בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאת שיטת הממשל, טמבל

שינוי שיטת הממשל

תגובות

>> "זאת הכלכלה, טמבל", היתה סיסמת הבחירות שהגה היועץ הפוליטי האמריקאי ג'יימס קארוויל עבור המפלגה הדמוקרטית במסע הבחירות לנשיאות ב-1992, בניסיון להבהיר מה באמת מטריד את הציבור האמריקאי. "זאת שיטת הממשל, טמבל" היא האמירה הקולעת ביותר שאפשר להציע לכל מי שאכפת לו מגורלה של מדינת ישראל. שיטת הממשל היא המונחת כאבן ריחיים על צווארנו ומונעת התמודדות ראויה עם הנושאים הלאומיים, הביטחוניים והחברתיים הלוחצים העומדים בפנינו.

השריפה בכרמל היתה דוגמה כואבת, סימפטום של מחלה שתחזור להכות בנו אלא אם כן נעשה מעשה ולא נוותר על הדרישה לשנות את שיטת המשטר עד שתיענה. נוח לדבר על הטלת אשמה ועל פקידות אטומה. אבל האמת היא ששיטת הממשל בישראל היא שהובילה למצב שבו בעשור האחרון היו אחראים על מערך הכבאות לא פחות מתשעה שרי פנים. כשוויכוחים עקרוניים נגררים במשך שנים בדיונים בין פקידים לממשלה אין כוח לקבל הכרעות, וכששרים מתחלפים בתדירות גבוהה יש לממשלה עוד פחות כוח להוציא הכרעות אל הפועל. כשיציבות שלטונית ומשילות נעדרים מהשיח הציבורי התוצאה היא מינהל לקוי, ולמינהל לקוי יש תוצאות הרסניות.

האשמה רובצת לפתח כולנו. אנו, אזרחי ישראל שמתרגזים בכל ערב מול מהדורת החדשות אבל לא עושים דבר כדי לשנות את המציאות. אנו, שמקבלים בשוויון נפש את את העובדה שהממשלה שלנו עסוקה מיומה הראשון במשברים קואליציוניים ובסכסוכים פנימיים במקום להוציא לפועל תוכניות לאומיות. התרגלנו לריב ולהתווכח על הסימפטומים - היעדר תהליך מדיני, מערכת חינוך בהידרדרות, אלימות גואה - ולא על המחלה עצמה, שהיא חוסר היכולת של הממשלה למשול. התרגלנו לפוליטיקאים שנמצאים ברדיפה פופוליסטית תמידית אחרי כותרות במקום ללכת בעקבות מצפן ערכי ולהוביל מדיניות עקבית.

מניסיוני אעיד כי נחשפתי לחוליי המערכת כשכיהנתי כיו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים. ראיתי כיצד היוזמה והנחישות של ראש הממשלה השתברו על צוקי אינטרסים צרים, תביעות לתקציבים ושלטון של פקידים. חוסר היכולת להתמודד עם נגע הסמים הוא דוגמה נוספת להשפעת הממשל הלקוי שלנו על החברה הישראלית. דוגמאות אחרות צצות מדי יום בכל מגזר במשק.

הסוציולוגים דן הורביץ ומשה ליסק הגדירו את ישראל כחברה בעומס יתר, כלומר חברה שלא מצליחה להתמודד עם השסעים וההכרעות העומדים לפתחה. מאז חלפו כמה עשורים, השסעים העמיקו ויכולת קבלת ההחלטות הצטמצמה עד לשיתוק מלא. בגלל שיטת המשטר הנהוגה כיום בישראל, כל סוגיה ציבורית נהפכת למשבר קואליציוני עד שהיא נקברת בוועדה או בהליך חקיקה שמטרתו להעביר את ההכרעה לממשלה הבאה. קשה לחשוב על הכרעה חשובה אחת שהתקבלה בשנים האחרונות. בשיטה הנוכחית, כל ראש ממשלה יעדיף לפעול כטייס אוטומטי ולהאשים את הממשלה הקודמת מאשר לנסות לתקן.

ממשלת ישראל איבדה את יכולת המשילות. ראש הממשלה עסוק יותר באיזון בין דרישות השותפות הקואליציוניות וקבוצות מגזריות מאשר בדאגה לצורכי הציבור. חייבים למצוא שיטת ממשל שתאפשר לממשלה להסתכל קדימה ולא לצדדים ושתאפשר לתכנן לטווח ארוך ולהקצות תקציבים לתוכניות אלה. לא נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו אם מנהיגינו יהיו עסוקים כל העת בכיבוי שריפות - פעולה שגם היא, מתברר, נכשלת אם לא מתכנננים ומביטים לרחוק.

הכותב הוא מייסד ציונות 2000 ויו"ר שיתופים, עמותה לקידום החברה האזרחית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו