בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפיליקס: לבני מתגלה במסמכי אל-ג'זירה כנושאת ונותנת כנה ואחראית

מסמכי המו"מ שפורסמו באל-ג'זירה מאפשרים ליו"ר האופוזיציה לגרוף הון פוליטי אחרי שנתיים של שיטוט באופוזיציה * בעבודה ינסו להקים את המפלגה מהיסוד, למרות הד-נ-א הנגוע שמלווה אותה מאז רצח רבין * ומדוע שר התקשורות, מגן הצרכנים, הפך את עורו?

תגובות

ביום שני, למחרת ההדלפה הראשונה באל-גז'ירה, שעניינה היה ירושלים, נפגשו בנימין נתניהו וציפי לבני בלשכת יו"ר הכנסת. זה היה אחד מאותם מפגשים מאולצים, כפויים, שמתקיימים לפני ישיבות חגיגיות. העילה הפעם היתה יום הולדתה של הכנסת. כל הנוכחים, כולל המארח, היו תחת רישומם של הפרסומים העסיסיים, מלאי הבשר, שדלפו מחדרי החדרים של המו"מ שניהלו אהוד אולמרט ולבני עם אבו מאזן ואבו עלא בשנים 2008-2009.

אמר רובי ריבלין: "למה בכלל מדברים על ירושלים? ירושלים צריכה להיות קו אדום". אמרה לבני: "שנים אתם מעלילים עלי שמכרתי את המדינה בגרוש לפלסטינים, שחילקתי הכל, והנה מתבררת האמת, ולא מפי, אלא מהצד שלהם. אני שתקתי ולא הוצאתי מה שהיה שם, כי לא רציתי לקלקל". אמר נתניהו: "אני לא מבין למה הם רוצים שנקפיא את הבנייה בשכונות הירושלמיות ובהתנחלויות, שגם לשיטתם יישארו אצלנו".

האמירה הזאת של נתניהו הוציאה את לבני מכליה. בלשכת ריבלין היא עדיין שמרה על איפוק, אבל מאוחר יותר, בשיחות סגורות, היא התפוצצה עליו: "זה מה שהיה לו לומר? יאללה, בואו נשלח את הבולדוזרים לשטח ונתחיל לבנות? זאת תפישה של ראש ממשלה שרוצה הסכם? הוא ממהר להכריז שזה שלנו? איך זה שלך? אתה ניהלת דיאלוג? אתה הסכמת לתת משהו? במקום להגיד משהו חיובי, במקום להתייחס לעניין עצמו, זה כל מה שהיה לו לומר?"

המסמכים שפורסמו, עד כה, בהחלט מספקים ללבני תירוץ טוב לעשות סיבוב על היריבים מהליכוד. היא מתגלה שם כנושאת ונותנת בעלות כוונות אמיתיות, אבל גם אחראית, קשוחה וזהירה, שאינה ממהרת לוותר על אינטרסים שלדעתה הם חיוניים. בעקיפין, הפרטים שסיפרו עד כמה הישראלים והפלסטינים היו קרובים לסגור עסקה גם יסייעו לה להתעמת עם היריב מבית, שאול מופז, שמנסה לקדם הסדר ביניים בטענה שאין סיכוי להגיע להסדר קבע.

"כבר שנתיים הם אומרים על המו"מ שניהלנו שאו שהוא לא היה רציני, או שהוא נכשל, או שנתנו הכל או שאין סיכוי. סתמתי את הפה כי רציתי לתת סיכוי, כי אני מתכוונת לחזור לחדר המו"מ והיה חשוב לי לשמר את האמון שנוצר", אמרה לבני השבוע לבני שיחה.

היא שמעה את גלעד ארדן מהליכוד, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, מאשים אותה כי היא שולחת שליחים לפלסטינים לומר להם: חכו, אל תיכנסו לחדר עם ביבי, עוד מעט אנחנו באים. "איזה קשקוש", הגיבה, "אם הפלסטינים אינם מאמינים לו, וחושבים שהוא אינו רוצה להגיע להסכם, מה זה קשור אלי? אם הם היו חושבים אחרת הם היו יושבים אתו. להאשים אותי בזה שאין מו"מ זה רציני?"

"מעניין", ציינה לבני, "שדווקא אחרי שהתפרסמו הדברים, הליכודניקים לא מיהרו להאשים אותי בבגידה, בשמאלנות, במכירת חיסול. אפילו הם מבינים שהתנהל כאן משהו רציני. תגובות כאלה אני שומעת גם מהציבור. אני לא מתייחסת לאמיתות המסמכים, אבל אנשים בכל זאת קראו, התרשמו והבינו כי היה סיכוי אמיתי לפתור את הסכסוך".

את נתניהו שום דבר ממה שהתפרסם לא הפתיע, הוסיפה לבני. "כשעזבנו, הוא קיבל את כל החומרים מאתנו, בצורה מלאה ומכובדת. אם היה רוצה באמת להגיע להסכם, כל מה שהיה עליו לעשות זה להודיע שהוא ממשיך את המו"מ מהמקום שבו הוא נקטע. אבל אני בספק אם הוא בכלל קרא את החומרים הללו. עוזי ארד (ראש המועצה לביטחון לאומי, י"ו), קרא אותם".

השיח הפוליטי שהתפתח כאן, בעקבות מסמכי אל-גז'ירה, היה צפוי למדי ועסק בין היתר בשאלה מדוע לא נחתם הסכם. לבני טענה שהבחירות בפברואר 2009 ועליית נתניהו לשלטון חיסלו את התהליך. "היום ברור שהתהליך לא נכשל, אלא לא מוצה. הוא לא הסתיים, אלא לא הבשיל לכדי הסכם בגלל הבחירות ובגלל בחירתה של הממשלה הזאת שלא להמשיך במו"מ", טענה לבני בנאום בכנסת השבוע.

גורם פוליטי בעל זיכרון יוצא דופן, העביר לכותב שורות אלה קטע מפרוטוקול של ישיבת הכנסת מ-31 במארס 2009, ליל השבעתה של ממשלת נתניהו. ראש הממשלה היוצא, אולמרט, נשא את נאום הפרידה שלו מבית המחוקקים. וכה אמר בין היתר: "המו"מ הקדחתני שקיימנו, שרת החוץ ואנוכי, עם הפלסטינים, לא הבשיל, לצערי, לכדי הסכם חתום. ניסיונותינו לגשר על הפערים עדיין לא מצאו מענה, אם מחוסר נכונות ואם מחששות וחוסר יכולת הכרעה של הצד השני. לפיכך, לא הושג הסכם".

אז לבני ואולמרט חלוקים. לא בפעם הראשונה, ולא רק בסוגיה הזו. בעוד שללבני, ראש האופוזיציה הפרלמנטרית, יש אינטרס ברור: להפיל את התיק על נתניהו, אולמרט עשוי להיחשב במקרה זה כבעל גרסה נקייה יותר, החפה משיקולים פוליטיים מיידיים. מישהו שאל את לבני השבוע: "בהנחה שאת צודקת ונתניהו הוא האשם באי הגעה להסכם, את באמת משוכנעת שאם תיבחרי לראשות הממשלה ותחזרי למו"מ מהמקום שהוא נקטע, תשיגי הסכם?" לבני, לזכותה, היססה רבות ונאנחה לא מעט לפני שהשיבה. "אני לא יודעת", אמרה לבסוף, "לא יכולה להגיד לך. זה תלוי בהרבה דברים".

האפורים

אקורד הסיום התקשורתי של מיכה חריש כפוליטיקאי פעיל היה בבחירות המקדימות, ה"פריימריס" של מפלגתו, העבודה, ערב בחירות 1996. חריש, שר התעשייה והמסחר בממשלת רבין שהפכה לממשלת פרס בעקבות הרצח, סבל מאוד מדימוי של אדם אפור, משעמם ונוסך תנומה בקרב הבוחרים.

בצעד חצי אובדני, הוא הצטרף לכתב חדשות ערוץ 2 אז דב גיל-הר, שגרר אותו לסטודיו של מעצב האופנה יובל כספין כדי שזה יעניק לו חינוך אופנתי מחדש, במטרה להפוך אותו לבעל סקס אפיל אלקטורלי. חריש, נבוך עד אימה, הצטלם יוצא ונכנס מתאי הלבשה, לבוש בבגדים זוהרים כמיטב האופנה הכספינית. הוא כשל בניסיונו להיבחר למקום ריאלי ברשימה.

הדרמה שבבחירתו של נתניהו לראש הממשלה האפילה על זו שבאי בחירתו של חריש לכנסת. הוא נמוג לו במהירות אל עולם העסקים. השבוע, מקץ 15 שנות העדרות מן הזירה הציבורית, נחת על כיסאו של היו"ר הזמני של מפלגת העבודה. אותה תכונה ארורה שהביאה למפלתו הפוליטית היא זו שהפכה אותו למועמד שאין מתאים ממנו לכהן כ"מנקה הביוב" (כלשונו של בן אליעזר) של העבודה. בדיון הפנימי שהתקיים בסיעת העבודה החדשה על זהותו של היו"ר הזמני, גבר חריש בן ה-75 על שורה ארוכה ומכובדת של פנסיונרים ששמותיהם עלו וירדו מנימוקים שונים: עוזי ברעם, אברהם (בייגה) שוחט, נסים זוילי, דויד ליבאי ומשה שחל. כך היה האפור ליו"ר (זמני).

הדימוי הזה כמובן עושה עוול לחריש. מדובר באחד המזכ"לים המוצלחים של מפלגת העבודה, אם לא ה-אדם. נעים הליכות, פוליטיקאי שקול, איכותי והגון, כזה שכבר כמעט לא רואים במחוזותינו. פלא שהוא נזרק החוצה מן הפוליטיקה בתחילת עידן הפריימריס? בחודשים הקרובים הוא יישב מבוקר עד ליל בבית ברל, ליד כפר סבא, וינסה לבנות את המפלגה מחדש. אחר כך ייבחר איזשהו כוכב שביט, וחריש שוב ייעלם ויימוג בערפל. ברגע שהאפור יעשה את שלו - האפור יוכל ללכת, ומהר.

מעניין, בעירבון מוגבל כמובן, יהיה לעקוב בחודשים הקרובים אחר המתרחש במפלגה שהיתה רחוקה מרחק נגיעה מהתאיידות מוחלטת. זה עומד להיות ניסיון מרתק, אולי חסר תקדים: להקים מפלגה מן היסוד, מתוך מחיקת כל זכר לשלטונו של אהוד ברק. מפלגה עם חוקה חדשה, כללי משחק חדשים ומוסדות חדשים.

דבר אחד הוא לא יוכל להחליף או לברוא מחדש: את הד-נ-א של המפלגה, הדם הזורם בעורקיה. הוא לא יוכל להשמיד את הווירוס שמקנן בגופה בעשור האחרון, שבו החליפה לא פחות משבעה מנהיגים. לפני אהוד ברק, ואחריו.

ומי מסוגל לבטא את המציאות הזאת טוב יותר מיו"ר הסיעה החדש-ישן של העבודה החדשה-ישנה, ח"כ איתן כבל. "שלוש הישיבות הראשונות של השמינייה דווקא התנהלו באופן מרשים", הוא אמר השבוע.

כלומר, לא הלכו מכות, לא העליבו זה את זה, לא רבו?

"נכון", אמר כבל בכנות, "אבל זה לא אומר כלום על העתיד לבוא. עוד לא הגענו לנושאי הליבה, כמו מועד הפריימריס. אני רוצה הכי מאוחר שאפשר. שנה לפחות".

למה כל כך מאוחר?

"אומר לך בגלוי: בעיות היסוד שאנו מתמודדים אתן כל כך עמוקות, שדרושה דרמה של ממש בהתנהלות שלנו. גם אחרי רעידת האדמה שעברנו הנרטיב שלנו לא השתנה. יכול להיבחר מאן דהוא ובעוד שנה ביבי יקרא לנו, ואותו מאן דהוא יאמר שצריך להיכנס לממשלה, כי ?המדינה זקוקה לנו'. אנחנו הרי מפא"יניקים. הנחת העבודה שלי היא, שאם נקבע פריימריס לעוד שבעה חודשים, ההתמודדות תחל מיד. אז בשביל מה הבאנו את מיכה?"

בעצם, אתה אומר שאחרי שמיכה יילך הד-נ-א יחזור לכרסם במפלגה. המריבות יתחדשו, הכל ישוב למקומו.

"יתכן מאוד. הרי כל מי שבוכה היום שאכלו לו והרגו אותו ולא נתנו לו לעבוד עשה את אותו הדבר. אהוד ברק לא היה קניבל? היה. שכחנו מה הוא עשה לפרס? ופרס לא היה קניבל? שכחנו מה הוא עשה לברק? שום דבר לא התחיל לפני שנתיים. מאז רצח רבין לא התאוששנו. זה מה שאני מגדיר: געגועי לתוצאה הקודמת. היום אני מתגעגע ל-13 מנדטים. כשקיבלנו 13 התגעגעתי ל-19. כשקיבלנו 19 התגעגעתי ל-26. ככה זה כבר 20 שנה".

ומה המסקנה?

"שככה נמחקים. אבל אני לא מתייאש. אולי עוד יש סיכוי".

הטייקונים

הרבה גבות הורמו בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון בבוקר, ומאוחר יותר באותו יום גם בישיבת ועדת השרים לחקיקה, למשמע דבריו, ואחר כך לנוכח אופן הצבעתו, של משה כחלון. ב-22 החודשים שבהם הוא משמש כשר התקשורת התרגלנו לראות בו, יותר מכל שר אחר, את האיש שמייצג אותנו, הציבור העשוק, מול חברות הסלולר וארגוני התקשורת. הלוחם בטייקונים, מגן זכויות פשוטי העם. טריבון, במלוא מובן המלה.

מה רבה היתה הפתעתם של חבריו לסיעה, כאשר דווקא כחלון התייצב להגן על הצעת החוק של יריב לוין מהליכוד, שנועדה להחליש את כוחם של נציגי הציבור בחברות החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 לטובת בעלי המניות (להלן: הטייקונים). עמדתו של נתניהו, שתמך נחרצות בחוק, לא הפילה שום שר מכיסאו. ראש הממשלה אינו בדיוק חסיד של תקשורת עצמאית, חזקה, ביקורתית וחופשית. במיוחד כשהוא ראש הממשלה ולא, נאמר, אריאל שרון או אהוד אולמרט. נתניהו ממש יצא מגדרו בנאום חוצב להבות שנשא בעד החוק. אבל מכחלון ציפו שיתנגד, או לפחות שישמיע קול מחאה, כפי שעשו השרים דן מרידור, בני בגין (מרידור ובגין, כבר אמרנו?) וגם לימור לבנת.

הצעת החוק קובעת, כי תקופת הכהונה של מנכ"ל בחברת חדשות תקוצר מחמש שנים לשלוש ולא יהיה עוד צורך ב-75% מכלל חברי הדירקטוריון - כלומר בנציגי הציבור, כדי למנות מנכ"ל או לפטרו. הכוונה כאן שקופה עד להביך: להפוך מנכ"ל של חברת חדשות, המקביל לעורך ראשי בעיתון, לברווז צולע, בובה על חוט בידי בעלי המניות, מרגע כניסתו לתפקידו ולכל אורך הקדנציה. לגרום לו לחשוב טוב-טוב מה כדאי לו לשדר ומה לא. מציע החוק, ח"כ לוין, התראיין שלשום בערוץ 10 ואמר ללא כחל ושרק, כי התקשורת המסחרית היום היא שמאלנית מדי, חד ממדית מדי, והוא מעוניין לשים לה גבולות, באמצעות הצעת החוק שלו.

עמיתיו של כחלון ניסו להבין מדוע השר שאין "חברתי" ממנו בחר להתייצב הפעם לצד בעלי ההון. האם ההסבר למהפך נעוץ בכך שכמה ימים קודם לדיון בפורום "שרינו", מסר נתניהו לידיו, ולא לאיש מארבעת השרים ללא תיק מן הליכוד שמסתובבים חסרי מעש, גם את תיק הרווחה שהותיר מאחוריו פליט העבודה, יצחק הרצוג? האם נקשרה כאן עסקה? תיק הרווחה, בתמורה לתמיכת שר התקשורת בחוק שמאוד יקר ללבו של ראש הממשלה? מלשכתו של כחלון לא נמסרה תגובה לתהייה הזאת, שהופנתה אליה. חוק קיצוץ כנפי המנכ"לים היה אמור לעלות שלשום להצבעה טרומית במליאת הכנסת. ההצבעה נדחתה בעקבות ערר שהגישו לממשלה השרים מרידור ובגין. *



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו