בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פילוג בעבודה | החבר'ה מהסיירת עשו זאת שוב

ברק שב מהמבצע החשאי בעורף האויב ומוצא סביבו את נתניהו במצב רוח זחוח, פרס קודר ומיואש, יחימוביץ' מובילה בסקר, שמחון נוקם, לבני מרססת ובן אליעזר המום, לא מבין מאיפה זה בא לו

תגובות

ביום שני בבוקר היה בנימין (פואד) בן אליעזר באום אל-פחם, בסיור מקצועי יחד הנהלת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ב-8:30 הנייד שלו רטט. על הקו היתה סגניתו, חברת הכנסת אורית נוקד. "פואד, אני רוצה לספר לך משהו שעוד לא סיפרתי לילדים שלי", אמרה לו. בן אליעזר נבהל. הוא חשש שקרה משהו לבעלה. נוקד התקשתה להסביר. היא סיפרה לו על מפלגה חדשה שעומדת לקום, שהיא עשויה להצטרף אליה. בן אליעזר הקשיב, אבל לא הבין מה היא רוצה מחייו.

אחרי כמה דקות הנייד שוב רטט. הפעם היה זה אהוד ברק, צונן וקר כמתכת. עכשיו פואד הבין. הצבע אזל מלחייו. מחנק אחז בגרונו. הוא חש כשמשון שמחלפותיו נגזזו. "שמשון דער נעבכדיקר" (שמשון המסכן), כהגדרתו העסיסית של לוי אשכול מלפני שנות דור. בעוד מכוניתו המיניסטריאלית דוהרת ירושלימה, כשברור לו שהסיור שנקטע הוא גם האחרון שלו כשר, היה לבן אליעזר פנאי לשחזר לעצמו את אירועי היממה האחרונה. לפתע הכל התבהר. כל סימני השאלה הפכו לסימני קריאה. איך, הוא ייסר עצמו, איך לא זיהיתי את שהתרחש מתחת לאפי.

בסוף השבוע שעבר הוא החליט שוועידת העבודה תתכנס ב-17 במארס ותיתן לראש הממשלה בנימין נתניהו, ארכה של חודש לפתוח במשא ומתן ישיר עם הפלסטינים - אחרת, העבודה תפרוש מהקואליציה באמצע אפריל. באופן מעשי, זו היתה התגשמות המהלך להדחת ברק.

יועץ התקשורת שלו, אסף אזולאי, ביקש לשגר את ההודעה לכתבים ביום ראשון אחר הצהריים. לא! אמר פואד לא לפני שאני מעדכן את אהוד. שר הביטחון לא הופיע באותו יום לישיבת "שרינו" הקבועה, שמתכנסת מדי יום ראשון לפני ישיבת הממשלה. גם לישיבת הממשלה הוא לא הופיע. בן אליעזר החל לחפש אותו אך לא ניתן היה לאתר את ברק. מלשכת שר הביטחון אמרו לו שהשר אינו חש בטוב. אחר הצהריים פואד תפס את ברק בטלפון. "אני חייב לדבר אתך", אמר לו, "אולי אבוא אליך הביתה?" "מוטב שלא", ענה ברק, "אני חולה. נדבר מחר בבוקר". ברק עמד בדיבורו. למחרת בבוקר הוא התקשר לפואד.

שלשום שאלתי את בן אליעזר אם אינו סבור שאיומיו התכופים, מועדי היעד שהציב חדשות לבקרים, התנערותו הפומבית מברק והודעתו לפני כמה חודשים, שברק אינו ראוי לעמוד בראש המפלגה, לא דחקו את האחרון החוצה. "יתכן," הודה בן אליעזר ביושר, "אבל אני גם נשכבתי למענו על הגדר יותר מכל אחד אחר. איש לא עשה יותר ממני לבחירתו. איש לא ניסה יותר ממני לסייע לו. הבעיה היא שהאיש הזה הוא נכה רגשית, נכה פוליטית".

קיווית להיות יו"ר זמני, אפילו את זה לא נותנים לך.

"לא ביקשתי את התפקיד. אני בכלל לא מבין מה החדווה הגדולה בזה שיתנו לך אשראי להיכנס לביוב של המפלגה, לנקות אותו במשך שלושה-ארבעה חודשים, ואז יבוא מישהו וייקח ממך את המפלגה".

אולי כי יהיו אנשים שיחשבו שנוח לך להישאר שם, בביוב.

בן אליעזר צחק. "נכון", אמר, "יהיו אנשים שיחשבו את זה עלי".

לא טרחתי לשאול אם בכוונתו לערוך חפיפה נאותה ליורשו במשרד, שלום שמחון. השנאה בין השניים הללו בלתי ניתנת לתיאור. שורשיה נעוצים בבחירות האחרונות, כשבן אליעזר רצה לקבל שריון ברשימה. מבוקשו לא ניתן לו. הוא היה משוכנע ששמחון סיכל את השריון. סביבתו נשבעה לנקום בשמחון. ההזדמנות הגיעה כששמחון ביקש להתמנות ליו"ר קק"ל. מלשכתו של פואד עבדו במרץ רב כדי להחזיר לו סיכול תחת סיכול. ואז הגיע תורו של שמחון להנחית את אם כל הנקמות על פואד, באמצעות הפילוג והסיכום אליו הוא הגיע עם נתניהו וברק, שתיק התמ"ת יימסר לו.

מישהו שמע השבוע את שמחון עורך מעין מופע סטנד-אפ לאנשיו, שבו הוא חיקה את פואד אומר בקול בוכים למנהלת לשכתו הנמרצת שיד לה בכל דבר, איילת אזולאי: "אוי, יא בינתי, מה עשינו, מה עוללנו, כולה קק"ל!"

יריקת הבאר

התרגיל של ברק ספג השבוע מטח אדיר של קללות וגינויים. הוא לא קל לעיכול בשל גודש הציניות חסרת הבושה הכרוכה במספר התיקים שקיבלו שותפיו, ארבעה מינויים לשרים לחמישה ח"כים. אבל חייבים להודות: ברק נזרק מן המפלגה. הוא לא ירק לבאר ממנה שתה, הבאר ירקה עליו. כשבן אליעזר, יחד עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני מנאצים את ברק בכל מקום בארץ, קוראים לו בשמות גנאי ("אהבל", אמר עיני) ומחשבים בגסות את קצו הפוליטי לאחור, האם ניתן היה לדרוש ממנו שיקבל את הדין? שיהדס, כנוע כתרנגולת, אל המשחטה? אולי בתרבות פוליטית שונה. אולי בזמנים אחרים, במדינות אחרות. לא אצלנו.

לא רק בן אליעזר ספג השבוע את המכה הפוליטית הקשה בחייו, גם עיני נתפס במכנסיים מופשלים. מי עכשיו האהבל? הרי ממה נבע כוחו של עיני על ראש הממשלה, אם לא מיכולתו להוציא את העבודה מן הממשלה בכל רגע שיחפוץ? היתרון הזה אבד לו. כעת יש לו ברירה: לפרוש מן ההסתדרות לעסקים או להתחיל להשתולל ולהשבית את המשק על כל שטות.

אנשים ששוחחו השבוע עם נתניהו מצאו אותו במצב רוח זחוח. אין כמו מבצע חשאי מוצלח בעורף האויב, כשהוא ומפקדו הנערץ אהוד עושים במלאכה, כדי לרומם את רוחו. נתניהו, מתארים אנשים שראו אותו השבוע, השתעשע בפילוג בעבודה כמו ילד בצעצוע נכסף. בשיחות פרטיות העריך נתניהו שהעבודה החדשה עשויה להגיע ל-15 מנדטים בבחירות הבאות, אם יעמוד בראשה מישהו צעיר, כריזמטי וסוציאל דמוקרטי.

הוא הודף האשמות על סיכום כביכול בינו לבין ברק על תיק הביטחון גם בממשלה הבאה. הוא לא ביקש ואני לא הצעתי ואין לי מושג מהן תוכניותיו, אמר נתניהו לבני שיחו. הוא שאב הנאה לנוכח ההשתוללות של הח"כים מקדימה, ששלפו שלשום מטהרי אוויר במליאת הכנסת וריססו את סביבתם, כאות מחאה. הם ריססו במקום הנכון, הוא אמר, בסרקסטיות. כשהם פרשו וקיבלו תיקים מלוא החופן, הכול היה בסדר כי הם הלכו שמאלה. כשזה קורה בכיוון שלנו, שומו שמים.

ראיתי בשבועות האחרונים, אמר נתניהו, את כל המצטרפים החדשים לקדימה, יעקב פרי, דן חלוץ, אליק רון, גלעד שרון, וההוא, לחיאני. הם העריכו שאו-טו-טו הממשלה נופלת, לכן מיהרו להתפקד. יש לי חדשות בשבילם: לא כל כך מהר.

הוא מרגיש מאוד בנוח עם חמישיית העצמאות. כמו השמינייה הם "אנשי שלום", אבל הם יותר "ביטחון ושלום", לכן הם משתלבים היטב בקואליציה שלו. התיקים? נו, מה לעשות? ברור שהם ציפו לתגמול על המהלך שעשו. הוא לא הראשון שחילק תיקים בנדיבות, ובטח לא האחרון. נתניהו לא נלאה מלחזור על הנרטיב שהוא טבע: הפילוג יועיל לתהליך השלום. הפלסטינים העריכו שהממשלה קרובה ליפול לכן לא התיישבו לשולחן. כעת הם מבינים שהממשלה כאן לעוד הרבה זמן. אם קודם המפתח היה במנעול, עכשיו ניתן יהיה לסובב אותו, אמר נתניהו.

חוץ מאהוד ברק איש לא קונה את זה. מי שרחוק להתרשם מן הטיעון הזה הוא הנשיא שמעון פרס. בשיחות רבות שקיים השבוע עם אנשים במערכת הפוליטית, הוא נשמע מסויג, מיואש, קודר ועגמומי עוד יותר מתמיד. "איזה תהליך מדיני ייצא לנו מן השניים האלה", רטן פרס באוזני מי שרטן. "בידוד מדיני, זה כן".

לפני חמש שנים נטש פרס את מפלגתו רגע לאחר שהפסיד לעמיר פרץ, ועבר לקדימה בראשות אריאל שרון. הוא השתמש אז באותם נימוקים של קידום השלום, כפי ששמענו השבוע מאהוד ברק. לעצמו הוא האמין. לשרון הוא האמין. לברק ולנתניהו, הוא כבר לא מאמין. ביום שני יישא פרס נאום מיוחד בכנסת, לרגל יום הולדתה. כדאי להאזין לו.

הקו האדום

סקר "הארץ דיאלוג" שנתוניו מובאים כאן, נושא בשורות טובות לראש הממשלה ובשורות רעות: במדד שביעות הרצון, נתניהו יורד אל מתחת לקו האדום, שבו יותר מ-50% מהנשאלים אינם שבעי רצון מתפקודו. נתניהו, נרקומן סקרים, נוהג לשנן ליועציו כי מנהיג שהרייטינג שלו יורד מתחת לקו החצי, צריך להיות מודאג ולפשפש במעשיו. או במחדליו.

חדשה רעה נוספת לנתניהו עולה מעמדת חלק גדול מהציבור, הסבור כי בשנתיים האחרונות בהן הוא וממשלתו מנהלים את העניינים, מצבה של ישראל הורע, לעומת מצבה לפני שנתיים. זוהי ממש מכה מתחת לחגורה: כזכור, לפני שנתיים כיהן כאן ראש ממשלה בשם אהוד אולמרט. לא היה ראש ממשלה שנוא ממנו בעיני הציבור הישראלי. והנה, תקופתו הפכה מושא לפרץ של נוסטלגיה. נתון זה חייב להדליק לא נורה אדומה בלשכת ראש הממשלה, אלא זרקור רב עוצמה.

מתברר שאפילו יותר ממחצית בוחרי הליכוד אוחזים בדעה שלילית על מצב המדינה כיום. אין זה פלא: רבים מן הליכודניקים שח"כי הליכוד ושריה פוגשים במסעותיהם הליליים מחוף אל חוף, מסניף אל סניף, מביעים כעס ואכזבה מנתניהו ומשר האוצר יובל שטייניץ. לא בגלל הקיפאון המדיני אלא בגלל העלאות המסים האכזריות על הדלק והמים, ובשל יוקר הדיור.

הפרדוקס הוא, שלמרות כל שנאמר לעיל, שלטונו של נתניהו אינו בסכנה. אם הבחירות היו מתקיימות היום, הוא היה מרכיב ממשלה חדשה בנקל. לפי הסקר, שנערך בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, גוש הליכוד-ימין-חרדים מתחזק ומונה 69 ח"כים בעוד שגוש המרכז-שמאל, מונה רק 51 ח"כים. הנתון היותר מעודד מבחינת נתניהו, הוא במבחן ההתאמה לראשות הממשלה: בגזרה זו הוא מביס את ראש האופוזיציה ציפי לבני, 31%-48%.

אכן, פרדוקס: נתניהו כראש ממשלה, לא עונה על ציפיות רוב הבוחרים, אך באותו אסימון הם מעדיפים אותו בהרבה מן החלופה הפוליטית היחידה שניצבת מולו. על משקל האמירה של האמפרי בוגארט ב"קזבלנקה", נתניהו יכול ללחוש בערבו של יום, על כוסית קוניאק וסיגר ריחני לרעייתו: "אל דאגה שרהל'ה, תמיד תהיה לנו ציפי".

לבני פשוט אינה מצליחה להתרומם לרמת מנהיגה לאומית. היא אמנם הצליחה לקושש למפלגתה שני מנדטים נוספים (מאז הסקר קודם) מתוך הריסותיה של מפלגת העבודה, אבל זוהי שמחת עניים: גם מפני שהקולות לא חרגו מגוש המרכז-שמאל וגם משום שאלה מנדטים על תנאי, שיחזרו לעבודה לאחר שזו תתעשת, תבחר מנהיג ותצא לדרך חדשה.

וחרף כל מה שנכתב, להלן הערת אזהרה: אנו שבויים בקונספציית הגושים, ימין מול שמאל. אבל מי אמר למשל שלאחר הבחירות הבאות, אפילו במצב גושים דומה לזה שמנבא הסקר, אביגדור ליברמן לא יחתום על הסכם קואליציוני דווקא עם לבני, יהפוך אותה לראש ממשלה וישלח הביתה את נתניהו שאתו יש לו חשבון ארוך? ליברמן מסוגל לכל, אחרת הוא לא היה ליברמן.

מה עוד מגלה הסקר? שהעבודה עדיין לא מתה, אולי להיפך. פרישתם של ברק וחבריו לעצמאות, העניקה עצמאות גם למפלגת האם שלהם. מהם. ניתן לדמות את הפילוג לניתוח כואב, שבו הוסר מהגוף הגוסס איבר חולה. כעת הגיע זמן שיקום והבראה, כל זאת בתנאי שחלקיו הנותרים של הגוף לא יחליטו לבצע חרקירי. יהיה עליהם לבלוע כמות ענקית של צפרדעים כדי לחיות זה עם זה. אם התיעוב ההדדי ששורר שם בין השמונה היה הופך לאנרגיה סולרית, היה ניתן לחמם באמצעותה את כל רמת גן.

למשל: פואד מכנה את שלי יחימוביץ' "טורבינה של שנאה". היא, מצדה, רואה בו את מקור כל הרע, אם כל חטאת, מישהו שהוא יותר גרוע מברק. מן הסקר עולה שללא מנהיג, העבודה תשיג חמישה מנדטים בלבד. כמו מרצ. אבל אם תעמוד בראשה ח"כ יחימוביץ', היא תכפיל את מספר מושביה. יצחק (בוז'י) הרצוג יביא לה שמונה מנדטים. עמרם מצנע, האיש שעשוי לחזור מן המדבר, תרתי משמע, יציב אותה על תשעה מנדטים. זו התחלה לא רעה. מכאן אפשר רק לעלות. לבוחרים מומלץ להחליף דיסק ולהפסיק לחשוב על העבודה כעל מפלגת שלטון. הימים הללו חלפו לבלי שוב. אפשר בהחלט להתחיל ולחשוב עליה כעל מפלגה בינונית, סוציאל-דמוקרטית, מפלגת נישה פלוס.

מצבו של אהוד ברק בכי רע. פחות משליש מן הנשאלים מרוצים מתפקודו כשר ביטחון, למרות שמצב הביטחון מצוין. למעשה, שנותיו של ברק במשרד הביטחון, קודם תחת אולמרט ואחר כך תחת נתניהו, הן השנים הטובות ביותר לישראל מבחינה ביטחונית. אבל האיש כה שנוא, כפוליטיקאי, כאדם, כיצור חי ונושם, עד שהציבור אינו מוכן להעניק לו אשראי על כלום. מפלגתו, עצמאות, מפרפרת על סף אחוז החסימה. במספרי מנדטים, הרקורד של ברק כפוליטיקאי הוא זה: ב-99' הוא הביא למפלגתו 23 מנדטים (מתוך ה-26 של רשימת ישראל אחת), ב-2009 - 13 מנדטים. כעת, מדובר בשניים. אולי מישהו צריך להסיק מסקנות?

הסקר בחן גם את מצבם, התיאורטי, של שניים שנמצאים על סף כניסה לזירה הפוליטית: השדרן יאיר לפיד, שממשיך לנהל את הקמפיין המיופייף שלו מאולפן שישי בערוץ 2, ושל אריה דרעי שעושה זאת בדרכים שקופות יותר, בין היתר באמצעות כתבת יחצ"נות מביכה לה זכה השבוע ב"חדשות 10". מתברר כי אם לפיד ודרעי יקימו, כל אחד, מפלגה חדשה, כ-7% מן הבוחרים אומרים שהם בטוחים שיצביעו למפלגות הללו. בתרגום למנדטים: 8-9 מנדטים ללפיד, 8-9 מנדטים לדרעי. זה וירטואלי לחלוטין, אבל זה מבטא משהו. ואם המשהו הזה אכן יתממש, המפה הפוליטית תשתנה לחלוטין. הגושים המדוברים לא יהיו אותם גושים, והקלפים ייטרפו ויחולקו מחדש. *



השבעת השרים החדשים, השבוע בכנסת. מימין לשמאל: השרים איתן, שטייניץ, ברק, וילנאי, כץ ושמחון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו