בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מצרים? זה מדאיג, אבל אני ממהר לפגישה חשובה"

למה מנהלי החברות הגדולות בעולם שהגיעו לכנס בדאבוס כל כך מרוצים?

תגובות

עבור מי שהתרגל לקרוא את שפת הגוף והבעות הפנים של מנהלי החברות הגדולות שהגיעו לכנס הכלכלי בדאבוס, שננעל לפני שבוע, לא היה ספק: העסקים טובים - אפילו טובים מאוד.

רמזים לכך היו בשפע. הראשון: כולם באו. אף אחד לא אוהב להגיע למפגש הגדול עם המתחרים והלקוחות ולהודיע כמה ימים לפניו או אחריו על דו"חות מאכזבים או על חדשות רעות. העובדה שהבכירים הגיעו - ולא בחרו להיעדר או לשלוח סגנים - אומרת הרבה.

רמז שני: חלק מהמנהלים הקפידו לשדר ביטחון מבלי לומר דברים באופן מפורש, אך אחרים לא הצליחו להתאפק. כשג'ימי דימון, מנכ"ל הבנק האמריקאי ג'יי.פי. מורגן צ'ייס ומי שנחשב כיום לבנקאי החשוב בעולם, עומד באמצע מסיבה ומספר ש"הבום חזר", כל מי שמסביבו מבין את הרמז. הבנקים הגדולים מכירים היטב את מצבם של הלקוחות. הם יודעים שהוא נהדר.

רמז שלישי: במשך הכנס המנהלים הבכירים מיעטו להגיע לפאנלים, לנוע במסדרונות או ללחוש אחד באוזני השני בפינות הישיבה הרבות. לא היה להם זמן לכך - הם היו עסוקים בפגישות עסקים סגורות עם לקוחות, במשא ומתן ובסגירת עסקות.

רבים מהמנהלים דיווחו על לוחות זמנים הכוללים עשר עד 20 פגישות ביום - ואין ראיה חזקה מזו לביטחון העצמי העולה של הסקטור העסקי הגלובלי. אפילו ביומיים האחרונים של הכנס, כשהחלו המהומות במזרח התיכון, שפת הגוף של המנהלים אמרה: "מצרים? התמונות בטלוויזיה מדאיגות, אבל אין לי זמן לדבר על כך, יש לי רצף פגישות צפוף עם לקוחות חשובים".

החולשה בשוק האג"ח משמחת את מהנהלים

אלא שלא חייבים לשלם 70 אלף דולר ולהגיע לדאבוס כדי לדעת שמצבן של החברות העסקיות הגדולות הוא פשוט מצוין. בעוד בישראל יחלו הדו"חות הכספיים של החברות ל-2010 לצאת לאור רק בעוד חודש, מחצית מהחברות האמריקאיות כבר פירסמו את הדו"חות השנתיים שלהן, ועל פי סיכום שערך "אקונומיסט", אלה מציגים עלייה ממוצעת של 17% ברווחיות לעומת 2009.

למעשה הנתון הזה אינו כולל בנקים וחברות פיננסיות. לו גם הסקטור הזה היה נכנס לחישוב, הזינוק היה גדול עוד יותר. והנתון הזה - הרווחים הנוסקים של החברות הגדולות - הוא מחצית מההסבר לעליות המהירות בבורסות בכל העולם.

יש סיבות טובות לעלייה ברווחי החברות. הראשונה היא ההתנהלות החסכנית שלהן בשלוש השנים מאז פרוץ המשבר - דרך התייעלות תפעולית, ובעיקר באמצעות קיצוץ במספר העובדים ובשכר שלהם. הסיבה השנייה היא מצד ההכנסות: המכירות בארה"ב ובאירופה אמנם לא היו מזהירות ב-2010, אבל החברות הגדולות הן כיום גלובליות, והן נהנו מהצמיחה בפעילות ובמכירות בארצות המזרח ובדרום אמריקה.

תנועת המספריים הזו גרמה לעלייה חזקה ברווחים, לעלייה בהיקפי המזומנים שנצברו בחשבונות החברות, ולירידה במכפיל הרווח של החברות - אותו יחס המשקלל את שווי החברה ביחס לרווחים שלה, שמצביע על כדאיות ההשקעה במניותיה. מכפיל הרווח הממוצע בארה"ב הוא עתה פחות מ-15. זוהי רמה נמוכה בהרבה מבפעם הקודמת שבה מדד דאו ג'ונס קבע שיא, ב-2006. אז היה מכפיל הרווח הממוצע 22.

זה לא הכל. כמעט כל החזאים מעריכים שארה"ב יצאה מהמיתון ושהיא עוברת עתה לצמיחה בריאה. מכיוון שהחברות האמריקאיות יעילות מאי פעם, חלק ניכר מהעלייה הצפויה בהכנסות יזרום ישר לשורה התחתונה של דו"ח הרווח והפסד - שורת הרווח. ואין כמו ציפיות לעלייה ברווח כדי לחמם את שוקי המניות.

אבל זו רק המחצית הראשונה של הסיפור. כדי שמניות יעלו נדרשים לא רק סיבה טובה ומחירי מניות קורצים, אלא כסף של ממש - כזה שייצא מאפיק אחר שבו הוא מושקע כעת, ויעבור לשוק המניות. ויש כזה אפיק, שממנו הכסף ממש בורח: שוק האג"ח, ובעיקר שוק האג"ח הממשלתיות.

ב-90 הימים האחרונים צנחו מחירי האג"ח הממשלתיות הארוכות של ארה"ב ב-10%, האג"ח הקצרות יותר ירדו בכ-7%. האג"ח של חברות ירדו בכ-5%, ורק אג"ח בעלות תשואה גבוהה ("אג"ח זבל"), שממילא מתנהגות לעתים קרובות כמו מניות, סיימו את שלושת החודשים האחרונים ללא ירידה.

הסיבה לכך היא חשש עולה מאינפלציה ומהתוצאות ארוכות הטווח של הגירעון והדפסת הכסף של הממשל האמריקאי. החשש הזה הגיוני, שכן מחירי הסחורות, ובעיקר הנפט, עולים כל הזמן ומייקרים את המוצרים. הכלכלה המשתפרת תגרום ללחצי שכר. במקומות כמו סין (5%) והודו (13%), האינפלציה כבר מזמן נהפכה לאיום על היציבות הכלכלית - בדאבוס סימנו את הודו וסין כשני המקומות שמהם עשויות לבוא הצרות הבאות.

אבל החשש העיקרי בשוקי האג"ח נובע מכך שחזרה של הכלכלה לתוואי של צמיחה תגרום לסיום תוכנית רכישות האג"ח של ממשלת ארה"ב, המכונה QE2, כך שהקונה הגדול ביותר בשוק ייעלם. בפברואר 2011 אג"ח ממשלתית הוא צירוף מלים כמעט גס, והשאלה היחידה אינה אם המחירים שלהן יירדו אלא בכמה.

הכסף שיוצא משוק האג"ח זורם בחלקו לשוק המניות. בסופו של דבר, זו הסיבה העיקרית למצב הרוח המרומם של 2,000 המנהלים הבכירים שהגיעו לכנס דאבוס. כל הגורמים לעליות נוספות בבורסה נמצאים לכאורה במקום, והם מרגישים שבשנה הבאה הם יקבלו יותר שכר, יותר בונוסים, יותר רווחים מהאופציות שלהם, יותר כבוד ויותר השפעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו