בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 שנה למלחמת המפרץ: הספורט העיראקי

הספורט העיראקי שהגיע להישגים ושקע תחת הטרור של עודאי חוסיין, מצליח להתאושש בשנים האחרונות, על אף בעיות הביטחון במדינה. השבוע אפילו חזרו איראן ועיראק להתעמת, על המגרש

תגובות

כמה מאות עיראקים באו השבוע לאיצטדיון הכדורגל בדוחא בירת קטאר, וגם אלפי המקומיים הצטרפו אליהם בקריאות עידוד לנבחרת העיראקית. אבל הנבחרת הפסידה במשחק הפתיחה שלה במוקדמות אליפות אסיה בכדורגל, ליריבה הגדולה איראן. עוד לפני המשחק ההיסטורי, בין הנבחרות של המדינות שנלחמו זו בזו באחת המלחמות הארוכות במאה ה-20, הופרעה דקת הדומייה לזכר הרוגי אסון מטוס איראני על ידי הקהל הקטארי והעיראקי.

העליות והמורדות של נבחרת הכדורגל העיראקית, החרמות, הנידויים והקשיים, לצד הפתעות מרגשות, ממחישים היטב את מה שעבר על הספורט העיראקי כולו בעשורים האחרונים. משגשוג, גם בתחילת משטרו של סדאם חוסיין, דרך נפילה איומה שמלווה בטרור לפני ואחרי מלחמת המפרץ הראשונה, דרך השתקמות ולבלוב - למרות קשיי ענק - לאחר מלחמת המפרץ השנייה וסילוקו של סדאם. ובהקשר הספורטיבי, בייחוד סילוקם של בניו, עודאי וקוסאי.

בשנות ה-70 וה-80 היתה נבחרת הכדורגל של עיראק מעצמה אזורית. היא זכתה ארבע פעמים בגביע האומות הערבי (מפעל שלא קיים יותר), שלוש פעמים בגביע מדינות המפרץ, העפילה לחצי גמר אליפות אסיה, זכתה בטורניר הכדורגל של משחקי אסיה וברמה העולמית העפילה למונדיאל של מקסיקו 1986 וגם לשלושה טורנירים אולימפיים רצופים (1980, 1984 ו-1988).

אבל אז נכנס עודאי חוסיין לתחום הספורט. אביו מינה אותו לראש הוועד האולימפי העיראקי והממונה על הספורט, הוא מינה את עצמו ליו"ר התאחדות הכדורגל, בפועל לפחות, והצרות החלו. עודאי, שהוגדר על ידי נשיא מצרים חוסני מובארק "פסיכופת", לא היה יכול לסבול הפסדים, כישלונות ואפילו סתם איחור לאימונים או פנדל מוחמץ. שיחות המוטיבציה לנבחרת כללו איומים בקטיעת רגליים, החמצת אימון פירושה היה השלכה לבית הסוהר, הפסד הביא את האחראים עליו - שחקנים או מאמן או שניהם - לעינויים ומכות חשמל, שער עצמי או פנדל שנבעט החוצה חלילה וחס, גרמו להצלפות על כפות הרגליים החשופות.

זה לא נגמר רק בעינויים ולא רק עם שחקני כדורגל. עדות מצמררת של לאטיף יחיא, שהיה אחד מכפיליו של עודאי וברח למערב אחרי מלחמת המפרץ השנייה, יכולה לתת אינדיקציה על גודל הזוועה שעברו ספורטאים. יחיא מספר על מתאגרף שהפסיד והודח בסיבוב הראשון של אליפות המפרץ, והוזמן למשרדו המהודר של עודאי. שם, תחת תמונת ענק של בן הנשיא ועל גבי שטיחים יקרים ופאר רב, ידע מה מחכה לו.

"הוא צרח עליו שעיראק לא אמורה להיות מובכת על ידי הספורטאים שלה ושהוא הביך אותו אישית", נזכר יחיא, "הוא אמר לו 'בספורט אתה יכול לנצח או להפסיד. אמרתי לך לא לחזור הביתה אם אתה מפסיד'. ואז הוא נתן לו שיעור אישי. הוא קם מהשולחן, ניגש אליו ואמר לו 'ככה אתה צריך להתאגרף'. עודאי חבט במתאגרף בפניו שוב ושוב עד זוב דם ואחרי שזה הורם מהרצפה, גם השתמש בשוקר החשמלי שלו. לאחר מכן הביאו לו סכין גילוח, הוא איים לחתוך את גרונו של המתאגרף. אחר כך שם את הסכין על מצחו, צחק ברשעות וגילח את גבותיו של האיש (השפלה אולטימטיבית לגבר איסלאמי). הוא צרח 'קחו אותו למרתף וגמרו את העבודה'".

במרתף הידוע לשמצה, על 30 תאי הכלא שבו, ישבו לא מעט ספורטאים. "זו היתה הפעם האחרונה שמישהו שמע על המתאגרף הזה", אמר יחיא.

האצבעות

מינוי עודאי לאחראי על הספורט בא לנוכח התמשכות מלחמת עיראק-איראן והאבידות הכבדות בה. סדאם האמין שהנוער והצעירים יתעודדו מהצלחה ספורטיבית, אבל מינוי עודאי הרצחני רק הוביל את הספורט העיראקי לתהומות.

"התוכנית נכשלה. עודאי לא התבסס על גאווה או על יכולת, אלא רק על פחד וטרור", אומר עיסאם תמאר אל-דיוואן, שחקן כדורעף עיראקי לשעבר שמתגורר היום בארצות הברית, וטוען כי לפחות 52 ספורטאים עיראקים נרצחו בידי עודאי ואנשיו. בדו"ח של ארגון זכויות האדם "אמנסטי אינטרנשיונל", דווח כי נקצצו אצבעותיו של איש ביטחון במשרדי הוועד האולימפי העיראקי, לאחר שנחשד על ידי עודאי בגניבת ציוד ספורט. כעבור כמה ימים, דיווח הארגון, נמצא הציוד שלאותו מסכן לא היה שום קשר להיעלמותו.

ב-1991 הביאה מלחמת המפרץ הראשונה את הספורט העיראקי לשיתוק. נבחרת הכדורגל, ולא רק היא, הוחרמה; סיפורי זוועה צצו ועלו. התאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, שלחה ב-1997 משלחת לחקור את הדיווחים לפיהם כפות רגליהם של שני שחקני נבחרת עיראק קוצצו על ידי עודאי, לאחר שכשלו במשחק מול קזחסטאן, במוקדמות גביע העולם. אבל העדויות שגבו היו רק מאנשים שעודאי אישר להם לדבר עם החוקרים. הדו"ח הסופי שפורסם בציריך - כמה מפתיע - ניקה את עודאי מכל חשד.

מאז מלחמת המפרץ השנייה - למרות כיבוש אמריקאי, טרור שיעי וסוני, קשיים ואפילו תקופה בה אימוני הנבחרת נערכו במדינות אחרות - הכדורגל העיראקי שוב משגשג. אולי כנגד כל הסיכויים. כבר במשחקים האולימפיים של אתונה ב-2004, הדהימה עיראק. היא לא רק הגיעה לטורניר, אלא ניצחה נבחרות כמו פורטוגל, אוסטרליה וקוסטה ריקה בדרך למקום רביעי, כשהפסידה במשחק על המקום השלישי לנבחרת איטליה וזכתה בתואר הנבחרת ההוגנת של הטורניר.

ב-2006 העפילה הנבחרת לגמר טורניר משחקי אסיה וב-2007 חוללה סנסציה בקנה מידה עולמי, כשזכתה בצורה דרמטית באליפות אסיה, אחרי ניצחון בגמר על סעודיה. נטען שאפילו הפלת סדאם לא נחגגה כך ברחבי עיראק, מה גם שההצלחה איחדה - לפחות לרגע - את רוב הפלגים, המחנות והאוהדים בארץ השסועה.

לכל ההישגים הללו הגיעה הנבחרת אף שלא אירחה את משחקי הבית בעיראק, בגלל בעיות ביטחון וסירוב של חלק מהיריבות לשחק במדינה. היא אירחה משחקים בירדן ובסוריה, בקטאר ובאיחוד האמירויות, קיבצה את שחקניה מכל עבר וכאמור זכתה להצלחות. עדות למצב המשתפר היא העובדה שביולי 2009, לראשונה מאז מלחמת המפרץ השנייה, אירחה עיראק משחקים בביתה: היו אלו שני משחקי ידידות - נגד נבחרת פלסטין, שנערכו באירביל ובבגדד, אליהם נהרו רבבות צופים נרגשים.

הפחד נגמר

ספורט בעיראק הוא לא רק כדורגל. עיראק זכתה במדליה אולימפית (ארד בהרמת משקולות) כבר ב-1960, במשחקים האולימפיים ברומא, כשבישראל אפילו לא חלמו על כך. היאבקות, הרמת משקולות, אגרוף ושאר ענפי כוח וקרב מגע נחשבים פופולריים בין הפרת והחידקל וספורטאיה זכו בהם להצלחות בעולם הערבי, ביבשת אסיה ולעתים, כאמור, אפילו ברמה העולמית.

שלטון הפחד והטרור של עודאי חוסיין הביא לצניחה גדולה גם בהישגים וברצון הספורטיבי. לאולימפיאדת מוסקבה ב-1980, שלחה עיראק 46 ספורטאים אולימפיים - לסידני 2000, רק ארבעה. "אנשים לא רצו להתחרות, הם פחדו פחד מוות", סיפר סבאח מוחמד, שהיה מאמן נבחרת הכדורסל העיראקית וברח ללונדון ב-1999, בראיון לעיתונאי האמריקאי דון ייגר.

וגם בענפים אולימפיים, כמו בכדורגל, ההתאוששות ניכרת. אחרי הצלחה ומדליות לא מעטות במשחקי אסיה בשנות ה-70 וה-80, עיראק ידעה צניחה בהישגים בתחילת תקופת עודאי, הושעתה מהוועד האולימפי האסיאתי ולא השתתפה במשחקים עד מלחמת המפרץ השנייה. מאז יש שיפור: ב-2006 ו-2010 העיראקים חזרו להשתתף, לזכות במדליות (בינתיים לא זהב) ואפילו לזכות בהצלחה בענפים לא מסורתיים, כגון חתירה.

חיידר ראשיד, למשל, זכה במשחקי אסיה בניו דלהי לפני כמה חודשים במדליית ארד מפתיעה בחתירה ל-2,000 מטר בסירת יחיד. "כשאמרתי לפני שנתיים לאנשים שאני רוצה להיות באולימפיאדה בלונדון ולייצג את עיראק בחתירה, הם השתוממו שיש בכלל ספורט כזה בעיראק", סיפר אחרי זכייתו במדליה, שהפכה אותו מאלמוני לחלוטין בבגדאד לפנים מוכרות. "אנחנו מתאמנים בבגדאד ובסך הכל האווירה שקטה, אין הרבה בעיות ביטחון, פחות מאשר פעם".

זו, מסתבר, אכן האווירה הכללית והאופטימית למדי בספורט העיראקי. מזכ"ל הוועד האולימפי העיראקי, עאדל עלי, הבטיח כי לספורט ולספורטאים העיראקים יוקצו יותר משאבים. "הוועד האולימפי העיראקי יקצה יותר כסף לחתירה ולענפי ספורט נוספים. יש כעת אווירה יותר טובה ואפשרות להשקיע יותר בספורט מאשר בעבר. אני אופטימי לגבי התפתחות הספורט העיראקי שיכול לחזור למסלול של הצלחות".



המשחק בין עיראק לאיראן השבוע. דקת הדומייה לזכר הרוגי המטוס האיראני הופרעה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו