בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | המהומות במצרים: הצגת החירות הגדולה

גם אם יפול משטר מובארק, המצרים קשי היום לא ישתחררו מהרודן האמיתי, הקפיטליזם הגלובלי, שמחייב אותם לעבוד שעות ארוכות בשביל משכורת זעומה

תגובות

החדשות האחרונות מקהיר, המעודכנות עד רגע כתיבת שורות אלה, הן שעוד מעט המצרים יחדלו להיות הטמבלים החשוכים שהיו עד לפני שבוע-שבועיים ויהפכו לבני אדם נאורים בדיוק כמונו! הם הצליחו להעיף את ראש המדינה שלהם, דבר שאנחנו, הלא-טמבלים, עושים כל כמה שנים בלי לחשוב פעמיים. התפקיד שלנו הוא לעודד אותם לא ליפול בחזרה על הטוסיק אחרי שעשו כבר את הצעד הראשון בכיוון היציאה מהסטטוס של טמבלים חשוכים אל סטטוס של בני אדם נאורים כמונו. יופי, טמבלים חביבים, יופי. בואו אלינו. איזה יופי אתם הולכים לבד, בלי היד של אבא מובארק. המשיכו כך.

ביום שלישי בערב פגשתי ברחוב, בלב תל אביב, צעיר נאור כזה, שחזר סתור שיער מהפגנת סולידריות קטנה עם העם המצרי שהתקיימה בכיכר בזל, לא רחוק מבית השגרירות המצרית. הוא היה נלהב. הוא אמר: המצרים הפילו כאילו את המשטר שלהם! העולם משתחרר כזה מעול העריצות! ותראה איך זה הלך להם קל, המשכתי את קו המחשבה שלו. ממש בקלי-קלות, אם משווים עם עיראק, למשל. כמה משאבים וכמה חיים בוזבזו כדי לנער את הטמבלים שם ולעזור להם להוציא את עצמם מהחושך אל האור. המצרים הם אחרים. הם נחמדים. הם עושים מה שאומרים להם. אומרים להם: טמבלים, הפסיקו להיות טמבלים והיו נאורים. לא עובר שבוע והנה הם נאורים!

עיתונות העולם כולו יצאה מגדרה כדי לברך את המצרים על הישגם. העיתונות הצרפתית הפליאה עשות מכולם. חבר נאור היושב בפאריס שלח לי, כדי לנער אותי מאדישותי הצינית, כמה ממאמרי המערכת של העיתונים שנוסחו בהשראה ישירה של משורר החירות מן המאה הי"ט, ויקטור הוגו. "אור גדול הפציע פתאום מן המזרח. עינינו חוזות בזריחה!" וגם: "יום חג הוא לגבורה העממית, הממלאה עריצים בחיל ורעדה ומזעזעת את ההיסטוריה". המשפטים האלה מלמדים כי ברגעים של התרוממות רוח, כשהעולם כולו חוגג עם מצרים את קרנבל החירות שלה, גם לנאורים מותר להשתטות ולשחק את הטמבלים לרגע.

שהרי הרבה יותר מקרנבל, כלומר: חגיגה של שיכרון חושים זמנית, לא היה בעצם כלום שם, בקהיר. בבוקר שאחרי כאב הראש של ההנג-אובר הזבנים בחנויות הנעליים שברחוב טלעת חרב, בלב קהיר, ימשיכו להשתכר פחות ממאה דולרים בחודש, וימכרו לנו, הלקוחות מהמערב, זוג נעליים במחיר המשכורת החודשית שלהם, בהרגשה שחייהם שווים בעצם פחות מזוג נעליים. בבוקר שאחרי כאב הראש של קרנבל החירות תמשיך המלצרית העובדת בחדר האוכל של המלון הקהירי, המארח קבוצות תיירים מהמערב, שבו מחיר חדר ללילה הוא בגובה שלוש משכורות חודשיות שלה, למהר אחרי העבודה המתישה של שמונה שעות, לעבודה נוספת בשטיפת רצפות במרפאת שיניים, אחרי שקמה בארבע בבוקר, כדי להספיק להגיע בזמן לעבודה במלון ולא להיתקע בפקקים.

היא, שחייה שווים פחות ממיטה ללילה, ומוכר הנעליים שחייו שווים פחות מזוג נעליים, ספק אם אכפת להם שבראש המדינה עומד חוסני מובארק או שמוליק רבינוביץ'. על חייהם משפיעה לא העריצות של ראש המדינה אלא העריצות של הכלכלה החופשית, מיסודו של המערב הנאור, אותו מערב שעד לפני שבוע-שבועיים ראה במובארק קבלן-משנה יעיל באופן יוצא מן הכלל ביישום הקפיטליזם הגלובלי בארצו. הוא הצליח לשמור על מצרים כארץ של כוח עבודה זול לא פחות מסין. כארץ של תיירות מערבית זולה באופן אגדי. כארץ שנוהגים בה ביד חזקה נגד כל קיצוניות שהיא, איסלאמית ואחרת. ליותר מזה לא היה יכול המערב הנאור לייחל.

עד לפני שבוע שבועיים לא רצו חובבי המוצרים הטבעיים במערב לדעת, שקבלן-העל שהיה אחראי לייצור גרבי הכותנה שהם גורבים ומלבושים אחרים עשויים כותנה אורגנית, שקנו במחירים אטרקטיביים כל כך, היה מובארק העריץ! ועם זאת הם יכלו לדעת זאת עוד בסתיו 2008, כשפרצה התקוממות פועלים במפעלי הטקסטיל של אזור התעשייה אלמחלא אלכוברא מצפון לקהיר, בגלל תנאי העסקתם המחפירים. חגיגת החירות אז דוכאה באלימות לא רגילה, ושום עיתון במערב הנאור לא ראה לנכון להכריז אז בכותרתו הראשית על אור גדול שהפציע פתאום מן המזרח.

ולמה כך? כי להתקומם למען כסף בלבד, זה פוי. כסף זה דבר מלוכלך וקטנוני. מה כבר הטמבלים האלה יעשו עם כסף נוסף? יקנו יותר סיגריות? הרי זה יהרוס את בריאותם. ישברו את דיאטת הפול בפיתה? הרי פול ופיתה ומים צוננים זה כל כך בריא. חוץ מזה, אין למערב הנאור שום סימפתיה לאנשים חומרניים, חסרי תרבות, שאוהבים רק כסף ולא יודעים להתנהג יפה. למערב צריך לתת רוחניות, אידיאלים, ערכים של הסתפקות במועט. עכשיו הוא קיבל בדיוק מה שחיפש: התקוממות על רקע אידיאליסטי טהור, מפגן של חירות והתנערות מעול העריצות. איזה דבר נפלא הוא החירות: הצגה נהדרת, מרגשת באופן לא רגיל, שלא עולה לנו פרוטה בנוסף לכל. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו