בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעותיי עם ג'ק

סיפורי מנהטן

תגובות

אם אתם מחפשים את המכנה המשותף הגדול של עולם העסקים האמריקאי, אל תביטו רחוק יותר מהמרטיני הראשון בבר, שנמזג בסיומו של יום פגישות שגרתי בכנס שיווק מצוי. אם היה מותר לי לתרגם את רגשותיי כלפי אותו משקה וכלפי עמיתי שגמע אותו למונולוג דמיוני, אני מניח שהיה נאמר בו משהו כמו: "ג'ף יקירי, מעולם לא נפגשנו, אין לי מושג מי אתה, וללא הצורך שלנו למכור משהו זה לזה, מן הסתם גם מעולם לא היינו מגיעים לבלות את הערב הזה יחד. כדי להפוך את כל העילגות וחוסר הנעימות הזו למשהו נסבל למחצה, אנחנו עומדים לערות לתוכנו כמות מסחרית של אלכוהול, שתספיק לשחרר קצת את העניבה שלך ואת המוגבלויות החברתיות של שנינו, שכמעט תספיק כדי שהזמן שאנחנו מבלים כאן לא יזכיר לי את הטיפוס ההוא ממלכוד 22 ששאף להיות משועמם - כי כך הזמן מאט וכנראה שכך חיים לנצח. כמה דרינקים שידחיקו את העובדה שאני מבלה עוד ערב בקרב חבורה של שכירי ושכירות חרב תאגידיים במקום להיות עם המשפחה ולעשות משהו שבאמת מעניין אותי. אני מניח שאתה חווה תחושות דומות, אז אולי תחתום כאן וגם פה וניפרד כידידים?"

כן, אני יודע, זה אני ולא הם, והגיע הזמן שאפנים שיש מספר לא קטן של טיפוסים ידידותיים למשתמש שאכן נהנים מכל הסוציאליזציה המשומנת באלכוהול הזו ומוצאים בה פורקן נחוץ עד כדי הרפתקה אקסטטית. הרגישות שלי לרעש, בצירוף מיזנתרופיה קלה וסלקטיבית, מונעות ממני את האפשרות להתחבר באמת לתרבות הזו, אז בנסיבות כאלה גם אני שותה ביסודיות - אבל בעיקר כדי לדלל ולהמיס את החוויה, וגם מפני שאני מחבב מאוד יין. החיסרון של הפתרון הזה הוא שלאחר שבועות רצופים של אירועים, אני מתחיל להפנים שהכבד שלי ואני עשויים להיפרד זה מזה מוקדם מהרצוי, וזה לא משמח אף אחד מאתנו.

כל אירוע מקצועי כזה הוא גם תצוגת תכלית של תרבות עסקית חוצת גבולות. מול האמריקאים השמנמנים והקולניים, גומעי הקוקטיילים הצבעוניים שטעמם כטעם תמיסה רוויה של מיץ פטל שסובל מהתקפת סוכרת, ניצבים האירופאים מהיבשת: מסויגים וצוננים, שותים במתינות את הסינגל-מאלט שלהם או יין ותיק מהארץ הישנה. מול הגל העכור של עניבות רפויות וחליפות רוויות פוליאסטר שנרכשו בסיילים, ניצבים שומרי גחלת התרבות בגו דק וזקוף וחיוך דק שלוחש "קיינע תרבות". כל שערה מונחת בקפידה במקומה, הגרדרובה בקעה זה עתה ממגזין של בנקאים שוודים, ואנגלית מושלמת ומנומסת, בניחוח נורדי או צפון-איטלקי, משלימה את התמונה עד שלרגע נדמה היה לי שנקלעתי לוועידת האו"ם ולא לכנס של אנשי שיווק.

מה רבה היא איפוא ההפתעה כשמתגלה שהאחים האירופאים פשוט זקוקים למעט יותר זמן ואלכוהול כדי לנחות בחוף המבטחים של הקול הרם והבדיחות הסקסיסטיות שמאפיינות אירועים מהסוג הזה. שניים-שלושה בקבוקים, והנורווגי שגדל באוסטריה ולמד באינסיאד מצטרף לבויז קלאב ומפליג בשבחי המלצרית, כשהוא מתאר בפרטי פרטים את הבנתו את האנטומיה שלה. עוד שתי כוסות פורט והוא כבר מחובק עם אחיו לנשק האמריקאים והם משתינים בצוותא ונשבעים אמונים זה לזה לעד, או לפחות עד תוצאות הרבעון הבא. אם לנסות ולראות את חצי הכוס המלאה הרי שלפחות לא דיברו על כדורגל.

לפני שנים רבות התגוררתי בלונדון, ושם נשאו המקומיים את דגל האלכוהוליזם האישי והלאומי בגאון וללא עכבות. ארוחת צהריים "עסקית" עם לקוחות, או בלעדיהם, כללה לרוב כמה בירות להכנת הוושט, ומיד אחריהן בקבוק או שניים (לסועד) של קלארט. כך, על שם הצבע, קוראים בני האימפריה החלודה ההיא למיטב תוצרת בורדו ומתעלמים מבורגון וגם מאיטלקים ארגמניים, שלטעמי עולים פעמים רבות על בני דודם הצרפתים. אחרי כוס הפורט או הסוטרן, הם היו שבים סמוקי אף למשרד ומבלים שעה קלה שעונים על מכתבתם בנמנום, עד שהמשלחת הראשונה היתה מעירה אותם בדרכה לחגוג את השקת השעה השמחה בפאב הסמוך.

בארה"ב המצב רק קצת פחות לא בריא. יש מעט אלכוהול בשעות הצהריים ויותר דגש על אלכוהוליזם תפקודי בשעות החשיכה כדרך תקשורת תאגידית מומלצת. ואם כבר בתאגיד עסקינן, הרי שברור שהחברה היא שמממנת את צריכת האלכוהול של בכיריה, שבתורם מממנים ומטפחים גם את הקיבולת הנאה של הלקוחות והעובדים הזוטרים יותר. אני לא משוכנע שבעלי המניות של התאגידים האלה, שבדמיוני הם כולם יהודים קשישים שמתגוררים בפלורידה ומבלים את רוב זמנם בתור לראסקל'ס או לעסקות "ארלי בירד", מתארים לעצמם עד כמה מהונן של החברות, שאת מניותיהן הם רכשו, זורם לכיסם של יצרני האלכוהול ובעלי בתי המרזח. ייתכן שזה בעצם עתידו של שוק המניות האמריקאי: אולי כפי שהקימו את הנאסד"ק כדי לסחור במניות חברות טכנולוגיה, הגיע הזמן לבורסה חדשה המוקדשת כולה למסחר באלכוהול.

בזמן שהחזון המלבב הזה קורם עור וגידים, אני ממליץ לכולנו לגדר את הסיכון: להשקיע במניות של חברות שתכולת האלכוהול שלהן גבוהה ובמקביל לשלוח בדחיפות צאצא להתמחות בהשתלות כבד. הענקתי את העצה המצוינת הזו גם לעמיתי ג'ף מהפסקה הראשונה, ששמו כשם השחקן המשובח ג'ף דניאלס. אני מודה שככל שהערב התארך נטיתי יותר לקרוא לו ג'ק.



חיילים ברגימנט המלכותי של סקוטלנד דוחפים חבית של וויסקי בן 70 שנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו