בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דאה הדר | איך נכנסתי למאגר הליהוק לתוכניות ריאליטי?

כמו שנכנסתי לרשימות הליהוק של כל הדוקו-ריאליטי, ככה יצאתי משם. ההפסד כולו של השגריר הצרפתי

תגובות

"אני רוצה להתנרמל. בוא נתנרמל ביחד", מתחננת מיכל שפירא למפיק המוזיקלי שלה, שהוא גם החבר שלה, משה לוי. הוא מבוגר, גרוש, מסרב להתחייב. "היית כל כך טוטאלי. לא יכולתי להימנע מלפתח ציפיות כשאמרת 'את מלאך שאמא שלי שלחה משמים'". זה מעיק. לא נראה שזה יוביל בקרוב לאהבה. מצד שני, לתוכנית קוראים "בקרוב אהבה". אולי צריך לתת אמון ב"קשת". אני לא נתתי בה אמון. עד היום אני לא יודעת איך נכנסתי למאגר הליהוק לתוכניות ריאליטי. סליחה, דוקו-ריאליטי. דוקו-דרמה.

קודם הגיעה הפנייה מ"מחוברות 2". החבר של המלהקת פנה לחבר שלי, ביקש מספר טלפון. המלהקת ביקשה שאחזור אליה דחוף. אמרה שהיו לה כבר 7,000 פניות מכל בחורה בתל אביב ושהיא כל הזמן מחליפה פלאפונים מרוב האטרף. אבל בי יש משהו שהם מחפשים. מה? היא אמרה דברים מחמיאים אבל לא נקבה בשום דבר קונקרטי, רק דחקה שניפגש. אמרתי לה שאני בזבוז זמן, אבל היא התעקשה והייתי סקרנית.

כשהגעתי ל"שיח קפה", המלהקת ישבה עם עוד אשה מהברנז'ה (ג'ולי שלז?) מול נערה יפה (חנה 2?). המלהקת ניגשה אלי, התחילה לשאול שאלות. היא כבר ידעה לא מעט. הגרוש, הנוכחי דאז, כאלה. היא אמרה שצריך לשפוך הכל, ללכלך על האמא של החבר, ממש לרצות את זה. פלפל, תובנות. לא הפגנתי אף אחד מאלה. התנתקנו.

גם אני והחבר התנתקנו. ופתאום ישר אחרי הפרידה, הגיעה הפנייה מקשת. חשבתי שהזכיינית מחרימה אותי אחרי הביקורות והפלישה לנוה אילן. אבל בקשת לא נוטרים טינה. או שמדובר בנקמה מתוקה? התקשרה מלהקת, אמרה שמעוניינים שאשתתף בתוכנית חדשה, לתעד את חיי. "האישיו זה אהבה", הוסבר. איזה אהבה? היא אמרה שאם אין אהבה זה ממש לא בעיה.

דרושים דם, זרע, דמעות, זה ידוע. אבל איזה תפקיד ספציפי אני אמורה לאייש בשלולית האנושית הזאת? אולי שמעו שהספר קצת אוטוביוגרפי - פירמידת הכסף, היפוכונדריה, חילופי תפקידים עם אמא. לא, זה בטח לא קשור לספר. אולי שמעו שאני בדרך למטה, רוצים לתעד התמוטטות בדירה. זה מה שהולך עכשיו. שכחו אותי בבית. מאה מטר מכאן ענת קם מצלמת את חייה במעצר הבית. אומרים שדרוקר נתן לה את המצלמה. מחוברת - הדור הבא. מנותקת. לא מגלים לאיזה תפקיד סומנת, צריך לגלות לבד. תעלומת העצמי. תעמולת העצמי. אולי אמציא לעצמי דמות, אעשה הצגות, אשתמש בהם. הרי אני מחפשת תשומת לב. אבל לא יודעת איזו דמות לגלם. התסריט הלך לאיבוד. מעולם לא היה תסריט. הכל אלתור אחד ענק.

כמו "מחוברות"? שאלתי. המלהקת הסבירה שלא. אל"ף, כי הדגש הוא על אהבה, ובי"ת, אני לא מקבלת מצלמה, אלא יש לי צוות. צוות? כן, צוות שמתלווה אלייך. מתלווה לאן? אני בקושי יוצאת מהבית. האם הצוות יישב איתי על הספה בשלוש בלילה, יכין פיצות מיניאטוריות וראשי פימו על קיסמים ויאפה אותם בטמפרטורה נמוכה? צריך להכין לצוות כיבוד? האם מתוך מצוקת חומרים ניאלץ לעשות אהבה, הצוות ואני?

אחרי זה התקשרה המפיקה. "זה מצטלם ממש בקרוב. מתלווים אלייך לחודשיים. בעיקרון אנחנו רוצים להתחיל במיידי. בשלב הבא תיפגשי עם הבמאית עמליה". למה השם שלי עלה? "יש לך מה לתרום. אבל זאת שיחה שחבל לנהל בטלפון. מחר בשלוש בקיורטוש".

למחרת בצהריים המפיקה התקשרה בבהילות, ביקשה להקדים. לא הייתי באמצע כלום, אבל הייתי בלחץ מהטייפ, איפה להחביא אותו, מה אם הוא יצפצף ועמליה תחשוד. אמרתי שאני לא יכולה. זה נשמע כאילו קורה שם משהו חשוב ברקע. כעבור כמה זמן קראתי ב-nrg: "סיגל והעיר הגדולה: שחמון שהתגרשה תופיע בסדרה דוקומנטרית חדשה על רווקות בעיר הגדולה ועתירת הפיתויים והבילויים. הפורמט מזכיר את 'מחוברות' שזכתה להצלחה גדולה. משתתפת גם השחקנית גאיה טראוב ושלוש נשים נוספות".

כעת אירי, המנחה-משדך-כתף, משגר את המשתתפות לדייטים. "אוי איזה כיף, אף פעם לא הייתי על טוסטוס", סיגל אומרת למיועד. הם מבשלים ביחד, עושים לחיים, הוא מכסה אותה בכרבולית. "אוי תודה, איזה חמוד. נעים לי".

אולי אם הייתי משתתפת, החיים היו נראים אחרת. חייבים לספק חומרי גלם, אקשן, עלילה. אין ברירה. אז בונים עלילה וחיים אותה. חיים. צריך להביא הרבה חיים למסך. מת זה רע. אלא אם כן זה מוות-מוות. מוות-מוות עובר, ועדיף שיהיה מוות-וואו. אקרע את העיר, אהיה בליינית, אושיה, הנחות בקנטינה, מסע התבוננות עצמי-עמוק לתאילנד על חשבון הוט, עצי קוקוס. אפגוש במיורקה את אמא מניו יורק, נשכור בית על החוף הנודיסטי הסודי שלנו, כמו פעם. נריב, נתחבק, נחשוף סודות משפחה. אני סיטקום? דרמה? שעשועון? פורמט מקורי? יעשו לי וידיאו פפראצי. יהיה לי טוויטר. אצייץ מכל חור. הפי-האוור בבית השגריר הצרפתי. האיטי עם שון פן. אאמץ יתום מהאיטי. בעצם שלושה. אסור לשכוח את שייח ג'ראח, את שלומי מנהריה מ"סופר נני". נעשה ביחד פרסומות לחלב, שפם לבן, שפריצים וצחוקים על הסט. מחול עם פליטים סודנים, לא לשכוח מאיפה באנו. קריוקי-ריהאנה-אמברלה-לה-לה. שיח ספרותי עם ניקול קראוס, משכנות שאננים, תולדות האהבה, אירופה הקלאסית.

ואני עדיין פה, על הספה. בלי צוות. בלי מצלמה. עם השלט. אמירה בוזגלו מוטסת ללונדון לפגוש בחור שלא מזהה אותה בטלפון. "זה אמיתי?" היא שואלת. "אמיתי לגמרי. הכרטיס מחכה לך. לדעתי זו הרפתקה ששווה לנסות אותה", מפציר המנחה. בקרוב הדמעות. אני מעבירה לערוץ 20.



טיגיסט קסה, 'דיוקן עצמי', בת 7, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו