בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשתוניס בוערת, פאריס רועדת

את מחיר נפילת בן עלי עשויה לשלם גם שרת החוץ הצרפתייה, שהחמיצה הזדמנות לשתוק

תגובות

הדרמה של ההתקוממות בתוניסיה הגיעה גם ליורודיסני. פארק השעשועים בפאתי פאריס נהפך במשך כמה שעות לסוגיה דיפלומטית, שהצרפתים נאלצו לטפל בה ברגישות ובעיקר בנחישות. בסוויטה של אחד המלונות המפוארים בפארק השתכנה נאסרין, בתו של נשיא תוניסיה המודח, זין אל-עאבדין בן עלי. היא באה לשם עם ילדיה כבר ביום חמישי שעבר, כשאביה עדיין היה נשיא. למחרת, כשברח מהמדינה, השתנתה מהר מאוד גם הכנסת האורחים הצרפתית.

בעלה של נאסרין, סאכר אל-מאטרי, מי שסומן כיורשו האפשרי של הנשיא, נחת בצרפת ואמור היה להצטרף לאשתו ולמיקי מאוס. אבל אז כבר היה ברור שגורל המשפחה נחרץ ושהאח"מים התוניסאים הפכו לבלתי רצויים. את הסוויטה, שמחירה 3,000 יורו ללילה, הם פינו ואת ליל שבת העבירו במלון סמוך לשדה התעופה לה בורז'ה. בשבת בבוקר הודיע דובר הממשלה, פרנסואה ברוואן, כי "ייעודם של בני משפחת בן עלי אינו להישאר על אדמת צרפת". באותו יום הם כבר המריאו ליעד אחר.

נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, היטיב ליישם אחד מכללי היסוד של "הריאל פוליטיק" - התנערות בלי להניד עפעף מבני הברית בזירה הבינלאומית, כשאלה הפכו לנטל. אם מישהו חשב שצרפת תכיר טובה לדיקטטור שאיפשר לחברות הצרפתיות לפעול באופן נרחב בארצו, הוא טעה. גם בפאריס ראו את התמונות ושמעו את הקולות והניחו לבן עלי לטוס לגלות בסעודיה, הרחק מעיני התקשורת, ובעיקר מעיני התוניסאים הרבים המתגוררים בצרפת.

מספרם של אלה מוערך כיום בכ-600 אלף, כאחוז אחד מהאוכלוסייה. הם מרוכזים במשולש הערים שראשו פאריס רבתי ובסיסו במארסיי ובטולוז בדרום. אלפים מהם צעדו ברחובות הערים ביום שבת, לאות שמחה על נפילת הרודן. בפאריס העדיפו שההפגנות יישארו הפגנות שמחה ולא התפרצויות זעם על כך שבן עלי קיבל מקלט מדיני דווקא במדינה שהיתה כוח קולוניאלי לפני שתוניסיה זכתה לעצמאות.

סרקוזי הצליח אם כן להיפטר מהידיד לשעבר ללא חיבוטי נפש מיותרים. אבל ממשלתו לא יצאה בלא פגע. הקורבן הפוליטי הצרפתי הראשון של הטלטלה בתוניסיה היא שרת החוץ הטרייה, מישל אליו-מארי. היא שוב הוכיחה, כמאמר הפתגם הצרפתי, שאפילו פוליטיקאים מהוקצעים כמותה יכולים "להחמיץ הזדמנות לשתוק". בשיא המהומות, שלושה ימים לפני נפילת בן עלי, אמרה אליו-מארי שההפגנות ברחוב "מוכיחות את הגיון המדיניות שאנו מבקשים ליישם, כשאנו מציעים את מומחיות כוחות הביטחון שלנו, המוכרת ברחבי העולם, כדי לפתור מצבים מהסוג הזה". שרת החוץ הוסיפה שהיא מציעה "לשתי המדינות לפעול בכיוון הזה", במסגרת "שיתוף הפעולה" ביניהן.

למרבה המזל, צרפת לא שיגרה כוחות שיטור או צבא לתוניסיה, כדי "לשתף פעולה" עם כוחות הביטחון של הנשיא בן עלי, ולסייע לו להשתלט מחדש על רחובות הבירה. אבל האמירה האומללה הזאת, שאליו-מארי התפתלה נואשות כדי לנסות להסבירה, תרדוף כנראה את השרה לאורך הכהונה שלה. וגם בביקורה בישראל, ברשות הפלסטינית, במצרים ובירדן, שהחל שלשום.

היועץ הקרוב ביותר לנשיא סרקוזי, הנרי גאוואינו, סיכם את הפרשה בניתוח קר. "עוד לא הגיע הרגע להכות על חטא", אמר השבוע בראיון לתחנת הרדיו "פראנס אינפו". "המשטר שהתמוטט עמד על כנו מאז 1956. האם לא היינו צריכים לדבר (מאז ועד היום) עם השלטון בתוניס? לא לדבר עם הנשיא בורגיבה (ששלט מ-1957 עד 1987)? לא לדבר עם הנשיא בן עלי?" גאוויאנו סיכם באומרו שאם צרפת תדבר רק עם המשטרים העונים לקריטריונים הדמוקרטיים המערביים, "לא יהיו רבים שנוכל לדבר אתם". כנראה קל הרבה יותר להידבר עם דיקטטורות יציבות ולהציע להן שיתוף פעולה צבאי, מלשאת ולתת עם דמוקרטיות תוססות. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו