בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי להוציא מידע מצפון קוריאה, חייבים לעבור את הגבול

כתבי העיתון היחיד שמצליח להוציא מידע מצפון קוריאה יודעים שהם עלולים להיות מוצאים להורג

תגובות

בקטע וידיאו שהועלה לאחרונה לאינטרנט נראית אשה צעירה, פניה מכוסות בוץ, על רקע נוף הררי. הצלם מבקש ממנה לספר על עצמה. היא יתומה, בת 23. ומה אכלת היום? שואל הצלם. שום דבר, היא עונה.

את הסרטון הבריח מצפון קוריאה כתב "רימג'ינגאנג", עיתון מחתרתי למחצה שכותבים צפון קוריאנים. הם גונבים את הגבול לסין ושולחים משם חומרים ליפאן ולדרום קוריאה. העיתון נקרא על שם נהר שזורם מצפון קוריאה לדרומה ומשם לים הצהוב. השם מסמל את רצונם של צפון קוריאנים בקשר עם דרום קוריאה ובחילופי מידע בין המדינות.

עורך העיתון והמו"ל שלו הוא ג'ירו אישימרו, פעיל זכויות אדם יפאני. זה שש שנים שהוא נאבק בהגבלות הנוקשות שמטיל משטרו של קים ז'ונג איל על הזרמת מידע אל מחוץ למדינה המסוגרת. הוא שומר על קשר עם כתביו בטלפונים סלולריים שפועלים ברשת הסינית, ומודע לניסיונות המשטר לאתר את השיחות הללו וליירטן.

"רימג'ינגאנג" הוא עיתון יוצא דופן. אמצעי תקשורת שונים, שמופעלים מחוץ למדינה, מנסים להזרים מידע לצפון קוריאה, שאזרחיה חשופים לתקשורת הממשלתית בלבד. אחד מכלי התקשורת האלה הוא "הרדיו החופשי לצפון קוריאה", שהחל לשדר לפני חמש שנים ומשלב מוסיקת פופ קוריאנית עם מסרים הנוגעים לזכויות האדם. "רימג'ינגאנג" מבקש לחשוף את האמת על מה שקורה בצפון קוריאה עצמה.

אישימרו מעיד, בראיון ל"הארץ" בדואר אלקטרוני, שביקר שלוש פעמים בצפון קוריאה, אחת בדרכון סיני מזויף. לכתב העיתון הבריטי "דיילי טלגרף" הוא סיפר שאינו מעודד אזרחים שערקו מצפון קוריאה לחזור לארצם כדי למלא משימות עיתונאיות. אבל מי שחפץ בכך קיבל ממנו הדרכה למשימות אלה. שמונת הכתבים של העיתון משתכרים כ-500 דולר בחודש, משכורת ממוצעת בצפון קוריאה. הם גם מקבלים כסף מזומן, כדי שיוכלו לשחד קציני משטרה ושומרים בגבול. בסין הם התאמנו בכתיבה עיתונאית ובהסוואה, שכן אם יתגלו הם עלולים להיות מוצאים להורג.

הכתבים באים מרקע מגוון ומכל שכבות החברה. באתר האינטרנט של העיתון הם מופיעים בשמות בדויים. "פיק היאנג" היא אם לשני ילדים, בשנות ה-40 לחייה, שחיה בצפון המדינה. "צ'אנג ז'אונג-ז'יל" הוא צלם חובב. "קיי מיונג" הוא עובד מינהלה במפעל גדול בבעלות המדינה. אחד מהם נתפס בעבר על ידי השלטונות מהמר בקלפים. הוא נשלח לשנה במחנה לחינוך מחדש. השלטונות לא גילו את עיסוקיו המחתרתיים.

בקטע וידיאו אחר, אחד ממאות שהוברחו בשנים האחרונות מצפון קוריאה, מתראיין נהג משאית, חבר ברשת מבריחי המידע, שפניו טושטשו וקולו עוות. לדבריו, מספר ההתאבדויות בצפון קוריאה עלה לאחרונה, וכמוהו עלה מספר מחוסרי הבית והרעבים ללחם. אנשים כועסים, הוא אומר, אבל לא מעיזים להתקומם. אבל הוא מעיד שראה כמה כרזות הקוראות לפתיחות ולרפורמה.

"אני יודע שאם אתפס מצלם סרט חסוי או במנסה לגנוב את הגבול, יכריזו עלי כבוגד. אני אודה בכך בגאווה", מספר בקטע וידיאו אחר "לי ג'ון", אחד מכתבי העיתון. לי, בשנות השלושים לחייו, היה פועל תעשייה. הוא ברח מארצו לפני כעשר שנים, בתקופה שתושבי צפון קוריאה סבלו רעב קשה. מאז הוא יוצא ובא במדינה. כמו הכתבים האחרים בעיתון, גם הוא אינו מכיר את עמיתיו.

העורך אישימרו אומר שהקולות היוצאים מצפון קוריאה מעידים על חוסר שביעות רצון גובר והולך מהמשטר. ייתכן שאפשר ללמוד מכך על הקשיים הצפויים לקים ז'ונג און, בנו בן ה-27 של השליט, שמיועד רשת את אביו לאחר מותו.

ד"ר גיא פודולר, מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, מסביר כי המידע שיוצא מצפון קוריאה החוצה חייב לעבור את הגבול באופן פיסי. לאזרחי המדינה אין גישה לאינטרנט. הטלפונים נתונים לפיקוח ולהאזנה. כדי לוודא שהאזרחים מאזינים רק לתחנות הרשמיות, מכשירי הרדיו יכולים לקלוט את הערוץ הממשלתי בלבד. פקחים עוברים בבתים ובודקים שמקלטי הרדיו לא טופלו כך שיוכלו לקלוט שידורים אסורים.

"רימג'ינגאנג", אומר פודולר, הוא המסגרת המסודרת הראשונה שמופץ בה מידע מתוך המדינה. צריך לזכור, הוא מדגיש, שתמיד יש ספק ביחס לאמינות התכנים, כי לדרום קוריאה ולעריקים מהצפון יש אינטרסים תעמולתיים. העיתון מרבה להתמקד בקשיים הכלכליים של האוכלוסייה הצפון קוריאנית הכפרית והענייה. כדי להבהיר את מידת הסיכון הנשקף לכתבים, מספר פודולר שלפני כחודש הגיעו דיווחים מצפון קוריאה על הוצאה להורג של שני אזרחים שנתפסו אוספים מהרצפה מנשרים שנשלחו מדרום קוריאה.

גרסה של העיתון מופצת בסיאול, בירת הדרום. עורכת המהדורה הזאת, צו'י ג'ין אי, היא מהדמויות המוכרות בקרב אלפי העריקים הצפון קוריאנים החיים בעיר. היא היתה משוררת שגדלה בתנאים קשים בצפון קוריאה. בצעירותה נהגה לבטא את דעותיה נגד המשטר, אף שחבריה הפצירו בה לשתוק. השיא היה כשפקידי ממשלה ביקשו ממנה לכתוב שירים שמפארים את השלטון. "מבחינתי זאת לא היתה אמנות ואני ראיתי את עצמי כאמנית", סיפרה בראיון עיתונאי.

צ'וי, בת 50, התחתנה וביקשה כעבור כמה שנים להתגרש. השלטונות סירבו. גרוע מכך: בנו של בעלה מנישואיו הראשונים נתפס במעילה והמשפחה הוגלתה לאזור כפרי. היא הידרדרה לעוני, ישנה בתחנות רכבת ומישכנה את בגדיה כדי לקנות מעט מזון. לבסוף חצתה את נהר טומן בדרך לסין ונאלצה להינשא לגבר סיני, כדי להישאר במדינה. בסופו של דבר החליטה לברוח מסין לדרום קוריאה, שם החלה לפעול כדי לעורר מודעות לפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות בצפון קוריאה. לדבריה, היא גאה בכך שנתנה קול לבני עמה בצפון. *



זו צפון קוריאה שהמשטר רוצה שהעולם יכיר: מצעד צבאי בפיונגיאנג. בתמונה למטה: שער של העיתון המחתרתי רימג'ינגאנג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו