בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלווה כפרית ברמות השבים?

צעירה אחת מרמות השבים חזרה בתשובה ונישאה לחסיד ברסלב. השניים הקימו משפחה ופתחו אולפנה לנערות ביישוב החילוני. באו עוד ברסלבים. במכולת עברו לכשר. לפני שנה הביאו קרוואן שמשמש בית כנסת. עכשיו הוותיקים נאבקים בשכנים החדשים

תגובות

יורדים מהכביש שמחבר בין כפר סבא להוד השרון ונכנסים לרמות השבים. נוסעים שני קילומטרים ופונים שמאלה. נוסעים עוד שני קילומטרים וזהו, יוצאים. רמות השבים היא פרבר כפרי או כפר עירוני, שתי דקות מכפר סבא, רבע שעה מתל אביב. לפני שנה הוזז קרוואן ירוק על גלגלים שלא נוסעים לשום מקום, לחצר ביתם של אלי ושולה יוגב. תזוזת הקרוואן הזיזה את הכפר המנומנם משלוותו.

הקרוואן הוא בית כנסת וגם בית מדרש. בחורים בזקנים ומגבעות, חסידי ברסלב חוזרים בתשובה, החלו מסתובבים ברחוב הראשי. היו דיווחים על צעקות "שאבעס", דובר על הליכה הפגנתית באמצע הכביש בשבתות. הובעו חששות מפיתוי צעירי המקום והחזרתם בתשובה. היה פחד של ממש מפני השתלטות ברסלבית על הכפר הקטן. הרוחות סערו, רמות השבים עוד תהיה כמו יבנאל וכפר יונה, אמרו שם.

מדובר באי הבנה, הסבירו הברסלבים, כדרכם, בנועם רב. לא צעקנו "שאבעס" אלא בירכנו גוט שאבעס. נכון, הלכנו באמצע הכביש כי המדרכות צרות, ואין לנו שום כוונה להשתלט על רמות השבים. ההסברים לא שיכנעו. צעירים התגודדו בשבת מול בית הכנסת, הבעירו אש והפעילו רמקולים חזקים. ועד פעולה הוקם וכרוזים בגנות השכנים החדשים הופצו.

לפני חודש השתלב סיפור הברסלבים בהתעסקות האקראית של העיתונות בגזענות. הנה, כתבו בעיתונים, גזענות הפוכה: 150 רבנים קראו לא למכור דירות לערבים וכאן באים חילונים ומחרימים חרדים. הסיפור ביעבע קצת וירד מהעמודים הפנימיים באותה מהירות שבה יורדים מהם דו"ח העוני או האלימות נגד נשים.

בשעת בוקר מאוחרת לפני שבועיים לא נראה איש ברחוב הראשי של רמות השבים. סניף הדואר סגור. בפתק על הדלת מסבירה הדוורית רחל, שיצאה לחלוקת דואר. ליד הדואר יש מכולת. לא סופרמרקט, אפילו לא מינימרקט, מכולת. בדרך למכולת עוברים ליד שלד של לול ומחסן תערובת ענק ואפור. עד שנות ה-70 התפרנסו התושבים מלולים. בכפר סבא הסמוכה כינו את היישוב, ספק בלעג ספק בקנאה, "שכונת קוקוריקו".

לזכר אותה תקופה ניצבות היום ליד מחסן התערובת שתי אנדרטאות צנועות ממתכת צבועה. אחת לתרנגול ושנייה לתרנגולת. רמות השבים נמנה עם עשרת היישובים העשירים בארץ, אבל המכולת, שהיא בכל זאת סופר קטן, לא דומה לסופרמרקט של רמת אביב. כדי למצוא את היין צריך לפשפש שם בין בקבוקי השמן. המכולת צנועה, אבל כתבו עליה בעיתונים. עד לפני כמה חודשים מכרו בה בשר חזיר ועם פרוץ אירועי ברסלב, הפסיקו.

במכולת אומרים: לא היתה דרישה. המתנגדים מנידים ראש בספקנות: כן, בטח, 70 שנה מכרו פה חזיר ופתאום אין דרישה. הכל, הם אומרים, בגלל הברסלבים. ברמות השבים יש עדיין בתים בנוסח הישן: עם גגות רעפים, שפריץ גס וריבוע דשא בחזיתם. הקרקע עליה הם בנויים שווה היום מיליונים. מחיר דונם לבנייה עשוי להגיע עד 4.5 מיליוני שקלים.

עשו סלקציה

המחירים גבוהים אבל העושר לא ניכר ברחובות. איפוק ייקי סגפני משליט כאן צניעות חמורת סבר. עם היווסדו, מונתה בכפר ועדה לשמירה על הסגנון והמראה, הוצע שנטיעת השיחים בכיוון הרחוב תהיה אחידה ורווחים גדולים יפרידו בין הבתים. האדריכל ריכארד קאופמן, שתיכנן את נהלל, נקרא לעצב את המקום.

הרבה ייקים כבר אין כאן. הם באו לכאן לפני 77 שנים אבל הם לא היו הראשונים. שמואל מייזל הקדים אותם ב-21 שנים. מייזל בא מפולין ולכן הסתכלו עליו הייקים בעין עקומה. הוא לא התרשם והוליד את אריה, שנישא לאהובה שילדה את דוד ואת אלי, ששינה את שמו ל"יוגב", ונישא לשולה. לפני כ-50 שנה נולדו ליוגבים שתי בנות. הצעירה, טליה, נישאה לאיתי בכר, השניים חזרו בתשובה והפכו לברסלבים. במרוצת השנים הגיעו משפחות ברסלביות נוספות, ילדים נולדו, בית כנסת הוקם ופתאום התערערה שלוות הכפר.

זה המקום לגילוי נאות: אם היה נפתח בית כנסת בבניין מגורי הייתי מוטרד; גם כנסייה או מקדש בודהיסטי. יותר מזה: אם היתה עוברת לגור שם משפחה בת 15 נפשות הייתי מוטרד. לא פחות, ואפילו יותר, הייתי מוטרד אם היתה זו משפחה של עובדים זרים, או של חובבי רוק כבד או פרקי חזנות. הייתי מוטרד אבל בולע את ההטרדה.

יש להניח שלא הייתי מחתים רבנים או מפעיל רמקולים ומארגן ועד פעולה. ברמות השבים הוקם ועד פעולה וכונסה אסיפה. אל תאמינו לברסלבים, אמרו הוותיקים, הם מבקשים להשתלט עלינו, הם זרים לנו ולאורח חיינו.

השמירה על אורח החיים ובחירת השכנים אינן חדשות. ד"ר ארנסט שטייניץ, ממייסדי המקום, כתב בזיכרונותיו על ימיו הראשונים של הכפר: "ברמות השבים היה קיים עיקרון הסלקציה. לא כל אחד יכול היה להתקבל למקום. מועמד היה צריך להגיש בקשת קבלה. הוועד בדק מסמכים והמלצות... זאת הסיבה שרמות השבים שמרה על רמה מסוימת ועל חברה סגורה... היו מעט מאוד יריבויות בין התושבים".

ברוח ימינו היה ד"ר שטייניץ, רופא על פי השכלתו ו"חקלאי דבורים-ביצים" על פי הגדרתו, מואשם בעבירה על חוקי התקינות הפוליטית בחוסר נאורות, ובעוינות לפלורליזם.

"רובנו ככולנו נאורים ופלורליסטים..." נאמר בכרוז שהופץ בכפר לפני כחודש, "...ניסיונם המר של יישובים אחרים מוכיח שחדירה חרדית... מסתיימת לעתים קרובות בהשתלטות מוחלטת על שכונות או יישובים שלמים תוך דחיקתה של אוכלוסייה שאיננה חרדית... רצונם הוא להשליט את אורח חייהם על הסביבה".

על הכרוז הופיע שמו של אוריאל פרידמן, כלכלן, תושב הכפר זה 28 שנים. פרידמן גר לא רחוק מבית הכנסת. שש או שבע משפחות הברסלבים שבאו לא מפריעות לו, רק משפחת בכר. הם לא מחזירים בתשובה? אומרים לי ותיקים, זה שקר גס, הם ציידי ראשים, זה מה שהם.

ציידי הראשים הבכירים, על פי הוותיקים, הם טליה ואיתי בכר. הוא כבן 50, יליד קיבוץ העוגן, גבוה, זקנו פרוע ונוטה לאפור, חיוכו רך, פניו מאירות ודיבורו מתון. הוא דוחה בצניעות את התואר מנהיג הברסלבים, אבל מודה שהוא המבוגר שבהם. בגלגולו הקודם היה מתקין פרגולות ועל הטנדר האפור שלו מתנוסס עדיין מספר הטלפון של העסק. בעקבות האירועים התבקש לפנות את דירתו השכורה והוא מתקשה למצוא אחרת. את ההאשמה בדבר מיסיונריות הוא דוחה בתנועת יד מבטלת, מה פתאום? תראו לו מקרה אחד שבו ניסה להחזיר מישהו בתשובה.

מה זו אהבה

פרידמן מציג לפני מקרה כזה, המקרה של איריס שדמי. איריס שדמי היא אשה נאה בת 29, שיערה מתולתל וחצאיתה קצרה. לפני 12 שנה היה שיערה אסוף ושמלתה ארוכה. מחלה קשה של אמה וקשיי התבגרות הביאו אותה, כשהיתה בת 15, לבקש ניחומים במקומות שיכלו להציע לה כאלה. ההצעה של הזוג בכר תאמה בדיוק את דרישותיה.

הם הציעו להסיע אותה לשיעורים של הרב הברסלבי ישראל יצחק בזנסון בתל אביב. הרבה מהשיעורים היא לא זוכרת היום ומעט היא הבינה אז. ההסעות חיזקו את הקשר בינה לטליה בכר, ששבתה את לבה באישיותה החזקה ובחום שהקרינה. כעבור שנתיים פרשה מלימודיה בבית הספר התיכון, למדה משחק ולאחר זמן עזבה את בית הוריה ועברה לגור וללמוד באולפנה "בת מלך", שניהלה טליה בכר בביתה.

"נכנסתי לשם בגופייה וג'ינס" היא אומרת, "וחזרתי בשמלה עד הרצפה". אמה הלכה לעולמה, שתי אחיותיה חזרו אף הן בתשובה והיא העבירה שנתיים באולפנה עם עוד כעשר בנות. כשהיתה כבת 20 החליטה שהגיעה לפרקה ועליה להינשא. טליה אישרה ועל השביל המוליך לאולפנה צעדו המועמדים שזימנה, רובם ככולם חוזרים בתשובה. בסופו של נמצא לה בן זוג.

אין דבר כזה "אהבה", לימדה אותה טליה, בשביל להתחתן צריך רק לא להידחות. בתה הראשונה של שדמי נולדה מיד ושנתיים לאחר מכן באה אחותה לעולם. כשהיתה בת 25 התפרקו הנישואים וסמוך לפרידה הותרו קשריה של שדמי עם הדת. לא פיתו אותה, היא חוזרת ומדגישה, לא עמדו בקרן רחוב והציעו לה סוכריות. היא הצטרפה אליהם מרצונה, אבל זה היה רצון של ילדה.

לפני כחודש הופיעה איריס באסיפה שכינס ועד הפעולה כדי לדון ב"חדירה החרדית". לדבריה, לנו, כחילונים, אין כלים להבין את אורח המחשבה של הברסלבים. היא מביטה סביבה בבית הקפה שאנו יושבים בו ואומרת שמבחינת הברסלבים, "כולם פה נשמות אבודות שצריך לגאול".

דיבורים על מיסיונריות, היא אומרת, משחקים לידיהם. הם לא רואים בפעולת ההחזרה בתשובה מיסיונריות אלא היענות לצו אלוהי. הם אף פעם לא יודו בכך וגם לא יסטו ממטרתם. אחרי בית כנסת יוקם מקווה ואחריהם מדרשה, וכך ייפתח השער לעוד ברסלבים שישנו את אופיו של רמת השבים.

"איזה אופי?" שואלת עורכת הדין ורד שניאור, המייצגת את הבכרים, "מה ההבדל בין כפר מל"ל, רמות השבים והוד השרון?". ברמות השבים יש 1,300 תושבים, 330 משפחות, רק כ-30 מהן עוסקות בחקלאות. האחרים: בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסקים אמידים. "איזה אורח חיים ייחודי מקיים כאן עורך דין שנוסע כל בוקר לתל אביב?" היא מקשה.

60 דונם

עד להופעת הברסלבים הסתפקו ברמת השבים במשהו שהוא יותר פינת תפילה מאשר בית כנסת של ממש. באולם רב תכליתי בבית העם, הוקדשה לו פיסת קיר. לצד ארון הקודש המחופה וילון יש מזרונים לפעילות ספורט, פסנתר מכוסה, מראה גדולה המיועדת לשיעורי מחול ותמונות ישנות של ותיקי המקום בחליפות ועניבות.

לפני כמה חודשים קיבל הוועד הצעה נדיבה של המועצה האזורית, למימון בית כנסת חדש. הועד דחה את ההצעה. החשש היה שהברסלבים ישתלטו על בית הכנסת, שישמש ראש גשר להמוני ברסלבים אחרים. בינתיים הם מתפללים בקרוואן הירוק בחצר משפחת יוגב. הקרוואן נבנה בבנייה לא חוקית, מודה עו"ד שניאור. היא הגישה בקשה להיתר בנייה בדיעבד, אבל הוועדה המקומית מתמהמהת. היא הציעה למועצה האזורית שימוש בצריפים ריקים אבל הוועד המקומי דחה את ההצעה.

למה לא תתפללו עם כולם? שאלתי את איתי בכר. בית הכנסת המקומי, הוא אומר, "לא מתאים ליהודים כמונו". ולמה לא תתפללו בבית כנסת שנמצא במרחק 400 מטרים מכאן (בהוד השרון)? בית הכנסת הזה, הוא אומר, דווקא מתאים ליהודים, אבל רק לספרדים. ככה נשארנו עם הקרוואן שלא קירב את הלבבות, להיפך.

לפני כחודש וחצי נהרג בעזה בן המקום, סמל נדב רוטנברג. אבל כבד ירד על הכפר. כולם מכירים כאן את משפחת החלל, רבים באו לנחמה. גם איתי בכר וחבריו. "כשבאנו", מספר בכר בחיוך עצוב, "ניגש אלינו מישהו ובשם המשפחה ביקש מאתנו לעזוב".

בבוקר חורפי בהיר ונפלא אני יושב אתו לפני בית הכנסת הירוק בחצר של יוגב. לפנינו נפרש שדה ענק. 60 דונם של תלמים חרושים במדויק, שצבעם חום עמוק ועשיר. ערכה של החלקה נאמד בעשרות מיליוני דולרים והיא שייכת לכמה משפחות, בהן לאחים לבית מייזל, לאלי יוגב, לבנותיו ונכדיו ולאריה מייזל בניו ונכדיו. עוד מעט יזרעו בהם תפוחי אדמה, שבהם טמון הזרע לפתרון המריבה הקשה.

במקום תפוחי אדמה יקימו כאן בתים, בניינים, שכונה שלמה. לוועדות לתכנון ובנייה הגישו האחים שתי תוכניות: האח מייזל הציע בנייה צנועה ברוח המושב, האח יוגב הציע בנייה רוויה, שיכון, עשרות יחידות דיור.

יוסי רוזנברג הוא ראש הוועד המקומי, הוא גבוה וזקנקן אפור מטפס על לחייו. יש לו חברה לאלקטרוניקה ואת תפקידו בוועד הוא ממלא בהתנדבות. רוזנברג אינו נטול אינטרסים כשמדובר בקרקע הזאת. הוא נשוי לאורנה, אחותה של טליה, המיועדת לקבל נתח מהקרקע הנכספת. אני מתאר באוזניו תרחיש דמיוני: טליה מקבלת את חלקה ומקימה במקום את קרית ברסלב, עשרות משפחות ברסלביות באות, בתי כנסת בתי מדרש ומקוואות מוקמים... "לא, לא, לא", הוא אומר, שוכח לרגע את הרווחים הצפויים גם לו, "ככה אתה חושב? הם הרי אנשים רציונליים, לא?" ונראה שצמרמורת עוברת בו רק לעצם המחשבה. *

הנאים השכנים בעיניהם?

בשנים האחרונות התחוללו עוד מאבקים בין חילונים לבין חרדים שעברו להתגורר בקרבתם:

ירושלים: עימותים בין תושבים בקרית יובל בשל כוונת קבוצות חרדיות לרכוש דירות בשכונה

יבנאל: באמצע שנות ה-90 התיישבו במושבה חרדים והכריזו עליה כ"עיר ברסלב", דבר שעורר את חמת תושביה החילונים

בית שמש: חרדים פגעו בסממנים חילוניים, כמו אוטובוסים ללא הפרדה בין המינים

תל אביב: תושבים ברמת אביב נאבקו במה שכינו "השתלטות חרדית" על השכונה, כולל הקמת בית כנסת חדש

גבעת שמואל: תושבים חילונים טוענים שראש העיר מבקש להעביר את בית הספר החילוני לפאתי העיר, כדי להקים תחתיו בית ספר דתי



חרדים ברמות השבים. למטה, איתי בכר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו