בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשימה: דגל ישראל על הירח

שלושה מהנדסים ישראלים התאגדו לקבוצה שתתמודד בתחרות החלל של גוגל, שמחלקת פרסים ב-30 מיליון דולר. הקבוצה רואה בתחרות משימה לאומית, ואם תזכה, תתרום את הפרס לקידום נוער מדעי. עד כה גייסו השלושה כ-50 אלף דולר מתוך יעד של 8 מיליון דולר. למקומות, היכון, טוס

תגובות

>> אם יריב בש (30), כפיר דמרי (28) ויהונתן וינטראוב (24) יצליחו במשימתם לשגר רובוט לירח, הם יגרפו 20 מיליון דולר שאותם יתרמו לקידום נוער מדעי בישראל. אתמול הכריזו השלושה על השתתפותם בתחרות Google Lunar X Prize. זוהי תחרות עולמית נושאת פרסים בשווי של 30 מיליון דולר, שמטרתה לשגר, להנחית ולכוון רכב לא מאויש על פני הירח ולשדר לכדור הארץ תמונות וסרטונים.

ההכרזה הרשמית של הקבוצה הישראלית בוצעה בכנס חלל של סדנת יובל נאמן למדע וטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הקבוצה, שנוסדה על ידי בש, דמרי וויינטראוב, התאגדה תחת השם Space IL ורשומה בישראל כעמותה ללא מטרות רווח. זוהי הקבוצה הישראלית היחידה המתחרה על הפרס מול 13 קבוצות בעולם. למעשה, שלשום נהפכה Space IL למתחרה רשמית בתחרות לאחר ששילמה 50 אלף דולר וקיבלה אישור מהמארגנים על כל המסמכים ששלחה לגבי אופן שיגור הרכב הלא מאויש.

השלושה אינם פועלים ממניעים כלכליים, אלא רואים את ההשתתפות והחתירה לניצחון בתחרות כמשימה לאומית שתקדם את המדע והחינוך, ותפתח את יכולות החלל של ישראל.

לקבוצה יש אתר אינטרנט (http://www.spaceil.com) המאפשר מעקב אחר הקבוצה ולתרום למימון פעילותה. באתר כותבים חברי הקבוצה: "המשימה שלנו היא לשים את דגל ישראל על הירח. בשנתיים הקרובות אנו מתכננים לבנות חללית רובוטית קטנה שתעשה את המסע הארוך מכדור הארץ לירח. החזון הוא קידום החינוך הטכנולוגי בישראל. תוכנית החלל האמריקאית הציתה את דמיונו של דור שלם בארה"ב. אנו מקווים שפרויקט זה יצית את דמיונם של ילדי הדור הבא של ישראל. החזון נוגע גם למינוף ולקידום טכנולוגיית החלל האזרחית בישראל. אומת הסטארט-אפים הישראלית נולדה כתוצאה מקידום אזרחי של טכנולוגיות מחשוב צבאיות. קידום תוכנית חלל אזרחית תפתח צוהר דומה לתעשיית החלל".

בהמשך נכתב באתר: "לא, אנחנו לא הוזים, מדובר ביוזמה של כמה מהנדסים, אנשי חומרה ותוכנה ומומחי חלל, הנחשבים אנשים שקולים ואחראיים ביומיום. אנו מאמינים שבעזרת תקציב של כ-8 מיליון דולר בלבד ניתן כיום לשים את דגל ישראל על הירח".

הקבוצה ייצרה התלהבות בישראל וקיבלה תמיכה מרבים, בהם פרופ' יצחק בן ישראל המכהן כיו"ר סוכנות החלל הישראלית, שאמר: "היוזמה של Space IL היא סנונית ראשונה במהפכה שתתחולל בתחום החלל בישראל, בעקבות אישורה של תוכנית החלל בממשלה שנעשתה באחרונה".

הקבוצה מקבלת תמיכה וייעוץ מגופים שונים כמו אוניברסיטת תל אביב, התעשייה האווירית, אלביט, ארונאוטיקס, פלאסן וכן, הטכניון ומכון אשר לחקר החלל, אוניברסיטת בן גוריון, המרכז הבינתחומי בהרצליה, קרן רמון והעמותה ללוויינות זעירה.

לוויין זעיר בגודל של בקבוק קולה

איך יעבוד הקונצפט הטכנולוגי של הפרויקט? וינטראוב מפרט באתר: "עולם הלוויינים הזעירים השתנה בצורה משמעותית בעשור האחרון. כיום ניתן לשגר לחלל קופסה בגודל של 10X10X30 ס"מ (כגודלו של בקבוק קולה) בעלות נמוכה ממיליון דולר. אנו מתכוונים להשתמש ברכיבים זולים ככל הניתן ולדחוס את כל החללית שלנו לתוך קופסה כזו, הנקראת CubeSat 3U. את הקופסה מעמיסים על משגר מסחרי שלוקח אותנו למסלול מסביב לכדור הארץ. משם אנו צריכים למעשה לצאת למסע לכיוון הירח ולבצע נחיתה".

"הבעיה העיקרית היא כמובן איך להגיע לשם. ובכן, הקופסה הקטנה היא 'מכל דלק' מעופף עם מעט אלקטרוניקה, משדרים ומצלמות. רוב שטח החללית שלנו הוא הדלק הדרוש להגעה ולנחיתה על הירח. בניגוד ללוויינים גדולים, אנו מתכוונים לבנות חללית שתחזיק מעמד רק כשבועיים עד חודש בחלל.

"זה מקל עלינו משתי סיבות: לא יהיה צורך בהקשחה מאסיבית מפני קרינה או מערכות עודפות; ולא יהיה צורך בכמות סוללות שתספיק כשאין שמש, או בפאנלים נצילים מאוד של אנרגיה סולארית. הכל ייבנה ככל הניתן ממוצרים קיימים וזולים.

"אנחנו לא הראשונים שעושים את זה. מסביב לכדור הארץ כבר יש עשרות לוויינים זעירים כאלה, המכילים חומרה פשוטה ולא יקרה. יש לנו כבר כמה מומחי חלל שעובדים על הקונצפט הראשוני - החל במערכת הנעה, דרך הספקי השידור וכלה בנושאי הבקרה, הניווט והנחיתה".

וינטראוב אומר ל-TheMarker כי בשלב זה הקבוצה עדיין עוסקת בעבודות תכנון, שאינן צפויות להסתיים עד תום 2011. "אנחנו מבצעים כיום סקרים טכניים, שבהם אתה מציג את הקונצפט של הפתרון הטכנולוגי, בודק איפה השאלות הפתוחות ורואה אילו פתרונות עובדים. נכון להיום, החלטנו כבר על סדר גודל של הלוויין ואיך נכנסים הרכיבים לתוכו".

עד כה גייסו השלושה מעט יותר מ-50 אלף דולר, כשהיעד הוא 8 מיליון דולר. האם הם יצליחו לגייס את כל הכסף לקראת המשימה המדעית-טכנולוגית? דמרי מאמין שכן. "אנחנו עובדים בכמה ערוצים ופתוחים לתרומות. חשוב לומר שכל הרווח שיגיע כפרס מהפרויקט ייתרם למערכת החינוך.

בשבועות הקרובים מתכננים היזמים לצאת לסבב גיוס כספים, שיאפשר את תחילת התכנון הפרטני של החללית. ב-Space IL מקווים כי הגיוס ייעשה מהמגזר הפרטי ומגופים מסחריים, לצד התגייסות רחבה של כלל הציבור בישראל ויהדות התפוצות בהרמת המיזם הלאומי. לפי כללי התחרות, רק חלק קטן (10%) מהמימון יכול לבוא מגופים ממשלתיים.

דמרי: "זו לא משימה למטרה עסקית, לכן אנחנו גם עובדים כעמותה. זאת גם הסיבה שאנחנו מעבירים הרצאות בבתי ספר על הפרויקט ורוצים שבני נוער יכירו אותו. כפי שהרבה אנשים הכירו את הנחיתה של החללית אפולו, כך אני מקווה שבני נוער בישראל יתחברו לפרויקט וירצו ללכת לכיוון של חלל".

נפגשו בכנס חדשנות

בש, דמרי וינטראוב מגיעים מרקעים טכנולוגיים שונים. בש הוא מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים. בזמנו הפנוי הוא מארגן ומשתתף באירועי יצירתיות בישראל ובעולם ולומד לתואר שני במינהל עסקים במרכז הבינתחומי.

דמרי הוא מהנדס מערכות תקשורת, מרצה לתקשורת מחשבים ויועץ בתחום התקשורת ואבטחת מידע. הוא מעיד על עצמו שהחל ללמוד מחשבים בגן טרום חובה, לתכנת בגיל שש ואת הווירוס הראשון כתב בגיל 11. בזמנו הפנוי הוא מקים מיזמים חברתיים וכותב על אלגוריתמים ברשתות חברתיות. בעבר שירת כקצין טכנולוגי ביחידת עילית של חיל מודיעין.

וינטראוב הוא בוגר התוכנית ללימוד החלל באוניברסיטת החלל הבינלאומית של נאס"א. כיום הוא עובד כמהנדס מערכת של ננו לוויין בתעשייה האווירית. בימים אלה הוא שוקד על עבודת המאסטר באוניברסיטת תל אביב, במסגרת התוכנית הבינתחומית למצטיינים. התזה עוסקת בעיבוד אותות בתחום מדעי המוח. באחרונה סיים וינטראוב לעבוד על הננו-לוויין הישראלי הראשון Inlkajn-1, שבארבעת החודשים הקרובים ייכנס לסדרת בדיקות.

וינטראוב מספר על התגבשות הקבוצה: "הכרנו בכנס בנושא חדשנות שנערך בתעשייה האווירית. שמעתי על התחרות של גוגל כבר מזמן, אבל לקח זמן למצוא חברים מתאימים".

לדברי דמרי, הוא מאמין שבסופו של דבר הקבוצה כן תצליח לשגר רובוט לירח. "לירח אני מאמין שנגיע, אבל עדיין יש אתגרים נוספים לפתור. החישובים שיובילו את מערכת הדלק להגיע לירח, יסתדרו. אלה חישובים שנעשו כבר לפני 40 שנה. האתגר הכי גדול יהיה הנחיתה והשידור לכדור הארץ. אבל נדאג שזה יצליח". וינטראוב מאמין שהשיגור יתבצע בסוף 2012.

לכאורה, כל אחד מהשלושה היה יכול ללכת ולהקים או להצטרף לסטארט-אפ, במקום לעסוק בפרויקט שצורך משאבים וזמן יקר.

דמרי מודע להשקעה וההתחייבות העצומה שנטל על עצמו. "למה ללכת על פרויקט כזה? זאת שאלה שגם אני שאלתי את עצמי. קיבלתי הצעה לקחת חלק בסטארט-אפ, אבל העדפתי ללכת על הפרויקט הזה. זאת תהיה חוויה מדהימה. ההשפעה על ילדים תהיה גדולה".

אתם צעירים, אתה רק בן 28, מדוע אתם לא דואגים לעתידכם המקצועי האישי ובמקום זאת מזכירים רבות את ההשפעה של הפרויקט על ילדים והחינוך?

דמרי: "אולי זה קשור לכך שגם אני וגם וינטראוב עוסקים בתחום החינוך. כשאני בוחן את השנים האחרונות שבהן עבדתי בחברות שונות, חלק גדול מהעיסוק שלי היה בהוראה. אולי גם זה קשור. יש גם אלמנט של גאווה לאומית בחינוך שקיבלתי".

איך בפועל יראה היומיום שלכם בתקופה הקרובה?

"השלב הראשון יתמקד בעיקר בתכנונים. ייתכן שנשב באוניברסיטת תל אביב, ייתכן שבטכניון או בתעשייה האווירית. זה פרויקט לאומי, כך שזה יכול להיות במקומות שונים. במקביל לתכנונים נעסוק בגיוס כספים לפרויקט. כבר עכשיו אנחנו עובדים על כך במלוא המרץ. בנוסף, חשוב לנו תחום החינוך. כבר העברנו הרצאה אחת לילדים ומתאמים אתנו הרצאות שונות".

מדוע עלות הפרויקט גבוהה כל כך, כ-8 מיליון דולר?

"העלות של שיגור עצמאי של טיל יכולה להגיע ל-200 מיליון דולר. אנחנו תופסים טרמפ על שיגור של לויין מסחרי גדול, שהעלות שיגור שלו היא 200-300 מיליון דולר. אנחנו מקווים שנוכל להתחבר לשיגור לוויין ישראלי. כבר דיברנו עם כמה חברות ישראליות שמבצעות שיגורים מסחריים ובדקנו תאריכים אפשריים. אף שאנחנו תופסים טרמפ על שיגור של לויין מסחרי גדול, עדיין מדובר בעלות של 1.5-2 מיליון דולר - רק לשיגור עצמו".

ומה יקרה אז?

"נשגר את הלוויין לחלל ולאחר מכן נצטרך לתמרן לכיוון הירח באמצעות מנוע רקטי. לאחר מכן יתבצע שלב הנחיתה. תכנון המשימה קצת דומה לנחיתה של אפולו, אבל בשונה מהם. הם הנחיתו חללית של 16 טונה ואנחנו של 6 ק"ג. לאחר הנחיתה צריך שהרובוט יזוז יותר מ-500 מטר וישדר תמונות לכדור הארץ. החלק המסובך ביותר הוא הנחיתה. לכן אנחנו מדמים את הנחיתה על כדור הארץ, כדי לראות שהכל עובד כמו שצריך".

המתחרים בחרו באותן שיטות לשיגור הלוויין לחלל?

"לא. יש מתחרים רבים, וכל אחד מצא את הפתרון שלו. לא כולם חושפים את הפתרון שלהם. חלק מהמתחרים מדברים על פתרונות גדולים של הנחתת חללית של 100-150 ק"ג על הירח. חלק מדברים על שיגור בעצמם. אנחנו רוצים למצוא את הפתרון הפשוט והקל ביותר להצלחת המשימה".

Google Lunar X-Prize היא תחרות עולמית של גוגל, שמטרתה לאתגר מדעני חלל ומהנדסים בכל העולם לפתח יכולות זולות לחקר רובוטי של החלל. הפרס לצוות הראשון שישלים את המשימה הוא 13 מיליון דולר, גובה הפרס השני הוא 5 מיליון דולר. בנוסף, יינתנו פרסים בסך 5 מיליון דולר. עד כה נרשמו כ-13 קבוצות לתחרות, שנסגרה בסוף 2010. הפרסים זמינים עד סוף 2015.

X Prize היא קרן חינוכית ללא מטרות רווח. מטרתה היא ליצור פריצות דרך חדשניות למען טובת האנושות. ב-2004 תפסה הקרן את תשומת הלב הציבורית כשברט רוטאן, שהוביל קבוצה בשיתוף אחד ממייסדי מיקרוסופט, פול אלן, בנה והטיס את החללית הפרטית המאוישת הראשונה לחלל.

השלבים בתחרות Google Lunar X Prize

1. שימוש כטרמפיסט במשגר מסחרי כדי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ

2. ביצוע תמרון אל עבר הירח בעזרת מערכת הנעה עצמאית

3. בלימה וייצוב החללית, ירידה במהירות קבועה אל עבר פני הירח עד לנחיתה

4. ביצוע קפיצה של 500 מטרים, תוך שימוש במנוע העיקרי



המשימה: דגל ישראל על הירח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו