בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחן 44

סיפור מהחיים

תגובות

>> לכל משפחה יש סיפורים מכוננים, המועברים מדור לדור. אצל משפחות ששרידיהן ניצלו מהתופת הנאצית, יש את הסיפור על בית סבא רבא העשיר בוורשה או בלודג', בוקרשט או בודפשט (רובם מצליחים לצמצם את הגיאוגרפיה כך שקהילות כפריות הופכות לפרוורי ערים ידועות). הסאגה המסופרת היא בדבר חלקות הקרקע שנגאלו בכספו של סבא רבא בפלשתין, בטרם התקדרו שמי אירופה. על פי הסיפור, העביר סבא רבא בידי שליחים ציוניים גואלי-קרקעות כספים, בתקווה שיום אחד יעלה לארץ ויתנחל על אדמותיו בציון, שנאמר "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".

אצלנו סופר שסבא רבא מצד אמי רכש שטחים עצומים, ואף נמצא קושאן על ידי אחד מהצאצאים, שאחז בפיסת נייר מקומטת הנושאת מספרים ושרטוטים. בהיותי רך בשנים, בשנת 1952, התכנס שבט הדודים, נציגות קטנה של האגף החילוני של המשפחה (לאותו סבא רבא היו צאצאים נוספים אי שם בקהילות שומרי שבת ומצוות, ואחרים שהיגרו).

דחוסים במכונית של הדוד היחיד שאחז ברשיון נהיגה, הפלגנו צפונה אל עבר מחוזות שטרם הכרנו. בין שדות מוריקים עצר הדוד, עיין בנייר המשורטט, והכריז "זהו, זה כאן". הבטנו על שדה מעובד. "זו האדמה שרכש הסבא רבא".

כדי להפיג את חוסר האמון בדבריו, קרא הדוד לעבר עובד אדמה רכוב על טרקטור בנימת בעלות: "אתה נוסע על השטח שלנו, חבר!" האיכר הביט בתימהון בדוד ובקהל המסתופף בלב השדה, נטל חציל והטיח אותו בשמשת המכונית. "אם לא תסתלקו מכאן מיד אני דוחף את הפרייבט לתוך הבוץ, חבר!"

נושא הקרקע עלה בהתכנסויות המשפחתיות, שנעשו המוניות יותר ויותר. יום אחד צץ נציג הפלג שומר השבת של המשפחה, רבי אלחנן, בנה של אסתרל'ה כלתה של הצ'וצ'ה חווה, ודרש לחלק את הקרקע לרווחת עשרות צאצאיו. העניין התגלגל לידי עורך הדין במשפחה, כלומר אלי.

עיון במסמכי הקרקע שבנדון ומניין אין ספור היורשים הביאו לתוצאה עגומה, ולכן הזמנתי את כל היורשים למבחן 44. הכינוס נערך בצוהרי יום. מאות יורשי הסבא רבא התכנסו מכל הארץ, מתפוצת קנדה ומגלות ברוקלין, ונדחקו על חלקת הקרקע הקטנה. החלקה הזעירה סומנה בסרט אדום בידי מודד מוסמך. בשתיים כבר החלו דחיפות ומריבות על מקום עמידה על נחלת האבות.

היסתי את כל הטוענים לקרקע: "משפוחה יקרה", קראתי אליהם, "הגיע זמן לחלוקת הקרקע שהוריש לנו סבא רבא, קרקע שנרכשה לפני שנים רבות. מבחן 44 שהבטחתי לכם הוא פשוט ומקובל בדיני ירושה. על פי מבחן זה, אם ערך העיזבון הוא זניח, אין מקום לחלוקתו בין היורשים. מדוע הוא נקרא "מבחן 44"? לפי מידת הנעל שלי שהיא 44. ועכשיו, אם אניח את רגלי על הקרקע וחלקי המיועד כיורש בקרקע קטן מהשטח שתתפוס הנעל כי אז אין מקום לחלוקתה בין כל היורשים, ונשאיר אותה למעבדי הקרקע לעולמים".

נשמעו טענות בעיקר ממגזר הקפוטות כי המבחן אינו על פי ההלכה, ואחרים גזוזי פאות ותאבי ירושה טענו שמשפט הארץ אינו מכיר במבחן 44. כשנעצתי את הנעל המחודדת בין רגבי הקרקע השחורים, החלו היורשים להתפזר בפחי נפש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו