בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסלול הייסורים של משרתי השירות האזרחי-לאומי

חילוני יכול להתנדב לשירות לאומי. ברור. הוא רק צריך להשתחרר מצה"ל על סעיף נפשי

תגובות

יום ההצדעה למשרתי השירות האזרחי-לאומי שנערך בשבוע שעבר בחסות הנשיא, שר המדע ועשרות מכובדים, לא חשף את מסלול הייסורים שעוברים כמה מהם. בישראל 2011, אם אינך ערבי או דתי, עליך להיות חולה בגוף או בנפש כדי ללמד ילדים בפריפריה, למשל.

יוסי (שם בדוי) הוא בחור רגיש ופסנתרן מוכשר. לקראת גיוס, הבין כי תרומתו לצה"ל תהיה קטנה עד שולית. הוא לא רצה לרקוד ולשיר, וגם כחייל קרבי איש לא חשב שיצליח. יוסי היה בדרך הבטוחה להיות ג'ובניק. "במקום לשבת בקריה ולבזבז זמן ומשאבים לצה"ל, או חלילה, להשתמט לחלוטין, אתרום שנתיים מחיי בשירות לאומי", אמר לעצמו ואף מצא את המסגרת - לימודי מוזיקה לילדים בפריפריה. גם רותי (שם בדוי) מצפון הארץ הבינה כי איש בצה"ל לא מחכה לה. בהיותה ציירת מוכשרת, ביקשה לעסוק בחינוך יצירתי.

אך לצה"ל יש כללים ברורים: אם הנער ערבי, חרדי, דתייה, או סובל מבעיות רפואיות קשות - ישוחרר בלי בעיה. אם לא, ייאלץ להיפגש עם פסיכולוג וקב"ן ולהבהיר כי הוא כל כך לא בנורמה, עד שראוי לו סעיף 21 - שחרור על אי התאמה נפשית - שילווה אותו לכל החיים. רק בעזרת אות הקין הזה, יוכל לתרום מזמנו בשירות הלאומי.

באופן מפתיע, יוסי ורותי הם חלק מקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שמוכנים לקבל את האות המבזה. "אני לא מעלה בדעתי שלא לשרת את המדינה", אומרת רותי, "ואם אלה הכללים, אין לי ברירה אלא לשחק לפיהם. אז יגידו שאני לא כשירה נפשית. אני הרי לא יכולה להפוך פתאום לדתייה".

במדינות מעט יותר נאורות שיש בהן גיוס חובה (גרמניה למשל) ניתן לעבור לשירות אזרחי מבלי להיחשב לא כשיר נפשית. בישראל לא. החוק השוויוני, ותפיסת "כל בחור וטוב לנשק", מקבעים את השיטה שיוצרת אלפי חיילים "נורמליים", שמבזבזים הרבה ועושים מעט. הקריה הרי תקלוט את כולם. אבל לאלו שלא רוצים לבזבז את זמנם, צה"ל לא סולח.

ועכשיו לשאלה הבנאלית: "מה יקרה אם כולם ירצו?" את התשובה ניתן למצוא בנאומו של כל רמטכ"ל בבקו"ם, המספר כמה חיילים לא התקבלו לצנחנים וגולני. בישראל רוב הנוער עדיין מוצף הורמונים של גיבורים, או נמצא בקצה השני של הסקאלה ולא רוצה בכלל. בין אם יבקשו ללכת לסיירת או להשתמט לחלוטין, אלה גם אלה לא ירצו לבלות שנה-שנתיים בחברת ילדים בדואים, או בריקון סירי לילה של קשישים. את המיעוט שדווקא כן רוצה, אפשר לכבד בשינוי החוק, לא רק דרך ימי הוקרה.



חיילים בתרגיל. ככה צריך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו