בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עונת החתונות של המגזר החרדי

חופה מול חופה, כלה מול כלה - מתחמי החתונות במגזר החרדי פועלים כסרט נע. החתנים מאושרים, הכלות נסיכות ורק ההורים, שצריכים לממן חתונה שנה אחר שנה, שבע-שמונה פעמים, מגיעים לסף קריסה

תגובות

באחד מימי חמישי לעת ערב פילס זוג חרדי צעיר את דרכו בין העוברים והשבים ברחוב סואן בפאתי בני ברק. בארשת פנים נבוכה, שענתה בהם שאינם תושבי המקום, ובלבוש מהודר אך קודר משהו, נהרו בעקבות נשים וגברים עמוסי עגלות ילדים וסלי קניות דרך אזור מסחרי צפוף. בהצטלבות רחובות צרים, אור יקרות קידם את פניהם, הם היו מוקפים המון אדם לבושים בחגיגיות ונהרה על פניהם כעולים לרגל: סמוך לחצר האחורית מעופשת של אחד המרכולים עמדה חופה. הזוג, מוזמנים לחתונה, הבינו שהגיעו למחוז חפצם.

הם נפרדו באחת כמתורגלים: האברך פסע לעבר הגברים סביב החופה, ואשתו נדחקה לדבוקת הנשים בשוליה. אבל כעבור זמן מה רחבות הבניינים מולם נזרעו לנגד עיניהם בחופות, וכלות שהינומות יורדות על פניהן נכנסו לחופות בזו אחר זו, וסובבו את החתנים שהתנועעו כלולבים. פקפוק התגנב ללב בני הזוג: הייתכן שהם בחתונה הלא נכונה? אבל היה מאוחר מכדי לסגת.

לא קשה להתבלבל במתחם הצפוף. המראה האחיד של החתונות מייצר אגדות עירוניות על כלות שעמדו מתחת לחופה עם חתן מחתונה אחרת. אבל בקהילה המייצרת שמחות לרוב - בריתות, טקסי בר מצווה וחתונות - ריכוז של אולמות השמחה הוא מחויב המציאות.

מתחמי אולמות כאלה, בכמה קומות של בניינים, דחוקים בין ישיבות ומרכולים, בסגנון אופייני של פאר זול בצד עליבות, נפוצים בבני ברק ובירושלים. למתחם הזה בבני ברק, הממוקם בנוחות ליד היציאה מהעיר, סמוך לעורק תנועה מרכזי, באים להתחתן גם מהפריפריה החרדית, מחיפה בצפון ועד אופקים בדרום. לא פלא שהתחושה של האורח האקראי היא שנקלע למפעל המייצר זוגות חדשים.

לדברי פרופ' אבי דגני, נשיא מכון הסקרים "גיאוקרטוגרפיה", הציבור החרדי חוגג 7,700 חתונות בשנה. רוב הנישאים בני 18-22. תוך שנה-שנתיים יחבקו ילד ראשון. הנישואים בגיל צעיר, לצד הלידות המרובות, תורמים לגידול המרשים של האוכלוסייה החרדית. כל חתונה מסמלת הצלחה של החינוך המכוון כל נער ונערה להינשא. הגשמת יעדים אלה הופכת את החתונה עצמה לאירוע שיא. ההשקעה בה ועיצובה משקפים את המרכזיותה בחיים, במחשבה, בתכנון המשפחתי ובהתייחסות הקהילתית.

חתונת הבן או הבת היא שיא בחיי המשפחה. כאן גם טמון פרדוקס: החתונה נתפשת כפסגת האושר, אבל הדרך אליה רצופה במשברים, במיוחד להורים, שמוטל עליהם נטל כספי עצום. חתונה היא הוצאה גם להורים חילונים, אבל במשפחות חרדיות, שרובן עניות יחסית, הוצאה כזאת שבע-שמונה פעמים שנה אחר שנה, היא נטל איום.

"זה מהלך תעשייתי, שצריך לעשות אותו", אומרת הסוציולוגית הפרופ' תמר אלאור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "אבל כשמדובר בהמון ילדים שצריך לחתן, חוויית החד-פעמיות של אירוע יוצא דופן מתמוססת. כהורה, זה מאמץ אמוציונלי מלא תהיות וחרדות כלכליות. בחברה החרדית זה חלק מאוד סטנדרטי בחיי הורים שמגיעים לגיל 40. הם עובדים בזה".

בציבור שיש בו עושר מופלג של מעטים בצד עוני מרוד של רבים, הפערים הכלכליים מתגלים בחריפותם בחתונות. על פי נתוני משרד הפרסום החרדי "אפיקים", עלות החתונות הפשוטות ביותר - וזו הבחירה של מרבית הציבור - היא 30 עד 40 אלף שקל באולמות הסטנדרטיים, וכמחצית מזה באולמות מסובסדים של עמותות חסד. בעלי היכולת מוציאים הרבה יותר.

פשיטת רגל

האירוע עצמו נפרד לנשים ולגברים. כ-300-400 איש, בני המשפחה והמעגל החברתי הראשון של המשפחות, יושבים סביב שולחנות ערוכים. בעיצומה של החתונה באים אורחים נוספים לרקוד ולאחל מזל טוב. "המשמחים", כך הם מכונים, לא יזכו לארוחה סביב שולחן ערוך. למענם מוצב בר משקאות וסלטים בכניסה לאולם.

ההוצאה העיקרית בחתונה היא הסיוע שההורים מעניקים לזוג הצעיר, לרכישת דירה. מנתוני "אפיקים", הורי שני הצדדים משלמים יחד סכום של עד מאה אלף דולר, כשמדובר בדירה בערים החרדיות החדשות (ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד), וכפול מזה בעד דירות בירושלים ובני ברק - למי שיכולים, כמובן.

במשפחות מעוטות יכולת, הזוג הצעיר מרחיק לפריפריה: קרית אתא, אופקים וחריש. כל זה נכון בעיקר לזרם הליטאי (אשכנזי). משפחות ספרדיות, או אשכנזיות מהציבור החסידי, משקיעות יותר בחתונה עצמה ומממנות לזוג שכירות בשנתיים הראשונות. אחר כך הן עוזרות לפי היכולת. כשמכפילים את ההוצאה במספר הילדים - שבעה-שמונה ואף יותר - במשפחות שיש בהן מפרנס אחד בלבד, האשה - הבעל הוא הלא אברך - התוצאה היא, לעתים, פשיטת רגל.

ה', אם לתשעה ילדים מבני ברק, שהשיאה כבר שמונה מילדיה, מספרת: "אני נמצאת בסרט הזה כבר שנים. אני מסתדרת בקושי, מגלגלת מפה ומשם, אבל יש משפחות שמגיעות לפת לחם. איך מסתדרים? אני מכירה כמה משפחות שמכרו את הדירה שלהן בבני ברק, כדי שיוכלו לקנות דירות זולות לכמה ילדים. לעומת זאת, אפשר לראות איך משפחות אחרות עושות אירוע ב'הדר דימול' (אולם יוקרתי ברמת גן). בלבי אני בזה למצעד הראווה הזה. יש אצלנו שכבה אמידה יותר ואצלם החתונות הם עניין של סטטוס. יש כאן שואו. וכשיש יכולת לא מוותרים על כל הטררם: תזמורת שישה נגנים, מופע שכולל בדחן, כלייזמרים ועוד".

לדבריה, החתונות במשפחתה היו "צנועות. באולם שנראה כמו בית תמחוי שקצת קישטו אותו. כל מנה עלתה 60 שקל. למה את צריכה להאכיל 400 איש? אנשים מתמוטטים מזה. אצלי הקטע הכי משמח בחתונה זה כשאני יוצאת מהאולם ומבינה שעברתי עוד חתונה".

מחיר חתן

המתח מתחיל בתקופת השידוכים. לדברי ה', זו "תקופה מלאת מתח ודאגה. בין ילד אחד לשני הייתי צריכה זמן להתאושש". היא מתקוממת על הדרישה ל"סידור מלא", מוסכמה חברתית בזרם הליטאי, שלפיה בחורי ישיבה דורשים דירה וריהוט ועזרה של כמה שנים בכלכלה החודשית, כתנאי לשידוך עם הבת. אצל החסידים הסידור יותר שוויוני: חצי-חצי.

"כשאנשים מתקשרים אלי להציע שידוך לבתי, נקודת המוצא היא קודם כל כסף", היא אומרת. "אחת משאלות המפתח היא ?מה היכולת שלכם'. אני מתחילה לגמגם ויוצאת מזה באמירה מעורפלת. הרי אין לנו יכולת מי יודע מה. מי שיולדות, מפרנסות ומוטל עליהן עול כבד, הן הנשים. ועדיין בחור הוא יקר ערך. צריך לשלם על ראשו ועל מכנסיו. כל בחור שנחשב בישיבה, להורים יש דרישות מכאן ועד האיים הקריביים. כשבני היה בשידוכים, גם לנו היו דרישות, ואם לא היתה יכולת כלכלית, פסלנו על הסף. ככה זה. אבל הבן שלנו עשה לנו מסלול מתיש והיתה בנו כבר עייפות, כי הוא נפגש עם עשרות בנות ופסל אותן. ולכן, כשפגשנו את זו שהוא התחתן אתה בסוף, והבנו שהיא יפה וחכמה ותוססת ומצליחה בעבודה, הכסף היה פרט זניח".

בדיחה נפוצה מספרת שכל פעם שנשמעת סירנה של אמבולנס בבני ברק, סימן שמישהו מתארס כי אחד האבות חטף התקף לב. איך בכל זאת מסתדרים? "ההורים מגלגלים", אומרת מ', שהתחתנה לא מזמן. כלומר, לווים מעמותות חסד. לדבריה, הוריה חוסכים מדי חודש סכום כהשקעה לעתיד, אבל זה מספיק בקושי לחתן את שמונת ילדיהם. בחסידויות מאורגנים יותר ודואגים לאולמות מסובסדים. חסידות גור קבעה תקנות מגבילות, שמחייבות את חסידיה: הזוגות הצעירים נדרשים לרכוש דירה באזורים זולים, ונקבעה תקרה לכל הוצאות החתונה, אפילו למחיר המתנות והזר לכלה.

יגאל רווח מ"אפיקים" מספר שהמצב הכלכלי הביא להתארגנות קבוצות עסקנים שמבקשים למגר את הדרישה שהורי בנות ישלמו יותר מהרי בנים. הוא אף הציע לאחת הקבוצות להשתמש בסיסמה "חתן דמים אתה לי" כדי ללוות את הקמפיין שלהם.

אבל העיתונאי החרדי משה גלסנר מפקפק ביעילות רפורמות חברתיות: "העניין הזה של קניית החתן, אם יש בחור שחושב שיש לו ערך גבוה והוא כליל המעלות, ומהצד השני יש אבא שיש לו כסף והוא רוצה לקנות חתן כזה, אף אחד לא יצליח להפריע לעסקה". לדבריו, השינוי יתרחש מאליו, ככל שהמצב הכלכלי יחמיר. "כבר עכשיו רואים הרבה אנשים צעירים שקיבלו דירה מההורים, ותוך עשר שנים ייאלצו להתחיל לחתן את הילדים. אין להם מושג מאיפה יביאו את הכסף".

בקרוב אצלך

כל הדאגות הללו חולפות מעל ראשה של הכלה המיועדת. החתונה בשבילה היא אירוע שמפרנס את הפנטזיות הכי רומנטיות. חתונה היא גם הזדמנות להציג את הנערות לציבור, לשדכניות, לאמהות של חתנים פוטנציאליים ולבחורים עצמם. ככל שרוקדים, המחיצות מתרופפות ומתאפשרים מבטים ואף מפגשים חטופים. והן אמנם נראות בשיא פריחתן בחתונות, לעומת צעירות נשואות הרות או עם ילדים.

בשנים האחרונות נהוג, בעיקר בחתונות הליטאיות, שכל הבנות והנשים לובשות שחור ואילו הנשים ממשפחות הכלה והחתן לובשות שמלות ערב אחידות בצבע פסטל, שמבדילות ומרוממות אותן מכל השאר. מהמנהג, השאוב מאופנת השושבינות, אפשר ללמוד גם על ההשפעה של סרטי חתונות הוליוודיים על הציבור החרדי.

לא רק הבנות שהגיעו לפרקן מתנאות. השיער של האחיות מגיל ארבע עשוי במספרה במקלעות מורכבות ולעומת בנות גילן הן נראות כמו נשים קטנות. מאמצים אלה נושאים פירות: תוך כדי החתונה, מקצת המוזמנות מנצלות את הזמן כדי לסמן כלות פוטנציאליות לבניהן.

פרופ' אלאור מטעימה כי החתונה מסמנת לצעירה החרדית סיום התקופה היפה בחייה. "הנערות היא חלון הזדמנויות: לבת יש מידה של חופש, יש לה מעמד בבית, יש חברות וקורים דברים יפים בסמינר. היא נוסעת לטייל ולבקר את האחים הנשואים שלה, היא לא ילדה קטנה וההורים מרפים קצת מהדרישות של העזרה בבית".

יחד עם זאת, מוסיפה אלאור, "הפנטזיה של כל ילדה חרדית היא להיות רעיה ואם. כיום מתלוות לזה גם מחשבות על מקצוע. מרגע שמדברים בה נכבדות, זה מרגש אותה. זהו זמן שהמשפחה מתעסקת רק בה ובטובתה".

תקופת האירוסין מתאפיינת גם בתחושות רומנטיות, אבל זהו בעיקר זמן לקינון. הכלה העתידית עסוקה בקניות ובתחושה שהיא פתאום במרכז וכולם משתדלים לרצות אותה, לרפד אותה ולשמור עליה.

לדברי אלאור, מלבד הדאגות, החתונה מעניקה להורים אפשרות להתחבר לבת או הבן. "כדי לשדך אותם צריך לגייס כל תובנה ולהבין את המיועד או המיועדת. להורים חילונים אין הזדמנות כזו: לנסות לתאר ד-נ-א של הילד ועל פי זה להתאים לו שידוך. כשזה הולך טוב, יש סוג של שמחה של תחושה שנעשה שידוך ויש לכך גם פן רוחני ובעיקר הגשמה גדולה".

בכל בית חרדי מונחות על השולחן שלוש-ארבע הזמנות לחתונות בכל חודש. תכיפות האירועים אינה מורידה מההתלהבות לקראת האירוע, המספק שעה קלה של אושר, ניצוצות קסומים בחיים אפורים עמוסי מטלות וציוויים. מרגע שנחתמו האירוסין ועד החתונה, הזוג הצעיר כמו עומד על הבמה ומשמש מודל חיקוי. ובעבור המעגל החברתי של הכלה, חברותיה ובני משפחתה, כל פרט שקשור בחתונה מרגש ומזין יצר מציצני.

הנערות, שחינוכן מייעד אותן להיות רעיות, מצפות בקוצר רוח לחתונה של חברתן. בחתונות הן נראות מרוגשות. הן מקיפות את הכלה שנראית להן כמו נסיכה מהאגדות, ומאחלות, ספק לחברותיהן ספק לעצמן, "בקרוב אצלך". *



גברים למעלה ונשים מימין בחתונה בנתניה. פרופ' תמר אלאור: ''בחברה החרדית זה חלק מאוד סטנדרטי בחיים של הורים שמגיעים לגיל 40. הם עובדים בזה''.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו