בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחיות בתוך ערפל

מנהלים מערביים שהיגרו לסין מתמודדים עם מחסור בשקיפות ועם מפלגה קומוניסטית יודעת כל · הסינים שהיגרו למערב מגלים כמה קשים החיים כשלעובדים מותר לשבות

תגובות

לב החסיר פעימה. הנהג בלם בחדות, אך זה היה כבר מאוחר מדי. רוכב האופנוע, שבאורח נס לא נפגע, קם מהכביש וטען בתוקף כי זו לא היתה אשמתו. אחרי הכל, מי לא לוקח לפעמים סיבובים במהירות בצד הלא נכון של הכביש?

הגישה הסינית לבטיחות גורמת לא פעם לתחושת אימה קלה. "זאת בעיה אמיתית", אומר מנהל חברת כימיקלים מערבית בשנחאי, "אתה יכול לקבוע נהלי בטיחות ברורים במפעל, אבל בשנייה שהעובדים יוצאים מהשער, הם נמצאים בסביבה שונה לגמרי. בקש ממישהו לחגור חגורת בטיחות - יצחקו לך בפנים".

אך המהגרים המערביים בסין מגלים כי כיום קל יותר להסתדר בה מאשר בעבר. רמת בתי המלון השתפרה פלאים, כמו גם איכות המזון והשירותים. בימים אלה אפשר להשיג כמעט הכל, תמורת תשלום כמובן: סופלה וסושי, וילות וגנים בסגנון מערבי ואפילו בתי ספר פרטיים מהשורה הראשונה לילדים.

אמנם האוויר עכור, הצנזורה מטרידה ושיחות הוועידה עם מטה החברה בארה"ב ב-4:00 יכולות לעייף, אבל באופן כללי החיים נוחים, והעסקים בסין מרגשים, אולי יותר מבכל מקום אחר בעולם.

"הולך לנו נהדר!" מספר אחד המנהלים המערביים. החברה שלו מוכרת מנועים עבור "כל מכונה שמייצרת דברים". כמובן שהזייפנים עטים על הסחורות שלו. "הם לוקחים סורק לייזר ומעתיקים אותו", הוא אומר. אך הביקוש למכונות ייצור בסין הוא אדיר, וזה מפצה על גניבת הקניין הרוחני. המכירות, מספר המנהל בהתלהבות, צומחות ב-15%-20% בשנה.

הצמיחה האדירה של סין בשלושת העשורים האחרונים הובילה גדודים של אנשי עסקים להתיישב במדינה. תאגידים בינלאומיים מערביים שלחו רבים ממנהליהם השאפתניים ביותר לסין, כדי למצוא ספקים חדשים, להקים מפעלים, או למכור מנועי סילון ומשקאות אלכוהוליים לסינים.

בשנים האחרונות נרשמה תנועה ערה גם בכיוון השני. חברות סיניות הולכות ומתפשטות בעולם. הן רודפות אחר נפט ונחושת באפריקה, מחפשות הזדמנויות השקעה בארה"ב ובאירופה, ומקימות משרדים בכל הגלובוס. באופן טבעי, הן שולחות מנהלים סינים לעמוד בראשם.

מנהלים סינים מחוץ לארצם הם תופעה חדשה יחסית, ואות להתחזקותה של סין. בעבר, מהגרים ברחו מסין משום שהמדינה היתה ענייה, אלימה ונשלטה בעריצות. הם חיפשו חיים טובים יותר במקום אחר, ולרוב גם מצאו. הם הגיעו מחוסרי כל, שיגשגו בזכות שכלם וחריצותם, ולעתים קרובות התיישבו דרך קבע בארץ החדשה.

מצבם של תושבי החוץ הסינים החדשים שונה בתכלית. הם נשלחים לחו"ל משום שהחברות הסיניות שבהן הם עובדים מתרחבות. הם מגיעים למדינות הזרות עם ביטחון תעסוקתי ועם משכורת יפה. המשימות שלהם זמניות - הם צפויים לחזור כעבור כמה שנים.

מצבם דומה לזה של תושבי החוץ המערביים בהיבטים רבים, אך יש כמה הבדלים ניכרים: תושבי חוץ מערביים בסין עברו לרוב ממדינה ליברלית ודמוקרטית עם כלכלה חלשה למדינה עם משטר אוטוריטרי שצומחת במהירות. אצל התושבים הסינים במערב המעבר הוא הפוך לגמרי. כל מסע מציב אתגרים משלו.

אף אחד מאנשי העסקים המערביים שביקשנו לראיין לכתבה לא הסכים להיחשף בשמו האמיתי. המפלגה הקומוניסטית נעלבת בקלות, וזה יכול להביא להשלכות הרסניות על השורה התחתונה. "החוקים בסין לא תמיד שקופים", מלין ג'יימס סמית' (שם בדוי), מנהל בחברה מערבית שמוכרת מוצרי יופי בסין. החברה שלו פועלת באמצעות רשת של סוכנים מקומיים שעוברים מדלת לדלת ומשדלים לקנות אודם ושמפו. אנשי המכירות גם מגייסים אנשי מכירות נוספים.

שיווק רשתי זה (המכונה גם "מכירה ישירה") שנוי במחלוקת במדינות רבות, במיוחד בסין. יש פקידי ממשל שסבורים כי הוא מהווה סיכון ל"חברה הרמונית" - סיסמה שהטביע נשיא המדינה הו ג'ינטאו, שפירושה פחות או יותר "חברה שבה כמעט לא מתרחשים דברים שאינם לרוחה של המפלגה הקומוניסטית".

חברות שיווק רשתי מורשות לפעול רק תחת תנאים נוקשים שמיועדים לנפות את הנוכלים. לדוגמה, הן נדרשות להחזיק בחנויות ממשיות, כדי שלאנשי הצוות וללקוחות הממורמרים יהיה לאן לפנות בתלונות.

סמית' אמר כי החברה שלו יותר משמחה לפעול על פי הכללים. אך הדבר אינו קל כמו במערב, משום שהחוקים הכתובים בסין לא בהכרח מציינים מה מותר ומה אסור. לדוגמה: האם מותר לגייס סטודנט לעבודה זמנית כאיש מכירות? למיטב ידיעתו של סמית, זה חוקי. אך כשכמה מעובדיו החלו לגייס עובדים בקמפוסים של אוניברסיטאות, התלוננו הורי הסטודנטים והממשלה קיבלה את עמדתם, והבהירה לסמית' כי חצה גבול בלתי נראה. "אני חושב שזה משהו קונפוציוסי", הוא משער. הסינים שמים דגש ניכר על חינוך, ומתנגדים לכל דבר שעלול להסיח את דעתם מהספרים. חברתו של סמית' שומרת מאז מרחק מסטודנטים.

שלא במפתיע, פוליטיקה היא נקודה רגישה נוספת עבור ממשלת סין. חברות זרות חייבות לסבול - ויותר מכך, לאפשר - הקמת תאים של המפלגה הקומוניסטית בפעילויותיהן בסין. חברות שיווק רשתי נוהגות לערוך כנסים ואירועים לאנשי המכירות שלהן. בדמוקרטיה, זאת אינה בעיה; לממשלה לרוב כלל לא אכפת. אך ממשלת סין מחשיבה כאיום כל התכנסות שאינה נתונה לשליטתה. וכשאנשי המכירות מאורגנים ונלהבים, הם נהפכים לחשודים במיוחד.

למרות הקשיים, סמית' אומר שהוא אוהב לחיות בסין. הוא גם סבור כי יחסם של המקומיים לזרים משתנה לטובה. לפני כמה שנים, כשהיה הולך ברחוב עם אשתו הסינית בעיר הולדתה, היו השניים מושכים תגובות סקרניות רבות. כיום בקושי מעיפים בהם מבט נוסף. זוגות מעורבים כבר אינם מהווים אטרקציה.

לעומת המערביים העוברים לסין, החוויה של הסינים השוהים במערב אינה כה משביעת רצון. חשבו על האוכל, למשל. "פשטידות בשר אנגליות", אומר וויליאם סו, בכיר בתעשיית הטלקום המתגורר בלונדון, "הן חסרות טעם". מלבד סוגיות של קולינריה, סובל סו מהמחירים הגבוהים של לונדון, אותם הוא מגדיר "מטורפים".

אכן, מנהלים סינים שנשלחים לחו"ל אינם נהנים משכר גבוה ומהטבות הדומות לאלה שמקבלים האזרחים המערביים בסין, בייחוד אם הם עובדים עבור חברות ממשלתיות. בסין אותם מנהלים נהנים ממעמד מורם מעם. "הסינים לא רגילים לבשל לעצמם", אומר סו. "כשהם נשלחים לעבוד במערב, הם אפילו צריכים לנקות את השירותים שלהם".

בכל זאת, סו סבור כי חייו בלונדון קלים יותר מאלה של תושבי חוץ סינים אחרים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא האנגלית המצוינת שבפיו, שאותה רכש כשלמד בקולג' בלונדון. עד לאחרונה שימש סו כמנכ"ל החטיבה האירופית של צ'יינה טלקום, ענקית טלקום בבעלות ממשלת סין, וכעת הוא משמש כיועץ פרילנסר. בעבודתו התנסה סו בעבודה עם חברות אירופיות רבות.

לדבריו, מנהלים בחברות סיניות שמוצבים במערב מגיעים לעתים קרובות ללא בני משפחתם, מה שמוביל לבדידות ולניתוק, המקשים על שהותם. "הם לא מקבלים שכר שמספיק לכסות את שכר הלימוד לילדים ואת הקניות לאשה". לעומתם, המערביים בסין בדרך כלל מגיעים מרצונם. חלקם מתעניינים בתרבות, רובם מקווים להרוויח כסף טוב ולהוסיף ברק לקורות החיים שלהם. התאגידים המערביים חשים כי הם חייבים להפגין נוכחות בסין, ולאור הרגישות ופוטנציאל הרווחים הגבוה, הם שולחים את מיטב עובדיהם.

לא כך הדבר במקרה ההפוך. מנהלים סינים, בייחוד בחברות בבעלות ממשלתית, זוכים בקידום על ידי טיפוח מערכות יחסים עם האנשים הנכונים, ואותם אנשים גרים בסין. תקופה של כמה שנים הרחק ממרכז העניינים עלולה לפגוע קשות בקידומם. מנהלים סינים בכירים שנשלחים לחו"ל, אומר סו, אינם מצטיינים במיוחד. ומי שעובד בחברה ממשלתית, לדבריו, אינו יכול לסרב להצעה.

ישנם גם מקרים אחרים: מנהלים סינים צעירים עשויים ליהנות מהרפתקה בחו"ל. חלקם רוצים ללמוד על תרבויות אחרות, לשפר את האנגלית שלהם או לבלות במועדונים. אחרים מתאהבים במערביות ובוחרים להישאר במדינה הזרה, אם הם מצליחים להשיג ויזה.

ואחרי הכל, לא מעט מתושבי החוץ הסינים עדיין שוברים את השיניים כשהם נדרשים להתנהל באנגלית: למעשה, חלק מעמיתיו של סו כמעט אינם דוברי אנגלית. ברכבת התחתית בבייג'ין אפשר למצוא שלטים באנגלית, אך ספק אם תמצאו שלטים בסינית בתחתית של לונדון.

דבר אחד שכל סיני מעריך במדינה החדשה שאליה הוא מגיע הוא האוויר. "האוויר הרבה יותר נקי", אומר סו, "כולם מדברים על זה". יתרון נוסף של עבודה באירופה לעומת סין הוא שחוקי העסקים ישירים וברורים יחסית. אם אתה רוצה להשיג רישיון לעשות משהו, אינך צריך לשחד פקיד ממשל או לשלם למתווך. "אתה פשוט מוריד את הטופס באינטרנט ושולח", אומר סו.

אחד החסמים העיקריים שעמם מתמודדים תושבי חוץ סינים הוא פערים בתרבות העסקית. כשספק סיני מעביר מצגת והלקוח שואל אותו שאלות רבות שהוא מתקשה לענות עליהן, או מעלה בעיות פוטנציאליות אפשריות, דעתו של הספק תוסח, והוא יחוש כי הלקוח אינו מחבב אותו. עם זאת, סביר להניח שהלקוח רק רוצה לקבל מידע נוסף. "אנשים כאן מסתכלים על העובדות, ולא על האדם", אומר סו.

צרה נוספת שעמה מתמודדים הסינים היא שעם המעבר לחברה מערבית קפיטליסטית, הם נחשפים למעמד בינוני שעשוי להרים את ראשו. ההמונים הזועמים של אירופה עשויים לפתוח בשביתות, להותיר את ערימות הזבל ברחוב ולהשבית את התחבורה הציבורית. הסינים מזועזעים מכך. "אף על פי שלעתים מתרחשות שביתות במפעלים בסין, במגזר הציבורי איש אינו שובת", אומר סו. "מי שינסה לשבות, מזמין לעצמו צרות".



פסל זהב של מאו טסה טונג בחלון ראווה בבייג'ין. המפלגה חושדת באנשי מכירות נלהבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו