בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה פרצה המהפכה בקהיר

ההמונים שמילאו את כיכרות מצרים וקראו למהפכה אולי לא יודעים, אבל לא רק פייסבוק וטוויטר סייעו להם במאבק - אלא גם תהליך העיור המואץ בעולם ? ולא, העוני הוא לא זה שדוחף את ההמון לרחוב, אלא האבטלה ? מה הסיכויים להפיכות נוספות בבירות ערב?

תגובות

ניו יורק טיימס

>> האם המאבק בקהיר יסתיים ומצרים תהיה חופשייה ושלווה? או שמא מדובר בגרסה חדשה לטהרן 1979, שבה תיאוקרטיה אנטי-אמריקאית תנצח את החילוניות והחירות?

יהיה אשר יהיה נתיב ההיסטוריה במצרים, השינויים האדירים בצפון אפריקה מזכירים לנו שעולמנו מתעצב על ידי הערים שלו. החלקים העניים יותר והדמוקרטיים פחות של כדור הארץ נהפכים לאורבניים יותר ויותר, ובשל כך השינוי, מלא תקווה ופחד, נהפך לבלתי נמנע. העובדה שההתעוררות האחרונה הסתייעה בטכנולוגיות אלקטרוניות כמו פייסבוק וטוויטר רק מחזקת את הנקודה שהשינוי בטכנולוגיה הופך את הערים לחשובות יותר, לא פחות.

במשך אלפי שנים הערים היו המוקד לטלטלות פוליטיות דרמטיות. בין היתר, אפשר למנות את המרד ההולנדי שהביא להקמת הרפובליקה המודרנית הראשונה באירופה והחל בעיר פלאנדרס ב-1566, שבה ניתצו ההמונים איקונות. המהפכה האמריקאית החלה בקרב המוניה הזועמים של בוסטון, עם מסיבת התה ו"הטבח בבוסטון" - קטטת רחוב שהובילה להריגתם של חמישה מתיישבים. מתקוממים עירוניים הפילו משטרים בפאריס ב-1789 (וב-1830 ו-1848), בעיר צ'אנג ב-1911 (תחילת המהפכה בסין, שהפילה את שושלת קינג), בסנט פטרבורג ב-1917 ובלייפציג ב-1989, ועתה בתוניסיה ובקהיר.

התקוממויות אלה אינן במקרה עירוניות; לא היה ניתן להעלות על הדעת שהן יתקיימו באזורים שבהם האוכלוסייה דלילה. הערים יוצרות קשרים בין הגורמים המשלהבים, כמו סם אדמס וג'ון הנקוק בבוסטון. המהומות דורשות מידה מסוימת של עומס עירוני והמונים שיכולים להתגבר על כוח משטרתי.

מפגין שמבצע פעילות לא חוקית לבדו, כמו זריקת אבן על שוטר או חייל, או שהוא קורא סיסמאות להפיל שליט עריץ - ייעצר. אותו מפגין שעושה בדיוק אותם דברים לא ייכלא, קרוב לוודאי, אם הוא אחד מאלפים.

מאחר שמחיר המהומות - ההסתברות להיאסר - מתחלק בין מספר רב של מפגינים, המהומות הן תופעה קלאסית של נקודת שבירה (Tipping Point Phenomenon) שיכולה להזין את עצמה ולהתקיים רק אם היא מגיעה לסדר גודל מסוים. המהומות יכולות להגיע לסדר גדול מספיק רק עם יש קהל מקומי שאפשר להיעזר בו - כמו מאות האנשים שנאספו לצפות בשוטר לבן ממשטרת התנועה מחרים מכונית של גבר שחור, שנעצר על נהיגה בשוכרה בשכונת ווטס בלוס אנג'לס ב-1965. כוחם של ההמונים באותו מקרה איפשר להם "ליידות אבנים במכוניות, לגרור נהגים לבנים ממכוניותיהם ולהכות אותם, ולאיים על מאחז שדה של שוטרים שהוקם באזור", לפי דיווח של נציבות המדינה בקליפורניה.

המניע: אבטלה

המהומות המתמיהות ביותר נוצרות לאחר איתות מסתורי שאנשים מפרשים כסימן לכך שהעיר שלהם תתמרד - איתות שנהפך אז לנבואה שמגשימה את עצמה. בתוניסיה, האירוע המכונן היה הצתתו העצמית של מוחמד בועזיזי בעיר סידי בוזיד, ירקן שהמשטרה סגרה לו את הדוכן. ההתקוממות היתה בלתי מתוכננת: אנשים יצאו לרחובות רק ביודעם שיהיו שם אנשים אחרים. כשהחדשות אודות ההתקוממות התפשטו, יותר אנשים נהרו לרחובות.

למרות כוחם המסתורי של אירועים מסוימים לעורר מהומות, התקוממות עירונית אינה בדיוק אקראית. אורבניזציה והטרוגניות אתנית מגבירים את תדירות המהומות בעולם. במדינות טוטליטריות יש פחות מהומות. ברחבי ערים בארה"ב בשנות ה-60 גדלה תדירות המהומות ועוצמתן עם שיעור האבטלה, ולא עם שיעור העוני.

תוניסיה ומצרים אינן עניות במיוחד במונחים עולמיים, אך יש בהן שיעור גבוה של אבטלה. מהומות מדוכאות בדרך כלל לאחר שכוחות משטרה הניגפים בפניהן מקבלים חיזוק חיצוני משמעותי, כמו צבא האיחוד שהגיע לעיר ניו יורק ב-1863. כשמהומות מכריעות כוחות משטרה, יש בדרך כלל למשטרים המודרניים מספיק עוצמה צבאית לדכא כל מהומה - אם הצבא מוכן לטבוח באזרחים.

רגע המפתח במהפכה אורבנית היא הנקודה שבה מתברר אם הצבא יילחם להגן על הממשלה הקיימת. ההתקוממות בקהיר הגיעה לנקודה זו שלשום, והצבא אמר שלא יירה במפגינים.

סופו של המשטר המונרכי בצרפת הגיע כאשר הגארד פראנסז - משמרות המלוכה - שחיו בקרב האזרחים, סירבו לירות על הפריסאים ביולי 1789. שלטון הצאר ברוסיה הסתיים במארס 1917 כשחייליו התמרדו ולא הסכימו לדכא את ההפגנות בסנט פטרבורג.

בתוניסיה, "היה זה סירובו של הגנרל עמאר לירות על אזרחים שהוביל להדחתו הסופית של בן עלי", כך לפי דיווח עיתונים במדינות ערב. בניגוד לכך, ארה"ב שמרה על יציבות פוליטית במהלך אינספור מהומות באמצעות גיוס כוחות שלא היתה להם אמפתיה למפגינים. מארגנים יכולים לגייס את מספר האנשים הדרושים כדי ליצור מהומה מצליחה. המהומה הקטלנית ביותר בהיסטוריה תוכננה בסוף השבוע שלפני יום שני, ה-14 ביולי 1863, שבה צעדו המונים מאורגנים בניו יורק כדי למחות נגד הגיוס.

סיכון מובנה

ניו יורק וקהיר אינן לבד. ערים הן המקומות שבהן נולדות מהפכות לאורך ההיסטוריה כולה. במהומות הספרטקיסטים בברלין ב-1919 התפשטה קטטה קטנה ונהפכה לדרמטית לאחר שהמנהיגים הפוליטיים, כולל קרל לבקנכט ורוזה לוקסמבורג, דירבנו את תומכיהם לצאת לרחובות במספרים גדולים. זיכויים של ארבעה שוטרים שהואשמו בהכאתו של רודני קינג גרמו לפרוץ המהומות בלוס אנג'לס ב-1992. זיכוי דומה גרם להתעוררות מהומות במיאמי ב-1980.

הסיבה לכך שמהפכות נולדות בערים היא הצפיפות האורבנית שמקשרת בין מארגני ההתנגדות. אוכלוסיות עירוניות גדולות יוצרות את סדר הגודל הנחוץ להכריע כוחות משטרה מקומית. המחסומים הפיסיים הקיימים בערים מקשים על הגייסות לתמרן ולפזר את המפגינים.

החשיבות הכלכלית של הערים גם מאפשרת להפגנות לשבש את לב הכלכלה במדינות. בנוסף, ערים יוצרות יחסי גומלין חברתיים בין חיילים לאזרחים, כפי שקרה בקהיר כאשר חיילים ואזרחים חלקו ביניהם מזון.

חוות מבודדות הן מקומות יציבים; ערים אינן כך. האינטראקציה של אנרגיה אנושית בריכוזים צפופים יוצרת חדשנות בכל תחום של חיי האדם, כולל פוליטיקה. אי יציבות היא דבר מפחיד, במיוחד לאנשים שכבר נהנים מחירות, שלום ועושר - ולפיכך, יש להם מה להפסיד.

ואולם סטטוס קוו של דיכוי ועוני הוא רע. שינוי מביא תקווה, כפי שקרה בתוניסיה, שנהנית עתה מחמימות של החירות הראשונה בתולדותיה. הסיכון המובנה בחיים האורבניים עדיין עדיף הרבה יותר מהפתרון הפרעוני של עוני כפרי ועריצות.

-

אדוארד גלייזר הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו