בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה אחת בשבוע | הדאגה אצל הנער יפה התואר

תגובות

הנער יפה התואר הזה, ששערו הסבוך, המלא והעשיר עוטר את פניו שכבר אינם ילדותיים עוד ועדיין רחוקים מבשלות, צולם על ידי רונן רוטפרב במצעד לציון יום זכויות האדם הבינלאומי בצהרי שישי לפני שבועיים בכיכר רבין. זה היה מצעד שיזמה האגודה לזכויות האזרח, והנער הזה, כמו אלפים רבים, ונציגי 130 ארגונים הפועלים למען סובלנות, הלך מכיכר הבימה החדשה, הלבנה והנועזת, דרך אבן גבירול אל כיכר רבין עקומת-המרצפות, ושם, ברגע שנעם רותם עלה להופיע עם "עזרה בדרך", ירד הגשם הראשון של הסערה הגדולה.

זהו נער שיופיו מחכה להבשלה, ובפניו מתחוללת דרמה של דאגה ומבוכה, מחשבה וריכוז, נחישות ותמיהה. אבל לא רק הנער, אלא גם הצילום הזה מחכה להבשלתו: הוא אינו פועל כתיעוד של הפגנה לזכויות אדם, אם כי צילומים אחרים של רוטפרב מאותו אירוע הם אילוסטרטיביים יותר, ומראים גם את מבקשי המקלט שהשתתפו בצעדה ובחורות, ומשפחות נושאות שלטים, וילדים על כתפי הוריהם. הצילום הזה, במהותו, הוא הבנה של צבע: הבורדו השחוק של החולצה העליונה על כתפיו הרחבות המוטות מעט מטה של הנער, הירוק המבצבץ של חולצת הטריקו התחתונה, הטורקיז החד-פעמי ככתם בעומק הים של עיניו, החאקי הדהוי של חולצת הגבר הצעיר שמאחוריו, וקווצת שיער כתומה, ארוכה ומתולתלת של מישהי, שאת פניה אין רואים. משחק הצבעים מאפשר גם יחסים בצילום: בין גילו של הנער שבמרכזו, ופניו החיוורים הנושאים עדיין התפרצויות אדומות שיעברו עם הזמן, ובין בגרותו שלו, בדמות הגבר הצעיר המטושטש שמאחוריו, שחולצתו כבר הוריקה, שזקן שחור עוטר את פניו. שתלתליו נסוגו ושיניו חשופות בחיוך.

צילום: רונן רוטפרב

זהו צילום שהאוביקט שלו מסעיר, שאפשר להשליך עליו, גם אם הוא כשלעצמו אינו מבקש זאת. רוטפרב הלוא אינו מבקש מהנער להדגים דבר. הנער מצדו אינו מודע להיותו מצולם ואינו מנסה להקרין דבר. להפך, הבעתו המודאגת, הרצינית, העמוקה והמקמטת את קשת הגבות מנהלת את פניו והוא אינו מצליח לכנס אותה. זהו צילום שבורדו קאראווג'ו מפכה בו בלי הכוונה. זהו צילום שמזהה משהו שהוא עצמו אינו יכול לטפל בו ואולי אינו מעוניין לעשות זאת.

אבל המבט בצילום לעולם אינו יכול להיות ריק. זהו טאדז'ו, שיופיו מעורר התפרצות ברברית, הנער של מאן, שהאמנות חוזרת אליו כנושא שוב ושוב. וזהו, במובן עמוק הרבה יותר, עכשווי וברור, הנער שצולם במצעד למען זכויות אדם לפני שבועיים בכיכר רבין: הוא הנער הנוטף טללי נעורים עבריים, שאינו לבוש עוד חול וחגור, אבל נלחם על דמותה של האומה שעתידה תלוי באידיאלים שלו. הנער שנלחם על הישרדותה של אומה שאסור לה להסתגר ולהתגדר ולהתבדל ולהפריד בין שולטים לנשלטים, בין אזרחים לבין פחות מאזרחים, שאבוי לה אם תמשיך לסנן, לסמן ולשנוא - אם חפצה חיים היא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו