בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 30 שנה בשלטון: מובארק מינה לראשונה סגן נשיא

מינויו של ראש המודיעין סולימאן עשוי להיות הצעד הראשון לקראת סילוקו של גמאל מובארק מהמרוץ לנשיאות. הסיכוי שהאופוזיציה תסכים על מועמד מטעמה - קלוש

תגובות

שלושים שנה אחרי מינויו לנשיא הבין חוסני מובארק שאין מנוס אלא למנות לעצמו סגן נשיא, ובכך לסלק את מחלוקת הירושה, מחלוקת שהחלה להניע לפני שבע שנים את ההתנגדות האזרחית לשלטונו וחוללה השבוע את גל ההפגנות הענק.

ייתכן שזהו גם הצעד הראשון לסילוקו של גמאל מובארק מן המרוץ לנשיאות ואולי מן החיים הפוליטיים. זהו הצעד השלטוני המשמעותי הראשון שמובארק נאלץ לעשות שלא מיוזמתו אלא בלחץ הציבור - תפנית מהפכנית בפני עצמה. זהו גם איתות ברור לכך שמובארק אינו מתכוון לוותר בשלב זה על כסאו, ומסר שנועד להבהיר שמצרים איננה תוניסיה.

מינוי סולימאן לסגן הנשיא ואחמד שפיק, מי שהיה שר התעופה האזרחית ומפקד חיל האוויר, לראש הממשלה, מפגין שוב את הקשר בין הצבא לפוליטיקה ומחייה את המסורת הנהוגה במצרים, שבה הנשיאות מגיעה מן הצבא וכופה את רצונה על הפוליטיקאים ועל הציבור. זו אותה השיטה שהעלתה את מובארק לשלטון אחרי רצח אנואר אל-סאדאת ואשר העניקה למצרים שלושים שנות יציבות בתנאים מחפירים.

שיטתו של מובארק, הנשיא הפרגמטי נטול האידיאולוגיה, הולידה מערכת של איזונים ובלמים שבה מרחב השיח הציבורי גדל באופן חסר תקדים מאז מהפכת הקצינים בשנת 1952. מספר העיתונים הלא ממשלתיים, תשתית האינטרנט שסיפקה המדינה, תחנות הטלוויזיה הלווייניות, והאפשרות לביקורת ציבורית חוללו מהפכה הדרגתית בשיח הציבורי. יותר מכך, משטרו של מובארק היה הסובלני ביותר כלפי הפגנות ושביתות, אבל באותה העת אגרסיבי כנגד אופוזיציה פוליטית שנתפשה כאיום על השיטה.

זו שיטה שיצרה תלות מוחלטת של האזרח בשלטון, אבל גם קידמה את ההפרטה הגדולה של מפעלים ממשלתיים. מובארק ניווט בהצלחה יחסית את מערכת האיזונים הזאת, שבמשך שלושים שנה לא הניבה מרי אזרחי. עכשיו משהתפרץ המרי, מנסה מובארק ליישם את אותה שיטה עצמה - לנטרל את טענות האופוזיציה, לגרום לה להתבלבל ולתקוע אותה על קרני הדילמה. כל זאת באמצעות שני המינויים החדשים שהכריז עליהם אתמול.

שמו של סולימאן הוזכר בשנה האחרונה, לצד גמאל מובארק, כמועמד אפשרי של ממשלת השלטון לרשת את מובארק, אולם סולימאן טרח להכחיש את הידיעות הללו. השאלה הבאה היא כמובן האם מובארק יודיע בעוד חודשים ספורים כי אינו מתכוון להתמודד על הנשיאות - וישאיר את הכסא לסולימאן - או שהוא שומר לעצמו את אופציית ההתמודדות, וסולימאן יצטרך להמתין עד פרישתו או עד מותו.

מכל מקום, מינויי סולימאן ושפיק נועדו לא רק להרגיע את הרחוב בכך ששני אישים ששמם יצא לפניהם כנקיי כפיים ובעלי יכולת עומדים בראש המדינה, אלא גם להציל את המנגנונים המפלגתיים שמנהלים את המדינה. הצעדים הללו מציבים דילמה מהותית בפני האופוזיציה, אשר איננה עשויה מקשה אחת. כי כאשר טענתה העיקרית נגד הורשת השלטון נענית באמצעות מינויו של סולימאן לסגן נשיא, על האופוזיציה להחליט אם יש בכך כדי לספק את תביעתה, או שעליה להמשיך לדרוש את ראשו של מובארק.

אם תנועות האופוזיציה יסתפקו בצעד זה, בהנחה שלא יוכלו לצפות ליותר מכך בשלב הזה, ומתוך ההערכה שגם להפגנות יש אורך חיים מוגבל והן עלולות להפוך למסע שוד וביזה, הן יחזרו למגרש הפעולה הפוליטי הישן שלהם. משם השמיעו עד כה את תביעותיהן לרפורמה ולצעדים כלכליים, ושם התכתשו והתפלגו. אם יחליטו להמשיך במאבק, הן יצטרכו להציג אלטרנטיבה מוסכמת ולהעביר אותה את המסלול שמתווה החוקה.

אלה שני קשיים עצומים. המחלוקת באופוזיציה איננה רק בין "האחים המוסלמים" לבין התנועות החילוניות, אלא גם בין התנועות החילוניות לבין עצמן וגם בתוך שורות "האחים המוסלמים", שחלקם דוחף להשתתף בפוליטיקה וחלקם סבור שהם צריכים להישאר מחוצה לה. לאופוזיציה אין גם מנהיג מוסכם, אין מצע משותף חוץ מן הסיסמה "לסלק את מובארק" ולחולל דמוקרטיה מלאה, ואין ודאות שהציבור איתה. נכון, מאות אלפים הפגינו בארבעת הימים האחרונים, אולם במדינה בה חיים 85 מליון בני אדם אי אפשר לדעת עד כמה המפגינים מייצגים את כל השכבות.

אבל גם אם באורח פלא תושג הסכמה באופוזיציה על מועמד מקובל, הוא יצטרך לעמוד בתנאי החוקה, ואלה קשים מנשוא לכל מועמד שאיננו איש מפלגת השלטון. כדי לשנותם יש הכרח בהסכמת הפרלמנט ששבוי בידי מפלגת השלטון. כך נשמרת שיטת המשטר באופן הרמטי מפני חדירת "זרים". כדי לשנות את השיטה תצטרך מצרים לעבור מהפכה חוקתית מלאה שתתחיל בעריכת בחירות חדשות וחופשיות לפרלמנט. אלא שבחירות כאלה מאיימות לא רק על המשטר הקיים, הן גם מעמידות בסכנה את האופוזיציה החילונית אשר עד כה לא הצליחה לשכנע את הציבור ביכולותיה, והן עלולות להעביר את מרכז הכוח הפוליטי לידי יריביהם - האחים המוסלמים.



חוסני מובארק עם עומר סולימאן, בהשבעתו לסגן הנשיא, אתמול בקהיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו