בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 שנה למלחמת המפרץ | זיכרונות מחדר החקירות של סדאם חוסיין

גם כשחבל התלייה מונח על צווארו, לא נשבר סדאם בחקירת האף-בי-איי וכיוון את חציו אל מי שאשם לדעתו במצבה של עיראק.הפרוטוקולים של השיחות האחרונות עם הרודן נחשפים.

תגובות

אחד מאלופי המטכ"ל, העוסק בפלח חשוב של המערכה נגד איראן, חיזבאללה והחמאס, מסרב לראות בעוינותה של עיראק לישראל פרשיית עבר. זה לא רק הסיפור של שלשום, 1991 וכל מה שקדם לה, ושל אתמול, 2003, הזהיר הקצין לאחרונה. זה עלול להיות גם הסיפור של מחר: האמריקאים ייצאו מעיראק, האיראנים ישיגו בה שליטה בפועל, היא תאבד את כושרה לעצב מדיניות עצמאית, איראן תספח אותה ואת שכנתה החלשה ירדן למרחב ההשפעה שלה ותתייצב עם באי כוחה הפלסטינים על גבולה המזרחי של ישראל.

כך זה כמעט תמיד במזרח התיכון: מתחילים באיראן-עיראק ובסופו של דבר מגיעים לישראל. מקסם השווא הקבוע של המערב הוא שאפשר להציב בראש המשטר במדינות כאלה רודן עדין, תקיף אך לא תוקפני. כאילו אפשר למצוא סדאם חוסיין מסורס, שהרבה ייסלח לו אם יבלום את איראן.

עיראק, בלי שליט ריכוזי חזק מסוגו של סדאם חוסיין, היא רק לבנון גדולה ועתירת נפט, עם מתחים בין הסונים, השיעים והעדה השלישית - הנוצרים בלבנון, הכורדים בעיראק. דומה גם מפתח החלוקה בין הנשיא, ראש הממשלה, יו"ר הפרלמנט והממונים על הביטחון. שתיהן מדינות מלאכותיות, שנוצרו בידי מעצמות אירופיות, בריטניה וצרפת. אולי משום כך, מכל אנשיו (שמעטים מהם דיברו ערבית כשפת אם) שלח האף-בי-איי סוכן יליד ביירות לחקור את סדאם לאחר לכידתו.

מאלף גם עד כמה דומות עיראק 1991 ואיראן 2011. "אם לא יינקטו צעדים להוריד את תוכנית הצנטריפוגות שלהם מהפסים בחודשים הקרובים, הם ישיגו בטווח הנראה לעין יכולת לייצר אורניום באיכות צבאית, ואז תהיה הדרך לייצור נשק גרעיני פנויה", התרשם שר הביטחון. זה לא היה אהוד ברק - אז סגן הרמטכ"ל - אלא משה ארנס. ב-20 ביולי 1990, פחות משבועיים לפני פלישת סדאם לכוויית, התייצב ארנס בפנטגון אצל עמיתו דיק צ'ייני, בלוויית ראש אמ"ן אמנון שחק וראש המוסד, שבתי שביט.

המודיעין הישראלי סיפק אזהרה אך לא התרעה. עיראק לא היתה במוקד התעניינותם של אמ"ן והמוסד. עקבו אחר הפיתוח הגרעיני והכימי-ביולוגי וידעו שיש טילים ארוכי טווח שאפשר לשגר ממערב עיראק לתל אביב, אבל נכשלו באיכון עמדותיהם של המשגרים הניידים ובאיסוף מידע קשיח על כוונותיו של סדאם. הכישלון הזה החוויר לעומת מחדלה של המערכת האמריקאית, במיוחד לאחר שהשגרירה בבגדאד, אפריל גלאספי, נפגשה עם סדאם ב-25 ביולי.

כדי לרדת לעומק הכישלון כדאי לקרוא את המברק הסודי של גלאספי, "מסר של ידידות מסדאם לנשיא בוש", שהתפרסם במלואו בשבוע שעבר באסופת מסמכי "ויקיליקס". כ-2,000 מלה ב-32 פסקאות, בלי שהכותבת או נמעניה בוושינגטון, ובראשם ג'ורג' בוש, יבינו את משמעות דבריו של סדאם. הוא, שהתלונן בין השאר על הזמנת ארנס לפנטגון, סיפק לאמריקאים במו פיו התרעה יקרה מנפט, אלא שהיא הובנה על דרך השלילה.

סדאם, שמעולם עד אז לא זימן אליו שגריר, הציג מופע של מסכנות. כשאמר שנאלץ לקצץ בקצבת יתומי המלחמה, געו בבכי המתורגמן ואחד משני הרשמים. גלאספי התרגשה. השיחה, דיווחה, התחדשה "לאחר הפסקה להתאוששות".

ואז, הפסקה נוספת: נשיא מצרים, חוסני מובארק, טילפן לסדאם בבהילות. סדאם יצא מהחדר לשוחח עם מובארק ובשובו עידכן את גלאספי. מובארק סיפר לו, אמר סדאם, שכוויית הסכימה למשא ומתן, שיתקיים בריאד בירת סעודיה ובשלב הבא בבגדאד, לא יאוחר מ-30 ביולי. "אמרתי למובארק", מצטטת גלאספי את סדאם, "שלא יקרה דבר עד לפגישה ושלא יקרה דבר בזמן הפגישה או אחריה, אם הכווייתים ייתנו לנו קצת תקווה".

גלאספי החמיצה את המסר. היא קיבלה "בעונג את הבשורה" אמרה לסדאם, ותעביר אותה כבקשתו לבוש. "דבר לא יקרה" לפני 30 בחודש, הבטיח סדאם למובארק - כך תימצתה גלאספי את הדיווח בראש המברק. היא לא התריעה על איום של סדאם שאם לא יקבל את מבוקשו וכוויית לא תיכנע לתביעותיו, יפתח במלחמה לאחר 30 ביולי.

עכביש

בחקירתו ב-2004 אמר סדאם שהפלישה לכוויית "הסתיימה בתוך שעתיים וחצי, בדיוק לפי התכנון, אבל לא היתה צריכה להימשך יותר משעה". הפלישה, שיצרה איבת עולם בין סדאם לבין שני הנשיאים בוש, האב והבן, השיקה מעורבות צבאית אמריקאית, גלויה ומתוגברת בהרבה מבעבר, במדינות המפרץ.

סדאם הוצא להורג ב-30 בדצמבר 2006. לאחר שנה התפרסם ספרו של ג'ורג' פירו, אותו סוכן אף-בי-איי ממוצא לבנוני, על חודשי הבילוי המשותף שלו עם שליט עיראק, "מספר אחת" ברשימת המבוקשים ואחר כך ברשימת העצירים. הבולשת הפדרלית התגאתה בהישגו הגדול של פירו, שהצליח לדובב את סדאם; אבל מתקצירי השיחות בין השניים, שהותרו לפרסום בקיץ 2009, כלל לא ברור מי הערים על מי.

פירו התגאה בקשר העמוק שנוצר ביניהם; הוא רכש את אמונו של סדאם בהוכיחו בקיאות בשירים שחיבר ועישן אתו סיגר קובני לפרידה, על מרפסת התא במתקן המעצר בנמל התעופה הבינלאומי של בגדאד (סדאם אמר לו שאינו מעשן, למעט "בזמנים קשים"). אלא שהאסיר, שנהג לבלוע לארוחת בוקר בארמונו שניים-שלושה ג'ורג' פירו בפיתה עיראקית, מצטייר בסופו של דבר כממולח יותר. הוא, שידע שדינו מיתה, התעקש לשווק את גרסתו ולא התפתה לסטות ממנה ולהסגיר את האמת שחיפשו חוקריו.

באף-בי-איי העניקו למבצע החקירה של סדאם את הכינוי "Desert Spider", עכביש מדבר. רמז כפול - למבצע "Desert Shield" ומבצע "Desert Storm" ב-1990-1991 ולבור הזעיר, חריר עכביש כינו אותו האמריקאים, שבתוכו הסתתר סדאם בעת שנלכד ב-13 בדצמבר 2003. אולי גם קיוו שבחקירה יתהפכו היוצרות והעכביש יהפוך לזבוב שיילכד בקורי החוקרים. אם לא יעשה חסד עם בוש וינדב לו מידע מודיעיני, על נשק ההשמדה ההמוני שלא נמצא או על קשרים עם אל-קאעדה, לפחות שיפליל את עצמו בפשעים נגד האנושות (מעשי טבח בכורדים, בשיעים ובשבטי הבצות בדרום) לקראת משפטו.

הגישה האמריקאית ידועה: למצות את הדין, לעשות צדק, בהליך חוקי. כמו במשפטי נירנברג, כמו במשפטיהם של פושעי המלחמה היפאנים. לתלות, אבל רק לאחר הגשת כתב אישום, דיון בערכאות, הרשעה, עונש מוות. לא שהמבריק בפרקליטי תבל היה משיג לסדאם עבודות שירות או אף מאסר עולם. הרי שום ממשלה בעיראק המתחדשת לא היתה בטוחה מפני שגיונות הפיכה של תומכיו ושחרורו מהכלא, אילו נותר בחיים. אבל סדר צריך להיות. סדאם לא התנגד למעצרו ושלל משוביו עילה להריגתו. על כן נדרשה בניית תיק ראיות נגדו. בנוסף לשלל גדול של מסמכים מקפיאי דם ועדויות מצמררות, מהן של קורבנות ומהן של שותפים לפשע, קיוו בממשל בוש לחלץ מסדאם הודאה.

ב-20 מפגשי תשאול, שעוצבו כ"ראיונות" יותר מאשר כחקירת שב"כ או משטרה, ובחמש שיחות צד שתועדו גם הן בזיכרון דברים, נותר סדאם חמקמק ומיתמם. הוא הצטייר כשילוב בין יוסף סטלין ורונלד רייגן - עריץ חשדן ורצחני המסוגל לטבוח ידידים ושותפים לדרך, אבל גם מי שתמונת העולם שלו עוצבה בקולנוע, למשל בסרט על פי "שתי ערים" לדיקנס. במלים אלה, "כמו בסרטים", תיאר את בריחתו מהכלא לאחר התנקשות נפל בקצין הראשון שהשתלט על עיראק בהפיכה צבאית, עבד אל-כרים קאסם; וגם סיפר איך לכד באקדח שלוף אחד ממתחריו בהנהגת מפלגת הבעת וליווה אותו למטוס שהביאו למרוקו (וממנה ללונדון, שם נרצח במצוות סדאם). מאחר שהתעניין בתרבות האמריקאית, סיפר, למד עליה מהסרטים.

חזרה לטבע

סדאם לא בא ממוסקבה, ברלין או הוליווד. הוא היה ערבי, עיראקי, תיכריתי; בן העיר, השבט, המשפחה שלו. המונחים "משפחה", "כבוד", השפלה" מופיעים תכופות בתשובותיו לפירו (גם גלאספי שמעה אותם). כאשר הם מתנגשים בהיגיון, למשל בסוגיית התבונה שבעימות עם מעצמת על, ההיגיון מפסיד.

בדומה, להבדיל, לאותם עסקנים ותיקים של תנועת העבודה שכתבו בסעיף המקצוע "חקלאי" גם אחרי עשרות שנים בעיר, בכנסת ובממשלה, התוודה סדאם על ערגתו לחזור לחיי הפשטות והטבע בחקלאות. ההצלחה לא קילקלה אותו: הוא סלד ממאכלי תענוגות והסתפק בארוחתם הצנועה של מאבטחיו. לדבריו, גם העדיף לסלק את המאבטח שאחז בהגה ולנהוג במרצדס השחורה (ממש כאידי אמין, ששמו לא נזכר בשיחות); למעשה, כך שלט בתנועותיו והקטין את הסיכון שקושרים יארבו לו, בשיתוף בוגד ממשמר האבטחה.

סדאם דיבר על איבתו לישראל והצהיר שהוא אישית, לבדו בהנהגה העיראקית, הורה על שיגור הטילים אליה. "כל מה שקרה לנו, בגלל ישראל קרה", אמר. כל "הדברים הרעים" שאירעו לערבים נבעו מפעולות ישראל. מצב המלחמה בין עיראק לישראל עדיין נמשך (יורשי סדאם, עוד מעט שמונה שנים בחסות אמריקאית, לא ביטלו אותו). במלחמת 1991, ששתי הסיבות לה היו "נפט וישראל", רצה סדאם "להעניש" את ישראל והעריך שאם היא "תסבול", יוחלט בוושינגטון להפסיק את הלחימה. הוא הכחיש שאחד המניעים לירי הטילים היה הרצון לגרור גמול ישראלי שיפורר את הברית המערבית-הערבית. התייצבותן של סעודיה, מצרים וסוריה נגדו "ביישה" אותן; פרישתן מהמערכה לא היתה מוחה את הבושה.

כוח המשלוח העיראקי, שהגיע באוקטובר 1973 לסוריה לסייע לצבאה לבלום את מתקפת הנגד של צה"ל, נתקל ביחס צונן. הסורים נמנעו מאספקת מפות וציוד קשר למושיעיהם. "הם איבדו את העשתונות", גיחך סדאם, שיחסיו עם חאפז אל-אסד התאפיינו בעוינות רבה אף יותר מזו שאיפיינה בדרך כלל את קשרי ההנהגות היריבות של הבעת בבגדאד ובדמשק. "ייתכן שלא היו לסורים מפות", בניגוד למקובל בצבא עיראק.

גם יחסיו עם יאסר ערפאת היו מתוחים, בדרך כלל (אף שערפאת השתטה לתמוך בפלישה העיראקית לכוויית). סדאם, שצידד בארגונים קיצוניים יותר מפתח במאבקים הפנימיים באש"ף, וסייע למימון פיגועים בישראל, טען שעיראק הצטיינה בקליטת הפליטים הפלסטינים והעניקה להם זכות לבעלות על קרקעות ובתים, אף שהליגה הערבית אוסרת על חברותיה לאפשר לפלסטינים בעלות על בתים, פן יעדיפו להשתקע ויסרבו בבוא היום לחזור לארצם.

אבל בראש רשימת אויבותיו ניצבה תמיד איראן. האיראנים "לא קלטו את המסר" ב-1982, כאשר צבא עיראק נסוג מארצם, התלונן סדאם. "אם לא שוברים להם את הראש, הם לא מבינים". בתחילת המלחמה היו לעיראק טילים בעלי טווח של 270 ק"מ בלבד; לאיראן לא היתה יכולת טילית משמעותית. איראן השיגה כמות מוגבלת של טילים מלוב, ועיראק הרכיבה טילים במפעליה והצליחה להגדיל את הטווח. טהראן הצפופה היתה פגיעה יותר מבגדאד, המחולקת למחוזות ומשתרעת על שטח נרחב יותר.

איראן, טען סדאם, הקדימה את עיראק בשימוש בנשק כימי במלחמה ביניהן, במערכת חורמנשאר ב-1981. כשהאיראנים זינבו בעיראקים ופלשו לארצם, "באיום על ריבונותה", היתה הצדקה לשימוש עיראקי בנשק כימי נגדם. נגד הכוחות האמריקאים ב-1991, לעומת זאת, היה "טיפשי" לעשות זאת. ההרתעה האמריקאית, כולל באיום מפורש של שר החוץ ג'יימס בייקר בפגישתו עם טארק עזיז, שבוע לפני המלחמה, להחזיר את עיראק לתקופת האבן, פעלה.

הלוליין סדאם נפל והתרסק כשניסה להלך על חוט סמוי. הוא נפטר מנשק ההשמדה שברשותו (אם כי לא מהיכולת לחדש את ייצורו), אבל סילק את פקחי האו"ם - לא מחשש שימצאו מה שיש לו, אלא מפחד שיאשרו שאין לו. בגלל איראן, אמר לפירו, היה חשוב לו יותר שלא לחשוף את חולשות עיראק.

לידידו לרגע מהאף-בי-איי אמר סדאם שבניגוד לאגדות, לא השתמש בכפילים. ואולי מי שאמר זאת כלל לא היה עכביש המדבר, אלא אחד מכפיליו? *



סדאם ב-2005. העריך שאם ישראל תסבול, המתקפה האמריקאית בעיראק תיפסק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו