בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | פרידה מדוד קורן

דוד קורן היה מהאנשים שעוד האמינו שחלומות צריך להגשים. פרידה

תגובות

את הלילה שבין שלישי לרביעי ביליתי בקריאת ספרו של דוד קורן (קורונל) "תבנית נוף מולדתו". אין טעם שתחפשו בחנויות את הספר שיצא בהוצאת "בשביל החיים", המתמחה בהפקת ספרי זיכרונות בתשלום. את המימון להוצאתו לאור ב-2008 קיבל דוד, שכבר היה אז בן 91 וחולה, ממכללת הגליל המערבי שאותה, כמו דברים רבים אחרים, הקים. "כדי לפענח את סוד הצלחתו של המפעל הציוני צריך רק להתבונן באנשים כמו דוד קורן, שהקים שני קיבוצים, היה ממכונני חיל האוויר, הגדנ"ע והנח"ל, ממייסדי המשמרת הצעירה במפא"י, יסד וניהל שני בתי ספר, יזם הקמת מכללה, פעל כח"כ וכיו"ר מועצה אזורית לקידום ולשוויון באזורו, היה מיוזמי המצפים בגליל, גידל משפחה וכתב ספרים", כתב אורי דרומי ב"אחרי מות" ביום שישי שעבר.

אבל מה שדרומי לא יכול היה לכתוב משום שלא היתה לו היכרות אישית עם האיש, הוא עד כמה נחמד, שופע טוב ובעל הומור מצוין היה האיש שנפטר לפני שבועיים בקיבוצו, שגם אותו הקים, גשר הזיו; שהיה סבא נפלא לשני האחיינים שלי ושאותו הכרתי מהיום שאני זוכרת את עצמי כילדה בפעוטון בקיבוץ. עוד דבר שלא הוזכר היה סיפור האהבה הנפלא בין דוד לבין חנה (לבית פנט), חברתו לחיים במשך 60 שנה, חיים משותפים שראשיתם במפעלי האשלג בים המלח.

דוד, אז עדיין קורונל, היה מהדמויות הפעילות ביותר בהקמת קיבוץ בית הערבה. חנה נחשבה ליפהפיית הקיבוץ. הזוגיות ביניהם, הילדים שהביאו לעולם (הבכור טבע בבור שפכים בבית הערבה בטרם מלאו לו שנתיים), האהבה והתמיכה ההדדית, האופן שבו טיפל דוד בחנה במחלתה, כולם הפכו למשל ולמופת לכל מכריהם.

בכנסת ביקש היו"ר מכל הח"כים במליאה לעמוד דום למשך דקה לזכרו של דוד קורן שהיה חבר כנסת בשנים 69'-77' מטעם מפא"י. דוד היה בן ירושלים. מצד אמו, לבית אלישר, היה דור 12 בארץ; מצד אביו, לבית סניור קורונל, היה דור רביעי. אבי סבו הגיע לארץ מאמסטרדם שאליה גלתה משפחתו לאחר גירוש ספרד. את השם קורונל קיבל אחד מאבותיו הקדמונים, אברהם סניור, במאה ה-15 מאת פרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד. כמקורב לחצר, הוא נחשב למי ששידך ביניהם, והם בתמורה אילצו אותו להתנצר כדי שיוכל להמשיך לשמש כשר הכספים שלהם.

את הפרטים האלה למד דוד מפי ידידו ומורו דוד בן גוריון באחת מהישיבות המשותפות הרבות שהיו להם. הוא נמנה עם מחנה בן גוריון במפלגה וכשפרש בן גוריון והקים את רפי, הצטרף אליו גם דוד. אני זוכרת היטב שבת ליד חדר האוכל בקיבוץ וריב שהפך כמעט לקולני בין סבי, שנשאר במחנה אשכול, לבין דוד, בגין הליכתו של האחרון עם בן גוריון. נדמה לי שאני זוכרת את המילה "בגידה" מופרחת לאוויר.

עוד אני זוכרת את החידות המתמטיות שהיה דוד חד לי כשהייתי עדיין תלמידה בחוג למתמטיקה. איכשהו, בדרך נס, הייתי מצליחה תמיד לפתור אותן.

בין הקמה של להקת הנח"ל הראשונה, לבין כהונתו כמוכתר של כמה יישובים בדואיים כדי לדאוג לשוויון זכויות, היה דוד גם מורה נפלא ונערץ. הוא אהב במיוחד ללמד מתמטיקה אבל גם ידיעת הארץ. כבר כנער יצא עם שני חברים מירושלים לטיול רגלי ארוך שבו הגיעו לחדרה ואחר כך תפסו רכבת לבקעה. את כישרונו המתמטי ירשה בתו דבורה והעבירה גם לדורי ובן, שני הבנים שילדה לאחי, שמעריצים את דוד כמוני וכמו כמעט כל מי שהכיר אותו מקרוב.

בשנת 96' מתה אהובתו, חנה. דוד, אז בן כמעט 80, לא הניח לאבל להכריע אותו. הוא המשיך לנהל את המכללה, להרצות, לכתוב. לכבוד יום הולדתו ה-80 נסע לטייל במקסיקו עם גיסתי דבורה ועם נכדיו. הוא היה חולם גדול אבל גם אדם פרגמטי. לפני כמה שנים הגעתי לראיין אותו לכתבה על הפרטת הקיבוץ שלו. בשונה מוותיקים אחרים (רובם קרובי משפחה שלי), סירב לקונן על שברו של החלום.

"כתבת נפלא", כתבתי לאורי דרומי ביום שישי, "אבל שכחת להזכיר גם את שני הילדים שנולדו לו בגשר הזיו, דבורה, גיסתי, ואשר". דרומי הזדעזע. "זה נורא", השיב לי. אבל האמת היא שזה לא נורא בכלל, אמר אשר, פעם אחת מותר שיכתבו רק על אבא שלי.

במלחמת לבנון השנייה בעוד קיבוצו מופגז בקטיושות לקה דוד באירוע מוחי. דיברתי איתו כשהיה בבית החולים בנהריה (כמובן, גם בהקמתו של בית החולים הזה ובטיפוחו היה לו חלק), במקלט, שם הוא נשמע עדיין אופטימי. אבל בשנתיים האחרונות הלך מצבו והחמיר. הוא קיווה שאחי, שיודע טוב כל כך להמציא פטנטים, ימצא דרך שתקל עליו להחזיר לעצמו את יכולת הדיבור. לאדם רהוט ובעל עברית משובחת כשלו הקושי המילולי שהציבה לו מחלתו היה קשה במיוחד.

כמו כל ילדיו, גם דבורה המתגוררת בקנדה דיברה איתו יום-יום. בשנה האחרונה כבר ביקרה בארץ ארבע פעמים. באוקטובר אמרה לו שהיא מתכוונת לבוא ארצה בפברואר. תמר אחותה אמרה לה שאבא מציע שהיא תזדרז כי חייו אוזלים. דבורה ובנה הבכור חזרו לקנדה מביקורם אצל דוד קצת יותר מחודש בטרם הוזעקו שוב להלווייתו.

"נדמה לי שבזאת תמה רשימת קרובי המשפחה שלי הראויים לאזכור במדורך", כתבתי ביום שישי לדרומי, אבל התכוונתי לומר בכך שדוד קורן לא היה רק ייצוגו של המפעל הציוני אלא גם של דור שהולך ונעלם מן הארץ. דור של אנשים שהאמינו לא רק בחלומות אלא גם בצורך להגשים אותם למענם, ועוד יותר מכך למען האחרים.

neril@haaretz.co.il



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו