בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איימי פוהלר היא הבלונדינית הכי מצחיקה שאתם בקושי מכירים

איימי פוהלר אמנם מתעניינת בתפקידים דרמטיים, אבל מדובר בשחקנית הקומית הכי מבריקה שאתם רק מתחילים להכיר

תגובות

היא התחילה את דרכה המקצועית בקבוצה קומית שנקראה "מלון הפשפשים של אמא שלי", והמשיכה בלהקה שענתה לשם "בריגדת האזרחים הזקופים", שמצאה לה בית קבוע בניו יורק במועדון חשפנות לשעבר. היא היתה הילרי קלינטון ומתחרה בעלת רגל אחת בשעשועון היכרויות ב"סאטרדיי נייט לייב", סבתא ב"בוב ספוג", שלגיה ב"שרק 3", חולת טורט ב"הג'יגולו מת מצחוק 2: ג'יגולו אירופאי", הפונדקאית הערסית שמבריזה לטינה פיי ב"בייבי מאמא", אמא ששואפת לשווא להיות מגניבה ב"נערות רעות" (שכתבה פיי) ועכשיו היא מצטלמת לעונה השלישית של הסיטקום המתוק מעדות המוקומנטרי, "מחלקת גנים ונוף" (ימי חמישי ב-22:40 בהוט 3), במה שמסתמן כתפקיד חייה - לזלי קנופ, חנונית מקצועית וביורוקרטית זעירה בעיירה הפיקטיבית פוני, אינדיאנה, שמנסה לחתן פינגווינים בני אותו מין, לשפר את חיי התושבים ותוך כדי אולי גם להציל את חייה שלה.

לזלי, כמו כל דמות טרגי-קומית גדולה וכמו כל בן אדם, רק רוצה שיאהבו אותה. ואי אפשר שלא לאהוב אותה, את איימי מרדית' פוהלר, שנולדה ב-16 בספטמבר 71' לשני מורים במסצ'וסטס. מאז גולדי הון הצעירה לא היתה פצצת אנרגיה צהובה כזאת בטלוויזיה ובקולנוע האמריקאיים, שחיוך אוטומטי מתפשט על הפנים רק למשמע שמה. בלונדינית עם שפיץ, זיקוק חי של שמחה, טירוף, רוח שטות וגם רגישות מפתיעה ודקויות בלתי צפויות, שמתפרצות בכל הדרן ב"מחלקת גנים ונוף", בתפקיד שהתגלה כהרבה יותר ממה שאפשר היה לחשוש שיהיה (שיבוט בחצאית של דיוויד ברנט או מייקל סקוט מ"המשרד"), הביא לה מועמדות לאמי ובוודאי עוד יזכה אותה בצדק בפרס עצמו.

פוהלר התגלתה לצופי "סאטרדיי נייט לייב" בשידור הראשון אחרי אסון מגדלי התאומים, בהנחיית ריס וויתרספון ובהשתתפות ראש העיר ניו יורק דאז, רודי ג'וליאני, ושודרגה ממשתתפת אורחת לחברת צוות קבועה כבר במהלך העונה הראשונה שלה בתוכנית - הישג שרק הארי שירר ואדי מרפי רשמו לפניה. לכאורה נראה שהברונטית עקפה את הבלונדינית במירוץ לצמרת, וטינה פיי, חברתה הטובה עוד מימי האלתורים הקומיים בשיקגו, שותפתה להגשת הוויקנד אפדייט, מהדורת החדשות ב"סאטרדיי נייט לייב" ("המתח המיני הוכפל", אמרה פיי כאשר פוהלר החליפה את ג'ימי פאלון שפרש) ומי שחיקתה את שרה פיילין לצד פוהלר-קלינטון, המריאה בינתיים לפסגת העולם עם הסיטקום שיצרה, "רוק 30", ושורת הופעות מוצלחות בקולנוע.

אבל קשה להאמין שפוהלר תאחר להגיע לאותה פסגה. היא פשוט לא ממהרת במיוחד. בינתיים היא ילדה שני ילדים, ארצ'י ואייבל (היה יכול להיות יותר פשוט אם לארצ'י היו קוראים קין), לבעלה, הקומיקאי הקנדי השרוט והמעולה וויל ארנט (שפוהלר גילמה בין היתר את אשתו ב"משפחה בהפרעה" ואת אחותו חובבת גילוי העריות בסרט "מחליקים אותה").

טינה ואני

לזוג קומיקאים יש בעיות מהסוג שלבראד ואנג'לינה למשל אין. מצפים מהם להיות מצחיקים כל הזמן, ביחד וכל אחד לחוד. פוהלר לא נלחצת. יציבותה הנפשית ומקורקעותה הטבעית מעוררות אהדה והערכה. אייבל הקטן נולד רק באוגוסט האחרון, אבל פוהלר בנדיבותה, בין הנקות לצילומים, מצאה זמן לענות לשאלותינו בדואר אלקטרוני. זה יצא אולי קצת פחות קורע ומעט יותר מדוד ורציני מהראיון שהיא עצמה ניהלה עם פיי במגזין "מארי קלייר", לרגל צאת סרטן המשותף "בייבי מאמא" ב-2008, אבל עדיין היה כיף.

בראיון ההוא חשפה פוהלר סקופים מרהיבים על פיי. למשל, שהיא בוחנת כל בוקר את תכולת האסלה שלה בעזרת מומחה שהיא שוקלת להפיק לו את סדרת הריאליטי "הלוחש לגללים"; שהיא נוהגת להשתין בפינות חדרים במהלך צילומי אופנה כדי לסמן טריטוריה (וכשפיי לא אהבה את הבגדים שנתנו לה ב"מארי קלייר" היא עיצבה בעצמה קולקציה שלמה לצילומים); שהיא מוקפת בכל עת בפלנגת רקדני היפ-הופ ושומרי ראש; שהיא לא גדלה בקוטב הצפוני כפי שנטען בגוגל אבל שם הפורנו שלה הוא כן קארן פלטשר. פיי סיפרה על מתיחות שמתחה את פוהלר (למשל, היא דאגה לצבוע את כל המכוניות ברחוב שלה בלבן, כדי שפוהלר תחשוב שיורד שלג) ופוהלר החזירה בסיפורי מתיחות משלה ("בערב חג המולד מילאתי את הקרון שלך בעכברושים. אח, כמה צחקנו").

עוד גילתה פוהלר שפיי היתה האדם הראשון שסיפר לה שאפשר לשלם כסף למישהי שתשפוך שעווה חמה על הגבות שלה, תתלוש חלקים מהן ותעצב אותן. עד אז הלכה פוהלר למספרה של 15 דולר, ובסוף כל ביקור "היה לי שיער לבן כמו דף של מחברת, וגבות שכאילו צוירו במרקר שחור ועבה".

השתיים שוחחו על מחזה שפיי כתבה בצעירותה על קתרינה הגדולה. פיי הסבירה שהמחזה דן באופן שבו נתפסות נשים כמנהיגות. קתרינה אומרת בו דברים כאובים כמו "לג'ון פ. קנדי היו רומנים מחוץ לנישואים ואף אחד לא מדבר על זה. אבל אני מזיינת סוס פעם אחת ועכשיו אני מזיינת סוסים לדיראון עולם? זהו? זה מה שאני?"

"אני בטוחה שהילרי קלינטון תוכל להזדהות עם זה", הוסיפה פיי, ופוהלר, שיחד עם שתי חברות שלה הפיקה סדרה תיעודית דיגיטלית שנקראת "בנות חכמות במסיבה", על "נשים שמשנות את העולם בעצם היותן מי שהן", הגיבה במילים: "אף פעם לא היה קל להיות בחורה קשוחה ומוכשרת - תראי אותנו".

ברגע של רצינות, איימי פוהלר, כמה קשה להיות אשה בעסקי השעשועים באמריקה ב-2011?

"אני חושבת שהטלוויזיה ממשיכה להיות המקום הכי טוב לראות נשים מכל הסוגים ולשמוע קולות קומיים שונים. יש היום כל כך הרבה תפקידים עסיסיים לנשים בטלוויזיה. בילדותי היה לי מזל לאמץ נשים כמו גילדה רדנר וקתרין או'הרה וטרי גאר כמודלים לחיקוי. אהבתי מאוד גם את סטיב מרטין, למרות שהוא לא אשה, ככל הידוע לי. הלוואי שאזכה לראות בחיי גם נשיאה ראשונה בבית הלבן. זאת תהיה חתיכת מסיבה לוהטת".

גולדי הון רצתה את התפקיד הראשי ב"בחירתה של סופי", וופי גולדברג כיכבה ב"הצבע ארגמן" ואפילו סנדרה בולוק זוכה פתאום באוסקר. עד כמה את אמביציוזית בקשר לקריירה שלך? היית רוצה לעשות גם תפקידים דרמטיים, ולהודות לכל האנשים שהביאו אותך עד הלום?

"אי אפשר להיות במקצוע הזה, בעסק הזה, בלי להיות אמביציוזי. מעט מאוד אנשים מקבלים הזדמנויות על מגש בלי לעשות כלום בשביל זה. דברים לא קורים אם סתם יושבים בבית ומחכים שיקרו. אבל האמביציות שלי התמקדו תמיד בעבודה עם הכותבים והבמאים והשחקנים הכי טובים שאפשר. בסך הכל, היה לי המון מזל. אני אוהבת את העבודה שלי, נהנית ממנה ולוקחת אותה מאוד ברצינות. בהחלט אשמח לתפקידים דרמטיים. ואני מתה להיות בסרט פעולה שבו אקפוץ ממטוס לרכבת ומרכבת למכונית ומהמכונית אל תוך ואדי תלול ומסוכן".

לזלי ואני

תמיד היית המצחיקנית של החבר'ה?

"ממש לא הייתי ליצן הכיתה. תמיד יותר הסתכלתי והתבוננתי מאשר השתתפתי. רשמתי לעצמי הרבה הערות בראש. תמיד אהבתי להיות ליד אנשים מצחיקים, ותמיד גם נמשכתי לבחורים מצחיקים. המשפחה שלי מאוד חריפה וזריזת לשון. כדאי שיהיה לך מה לענות בארוחות המשפחתיות, ושתדע להתמודד גם עם כל מיני עקיצות וירידות ברוח טובה. מהמשפחה שלי למדתי לא לקחת שום דבר באופן אישי מדי ותמיד להיות מסוגלת לצחוק על עצמי.

"אנשים מצפים ממני לפעמים להיות 'מצחיקה' ו'מטורפת' גם בחיים, אבל למדתי להתעלם מציפיות של אחרים, כשאני מופיעה ועל אחת כמה וכמה כשאני לא. הרי אף פעם אי אפשר לדעת מה אנשים באמת רוצים ממך, אז למה לנסות בכלל לנחש? אפשר להשתגע מזה. רוב האנשים אומרים לי שאני קטנה ושקטה יותר בחיים, וזה בסדר גמור מבחינתי. טלוויזיה היא מדיום כל כך אינטימי, אתה נכנס לבתים ולחדרי שינה של אנשים וזה טבעי שהם ירגישו כאילו אתה חבר שלהם וכאילו הם מכירים אותך באופן אישי. זה מקסים. אגב, מעניין אותי לשמוע איך מדבבים אותי בארצות מסוימות. אני מקווה שנותנים לי קול מאוד סקסי וחושני".

את מתגעגעת לפעמים לטירוף של "סאטרדיי נייט לייב", להתרגשות של השידור החי, לאפשרות לעשות סאטירה ולהגיד דברים בעלי חשיבות על העולם שבו את חיה?

"אם היית יושב מול מחשב ומחליט שאתה הולך 'להגיד משהו חשוב', זה היה הסוף שלך. תמיד היה צריך לעטוף ולהבליע את המסר בתוך המון-המון קומדיה. זה היה מסעיר להיות בתוכנית בידור פוליטית בשנים שכולם התעניינו בפוליטיקה ושמו לב למה שקורה. זה נדיר שאמריקאים באמריקה שמים לב למשהו ומקשיבים למשהו שמישהו אומר. זה נדיר שאכפת למישהו ממשהו. אז כן, זאת היתה תקופה נהדרת, והמיידיות של הכל היתה בהחלט מלאת עוצמה".

ספרי קצת על יחסייך עם לזלי קנופ, הדמות שאת מגלמת ב"מחלקת גנים ונוף".

"אני מתה עליה. יש לה כל כך הרבה רבדים ושכבות. יש לי אפשרות להשתתף בסצנות קומיות גדולות ואז להיות חלק מרגעים רומנטיים ואנושיים זעירים. זה פשוט תפקיד אדיר. אני ממש אוהבת את הבן-אדם הזה. הייתי נורא רוצה להיות חברה שלה, אם היא היתה אמיתית, אבל אני לא חושבת שחייבים לאהוב את הדמויות שאתה מגלם כדי לגלם אותן בהצלחה. שיחקתי כמה טיפוסים שממש לא הייתי מעוניינת לפגוש במעלית עמוסה".

לא נוכל להיפרד בלי כמה מילים על האמהות.

"אמהות זאת חגיגה. כולם מדברים על כמה שזה קשה ומסובך, אבל כדאי לזכור שיש המון צחוקים בדרך, שנורא צוחקים כל יום ויום. החבר'ה הקטנים שלי הופכים לאנשים בפני עצמם וזה מדהים לצפות בתהליך. אין לי מושג אם גם הם יהיו קומיקאים כשיהיו גדולים. כל מה שחשוב זה שיהיו אנשים מאושרים וטובים. כל חלק בילדות הוא כמו סיפור קצר ונפלא. בדיוק ברגע שאתה מפענח שלב אחד, מיד מתחיל השלב הבא. זה מדליק ומאתגר, כמו רוב הדברים בחיים שיש להם איזושהי משמעות".*


לקומדיה יש תפקיד בעולם נואש גרג דניאלס, יוצר "מחלקת גנים ונוף" ו"המשרד" האמריקאי, מקפיד על אופטימיות

הוא כתב ל"סיינפלד" ול"משפחת סימפסון", יצר את "המלך היל" ואת "מחלקת גנים ונוף", ברא את הגרסה האמריקאית המצליחה של "המשרד" (שגם היא משודרת בימי חמישי בהוט 3, ב-22:15, כתף אל כתף עם "מחלקת גנים ונוף"), גרף המון פרסים בדרך ("אני מרגיש לפעמים כמו זליג מהסרט של וודי אלן. איכשהו יצא לי לקחת חלק בכל האירועים החשובים בטלוויזיה האמריקאית, ואני בכלל לא שמתי לב שאני שם"); חוץ מזה הוא החבר הכי טוב של קונאן אובריאן, עוד מימי העיתון ההיתולי של אוניברסיטת הרווארד ("קונאן סולח לי על זה שאני עובד עם האויבים הגדולים שלו, אן-בי-סי"), ובאורח פלא גם התסריטאי/מפיק/במאי גרג דניאלס מצא כמה דקות בלו"ז המבהיל שלו כדי להשיב לשאלות "הארץ".

בתור הבוס הישיר של איימי פוהלר ב"מחלקת גנים ונוף", הוא פותח בסבב מחמאות. "איימי ממש קורנת בתפקיד. היא הביאה כל כך הרבה מעצמה לדמות. האמת היא שקפצנו למים בלי לדעת יותר מדי על לזלי קנופ. עשינו עונה ראשונה בלי פיילוט, ולמדנו הכל תוך כדי תנועה. איימי פשוט הראתה לנו מי האשה הזאת. היא המציאה אותה והיא ממשיכה להמציא אותה.

"אני בכלל מעריץ שחקנים. הם תמיד יוצרים ומוסיפים המון לשורות הכתובות. תסריט טוב הוא חובה, אבל בלי שחקנים שיכולים לצקת לתוכו חיים אמיתיים אין לך תוכנית. קתי בייטס למשל התארחה בעונה החמישית של 'המשרד'. היא היתה פנטסטית, צפיתי בה בפעולה ולא האמנתי למראה עיני. שורות מתות לגמרי, שלא ציפינו שיעוררו חצי גיחוך, העיפו את התקרה מרוב צחוק ברגע שהיא אמרה אותן. הם תמיד מצליחים להפתיע אותי, השחקנים".

גם ההצלחה של העיבוד האמריקאי ל"המשרד" היתה בוודאי סוג של הפתעה בשבילך.

"הפתעה זה בלשון המעטה. ברגע שהציעו לי לנווט את המטוס הזה - סדרה אפלה עם גיבור לא נחמד ובלי צחוקים מוקלטים, ברשת ששידרה אז את 'וויל וגרייס' - אמרתי לעצמי שחייבים להנמיך ציפיות, כי הסיכוי של משהו כזה לתפוס באמריקה הוא קלוש במקרה הטוב. הייתי מאוד סקפטי. מאוד. 'הכל נשאר במשפחה' היה עיבוד מצליח לסדרה בריטית שאף אחד באמריקה לא ראה, אבל את 'המשרד' הבריטי שידרו פה ואני חשבתי שזה הסוף שלנו, כי ההשוואות יהיו לרעתנו. אבל ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט, היוצרים הבריטים, הרגיעו אותי ואמרו לי לעשות את הדבר שלי.

"ככל שהתרחקנו יותר מהמקור כך זה הצליח יותר. בהחלט קרה פה סוג של נס, והסדרה כבר קיבלה חיים משלה ולדעתי עוד מצפים לה חיים ארוכים ובריאים, ועכשיו אני יכול להתפנות ל'מחלקת גנים ונוף' שאותה עוד צריך להשקות ולטפח ולגדל.

"אני יודע שכולם רוצים לדעת מי יחליף את סטיב קארל ב'המשרד', אבל היופי הוא שזאת סדרה של אנסמבל ולא של שחקן אחד, האנסמבל מספיק חזק כדי לספוג שינויים, ואני בעד לא לגלות מה יקרה בדיוק, כי כולם אוהבים הפתעות. מה שנפלא בשתי הסדרות הוא שבגלל האופי הכאילו-דוקומנטרי שלהן, הרגעים הכי טובים הם דווקא אלה שאינם כתובים או מתוכננים, ופשוט קורים מעצמם, בספונטניות מוחלטת. זה כיף גדול לעבוד בעבודה שבה אתה לא מפסיק להיות מופתע".

מה עשה את "המשרד" למה שהיא, כמעט בכל מקום בעולם?

"ג'רוויס ומרצ'נט עלו פה על משהו גאוני. מאות מיליוני אנשים עובדים במשרדים בעולם. רק בארצות הברית 40 מיליון איש עובדים במשרד. זה כבר יוצר מרחב עצום להזדהות. המון אנשים מהמון מקומות מכירים את הסיטואציות, את ההווי הפנימי ואת הדמויות, ומשוכנעים שהסדרה היא בכלל עליהם. הם רואים בסדרה ריאליטי ולא קומדיה מתוסרטת. הפורמט עצמו קל לעיבוד. לא ראיתי את הגרסה הישראלית, אבל הגרסה הצרפתית למשל הצחיקה אותי. יש בה המון הטרדות מיניות שאף אחד לא עושה מהן עניין, כי הן כנראה חלק מהתרבות המשרדית בצרפת וכולם שם מקבלים את זה כעובדה נתונה.

"לקומדיה יש תפקיד חשוב בעולם נואש, ראה מקרה צ'רלי צ'פלין ו'הדיקטטור הגדול', ודברים לא השתפרו מאז, אלא רק נעשו יותר גרועים ומדאיגים. אני חושב שהז'אנר המוקומנטרי מחיה את הקומדיה הטלוויזיונית ומרמז על העתיד שלה. גם העובדה שיותר ויותר מחזאים, שכוחם בדיאלוגים, מתחילים לכתוב לטלוויזיה, צריכה לדעתי לעודד ולעורר תקווה. יש למה לחכות. הטלוויזיה המתוסרטת בהחלט עוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה".



איימי פוהלר. מעניין אותי לשמוע איך מדבבים אותי בארצות מסוימות. אני מקווה שנותנים לי קול מאוד סקסי וחושני


עם בעלה, וויל ארנט. מצחיק בפני עצמו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו