בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשע דקות בגיהנום

לאסדת הקידוח במפרץ מקסיקו היו מערכות הגנה מתוחכמות וצוות עובדים מתורגל להתמודד עם דליפות ועם התפרצויות של גז ונפט. ובכל זאת, ברגע האמת שום דבר לא פעל. כרוניקה של אסון ושל גבורה

תגובות

פיצוצים ואש

הולוויי ובארון קפצו מעל שורות של צינורות, בדרכם אל המדרגות שיובילו אותם למטה, אל הסיפון הראשי. כל האורות כבו, והם נותרו באפלה. "היצמד אלי, דניאל", קרא הולוויי. הם החלו לרדת במדרגות כשפיצוץ היכה בהם. הולוויי חש דקירה חדה וכואבת באוזניו. הוא נשען על מעקה המדרגות כדי להתייצב והידק את הקסדה לראשו, כאילו שהיא לבדה יכולה להגן עליו. מוקד הפיצוץ הגדול הראשון היה מנוע 3, כך סבורים החוקרים. מוקד הפיצוץ השני היה מנוע 6. בקו האש היו חדר המנועים של בראון וסדנת האלקטרוניקה של וויליאמס.

וויליאמס בחן את שאריות המחשב שלו כשהכל התפוצץ. דלת היכתה במצחו. דם זרם על פניו. הוא תקע פנס בפיו והחל לזחול. הוא הגיע אל דלת נוספת, אבל פיצוץ נוסף זרק אותו עשרה מטרים לאחור. הוא החל לזחול שוב. הוא עבר מעל שני גברים בחדר המנועים. הוא הניח שהם מתו, כי הם לא הגיבו (למעשה, ארבעת הגברים בחדר המנועים נפצעו, אך כולם שרדו). וויליאמס הגיע אל סיפון סירות ההצלה, שמחוץ לחדר המנועים. המבנה של מנוע 3 נעלם בפיצוץ. אולם שתי סירות ההצלה נראו שלמות. הן היו מיועדות ל-73 בני אדם, אבל הוא שקל להוריד אחת למים בעצמו. במקום זאת, הוא החליט להציע עזרה בגשר הפיקוד.

בכל רחבי ההורייזון, פיצוצים היכו באנשי צוות שעד אז לא היו מודעים כלל לסכנה. במטבח האסדה, קנת רוברטס שטף כלים. הפיצוצים גרמו לו לאבד את ההכרה. "התעוררתי תחת שולחן", הוא אמר. וירג'יניה סטיבנס עבדה במכבסה. בעקבות הפיצוצים היא נותרה לכודה וחבולה. "לא אזהרה, לא כלום", אמרה.

בסיפון הראשי, קרלוס ראמוס הביט בבוס שלו, דייל בורקין, מפעיל את העגורן הימני של ההורייזון. ראמוס רצה לוודא שבורקין יוצא משם. במקום זאת, בורקין, דמות אב לרבים באסדה, ניסה לעגן את זרוע העגורן במקומה. "דקות לאחר מכן, ראיתי אותו יוצא מהקבינה ויורד במדרגות הלולייניות מכוסה כולו בעשן ואש", סיפר ראמוס. גל הדף מהפיצוץ השני כיבה לרגע את האש האופפת את בורקין, אבל גם הפיל אותו, כשראשו כלפי מטה, אל הסיפון. ג'וזף קית, שרץ אל סירות ההצלה, נתקל בבורקין. הוא שכב עם פניו בשלולית דם, בלי דופק, ראשו מעוך.

בצדו השני של הסיפון, העיף הפיצוץ השני את סנדל לאחורי הקבינה של העגורן שלו. "מה שידעתי זה שהסיפון כולו התפוצץ", הוא נזכר. כדור אש שגובהו עשרות מטרים עטף את מגדל הקידוח והקיף את הקבינה שלו. הוא הרגיש את החום גובר. הוא כיסה את ראשו בידיו והתכונן לסוף. "לא אלוהים", הוא אמר, "לא".

לכודים מתחת לסיפון

איזל נכנס למשרדו כדי להביא את הקסדה והמגפיים, ואז הועף שבעה מטרים מהדף הפיצוץ ופגע בקיר. "שמעתי הכל בשקט קטלני", אמר. פעמיים התאמץ להתרומם, פעמיים נפל אחורה. "או שתקום", הוא אמר לעצמו, "או שאתה הולך לשכב כאן ולמות". הוא התרומם על ארבע, אבל לא הצליח למצוא דרך החוצה. הוא הרגיש זרימת אוויר ועקב אחריה, עד שהבין שזה גז. הוא המשיך לזחול, טיפות זעירות של גז מתעבות על פניו. ידיו נגעו בגוף. נשמעה אנחה. זה היה ווילר, קבור בהריסות. "אתה בסדר?" הוא שאל. "לעזאזל לא. אני לא בסדר", אמר ווילר. "תוריד את זה ממני".

במורד המסדרון ראה איזל אלומת פנס. זה היה סטיב קארדן, מפקח מערכות החשמל, ולצדו צ'אד מארי, החשמלאי הראשי. מנהל האסדה, הארל, יצא אז מבין הריסות תא השינה שלו. הוא היה במקלחת, הצליח ללבוש את הסרבל שלו, אך היה יחף ועיוור למחצה מרסיסים של חומר בידוד. הגז הקשה על הנשימה. איזל עידכן אותו במצבו של ווילר. "טוב, בסדר", אמר הארל, מסוחרר וממצמץ. "אני חייב לנסות למצוא נעליים".

הגברים הצליחו לבסוף לחלץ את ווילר, אבל רגלו התרסקה והוא לא היה מסוגל ללכת. "המשיכו כולכם", הוא אמר. "הצילו את עצמכם". הם התעלמו מדבריו. במרחק מה מהם, הם שמעו קול: "אלוהים, עזור לי". איזל ראה רגליים מבצבצות בין ההריסות. זה היה טרהאן, האח"ם של טראנסאושן. ווילר וטרהאן נבלעו בכדור אש ששאג לאורך המסדרון. איכשהו הצליחו הגברים למצוא אלונקה. בעוד קארדן ומארי סחבו משם את טרהאן, איזל חיכה עם ווילר. "אמרתי לו שלא אעזוב אותו, ולא עזבתי", אמר איזל.

אחרי הפיצוצים רץ המהנדס הראשי, סטיב ברטון, מחדרו לגשר הפיקוד. הוא סקר במהירות את מצב האסדה. המנועים מתו. לא היה חשמל. הטלפונים לא עבדו. הוא ניסה את מכשירי הקשר הניידים, גם הם לא עבדו. בינתיים, כך כתב לאחר מעשה בהצהרה למשמר החופים, קפטן קוקטה צעק על פלייטאס משום שלחצה על אות המצוקה של ההורייזון.

באותו זמן הגיע וויליאמס אל הגשר, פניו מכוסים דם. הוא הודיע שחדר המנועים הלך. "למה אתה מתכוון הלך?" שאל ברטון. וויליאמס תיאר את הפיצוצים, אבל נראה היה שקוקטה לא עיכל את החדשות. "הוא הביט בי המום כמו צבי שקופא מול פנסי מכונית", העיד וויליאמס. עורך דינו של הקברניט, קייל שונקאס, אמר שאיש אינו יכול להצביע על משהו שקוקטה "עשה או לא עשה שגרם לפציעה או לאובדן חיים".

בלי חשמל, לא היתה שום דרך להיאבק בשריפה, שום דרך לשלוט באסדה. הם היו על "ספינה מתה", אמר ברטון. רק אחרי הפיצוצים הפעיל הצוות בגשר את האזעקה הכללית. זה היה לפחות שתי דקות אחרי שאזעקות הגז הראשונות נשמעו, מתברר מן הנתונים ומהראיונות. ולפי גורמים בממשל וחקירה פנימית שערכה בי-פי, זה היה תשע דקות אחרי שהבוץ התפרץ אל קומת הקידוח, אף כי לפי טראנסאושן ייתכן שחלפו רק שש דקות מאז.

הקברניט ביקש מפלייטאס להשמיע הודעת חירום. היא הסתכלה על הבוס שלה, קפלינגר. "היא אמרה שהיא לא מסוגלת לעשות זאת", הוא אמר. "היא נראתה די לחוצה". אף שפלייטאס אינה מסכימה עם התיאור של קפלינגר, הוא היה זה שניגש אל האינטרקום. "שריפה, שריפה, שריפה", הוא קרא.

סיכוי להינצל

עדיין נותרה דרך למנוע את טביעת ההורייזון. כריס פלזנט זיהה אותה ראשון. פלזנט היה אחד מהאחראים על מונע-ההתפרצות. למראה הסיפון המרכזי הבוער, הוא רץ אל הגשר כשמחשבה אחת בראשו: הם צריכים לנתק את האסדה ממנגנון מניעת-ההתפרצות - ולפיכך מהבאר עצמה. זה ינתק את מקור הדלק העיקרי לשריפה וייתן להורייזון סיכוי להינצל. הוא היה צריך פשוט להפעיל את מערכת ניתוק החירום. כמו טייס קרב הלוחץ על כפתור כיסא המפלט, זה היה מסמן למנגנון מניעת-ההתפרצות לשחרר את ההורייזון. זה גם יסמן לו לאטום את הבאר, ואולי למנוע בכך את זרימת הדלק למפרץ מקסיקו. "אני מפעיל את ניתוק החירום", הוא אמר לקברניט.

העדים חלוקים ביחס למה שקרה בהמשך. אולם כולם מסכימים על דבר אחד: אף על פי שההורייזון בערה, היתה בלי חשמל ומרוטשת בפיצוצים, עדיין היתה בצוות התנגדות לנקיטת הצעד הקיצוני ביותר שביכולתו להציל את האסדה. לפי פלזנט, הקברניט אמר לו, "לא, תירגע, אנחנו לא מפעילים את ניתוק החירום". ברטון, המהנדס הראשי, זוכר שמישהו צעק שהם זקוקים לאישור של ג'ימי הארל. רצה הגורל והארל הצליח להגיע אל הגשר, אף שהיה חצי עיוור מהרסיסים ומהגז. פלייטאס זוכרת את הקברניט מבקש את אישורו של הארל להפעיל את ניתוק החירום. הארל טען שהוא אמר לפלזנט לעשות זאת.

ברטון הניח כי ההורייזון שוחררה מהמקונדו, וכי התופת שכילתה את מגדל הקידוח תשכך במהרה. אם הם יצליחו להפעיל את הגנרטורים, הוא חשב, הם יוכלו בקרוב להפעיל את אחד מהמנועים האחרים ולהילחם בשריפות. אולם הגנרטורים נמצאו בצדה האחר של ההורייזון, ממש מעבר למגדל הקידוח הבוער. מישהו נדרש להסתכן דרך הלהבות כדי להגיע אליהם. ברטון אמר שהוא הולך. וויליאמס וגבר נוסף, פול מיינהארט, אמרו שגם הם ילכו. השלושה זחלו לאורך המעקה החיצוני של האסדה, אוחזים אחד בזנב חולצתו של השני. אולם כשהגיעו לבסוף אל הגנרטורים, הם לא הצליחו להפעילם.

בינתיים גילה דיוויד יאנג, הקצין הראשון, בעיה חדשה. יאנג היה אחראי על שני צוותי הכיבוי של הורייזון, שהתאמנו כל יום ראשון. אחרי הפיצוצים, הוא הלך לחדר הכיבוי והמתין שאנשיו יגיעו. רק אחד הופיע. "לא אימנו אותנו להיאבק בשריפה של התפרצות", אמר מאט ג'ייקובס, כבאי שהלך ישירות אל סירות ההצלה.

אולם המסמר האחרון בארון הקבורה של ההורייזון היה מערכת ניתוק החירום עצמה. כמו רבים ממנגנוני ההגנה של האסדה, היא לא פעלה, מסיבות שעדיין לא ברורות. ההורייזון היתה עדיין כבולה אל באר מהגיהנום. לא נותר לצוות דבר לעשות מלבד לנטוש את האסדה שגורלה נחרץ, לפני שכולם ימותו.

אנחנו חייבים לזוז

הולוויי ובארון רצו על רציף צר אל הסיפון הקדמי של סירות ההצלה של האסדה. היו שתי סירות הצלה, והעובדים היו מצוותים לאחת משתיהן. הולוויי וכמה גברים אחרים נכנסו לסירה מספר 1. ואז הם חיכו. וחיכו עוד. איפה כולם? למה הם לא באים? הם הרגישו את הפיצוץ השני, ולרגע מעורר חלחלה חששו שסירת ההצלה תיפול אל המים. אבל היא החזיקה מעמד.

הולוויי טיפס החוצה. הדלת המובילה אל מגורי הצוות נקרעה בפיצוץ. הוא נכנס למסדרון חשוך. אולם הקולנוע היה מימינו, אולם התפילה משמאל. הוא היה שם מאות פעמים. אבל עכשיו לא זיהה כלום. קירות נפלו. חלקים מהתקרה היו תלויים, מתנדנדים. רסיסי חומר בידוד ריחפו באוויר. הוא נכנס פנימה, הפנס שלו מאיר את דרכו. הוא רצה להאיץ באנשים לזוז. פתאום הוא ראה קבוצה גדולה של אנשים מסוחררים מתקדמת לכיוונו. קצתם היו בלי חולצה, בלי נעליים או בתחתונים בלבד. יחד הם עשו את דרכם אל סירות ההצלה.

מבין כל נוהלי החירום בהורייזון, פינוי היה הנוהל שהתאמנו עליו הכי הרבה. אולם הכללים המתורגלים נשברו במהירות. מסיפון סירות ההצלה, שהיה צפוף כעת, יכלו כולם לראות, להרגיש ולשמוע את הלהבות העוטפות את מגדל הקידוח. ג'ייקובס אמר שזה היה "כמו להביט למוות בפנים".

לפי הנהלים, הצוות היה צריך קודם כל לדווח לאחראי. אולם רבים פשוט נדחפו אל סירות ההצלה. מישהו הורה להם לצאת. "כמובן שזה לא קרה", אמר בנג'מין לקרואה. בתוך סירות ההצלה הסגורות, החום והעשן התגברו. אנשים החלו לצעוק על הגאי הסירות להורידן אל המים. מגדל הקידוח הבוער, הם הזהירו, עלול להתמוטט על כולם. "אנחנו חייבים לזוז". מישהו בכה. סירת ההצלה מספר 2 יצאה ראשונה, בלי רבים מהעובדים המצוותים אליה, כפי שמתברר מהנתונים ומראיונות. דרין רופינסקי, ההגאי של סירה מספר 1, סירב לעזוב כל עוד יש מושבים ריקים בסירה. "תנו לי לעשות את עבודתי", הוא אמר.

גרג מצ'ה חווה תוהו ובוהו כחייל בעיראק. האש והפיצוצים שקרעו את ההורייזון לגזרים היו מפחידים אף יותר. "אף פעם לא שמעתי פצצות כאלה בבגדד", אמר בראיון. הוא קיבל החלטה מהירה; הוא וחברו קפצו אל הים. הולוויי ראה את חברו מאט יוז נאחז במעקה והפציר בו לא לקפוץ. אולם יוז איבד את שיווי המשקל ונפל למים. הולוויי טיפס על המעקה, מוכן לקפוץ אחרי יוז אם לא יראה אותו שב ועולה אל פני המים. המפרץ, הוא נזכר, היה שקט "כמו שלולית בוץ". לבסוף הופיע יוז והתרחק מהאסדה בשחיית גב.

הולוויי היה אחד מהאחרונים לעלות לסירה מספר 1. ואז הוא ראה את הארל וכמה אחרים סוחבים מישהו על לוח מאגף מגורי הצוות. זה היה טרהאן, והוא סבל מכאבים נוראים. כל הגב שלו נכווה. היה לו פצע עמוק בצוואר. השוק השמאלית שלו נמעכה, וציפורניו נעלמו. אולם בסירת ההצלה הצפופה לא היה מקום ללוח. הם הורידו ממנו את טרהאן, והולוויי, פלזנט ואחרים העלו אותו לסירה וחגרו אותו למושב.

הולוויי פנה לעזור להארל. "אני לא יכול לראות", אמר הארל. "מה קורה?" "זה אני, קיילב, מר ג'ימי. תחזיק חזק, ואנחנו נחגור אותך". אולם כשהגיע תורו של הולוויי לחגור את עצמו, ידיו לא שיתפו פעולה. הוא נאבק, ואז ויתר. הוא שמע את מכלי החנקן מתפוצצים בסיפון הראשי. החום היה בלתי נסבל. הוא הביט סביב בחיפוש אחר חברים אחרים מצוות הקידוח שלו. "איפה החבר'ה שלי?" הוא החל להתפלל, נזכר בקטע מישעיהו: "אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך, בימין צדקי".

עשרה נותרו מאחור

שתי הסירות עזבו, אבל לפחות עשרה אנשים נותרו חיים על האסדה. כשברטון, וויליאמס ומיינהארט שבו לבסוף לגשר הפיקוד, לאחר ניסיונם הכושל להפעיל את הגנרטורים, הם מצאו שם את הקברניט ואת פלייטאס וקפלינגר. "זהו זה", אמר ברטון לאנשיו. "לנטוש את הספינה". גם הקברניט אמר שהגיע הזמן ללכת. בסיפון סירות ההצלה הם פגשו את איזל, קארדן ומארי מטפלים בווילר על אלונקה. הם הלבישו אותו בעדינות בחגורת הצלה. "הרגל שלי", נאנח ווילר.

התוכנית היתה שכולם יעזבו ברפסודה מתנפחת, הגיבוי לסירות ההצלה. אולם גם תוכנית זו השתבשה. בכל תרגולי הפינוי, הם מעולם לא תירגלו ניפוח והורדה של הרפסודה אל המים. הם התקשו לשחררה מהסיפון, התקשו עוד יותר לשמור עליה מאוזנת ואחר כך התקשו לעלות עליה. פיצוצים קטנים המשיכו סביבם, משגרים פיסות מתכת לכל כיוון. גלי חום עזים הורגשו כעת, מטפסים מתחת לאסדה כלפי מעלה. "באמת חשבתי שאנחנו הולכים להיצלות שם", אמר ברטון.

בהצהרה כתובה למשמר החופים, אמר ברטון שהקברניט הציע להשאיר את ווילר מאחור. ברטון כתב שהוא "דחף הצדה" את הקברניט, העלה את ווילר לרפסודה וטיפס בעצמו. עורך דינו של הקברניט חולק על ההצהרה של ברטון, ואומר שקפטן קוקטה פעל "בגבורה ובמיומנות יוצאות דופן".

הרפסודה, לא מלאה לגמרי, החלה לרדת, וכמה אנשים נותרו עדיין מאחור על הסיפון. הרפסודה התנדנדה והסתחררה בפראות, מעיפה את ווילר מהאלונקה שלו. פלייטאס סיפרה שהרגישה שהם "בצניחה חופשית", ואז הרפסודה פגעה במים. פלייטאס עפה ממנה אל המים. הרפסודה נשארה תקועה מתחת לאסדת הנפט הבוערת, המתפוצצת והשוקעת, ונוסעיה לא הצליחו למצוא את המשוטים. ברטון קפץ למים וניסה להרחיק את הרפסודה מהאסדה. אחרים הצטרפו אליו. אז, מתוך העשן, הוא ראה מישהו צונח אליו מלמעלה.

זה היה הקברניט. הוא כמעט פגע בברטון. איש צוות נוסף נפל דרך העשן. זה היה קפלינגר. ברטון הצליח לראות את וויליאמס למעלה על מנחת ההליקופטר. הוא צפה בו רץ ומזנק, רגליו זזות כשהוא נופל בקשת אל הים. למרות מאמציהם, הם לא הצליחו להרחיק את הרפסודה מהאסדה. התברר שהרפסודה היתה עדיין קשורה אל האסדה. קפטן קוקטה הגיב במהירות. הוא שחה לסירת חילוץ ששלחה הבנקסטון, לקח סכין וחזר לשחרר את הרפסודה.

על הבנקסטון

בעיני הניצולים, נצח חלף עד שהגיעו סירות ההצלה אל הבנקסטון. כשסירה מספר 1 הגיעה, מיהר הולוויי לטפס במעלה סולם אל הסיפון. הוא גויס להפנות את הפצועים לאזור מיון מאולתר, אבל המשיך לנסות לאתר את אנשי צוות הקידוח שלו. הוא שאל אחרים אם הם ראו את החבר'ה שלו. איש לא ראה אותם. בסופו של דבר הוא הלך להירשם אצל אדם שהחזיק את רשימת אנשי הצוות של האסדה. שמו של כל מי שהתייצב סומן. הולוויי סקר את הרשימה. רק שמות של שני אנשי צוות שלו היו מסומנים - שלו ושל בארון.

הוא חש עצב ובחילה בעת ובעונה אחת. 11 גברים היו נעדרים, בהם דייל בורקין, דיואי רווט, סטיב קרטיס, ג'ייסון אנדרסון וחברו של הולוויי, אדם ווייז. כולם חוץ מבורקין עבדו בקומת הקידוח או בדיוק מתחתיה. רפסודת ההצלה הגיעה. ווילר הועבר במהירות לאזור מיון הפצועים. הוא נראה קרוב להתעלפות מהכאב, אבל כשהוא ראה את הולוויי, הוא הצליח לשאול שאלה. "הוליווד, מי יצא משם?" הוא שאל. הולוויי נמנע מתשובה ישירה. "לא העזתי לומר לו", אמר.

אחרי שאנשי משמר החופים הגיעו ופינו מהבנקסטון במסוק את ווילר ושאר הפצועים, חיפש הולוויי מקום בתוך הספינה שממנו לא יצטרך לצפות בהורייזון בוערת, מקום פרטי שבו יוכל סוף כל סוף לבכות על חבריו. בחוץ, על הסיפון, התאספו אנשי צוות ההורייזון בקבוצות. מעבר למים, האסדה שרקה ונאנחה כשהחלה לנטות הצדה. מגדל הקידוח האימתני התרסק לבסוף. כמה אנשי צוות אמרו שזה היה כמו להביט בביתם בוער.

בשיחות שקטות הם ניסו להכניס סדר במה שקרה. התחושה היתה שזה נס שרבים כל כך הצליחו להיחלץ, אבל למה מנגנוני ההגנה של האסדה לא פעלו? מה ראה צוות הקידוח? הם פנו אל הולוויי לקבל תשובות. "לא היה אף אחד אחר לשאול", הוא אמר.

הארל נשאר עם הצוות שלו על הסיפון. הוא נראה כאילו משקל האסון כולו נח על כתפיו. היו שחשבו שהוא עלול לקבל התקף לב. אנשי צוות ניסו לנחמו. הוא שב ואמר שהוא רק מצטער שאינו יכול להחזיר את מחוגי השעון לאחור. "אני לא יודע מה קרה", הוא אמר להולוויי. "גם אני לא, מר ג'ימי".

למחרת בבוקר היה בהיר ושקט. ההורייזון, שוקעת במרחק, עדיין בערה בעוצמה. הצוות נאסף על סיפון הבנקסטון. צמודים זה לזה, הם עמדו במעגל גדול. מנהל מטעם בי-פי הסביר שהם בדרכם לפורט פורצ'ון, לואיזיאנה. לינדנר, המורה לאנגלית לשעבר, קטע אותו. "אנחנו צריכים לומר משהו לזכר הנספים שלנו", הוא אמר. הקבוצה השתתקה. פטריק מורגן, סגן אחראי צוות קידוח, דיבר ראשון. "אבינו שבשמים", הוא פתח, וכולם הצטרפו לתפילה.*

תרגום: אסף רונאל. בהכנת הכתבה השתתף גם איאן אורבינה.



אסדה חלופית שגויסה בניסיון להשתלט על הבאר הדולפת, 26 ביוני. הבונוסים של צוות הקידוח היו תלויים בעמידה בלוח הזמנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו