטיח קווין קולב, אבל לריד היו את הסיבות שלו: שני בניו, גארט ובריט, נלחמים כבר שנים בהתמכרות לסמים ועוברים בין בתי משפט, מכוני גמילה ובתי כלא. הוא ראה כיצד עבודה מסודרת עוזרת בשיקום ובכמה עוינות, צביעות וחוסר אמון נגוע הציבור כלפי עבריינים שזקוקים לתמיכה. "אני מכיר צעירים שעושים טעויות, משלמים עליהן וחושבים שהם השתנו ואז אף אחד לא נותן להם צ'אנס", התוודה בפני דאנג'י. "אני לא רוצה להיות כזה. אם ויק אכן השתנה ומחפש הזדמנות, אני אהיה זה שייתן לו אותה". בקיץ שמר ריד את הרעיון לעצמו ונתן לויק להמשיך להתאמן עם דאנג'י. בעקבות עצה שקיבל מבניו, הוא החליט לדבר עם ויק בעצמו והשתכנע בנוגע לנכונותו לבצע את השינוי הנדרש.

האדם הבא שריד עירב היה ג'פרי לורי, הבעלים של פילדלפיה איגלס; פעיל בארגוני זכויות בעלי חיים שמגדל שני כלבים - את אחד מהם הוא הציל מידי בעלים מתעללים - ועל קירות משרדו תלויות תמונות של גיבורים חברתיים כמו רוזה פארקס ומרטין לותר קינג במקום תמונות שחקני המועדון. כשריד טילפן אליו בחופשת הקיץ ושאל אם הוא חושב שמגיעה לויק עוד הזדמנות, התגובה שלו היתה "פאקינג כן!" לורי נפגש גם הוא עם ויק ונשבה מיד לאחר שראה אותו מפסיד בשח - משחק שגילה בכלא - לבנו השחמטאי בן ה-14, אחרי קרב מתיש בן 90 דקות.

"הרגשתי שהוא מבין כמה נוראה היתה התרבות שבה השתתף", סיפר לורי. "זה לא היה רק האובדן החומרי שהוא חווה. זה לא היה זיוף, ראיתי בעיניים שלו חרטה ענקית". לורי שנאלץ להתמודד עם מחאות אוהדים, דואר שטנה וציניות תקשורתית, חושב שהתגובה הזאת מיותרת. "הזדמנות שנייה היא העיקרון שסביבו בנויה המדינה הזאת, ואני גאה להיות זה שנותן לו אותה. האיש שילם את חובו לחברה וישב בכלא". עכשיו לורי טוען ששופטי המשחק הם שלא נותנים לויק הזדמנות שנייה, לא נותנים לו מספיק כבוד ומאפשרים לשחקני ההגנה היריבה להכות בו כפי שאינם מרשים לעשות למאנינג ובריידי, למשל.

עוגה לפרצוף, כדור לרגל

מי שבכל זאת לא השתכנעה בנוגע לכנותו של ויק היתה דווקא אמו, ברנדה. בסיום עונת 2009-2010, שבה ניגן בנה בצניעות כינור שלישי למקנאב וקולב, היא חזתה בהיסטוריה חוזרת על עצמה. ויק שב להסתובב עם חברי הילדות הבעייתיים בווירג'יניה, אירגן מסיבות ענק בביתו והתרחק מאורח החיים הספורטיבי שלו התחייב.

ביום הולדתו השלושים, ב-26 ביוני האחרון, תיכנן ויק מסיבה ענקית בביתו, למרות מחאות אמו. הוא פירסם אותה בטוויטר לכלל הציבור והתכוון לגרוף רווחים עם מחיר של 50 דולר לכרטיס. כמה שעות לפני פתיחת השערים הוא הלך למסעדה עם קיז'אפה, אם שניים מילדיו. קיז'אפה חשבה שיהיה מצחיק למרוח לו בהפתעה עוגת יום הולדת בפרצוף מול 400 איש. את ויק זה פחות הצחיק. כאילו שזה לא מספיק, הגיח מההמון קוונטין פיליפס, חברו המורשע מפרשיית קרבות הכלבים, ומרח עליו חתיכה נוספת. ויק המושפל איים על פיליפס ונטש בזעם את המקום. "זו אמנם היתה רק עוגה, אבל עדיין - זה היה מאוד משפיל", הוא הסביר. "הגאווה שלי בדיוק היתה בצומת דרכים וחשבתי לעצמי שאני פשוט חייב ללכת משם וזהו. כשהייתי צעיר יותר זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. הפעם פשוט עזבתי את זה והלכתי".

אלא שרבע שעה מאוחר יותר נמצא פיליפס כשהוא ירוי ברגלו. למזלו של ויק, פיליפס והעדים לירי לא שיתפו פעולה עם המשטרה והתיק נסגר מיד. ובכל זאת, צל כבד וחדש הוטל על הקריירה של ויק. ביום למחרת, התקשר ויק לריד ולדאנג'י שנזפו בו וקראו לו להסתלק מווירג'יניה. הוא רצה לדבר גם עם הקומישינר גודל, אולם לא היה לו האומץ הדרוש. בוודאי לא אחרי השטיפה שקיבל מאמא שלו. "פשוט ישבתי שם ובכיתי", שיחזר ב"ספורטס אילוסטרייטד". "אני יודע מה אני רוצה בחיים. אני יודע כמה אני יכול לתרום לקבוצה על המגרש. נמאס לי מהתירוצים וההתנצלויות. לא יכולתי לדמיין מה יקרה אם יקחו את זה ממני שוב. ואז ראיתי את המבט על הפנים של אמא שלי וראיתי את האכזבה בעיניים שלה. שמעתי מחדש את כל הפעמים שהיא נזפה בי בצדק ולא הקשבתי לה. היא אמרה לי שאני מביך. שאני לא לומד ולא מקשיב גם אחרי כמעט שנתיים בכלא. היא אמרה שהיא רוצה להתנתק ממני. בו במקום הבנתי שהפעם אני משנה את חיי באמת. אני הולך לעשות כל מה שמבקשים ממני ומתרחק מהטירוף הזה והסביבה הזאת".

והוא אכן שינה את דרכיו. בעצת קצין המבחן שלו עזב ויק את וירג'יניה והחל להתאמן ברצינות, לצפות במשחקים וללמוד מהלכים. אחר כך הגיע הטרייד ששלח את מקנאב לוושינגטון ופינה את הבמה לקולב - שנפצע בראשו כבר במשחק הראשון העונה - ולויק שהתנפל על ההזדמנות. הנעל הוחזרה לסינדרלה, עכשיו הגיע הזמן שלה למלוך. "המעבר לפילדלפיה שינה את הכל. יש לי זמן לעצמי. אני יכול ללמוד את המהלכים ולהשקיע. זה משהו שלא עשיתי בעבר. זה מדהים איך לכל דבר יש סיבה. אני מרגיש עכשיו שמישהו בירך אותי", אמר.

* * *

עם מסלול בלתי צפוי כמו זה של ויק, עדיין מוקדם לדעת אם הוא באמת השתנה או שהוא בסך הכל משחק את המשחק, עושה הצגה לצורכי שיקום התדמית, חוזה גבוה והטבות פיננסיות של מי שעדיין חייב לנושים מעל ל-20 מיליון דולר. "זה מה שאנשים אומרים", הוא התמרמר ב"ספורטס אילוסטרייטד". "אני לא חושב שלהגיד את הדבר הנכון זה מה שיביא לי חוזה חדש בקבוצה, או יהפוך אותי שוב לכוכב פרסומות. זה הכל תלוי במשחק שלי. האישיות שלי כבר מספיק מוכרת".

בין אם זו הצגה או הפנמה של שגיאות העבר, בינתיים נראה שויק הוא שחקן אחר. הוא הפך למנהיג. לא רק בחדר ההלבשה של האיגלס - שם הוא יודע מתי לגעור ומתי להחמיא, נערץ על ידי השחקנים הצעירים ומוערך על ידי שחורים ולבנים כאחד - כי אם גם בעיני יריביו. נדמה שהליגה כולה, שמפוצצת משחורים מהמעמד הנמוך שגדלו בשכונות שבהן עוני, פשע וכלא הם חלק בלתי נפרד מהיום-יום, משוועת להצלחה שלו. "אנחנו מעריצים אותו", הכריז חברו לקבוצה ג'ייסון אואנט. "הוא מתאושש וזה עוזר לו ולקבוצה שלנו. אנחנו לא מסתכלים עליו כעל קוורטרבק, אלא כעל השראה. הוא מי שעלה, נפל וחזר כדי לכבוש שוב את מקומו".

"כל יום הוא אתגר עבורי", אמר ויק אחרי המשחק הגדול בוושינגטון. "עדיין. וכך זה גם ימשיך להיות בשנים הקרובות. שום דבר לא הולך להשתנות חוץ ממני".*

שיא ושפל נקודות ציון בקריירה של מייקל ויק

* קבע שיא לשחקן עונה ראשונה בקולג'ים במדד היעילות לקוורטרבקים, בשיעור המסירות שהושלמו (60%) ומספר היארדים בכל מסירה (20)

* נבחר ראשון בדראפט 2001, הקוורטרבק השחור הראשון שעשה זאת

* ב-2004 היה לקוורטרבק הראשון באן-אף-אל שמסר ליותר מ-250 יארד ורץ יותר מ-100 (עם הכדור, כמובן), באותו משחק

* מארס 2005 - אשה בשם סוניה אליוט טענה שויק שהדביק אותה בהרפס. התביעה נפתרה מחוץ לבית המשפט

* ב-2006 הפך לקוורטרבק היחיד בהיסטוריה של האן-אף-אל שרץ עם הכדור יותר מ-1,000 יארד בעונה

* בסוף 2006 הוערכו הכנסותיו השנתיות ב-25.4 מיליון דולר, שני ברשימת הספורטאים המרוויחים. בין החברות שהיה עמן בקשר מסחרי: נייקי, EA, קוקה קולה ופאווארייד

* באפריל 2007 איתרה המשטרה את המתקנים שהכשיר לקרבות כלבים באחוזה שלו. באוגוסט הודה בארגון ומימון הקרבות ובהריגת כלבים, בנובמבר הסגיר את עצמו ובדצמבר נגזרו עליו 23 חודשים, 21 מהם בכלא פדרלי

* ביולי 2008 הכריז על פשיטת רגל

* ביולי 2009 שוחרר

* באוגוסט 2009 חתם בפילדלפיה, כקוורטרבק שלישי

* ב-9 בינואר 2010 מסר את הטאצ'דאון הרחוק ביותר בקריירה שלו: 76 יארד

* 21 בספטמבר 2010 - הופך לקוורטרבק פותח

* ב-15 בנובמבר 2010 הפך לקוורטרבק הראשון בהיסטוריה של האן-אף-אל שמוסר ל-300 יארד (בפועל מסר 333), רץ 50 (80), מוסר לארבעה טאצ'דאונים ומבקיע שניים בעצמו במשחק אחד



השילוב הקטלני: מייקל ויק, פוטבול ופיטבול. זה מה ששחורים עושים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו