בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך לבנות בית בחמש דקות

רוצים ללמוד? רק תבחרו מה: מיליוני סרטוני הדרכה שמופיעים ברשת נהפכו לאחת התעשיות הפורחות והצומחות ביותר באינטרנט ? בית אמנם לא הצלחנו לבנות, אבל שמונה כתבים ניסו ללמוד איך לחתוך ירקות כמו שף, לקלוע צמה לילדה קטנה, לאפות פאי תפוחים וגם לקפל בגדים ? האוניברסיטה הכי פתוחה

תגובות

>> כשהבת של אורי חזרה מהגן וביקשה שאבא יקפל לה אונייה מדף נייר כמו שעשתה הגננת, הוא גירד במצח, לקח דף וניסה להיזכר במה שידע לעשות ללא בעיות כשהיה בן עשר. זה לא עבד, אורי התייאש וחשב כבר לצלצל לחבר מהעבודה - אולי הוא יודע, הוא תמיד מקפל טיסנים בישיבות. מחשבה נוספת שלחה אותו למחשב.

אורי הקליד how to make an origami boat, וקיבל לא פחות מ-600 סרטוני הדרכה ביוטיוב. כעבור שני סרטונים ועשר דקות אורי ובתו שייטו מרוצים על השטיח בין סירות נייר צבעוניות. ברשת מסתובבים סרטוני הדרכה מצולמים כמעט לכל פעילות שאפשר להעלות את הדעת: איך להחליף גלגל (5,140 תוצאות ביוטיוב); איך לקדוח בקיר (380); איך להכין סושי (5,280); או איך לבנות שולחן (5,680).

שוק סרטוני הדרכה, או מה שמכונה באנגלית סרטוני how to (איך לעשות), פורח בשנים האחרונות. עדות לכוח העולה של חברות הפעילות בתחום הגיעה כשענקית האינטרנט AOL רכשה את חברת 5min של שלושת היזמים הישראלים חנן לשובר, טל סימנטוב ורן הר-נבו ב-65 מיליון דולר. קצת לפני הרכישה מנתה ספריית 5min כ-200 אלף סרטונים שייצרו 110 מיליון צפיות בחודש ב-800 אתרים שותפים. נתוני חברת קומסקור בדצמבר 2010 הראו כי 5min דורגה במארס 2010 במקום 14 מתוך 100 אתרי הווידיאו הנצפים בעולם, לפני NBC ,AOL יוניברסל, ESPN ודיסני.

שחקנים נוספים בתחום הם ehow ,wonderhowto ,howcast ו-videojug. המודל העסקי של השחקניות הוא משולש - בין יוצר התוכן, המפיצים בעלי האתרים וחברות הווידיאו. לפי הערכות מיליוני גולשים בכל העולם צופים cחודש במאות מיליוני סרטונים. היקף תעבורה כזה טומן בחובו פרסום בהיקף של מיליוני דולרים בחודש. ג'ייסון ליברמן, מנכ"ל חברת Howcast, סיפר לאתר ביזנס אינסיידר כי מדובר בשוק בעל פוטנציאל של מיליארד דולר בשנה.

גיא גרימלנד

איך לענוב עניבה

העניבה שקשרה אותי

כשהמורה האינטרנטי קספר מדגים איך לענוב עניבה, הוא נראה שליו ורגוע. לעומתו, התלמיד אורן מג'ר התפתל והזיע. גם כשהצליח סוף-סוף - קספר שוב הרס את המסיבה

>> אני משוכנע שבבתי ספר למינהל עסקים בארה"ב מקדישים את השיעור הראשון בסמסטר להדרכה כיצד לענוב עניבה. בישראל, לעומת זאת, מעולם לא נתקלתי בהדרכה כזו, מה גם שמעולם לא למדתי מינהל עסקים. כאן, אם אתה לא עורך דין, בנקאי בכיר או משווק צעיר בבית השקעות גדול - לא ממש יוצא לך לענוב עניבה.

אלא שאני צריך להשתתף בכנס מכובד, והבהירו לי שעלי להגיע בחליפה ובעניבה. בתור התלמיד של האוניברסיטה הגדולה בעולם, פתחתי דפדפן ויצאתי ללמוד כיצד עושים זאת כהלכה.

חיפוש המלים "איך לקשור עניבה" - בעברית ובאנגלית - מלמד כי מדובר בלחם ובחמאה של הרשת, שעמוסה במדריכים. נראה כאילו מחצית האנושות עסוקה בלצלם חתולים ולהעלות אותם ליוטיוב, והמחצית השנייה מדריכה אותך לקשור את חתיכת הבד עם הפסים סביב הצוואר. בין המבחר העצום של הדרכות ועצות לקשירת עניבה, האתר של קספר מופיע ראשון. בתמונתו קספר לבוש בחליפה ומעונב כמובן, מביט למצלמה וכאילו מתריס - גם אתה יכול להיראות ככה.

כעת רק צריך לבחור מבין אחד הסרטונים המלמדים שיטות שונות לקשירת עניבה. זה יהיה קורס ארוך, מתברר. בחרתי להתחיל מקשר פשוט המכונה "קשר ארבע האצבעות", שנראה מתאים לעניבה שלי והולך מצוין עם החולצה שתכננתי ללבוש. הסרטון מתחיל באנימציה המלווה במוסיקה קלאסית נעימה ובקולו הסמכותי של קספר. התבוננתי בסרט ופעלתי בעקבות ההוראות. ידי נעו במהירות ובנחישות, אצבעותי השחילו וליפפו את הבד כמו קרדיולוג במשימת חייו. בתום התהליך חייכתי והתפניתי לבחון את עצמי מול המראה.

התוצאה היתה מחרידה - העניבה עדיין היתה שם. מקומטת? כן. קשורה כהלכה? עדיין לא. באותו הרגע, בדיוק שטני, הופיע קספר על המסך, מדריך בשר ודם בלונדיני וממושקף, כזה שברור שהוא מהסוג שיודע איך להסתדר עם עניבה. הממשוקף הסביר לי בצורה אטית ושלווה, שלב אחרי שלב, מבלי למצמצץ ומבלי להזיע, איך לקשור עניבה. אני, לעומתו, התפתלתי והזעתי מול המראה. מדי פעם שיחררתי אצבע ללחוץ על כפתור העצירה בנגן, והחזרתי לאחור שוב ושוב. צפיתי בסרט אולי עשר פעמים. התחלתי לשנוא את קספר, את פרצופו המרוצה מעצמו ואת ידיו הזריזות שיודעות כל כך הרבה קשרים. אבל בסוף זה עבד. צעקת שמחה נפלטה מפי. אני מוכן לכנס. כל שנותר הוא להשאיר את העניבה קשורה על קולב בארון.

אלא ששיטוט נוסף באתר של קספר, המתפקד על תקן "כל מה שרצית לדעת על עניבה ולא העזת לשאול" מגלה שקספר מכיר תלמידים כמותי ואוסר זאת: אין להשאיר את העניבה קשורה מתוך עצלות - יש להתיר אותה בתום השימוש ולקשור שוב בעת הצורך. לא זוכרים איך? תהיו בטוחים שקספר יחכה לכם בדיוק באותו מקום.

עולמו של קספר: http://www.tie-a-tie.net

איך להכין צמידי מקרמה

המושכת בחוטים מכורה

חופש גדול ואחיין אחד שלחו את סיון קלינגבייל לרשת, כדי ללמוד איך להכין צמידים. זה הסתיים בהתמכרות, חברות בנות עשרה ממזרח אירופה ואוסף של 85 יצירות

>> ממש לא התכוונתי ללמוד משהו חדש. בטח שלא לפתח תחביב. זה התחיל במקרה. בתי הבכורה וחברותיה התארחו אצלנו בחופש הגדול והחלטתי להיות בתיה עוזיאל. שלפתי מהזיכרון ארוך הטווח שלי את האופן שבו היינו עושות צמידים בתיכון וישבתי ללמד את הבנות. אבל השאלות שהן שאלו אותי שלחו אותי לחפש תשובות ברשת. הגדיל לעשות האחיין שהציב לי אתגר - צמיד שרכש בירושלים והטענה: "את לא יכולה לעשות כזה". אני לא יכולה?!

ברשת גיליתי אוצר בלום של ידע, ומצאתי אתר שיתוף קבצים בשם bracelets-friendship שבו מערכת ליצירת דוגמאות, העלאת תמונות, בלוגים ושאלות. יותר מ-37 אלף דגמים של צמידים שהוכנו על ידי אלפי החברים ממוינים בו לפי צבעים, מספר החוטים ודרגת הקושי. יותר מ-15 אלף תמונות של צמידים שיצרו המכורים והמספרים עולים מדי יום.

ריטואל חדש נכנס לחיי. מדי ערב התיישבתי לחפש דגמים חדשים, להתבונן בתמונות ולהכין צמידים. ככה, מבלי שהתכוונתי, מצאתי עצמי יושבת מדי ערב מול האייפד ויוצרת צמידים על ידי קשירת חוטי רקמה בשלל צבעים. גם קפיצה לפייסבוק נדרשה: ל-bracelets.net-friendship יש דף אוהדים פעיל ושמח שבו עולות תמונות ומתקיימים דיונים.

עם ערימת הצמידים צמח גם הביקוש לחוטי רקמה. עולם חדש של חנויות תחביב ויצירה נפרש בפני. החיפוש אחר חוטי רקמה צבעונים שלח אותי לחיטוטים בחנויות סדקית, ואני חושבת שאפשר לומר די בביטחון שתרמתי מהותית לשיפור הכנסותיהן וייתכן שבזכותי הן לא ייאלצו לסגור ולהיעלם מהרחוב.

ערב אחד קרה דבר נורא. האתר לא עלה. ניסיתי במחשב הנייד, ניסיתי באייפד, ניסיתי בטלפון הסלולרי - אך האתר לא עלה. כניסה לדף האוהדים בפייסבוק גילתה שלא רק השגרה שלי נפגעה. ברשת התקיים דיון ער בניסיון להבין מה קרה ולאן נעלם האתר. כשעלה השחר על שוודיה הופיע מולנו סטפן, בחור צעיר עם תספורת "מוהק", שעומד מאחורי אתר שיתוף הקבצים. סטפן סיפר כי טלפון באמצע הלילה הבהיר לו כי השרתים שאותם שכר עברו את מכסת אחסון המידע שלהם וכי המארח החליט להוריד את האתר. המתח היה בשיאו. למזלנו, סטפן היה רגיש להתמכרות והעלה את האתר על שרת חלופי.

כמה ימים מאוחר יותר חזר האתר לפעול, אבל מאז הושרש בכולנו פחד. הודעות השואלות אם האתר שוב הושבת מופיעות חדשות לבקרים בדף האוהדים בפייסבוק. החברות החדשות שלי (בעיקר בנות עשרה ממדינות מזרח אירופה) הפסיקו להתייעץ אילו צמידים להכין כמתנה לחג המולד ועברו לדון בכובד ראש באמצעי אחסון לשמירת דגמים על המחשב.

למרות התלאות אפשר להכריז עלי תלמידה מצטיינת. בביתנו יש כבר יותר מ-85 צמידים, כולל אחדים מדרגת הקושי הגבוהה ביותר שמציב האתר של סטפן. בינתיים פיתחתי סטייה מפחידה - אין לי שום כוונה להיפרד מהם. בהתחלה הבנים בחרו לעצמם צמידים והבכורה חילקה לחברות. כעת אני מצליחה למצוא תירוצים שכל מטרתם לשמור את הצמידים קרוב אלי ולמנוע מהילדים לחלקם לכל דורש.

אם אתם עדיין מוטרדים מהאתגר שהציב האחיין - הבחורה הרומנייה, שאת הצמיד מעשה ידיה הוא רכש ב-15 שקל בשוק, מוזמנת לטוס לישראל לשיעור חינם, או שאולי פשוט אשלח לה לינק.

לדוגמאות, העלאת תמונות, בלוגים ושאלות:

www.friendship-bracelets.net

עולם חדש של יצירה:

http://tinyurl.com/zmidim

איך לקלוע צמה

דרוש סרט הדרכה לתפעול ילדות בנות 4

צמה צרפתית, צמה הפוכה, צמת חבל או צמה מחומשת. חגי עמית ניסה וניסה, אבל לא הצליח לקלוע לבתו אפילו צמה אחת פשוטה

<< "אבא, אני רוצה לשים איפור היום לפני הגן".

"לא הולכים עם איפור לגן".

"אז נעלי עקב".

"לא. גם לא הולכים עם נעלי עקב לגן".

"אז אני רוצה ללבוש שמלה".

"רוני, די. קר. יש סערה בחוץ. לא לובשים היום שמלה לגן".

"אוף, אבא, אז תעשה לי צמה".

גידול בת, שמגיחה לעולם אחרי בן בכור, טומן בחובו הרבה השתאות ופליאה עבור אבא גאה. אתה יכול להעניק לצאצאיך חינוך זהה לגמרי - אבל בעוד הבן יכול להגיע גם לגיל 15 ללא מודעות לצבע החולצה שעל גופו, נראה שהבת הקטנה, אם רק היתה יודעת לדבר, היתה דורשת לבחור את צבע החיתול שלגופה כבר בגיל חצי שנה.

כשהאחרונה דורשת בבקרים במפגיע איפור, שמלה ונעלי עקב, אין כל קושי להתנגד לה נחרצות. בכל זאת, הילדה רק בת ארבע והיעד הוא גן טרום חובה.

צמה היא כבר סיפור אחר. מדובר בבקשה לגיטימית, אך הבעיה היחידה היא שאבא פשוט לא יודע איך קולעים צמה. מה שאולי נראה פשוט לביצוע בקרב הנשים - הוא מבצע מורכב למי שלא התנסה בו מעולם.

באתרי שיתוף הסרטונים מודעים כנראה למצוקה - וניתן למצוא שלל סרטוני הדרכה לקליעת צמות. מתברר שמדובר בעולם ומלואו, ושיש סגנונות רבים מספור לקליעת צמות - צמה צרפתית, צמה עם פוני, צמת חבל, צמה המקיפה את כל הראש, צמה הפוכה, צמה צידית, צמת סוס וכמובן - הצמה המחומשת למבינים בלבד. הסרטונים לא מיועדים רק לאבות. בסרטון אחד, למשל, מדריכה אשה אפרו-אמריקאית איך לבצע את המבצע הבלתי אפשרי ולקלוע צמות אפריקאיות קטנות - משיערן של נשים לבנות.

יש אולי גם גברים רבים שיודעים לקלוע צמות, אבל בכל זאת, בכל סרטוני ההדרכה שבהם נתקלתי - המדריכה הקולעת היתה אשה. בסוף בחרתי בסרטון שנראה הפשוט ביותר. המבטא הניו יורקי של המדגימה לא היה פשוט, וגם האנגלית מעט קשה למי שאינו בקי בעולם מעצבי השיער. אבל ההמחשה בסרטון היתה חשובה יותר מכל.

עם זאת, המעבר לשלב הביצוע היה קשה. קליעת צמה משיער עבה ועשיר אינה דומה למיומנות הנדרשת לצורך קליעת צמה משערה הקצר והדק של ילדה בת 4. ניסיונות לקלוע צמה לקליינטיות עם שיער עבה - צלחו יותר.

מתברר שדרוש סרטון הדרכה ממוקד לקליעת צמות לילדה בת 4. כזה עדיין לא נמצא. ואם כבר מדברים, אולי יש מישהו שרוצה להרים את הכפפה ויעלה סרטון הדרכה מקיף יותר שבו כל ההסברים לתפעול מוצלח ומהיר של בת 4 בבוקר.

צמה לכל: http://www.urls.co.il/braid1

שיער לבן, שיער שחור: http://www.urls.co.il/braid2

איך לקפל חולצה

מקומט שם בחוץ

כיוצא קיבוץ קינן ראובני מעולם לא למד איך לקפל בגדים. זה היה נוח כל עוד הוא גר בקיבוץ - אחר כך כבר היה נבוך מכדי לבקש שמישהו ילמד אותו. ואז הגיעה לינדה

>> לגדול בקיבוץ של פעם זה סידור נוח מאוד מבחינת הלבשה. לכל אחד יש מספר על הבגד, את הבגדים זורקים לסל כביסה כללי, ואחרי כמה ימים מקבלים אותם בתא פרטי במחסן הבגדים - נקיים ומקופלים. ממש אוטופיה. אבל לא. מאחורי אותו סידור מסתתרים שלל אנשים מוגבלים - נכי הקיפול, אלה שלא קיפלו חולצה מימיהם.

אמנם היה סיכוי של 50% שאת הבגדים שלך תראה על מישהו אחר וסיכוי של 10% שלא תראה אותם לעולם, אך ב-40% מהמקרים קיבלת את בגדיך, מקופלים ומגוהצים, ולא שאלת שאלות. כמו, למשל, מה לעזאזל עושים עם השרוולים?

טוב, זה לא שאני לא יודע לקפל חולצה, אני פשוט לא יודע איך מקפלים חולצה נכון. הקיפול שלי הוא איך נאמר זאת, יותר עממי, יותר פרי סטייל, כך שלבסוף מתקבל ריבוע בד תפוח - שנדחף בברוטליות לארון.

כדי להתגבר על הבעיה, ברור שלא פניתי לאדם אחר, הרי למה להביך את עצמי. פשוט שוטטתי קצת ברשת. ביוטיוב אפשר למצוא הרבה שיטות לקיפול חולצה, כאשר חלק ניכר מהן עוסקות בקיפול חולצה בשתי שניות - כולל שיטה יפנית, סינית ואוקראינית. אבל אלה שיטות למקפלים מקצועיים ולא לאנאלפבית קיפולים. השיטות המהירות הן די מסובכות וכרוכות בלצבוט את החולצה במקומות מסוימים, לעשות חיתוכים בגוף החולצה, להרים ולסובב. ממש ריקוד שלם. רק שלי ייקח איזה שנתיים ללמוד איך עושים זאת.

בכלל, הרבה פלצנים יש שם, ביוטיוב, שמשוויצים בקיפולים הייחודיים והמיוחדים שלהם. בסך הכל לקפל חולצה, אפשר לחשוב. יש אפילו מישהי שבשביל לקבל צפיות מלמדת לקפל חולצה כשהיא לבושה בחזייה. חובבנית, ממנה לא למדתי כלום.

כמעט התייאשתי והתמלאתי געגועים לקיבוץ הישן והטוב, אבל אז פגשתי את לינדה. לינדה קופר סמית', בלונדינית אמריקאית בגיל העמידה, חייכה אלי מבעד למסך וברוך אימהי טענה שהסדר בארון הבגדים ובמגירות מתחיל בקיפול. לינדה היא בדיוק מה שהייתי צריך. היא מדברת לאט ומדגימה לאט. ישר לקחתי חולצה והתחלתי לחקות אותה. פרשתי את החולצה על משטח וחזרתי על תנועותיה. כך נגלה לי הסוד - מה עושים עם השרוולים. נרפאתי. אני לא צריך להתבייש יותר.

לינדה: http://www.urls.co.il/fold1

שתי שניות: http://www.urls.co.il/fold2

איך לאפות פאי תפוחים

המטבח נפל רחוק מהעץ

מצוידת בשני ק"ג תפוחים, קמח וסוכר, היישירה איילה צורף מבט אל נקודת התורפה שלה - והלכה למטבח לאפות פאי. טור בניחוח שרוף

>> היינו אני, שני ק"ג תפוחים, קמח, סוכר, חמאה ותנור אחד לוהט ניצבים אחד מול השני במטבח. יש מי שזה יישמע לו פשוט. "מערבבים כמה חומרים, זורקים לתבנית, מכניסים לתנור והנה לך פאי תפוחים, מה הסיפור הגדול?" אמרה/שאלה חברה. אבל בשביל מאותגרת אפייה כמוני, לא מדובר במשימה של מה בכך.

עם בישולים אני מסתדרת לא רע, אבל כשזה מגיע לאפייה, מדובר בקטסטרופה: כל מה שאמור להשחים - יישרף; כל מה שאמור לתפוח - ישקע כפיתה בתחתית הכלי. כל אחד יודע במה הוא מצטיין ובמה פחות. באפייה אני פחות. הרבה פחות. לכן, כשהתבקשתי לחפש משימה שאני מתקשה בה וללמוד איך לבצע אותה דרך סרטוני הדרכה ברשת - התשובה הובילה אותי היישר למטבח ולתנור האפייה.

עכשיו רק צריך לבחור את המורה ואת השיעור הנכון. מי שנבחרה לסייע לי - לא רק לאפות בהצלחה פאי תפוחים ריחני וטעים אלא גם לשחרר אותי מאימת האפייה - היתה בחורה חביבה בעלת מבטא אמריקאי כבד. זמן השיעור: 5 דקות ו-24 שניות.

את השלב הראשון של תהליך האפייה אני דווקא אוהבת ומכירה היטב - שלב הקניות. היתה לי תחושה שצלחתי אותו בבטחה. בדיעבד יתברר שהחלטת קנייה אחת שנראתה לי פשוטה ובסיסית תהפוך את המשימה על פיה. התבקשתי להכין תבנית לפאי לקראת המשימה, וכזו רכשתי. בסרטון הווידיאו לא נאמר איזה סוג, גובה, גודל או מבנה של תבנית, אבל חבל להקדים את המאוחר.

נחזור להתחלה. את שלב יצירת הבצק סיימתי בהצלחה. קטע הווידיאו שבו תמונות ברורות של מראה הבצק בכל שלב ושלב הקל מאוד על העבודה. גם לקלף תפוחים אני יודעת, ואפילו להמיס חמאה, לשלב מרכיבים יחד ולתבל כראוי בכמות נדיבה של סוכר, גרידת לימון וקינמון. לאחר שהבצק יצא מהמקרר, הוא נראה בדיוק כמצופה ממנו, וגם שלב הלישה וההכנסה לתבנית עבר בצורה סבירה.

אבל דקות לאחר הכנסת הפאי לתנור החם, במקום ניחוחות נפלאים של אפייה, התפשט בבית ריח רע. ריח של חומר שרוף. למדריכה הווירטואלית שלי לא היתה כל תשובה לכך. אבל לא הייתי זקוקה לה - התשובה היתה מונחת בתחתית התנור שלי: תבנית הפאי שרכשתי היא תבנית מתפרקת בעלת טבעת פאי ובסיס. תערובת הסוכר והחמאה שנהפכה לנוזלית נמסה, ונזלה בחיבורים שבין חלקי התבנית, וטיפטפה כולה לתחתית התנור. משם, בתוך שניות, נשרף נוזל הסוכר והשחיר.

אבל לא אמרתי נואש. פתחתי חלונות, קיוויתי שהריח יחלוף במהרה ומניתי את הדקות החולפות. סוף-סוף אפשר היה להוציא את הפאי מהתנור. איזו הקלה, הוא נראה מצוין. שחום במידה, פריך במידה. אלא מה? לא ממש מתוק. אבל את זה אי אפשר לראות לא בסרטונים ולא בתמונות.

לא כולל תבנית: www.urls.co.il/pie

איך לסייף ואיך לנגן בחליל צד

לדקור ואז לנשוף

אחרי שניסתה להגשים דרך המחשב את חלום ילדותה ללמוד סיף, התפשרה דפנה מאור על חליל צד. היא נשארה עם חלום על העץ וחופן צלילים ביד

<< ניסיתי, בחיי שניסיתי. מאז כיתה ז' רציתי ללמוד סיף. למדתי מאז המון דברים אחרים - אבל לסיף לא הגעתי. ועתה, משנשלחתי למחשב האישי ללמוד סיף, פשוט לא הצלחתי. החלפתי מורה, החלפתי טרנינג, אך גיליתי שאי אפשר ללמוד את זה מהמסך.

מקריאת טוקבקים לסרטונים של expert village ומשיעור שלקחתי אחרי שבוע ממורה בשר ודם, גיליתי שאפילו לאחוז בדקר אי אפשר ללמוד וירטואלית. מדובר בספורט טכני להפליא, שכל חריגה מכללי האחיזה ומכללי היציבה הורסים את הדרך למיומנות נוסח איניגו מונטויה.

אז שלפתי את חליל הצד המושאל, ובמקום לדקור התחלתי לנשוף. ההתחלה היתה מתסכלת להפליא: ניסיתי מורה אחר מורה, גם הם מ-expert village, שנופפו אלי בחליל כמו היה תרווד בתוכנית "מאסטר שף", הראו את האצבוע תוך שהם מטלטלים את החליל מול המסך, כך שאפילו במצב Pause אי אפשר היה לנחש איך מנגנים צליל "לה". על טכניקת הפקת הצליל הם כלל לא התעכבו. הטוקבקים לשיעורים האלה היו אלימים כמעט, ודי בצדק.

למזלי, מצאתי חובבן צעיר שהסביר איך להפיק צליל בנשיפה. לא, לא נושפים פנימה כמו בחלילית, צריך להתאמץ קצת יותר. אבל שם נתקעתי. חשבתי לרמות ולחפש בגוגל תמונות שמראות באופן ברור איפה מניחים את האצבעות, אבל עמדתי בפיתוי ויצאתי לחפש מורה מתאים יותר. מצאתי מורה כריזמטי ומועיל בשם דן לפלר, שמנהל את בית הספר לנגינה DanMan's Music School. דן התחיל מההתחלה, עבר בפשטות על הפקת צליל נמוך וגבוה, ובכל סרטון לימד תו אחר. נדרשה כחצי שעה כדי ללמוד להפיק צליל "לה" נמוך ו"לה" גבוה (קצת רועד), ולאחר מכן שיעורים נוספים באותו משך כדי ללמוד את הסולם המז'ורי כולו. למרבה הצער, הסרטונים אינם מסודרים לפי סדר כרונולוגי.

ההמלצה להתחיל לנגן בעזרת האינטרנט חייבת להיות מסויגת בגילוי נאות: ניגנתי במשך שנים רבות בפסנתר, בגיטרה, בבס ואפילו קצת בתופים. מי שאין לו ניסיון או גישה מוסיקלית עלול למצוא שהדרך לנשוף את הליווי ל"ימים לבנים" או "Breaking the Girl" מסובכת למדי. מצד שני, מה שלמי שיש יכולות מוסיקליות סבירות - זה יכול להיות מאוד משחרר.

המוצלח:http://www.urls.co.il/flute1

הנחמד: http://www.urls.co.il/flute2

הלא שימושי: http://www.urls.co.il/flute3

איך לחתוך ירקות כמו שף

חיתוך הזהב

סכין ביד אחת, פלסטר בשנייה וערימה של גזרים. איל מילס יצא ללמוד אחת ולתמיד איך חותכים ירקות ג'וליאן. טור מדמם

<< ג'וליאן. איזה שם מקסים ורומנטי העניקו הצרפתים לגפרורי הירקות הממושמעים שמופיעים בסלטים טריים או במנות מוקפצות. יראת הכבוד שרחשתי עד כה לחיתוך המדויק הזה, מעשה ידי אדם, הלכה יד ביד עם יראה מפני חיתוך אצבעות - וכך התחלתי לאגור מכשירים עוקפי סכין. קולפן ג'וליאנים גרמני (במחיר רבע כרטיס טיסה לשם) ומנדולינה אל חלד הם רק שניים שאני מוכן לחשוף. ביני לביני התנחמתי בשיא אישי לקיצוץ עשבי תיבול בסכין השף.

אך עם השנים נהפך הפחד לאתגר והמשימה ללמוד דבר מה מסרטוני הדרכה התאימה כמו כפפה ליד. הבחירה הראשונה היתה השפית ג'ניפר קלייר, מייסדת בית ספר בוטיק לבישול בשם "הום קוקינג ניו יורק" ולשעבר עורכת המתכונים של ה"וול סטריט ג'ורנל". עם 37,654 צפיות בסרטון, בטח יש מה ללמוד ממנה.

ג'ניפר החייכנית מתחילה בהסבר קליל איך לאחוז את הסכין (צמוד ללהב) ומהו סכין שף טוב. אחרי טיפ מצוין לקילוף בצל (קודם לחצות אותו לאורך על קליפתו), היא עוברת להוראות חיתוך מדודות ומדלגת לעבר אסון מתועד. "צריך לחתוך עם הסכין לתוך הבצל ולמטה - ולא לדחוף, כדי שהסכין לא תחליק", היא אומרת ו...אופס, הסכין מחליקה לה מהבצל. באלגנטיות בלתי נסלחת היא עוברת לקיצוץ שיני שום. אולי העיניים שלה עדיין דמעו מהבצל ולכן לא שמה לב שחתיכת שום די גדולה פשוט מסרבת להיכנע לסכין שלה. בשלב הזה אני מעיין בתגובות הנאצה לסרטון ומבין איך זכתה לפופולריות כזאת - מדובר בסרט קאלט לחובבי פספוסים.

אחרי שסיימתי לצחוק אני שוב מתמקד במטרה ובוחר בשף טום כמורה החדש שלי. כבד גוף וכבד פה, מסביר טום באטיות רבה איך להחזיק את הסכין ואת הירק: אגודל וזרת מאחור ולמטה, ושאר האצבעות אוחזות מלמעלה ומגינות על התחתונות.

אחרי חמש דקות נפרדתי מהטרחן לטובת השף נורמן וינשטיין, מרצה בבית הספר הוותיק לבישול Institute of Culinary Education. לסרטון שלו יש כמעט 73 אלף צפיות ואפשר להבין למה. הוא רגוע מאוד ומפרט כל פעולה מבלי לייגע. אלא שעם התנועות התיאטרליות המוגזמות והיעדר החיוך, אפשר לחשוב שמדובר במאסטר לאמנויות הלחימה שנפל בטעות למטבח.

"אולי כבר תתחיל?" חשבתי ועברתי למטבח. שם השתפנתי גם אני והתחלתי את הסטאז' עם בטטה - ירק רך שמאפשר אחיזה רחבה. הצרה היא שלא עושים ממנו ג'וליאנים. שתי בטטות עזרו לי לתרגל זרוע רגועה, חצי ק"ג נוסף התבזבז בלנצור את הרגע. הגיע הזמן למבחן האמיתי - הגזר. חציתי אותו לאורך, ובחרדת קודש עברתי לחיתוך לרוחב וערמתי כמה פיסות לשלב המכריע. מבלי לדחוף את הסכין החלקתי אותו לאט ולמטה. בפעם הראשונה יצאו גפרורים, בפעם השנייה יצא האפידרמיס. עוד קצת והייתי מגיע לעצם.

יגעת קצצת - תאמין. אמנם התחלתי ג'ניפר, אבל יצאתי נורמן. מזל שאי אפשר להשמין מירקות - אחרת הייתי עלול להפוך גם לשף טום עם כמות השאריות בדרך לחיתוך המושלם.

ג'ניפר הכושלת: www.urls.co.il/knife1

שף טום: www.urls.co.il/knife2

נורמן וינשטין: www.urls.co.il/knife3

איך להוריד קבצים בתוכנת טורנט

פיראט עם מצפון

הוא לא מוריד סרטים כעיקרון, אבל לרגל המשימה העיתונאית, חדר א' (השם המלא שמור במערכת) לנבכי העולם האסור ולמד איך משתמשים בטורנט

>> העובדה שרשת האינטרנט מאפשרת לנו ללמוד דברים חיוביים ומועילים בעזרת סרטוני וידיאו אינה מפתיעה או חדשה. מה שמפתיע יותר הוא הקלות האיומה שבה אפשר ללמוד גם דברים לא כל כך חיוביים באמצעות הסרטונים הקצרים הללו. בלי להתאמץ בכלל ובלי לצאת מהבית אפשר ללמוד איך לגנוב מכונית, איך להרכיב פצצה מחומרים שנמצאים בכל בית, או איך לגדל ולהשביח שיחי מריחואנה.

הורדת קבצים תוך כדי פגיעה בזכויות של בעליהם היא אחד המעשים הלא נחמדים שהרשת מאפשרת לנו לעשות. במשך שנים השתדלתי לא להוריד מהרשת קבצים באופן לא חוקי, או לפחות עשיתי את זה בתדירות נמוכה מאוד ובכמויות קטנות ומדודות. גם מכיוון שהמעשים האלה לא חוקיים, אבל גם מכיוון שהאנרגיה שנדרשת לברירת המוץ מהתבן לרוב אינה שווה את המאמץ. תוכנות להורדת קבצים לא חוקית מלאות בדרך כלל בהררי זבל ובקבצים זדוניים, עד כדי כך שהנזק שהם עלולים לגרום למחשב גבוה יותר מההנאה שבשמיעת כמה שירים או בצפייה בסרט, טרי ככל שלא יהיה.

לפני כמה שנים, כאשר החל השימוש הנרחב בפרוטוקול ביטורנט לשיתוף קבצים באינטרנט, ניסיתי להשתמש בתוכנה כדי להבין על מה יצא הרעש, אבל אחרי כמה ניסיונות כושלים התייאשתי ונטשתי את העניין. ואולם כשהתבקשתי ללמוד משהו באמצעות סרטוני וידיאו, ניצלתי את ההזדמנות כדי לסתום את החור שפעור בהשכלתי כבר שנים. המשימה היתה פשוטה ביותר: נכנסתי לאתר 5min.com, הקלדתי באנגלית את השאילתה "איך להוריד קובצי טורנט", ומיד קיבלתי רשימת תוצאות לא קצרה.

בחרתי בסרטון שבו בחור בשם אכילס הציג שיעור ראשון בתורת הטורנטים. בתוך חמש דקות, לא יותר, הסביר המדריך המצולם בעזרת תצלומי מסך איך להוריד את התוכנה, עזר להתקין אותה וגם המליץ על מנוע חיפוש יעיל למציאת הקבצים. אכילס היה מאוד חביב ודידקטי, השחיל פה ושם בדיחות שנונות לגיקים, וכמובן לא שכח לציין שהתוכנה שהוא מדגים את ההורדה שלה היא בקוד פתוח וחופשית להורדה באופן חוקי למהדרין. למקרה שתלמידיו לא יורדים לסוף דעתו, הוא הדגיש כי אין להשתמש בטורנטים להורדת קבצים שעליהם יש זכויות יוצרים.

בניסיון הראשון להוריד קובץ מוסיקה נכשלתי, אבל לא התייאשתי. בניסיון השני הורדתי את כל התקליט הראשון של "דוראן דוראן" (ממילא היה לי פעם תקליט ויניל שלהם, אז נראה לי שיש בכך מעין תיקון עוול היסטורי ושהחזרתי לעצמי זכויות שהקדמה הטכנולוגית הפקיעה ממני). בניסיון השלישי הורדתי את הסרט "איירונמן 2" (לא ראיתי אותו עדיין) ובשביל הספורט הורדתי גם מקבץ תמונות סטילס של ערומות (מחקתי את הקובץ מחמת הבושה).

הדבר החשוב שלמדתי הוא שיש מי ישתמש בטכנולוגיה כדי לעשות טוב לעצמו ולסובבים אותו, אבל מנגד יש גם מי שיעשה בכלים הטכנולוגיים שימוש ציני במקרה הטוב, וזדוני במקרה הרע.

להוריד בסתר: www.urls.co.il/torrent1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו