בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | קריאת קרב

איך הספרים הכניסו אותה לדיכאון, אבל גם הוציאו אותה ממנו צ'יק-צ'ק. סיפור עם זנב

תגובות

אתמול הלכנו לגינת הכלבים החדשה שלי שקוראים לה "גן העיר". במקום גדר מצ'וקמקת, ספסלי עץ, משטח אספלט קשיח וקונדומים משומשים שנובטים מדי בוקר בגינת רופין, יש שם קילומטרים על קילומטרים של דשא ומדרגות אבן שנרי יכולה לשבת עליהן כשהיא מתיידדת עם השכנים החדשים, ואפילו מין בריכת מים ארוכה ומדורגת. ירד המון גשם אז נרי צעקה לי: "שושנה אל ת..." מאוחר מדי, אבל מי שמפחדת שהכלבה שלה תירטב לא צריכה להוציא אותה לטיול בגשם.

המים בבריכה היו נעימים מאוד, לא קרים בכלל לטעמי, והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת יש בי משהו גם מכלב רועים סיבירי, כמו שאמר ההומלס גנאדי שמאכיל את החתולים ברופין. בדרך כלל הוא צועק עלי כי אני רצה אחרי החתולים, אבל הפעם הוא דיבר יפה. אולי בגלל שנרי הביאה לו כמתנת פרידה שתי שמיכות פוך סינתטי, כפפות פליז שקנתה בקנדה לילדים שלה ואף אחד לא רצה, וגם כמה סוודרים במתנה. יכול להיות שגם ההומלסים כל כך חומרניים? מצד שני, הכי הוא התרגש מכמה ספרים ברוסית עם כריכות יפות נורא שמוטבעות בהן אותיות בצבע זהב שהבן של נרי מצא פעם ברחוב בירושלים.

נרי אומרת שרואים על גנאדי, שלפחות פעם בשבוע צועק נורא בגינה ולפני שבועיים גם התעלף משום שהיה שיכור, שהוא איש משכיל, וכל בוקר הוא גם יושב בקפה של הגרוזיני שמרחם עליו ונותן לו קפה שחור חינם כמה שהוא רוצה, וקורא שם ספרים ועיתונים ברוסית. נרי מאוד אוהבת אנשים משכילים, אפילו שהחיים לימדו אותה שיש אנשים עם הרבה תעודות ועם אופי מאוד רע ואפילו טיפשים מאוד, ויש אנשים בלי תעודות כמעט, כמו מרים מהגינה, שהם הכי חכמים וטובים בעולם.

אבל לנרי יש קטע עם ספרים. לפני שעברנו לדירה החדשה בסוף השבוע שעבר, כל הבית היה מכוסה בספרים, לא רק בספרייה הענקית בחדר האוכל ובספרייה הבינונית בחדר האיפור (מי שמדברת על צצקעס) ובספריות הקטנות בחדר העבודה ובסלון, אלא גם בערימות גדולות על השולחנות-איקאה ב-90 שקל בכניסה ומשני הצדדים של המיטה וגם בתוך ארון השירות במרפסת. כל פעם אנשים שהיו נכנסים אלינו לבית הישן היו אומרים: "וואו, קראת את כל הספרים האלה?" כאילו מדובר באיזו חוכמה גדולה. ונרי, שכל שנה מוסרת לפחות מאתיים ספרים, היתה מצטנעת ואומרת: "קראתי הרבה יותר מזה אבל את הרוב שכחתי כבר מזמן, טוב, ככה זה בגילי".

הספרים היו הדבר הראשון שהדאיג אותה כשהודיעה לה בעלת הדירה שהיא צריכה לפנות את הנכס. בעלת הדירה ישבה בבית הקפה עם משקפי שמש שחורים ועם הבעל המאוד-מאוד מבוגר שלה, עם משקפיים שחורים גם הוא, יעני האחים בלוז רק בלי ההומור והכישרון ועם שיער לבן (היא) וקרחת (הוא). הוא אפילו לא ענה לנרי כשאמרה לו שלום ולא הפנה את משקפי השמש לכיוון שלה אפילו פעם אחת במשך השיחה, שנמשכה שש דקות על השעון ושבמהלכה אמרה נרי לא יותר מ-15 מילים. היא אמרה "סבבה" כשהודיעו לה ובאותה נשימה גם אמרה: "אז תבטלי את הקפה שלי" למלצרית החמודה בקפה מאפו, וגם אמרה: "בואי שושנה'לה, הולכים הביתה", לפני שיצאה מהקפה ההוא והלכה להתמוטט על הספה.

"ומה אני אעשה עם כל הספרים שלי? רק לחשוב על להתחיל לארוז את הספרים ואת כל הפיצ'פקס והנעליים", היא אמרה בטלפון לעמליה שניסתה להגיד לה שבטוח יתברר שמהרע הזה יצמח טוב.

אחר כך, במשך שבועיים בערך, נרי רק ישבה על הספה בסלון ובהתה בטלוויזיה, בעיקר בתוכניות ריאליטי בערוץ E. היא למדה איך לצאת לדייטים, איך להתאפר, איך להיגמל מאנורקסיה וגם מתוספי תזונה, וגם כל מה שצריך לדעת על בנות משפחת קרדשיאן שלהן דרך אגב אין בכלל ספרים בבתים שלהן ומה רע להן? מדי פעם היא היתה עונה לטלפון ומודיעה שהיא בהתקף חרדה אבל היא לא מוכנה לדבר על זה, ואז היא הלכה לפגישה בבית קפה עם מבקר ספרים די ידוע.

הוא בא לראיין את נרי לכבוד התוכנית "חדר 101" של עינב גלילי בטלוויזיה, שהנושא שלה הוא מה מעצבן את המרואיינים שלה. נרי תיכף ומיד אמרה לו שקשה לה אפילו להתרגז כי היא בבלוז מ"האחים בלוז" (משחק מילים!) כלומר מבעלי הדירה. וראו איזה צירוף מקרים, אותו איש אמר לה שלגמרי במקרה הוא וחברתו עוזבים את הדירה שגרו בה די הרבה שנים והיא במקום ממש מצוין. וככה, בסוף הראיון (נרי שהתעודדה מצאה עוד 50 אלף דברים שמעצבנים אותה חוץ מהחבר'ה ליצים האלה) נרי הלכה לראות את הדירה ועל המקום החליטה לקחת אותה. מה אני רוצה להגיד? שהספרים שתקעו את נרי שלוש שנים בדירה בלתי נסבלת הם גם אלה (טוב, לא הם בעצמם, אלא מבקר הספרים) שהביאו לה את הפתרון או, בקיצור, מתוך הרע הזה צמח בסופו של דבר טוב, בדיוק כמו שאמרו החברות עמליה ואורנה!

ובגלל שהיא רוצה לחלק את כל הטוב הזה נרי החליטה לתרום את רוב הספרייה, חוץ מספרים עם הקדשות וכמה כאלה שהיא אוהבת במיוחד, ומאז בכל פעם שאנחנו יוצאות מהבית אל הרחוב היא גם אומרת לי בהתלהבות: "שושנה כלבה מרחוב מגידו!" (רמז: לשם עברנו) ומרגישה מינימום כמו לאה גולדברג (כי ברחוב הקודם היא היתה קוראת לי "הכלבה מרחוב ארנון" אפילו שגרנו ברופין אבל זה ממש ליד).

נ.ב. הקריקטורה שלי ממש-ממש לא דומה לי, במציאות אני גבוהה ורזה.

neril@haaretz.co.il



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו