בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצרפתי שחזה את נפילת בן עלי

כאשר השלטון בתוניסיה קרס, שר התעשייה הצרפתי היה היחיד שהעביר מידע מהימן לנשיא סרקוזי - בזכות אשתו הצעירה, נכדתו של חביב בורגיבה, אבי תוניסיה המודרנית. בראיון ל"הארץ" מסרב אריק בסון להתנצל על הקשרים בין פאריס לרודנות התוניסאית, ומביע קנאה דווקא בזהות הישראלית

תגובות

התהיות בישראל, היכן בדיוק היה המודיעין שלא חזה את הטלטלה במצרים, הזכירו מאוד את התדהמה בצרפת מהקריסה הדרמטית של שלטון בן עלי בתוניסיה. מקבלי ההחלטות בפאריס נתפסו לא מוכנים והמבוכה היתה גדולה. שרת החוץ של צרפת, מישל אליו מארי, השמיעה הצהרות תמוהות בעניין סיוע ביטחוני אפשרי לבן עלי ימים ספורים לפני שנמלט מהמדינה.

השגריר הצרפתי בתוניס הגדיל לעשות והבריק לפאריס, רגע לפני נפילת הנשיא, שבן עלי יחזיק מעמד. סרקוזי השתולל כשהתבררו לו ממדי הפיאסקו המודיעיני והדיפלומטי. השגריר הכושל הוחלף בתוך שבוע ימים. בתוך כל המהומה הזו, רק שניים זכו לשבחים: שר המסחר הצרפתי אריק בסון ורעייתו הצעירה יסמין תורג'מן. "למדתי יותר על המצב בתוניסיה מפי אשתו של אריק בסון מאשר מהשגריר שלנו בתוניס", פסק סרקוזי באמירה שהודלפה לתקשורת וצוטטה בהרחבה.

רעייתו הצעירה מאוד של השר בסון (הוא בן 52, והיא כמעט 30 שנה פחות) היא לא רק ילידת תוניסיה אלא גם נכדתו של אבי תוניסיה המודרנית, הנשיא המנוח חביב בורגיבה. כשתוניס בערה היה זה דווקא בסון שעידכן את סרקוזי במידע האמין ביותר. השבוע, בביקור בתל אביב, הוא ניסה לשמור על צניעות ביחס למחמאות שחלק לו הנשיא. "התפקיד שלי היה מאוד צנוע. מהסיבות שציינת (מוצאה של רעייתו, ס"ה) קיבלתי שיחות טלפון והודעות דואר אלקטרוני מתוניסאים שאמרו, לפני נפילתו של בן עלי, שהדחייה שחשה האוכלוסיה כלפי הנשיא, רעייתו ומשפחתה, היתה חזקה יותר מכפי שדווח בצרפת".

זאת ועוד. לדבריו, "כשבן עלי עזב את המדינה ובצרפת חגגו את ?מהפכת היסמין' ודיברו על חגיגות שמחה, התרחשו מעשי ביזה ומליציות רעולות פנים זרעו טרור. בשני המקרים, לפני ואחרי (נפילת בן עלי), הכנתי תסקיר שהעברתי לארמון האליזה ולמשרד ראש הממשלה".

אף שהיטיב להזהיר מפני הנפילה הקרבה, הוא מסרב להתנצל על שנים ארוכות של יחסים הדוקים, הדוקים מדי, שקיימה פאריס עם הדיקטטורה התוניסאית. "זה הקסם הצרפתי", הוא מכנה בציניות לא מסותרת את הביקורת הזו, המכוונת כעת אל סרקוזי ומי שקדמו לו. "אנחנו רוצים לחגוג את ההשתייכות שלנו לאגן הים התיכון ואת הקשרים החזקים מאוד שאנו מקיימים עם המגרב. כשיש שינויים במשטר מטיפים לנו מוסר על הקשרים ההדוקים מדי שקיימנו. זה פרדוקסלי.

"צרפת איננה אמורה לבחור את המנהיגים (של מדינות זרות) או לומר מה אמורים לעשות המנהיגים. הנשיא סרקוזי הזכיר, לפני כמה ימים, עד כמה חשודה מדינה שהיתה בעברה כוח קולוניאלי כשהיא מביעה את דעתה בנושאים מסוג זה. חלק מהמנהיגים ומהתושבים של המדינות המתפתחות אומרים, ?תתעסקו בעניינים שלכם'. מצד שני הערכים של העולם המערבי, של צרפת, מחייבים שנראה בחיוב ואף נעודד את החירות, את כיבוד זכויות האדם ואת הדמוקרטיה. זה מה שהופך את המצב הנוכחי לקשה. צרפת נוהגת כפי שנוהגים אחרים, היא נושאת ונותנת עם מדינות אבל לא מכירה במשטרים. אנחנו משוחחים, משתפים פעולה ונושאים ונותנים עם הממשלות שהמדינות מעמידות בראשן".

מה יקרה בעתיד? אף על פי שהוכיח עצמו כבעל מקורות טובים בתוניסיה, בסון מסרב להתנבא. "נולדתי במגרב, אני מכיר היטב את מרוקו, כעת קצת יותר טוב את תוניסיה, אבל אינני מומחה לענייני העולם הערבי. לא אצטרף לפרשנים שיודעים היום מה יעלה בגורלו של העולם הערבי-מוסלמי ומתבטאים בפסקנות על התוצאה הסופית של המהפכות המתרחשות בימים אלו. אני חש כמו כל אחד אחר את החשיבות המכרעת של המתרחש, אבל מעדיף להיות זהיר".

האם לא נטשתם את מובארק מהר מדי?

"אני חושב שכמה מנהיגים מערביים למדו לקח מאירועי תוניסיה והם חוששים כעת שיואשמו באדישות או בהיעדר תמיכה בעם (המפגין)", אומר בסון בזהירות. אין לו ספק כי "מצרים משחקת תפקיד ייחודי באזור. היא משמשת ציר של יציבות, המדינה (הערבית) הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. האיחוד האירופי וצרפת מביטים בזהירות הגדולה ביותר, ועם הרבה דאגה, על מה שקורה במצרים כעת".

היסמין

בסון הוא יליד מרקש, בן לאם ממוצא לבנוני ואב צרפתי. זהו לא השילוב היחיד שמגלם בסון, איש השמאל היחיד (בעברו) שנותר בממשלת הימין הנוכחית, יועצה לשעבר של סגולן רויאל שהיה למקורב שבמקורבים לנשיא סרקוזי. פוליטיקאי העשוי להיראות אפרורי במבט ראשון, אבל מפרנס שנים לא רק את הטורים הפוליטיים אלא גם את מדורי הרכילות.

בסון ורעייתו הם מהזוגות המצולמים ביותר בצמרת הפוליטית הצרפתית, שניים אולי לניקולא וקרלה ברוני סרקוזי. אי אפשר להאשים את הצלמים הנוטים חיבה לשר, שאינו טורח להסתיר את חיבתו לאשתו השנייה. הם צולמו מתנשקים בטריבונת הכבוד במשחק כדורגל, עושים ספורט יחד ביום שמש, או בבגדי ערב מהודרים בכניסה לארוחה רשמית בארמון האליזה.

יסמין מצטלמת נפלא והסיפור שלה עם בסון הוא סיפור עיתונאי נהדר. מי שהיה עד לא מכבר שר ההגירה המושמץ של צרפת, נישא למהגרת צעירה מתוניסיה. הנישואים השניים האלו לוו בסדרת סערות. פרסום מוקדם על דבר החתונה בסתיו האחרון אילץ את השר להסתיר היטב את אתר הטקס ומועדו המדויק, כדי למנוע מקבוצות שמאל לשבש את החתונה.

מי שהוסיפה לתבערה התקשורתית היתה אשתו הראשונה של בסון, סילבי ברונל, שפירסמה באוקטובר 2009 ספר סנסציוני על בעלה, תחת הכותרת "מדריך לוחמת גרילה לשימושן של נשים". בין השאר האשימה אותו שעזב אותה למען צעירה. "היא לא מכבדת את הסדר שבו התרחשו הדברים", אמר בסון בראיון לשבועון "פארי מאץ'" עם יציאת הספר. "היא מתארת גבר בן 50 שמתאהב באשה צעירה שמסובבת לו את הראש וגורמת לו לעזוב הכל. זה פשוט לא נכון".

מאז יצא הספר לאור ומאז שנישא מחדש מקפיד בסון להקרין תדמית של איש משפחה למופת. לראיון השבוע הוא בא עם בתו הצעירה, שבלעה בשקיקה את הדברים שאמר. כך או כך, הביקורת שנשמעה כלפיו בשנים האחרונות לא היתה בתחום האישות בלבד. בסון לא ליקק דבש כשניווט את הקריירה הפוליטית שלו בשנים האחרונות. הרגע המכריע היה במסע הבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2007, כשבסון, אז מזכיר המפלגה הסוציאליסטית לעניינים כלכליים, חש שמועמדת המפלגה לבחירות, סגולן רויאל, מתעלמת ממנו.

הוא פרש מהמפלגה ונענה בתגובה מזלזלת של רויאל: "מי זה בדיוק מסייה בסון?" היא שאלה. הוא השיב לה בספר ארסי שכותרתו "מי זו מאדאם רויאל", שבו הציג את המועמדת כבלתי מוכשרת בעליל להנהיג את צרפת. כדי שהנקמה תהיה שלמה, הצטרף מאוחר יותר לסרקוזי והודיע שהוא תומך בו. הסוציאליסטים כינו אותו "בוגד" ו"יהודה איש קריות".

יחד עם ספרה של אשתו הראשונה, שטענה כאמור לבגידות חוזרות ונשנות של בעלה, הדימוי הציבורי של בסון לא היה מהמשובחים. האם הוא מתחרט על השנים הסוערות ההן, על ההתקפות שספג? "אתה מדבר אתי על כל הנושאים האלו, אני צריך לפשפש בזיכרוני. מתי זה קרה קשישא? בשנת 2007? זה היה מזמן", הוא מחקה קול של גבר בא בימים ופורץ בצחוק.

וברצינות, האם המחיר לא היה כבד?

"אתה צודק, אבל קרו כל כך הרבה דברים מאז. אם השאלה היא כיצד התגברתי על זה ומה שלומי - הרי ששלומי טוב, החיים יפים, אני מאושר לכהן כשר התעשייה, אני עושה דברים מרתקים. הכל נהדר".

הזהות

האמירה הזו מזכירה במשהו את הנוהג של שר החוץ שלנו להשיב בקביעה "גן עדן" כשהוא נשאל לשלומו. התיעוב לבסון בשמאל הצרפתי מזכיר לא במעט את התחושות שמעורר ליברמן בשמאל הישראלי. שניהם טיפלו באופן שאינו נתפש כמעודן במיוחד בנושא נפיץ - הזהות הלאומית. סרקוזי צירף את בסון לממשלה ומינה אותו ב-2009 לראש משרד "ההגירה והזהות הלאומית".

שם המשרד עורר תגובות קשות (ושונה מאז) והצעדים שנקט בסון עוררו מחאות של ארגוני זכויות אדם. הוא קידם חוק לשלילת אזרחות ממהגרים שהורשעו בפשעים קשים, פירק את מחנה המהגרים הבלתי חוקי על חופי תעלת לה-מאנש, והגביר את קצב גירוש המהגרים הבלתי חוקיים מצרפת.

גם כיום, חודשים ספורים אחרי שהחליף תיק בממשלה, הוא גאה בפעולותיו. "אינני מתנצל על דבר שעשיתי. אין כל אפשרות של שילוב בחברה בלי שליטה על זרם המהגרים. אין מדינה בעולם שאומרת ?בואו אלי, תתיישבו אצלי בלי אשרת שהייה', בין שמדובר בביקור קצר של תייר ובין שמדובר בשהות ארוכה מטעמים מקצועיים או משפחתיים. זה לא קיים. צרפת היא עדיין ארץ מקלט למהגרים ומדורגת במקום הראשון באירופה בהקשר זה. אבל אין מנוס מפיקוח והסדרת הנושא. רואים היטב מה קורה כשמהגרים בלתי חוקיים מתיישבים ברובעי הערים שלנו: קשיים בהשתלבות המהגרים, דחייה שלהם על ידי האוכלוסייה וגם עלייה אפשרית בכוח תנועות גזעניות או קסנופוביות. יש לראות את המציאות הזו ללא כחל ושרק".

בשמאל בצרפת יש מי שרואים את המדיניות הזו כדרך מכוונת לחיזוק החזית הלאומית, מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה פן, שירשה בחודש שעבר את אביה ז'אן מארי. תיאוריית הקונספירציה מייחסת לסרקוזי רצון שמארין לה פן דווקא תעפיל לסיבוב השני בבחירות לנשיאות בצרפת, ולא מועמד השמאל. כך יחזור התסריט שהתרחש בבחירות 2002, שבו העפילו לסיבוב השני בבחירות לנשיאות מועמד הימין שיראק ומועמד הימין הקיצוני לה פן. השמאל נאלץ לסתום את האף ולהצביע בעד שיראק, שזכה ברוב של 82%.

הרמיזות שהוא וסרקוזי מסייעים לימין הקיצוני מקפיצות את בסון. "רק מי שאינם מבינים דבר יכולים לומר דברים כאלה. החזית הלאומית ניזונה תמיד מהפחד, מחוסר ההבנה, מהקשיים הסוציאליים או מסוגיות הנוגעות לחיי היומיום כמו ביטחון אישי, הגירה וכדומה, שלא מטפלים בהן או שמטפלים בהן באופן לא מספק. זאת ועוד. הרעיון שדיבורים על ?האומה' או על ?ערכים משותפים' מחזקים את החזית הלאומית הוא אבסורד. צרפת איננה מושתתת על השתייכות אתנית או דתית. היא רפובליקה שבבסיסה ערכים, ובראשם חירות, שיוויון ואחווה, חילוניות והשוויון בין גברים לנשים.

"אין מנוס מלשאול ללא הרף היכן נמצא האיזון בין החובות לזכויות הכלולות בחוזה שבין הרפובליקה לאזרחיה. לטעון שקיום דיון על ?זהות לאומית' או על ?האומה', כמו על משפחה שחיים בה יחדיו, מסייע לחזית הלאומית - זה אבסורד מוחלט בעיני. במשך זמן רב מדי הצרפתים מימין ומשמאל לא הפנימו את העובדה שהדגל, ההימנון, סמלי הרפובליקה הם המלט שמחבר אומה. יש ביישנות בנושא זה. אם אדבר אתך על הזהות הברזילאית, המרוקאית, הגרמנית, הבריטית, הישראלית, זה לא יזעזע איש. אבל ?זהות צרפתית', זה (מונח) חשוד".

בישראל יש דווקא ויכוח ער בשאלת הזהות הישראלית.

"בכנות ומבלי להיות מומחה גדול בנושא, אני סבור שהזהות הישראלית קיימת. אני נזהר מלומר כיצד היא צריכה להתפתח. אבל אם יש כמה מדינות שנראה שהזהות בהן מבוססת, ישראל היא אחת מהן".

הנה עוד הוכחה לכך שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.

החדשנות

בתחום אחריותו הנוכחי מבקש בסון לקדם את הסחר בין ישראל לצרפת, שפאריס רואה כצנוע מדי בהשוואה לשיתוף הפעולה ההדוק בין המדינות. צרפת נמצאת במקום העשירי ברשימת המדינות שישראל מייבאת מהן, ותשיעי ברשימת המדינות שאליהן היא מייצאת. נפח הקשרים של גרמניה למשל גדול פי שלושה, והמטרה של בסון היא להכפיל בתוך חמש שנים את היקף שיתוף הפעולה הכלכלי.

"מה שאנו מנסים לעשות הוא לחפש שיתופי פעולה קונקרטיים בין המפעלים בשתי המדינות. כמובן, כאשר ישראל מפרסמת מכרזים בנוגע לעבודות תשתית, יש לנו חברות כמו אלסטום (יצרנית הרכבות), ואחרות המסוגלות להתחרות. "מה שבאנו לחפש הוא שיתופי פעולה בנוגע לחדשנות. הצמיחה הישראלית מבוססת על חדשנות. המודל של הטכנולוגית החדשות מתפקד היטב. אוניברסיטה, מחקר, חדשנות, יישום בתעשייה. גם לנו יש יתרונות ואנחנו מנסים להביא אותם לידי ביטוי, להביא לכך שהמפעלים בשתי המדינות יגבירו את שיתוף הפעולה". *



בסון ואשתו השנייה, יסמין תורג'מן, בכניסה לארמון האליזה בפאריס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו