בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה המצרית | האחים המוסלמים ממתינים

דווקא עכשיו, כשמצרים בוערת, האחים המוסלמים אינם מובילים את המחאה לפי שעה. התנועה, שמבחוץ נראית כמקשה אחת, עסוקה במאבקים פנימיים

תגובות

מכל הסיסמאות שנכתבו על כרזות הקרטון המאולתרות וצוירו על הגרפיטי של דפנות הטנקים במצרים, נעדרה אחת: "האיסלאם הוא הפתרון". ב-2005 זיכתה הסיסמה הזו את תנועת האחים המוסלמים בהישג אדיר בבחירות לפרלמנט. מנגד, בבחירות האחרונות, בנובמבר, חזרו האחים והשתמשו בה, אך הפעם ספגו מפלה מוחצת ואף נציג משורותיהם לא נבחר לפרלמנט. בהפגנות הנוכחיות כבר נעלמה הסיסמה כליל מהשיח.

לא רק הסיסמה נעלמה. גם דובריה הבולטים של התנועה נמנעו מהופעות בטלוויזיה ומנהיג התנועה, ה"מדריך הכללי" ד"ר מוחמד בדיע, הסתפק באמירות כלליות. את עיקר טענותיו נגד המשטר העדיף לפרסם באתר האינטרנט של התנועה. אפילו הודעתו הדרמטית של מובארק על כוונתו לפרוש בסוף תקופת כהונתו לא הוציאה את האחים לרחובות (אתמול, כשהחריפה האלימות בקהיר, קראה התנועה להחלפת מובארק בממשלת אחדות לאומית).

"אנו דבקים בהמשך האינתיפאדה הזאת עד שיענו תביעותיו הצודקות של העם", כתב בדיע באתר האינטרנט. התביעות מוכרות וזהות לאלה אותן דורשות תנועות אופוזיציה אחרות: ביטול משטר החירום שהוכרז במצרים ב-1981, פיזור הפרלמנט ומועצת השורא שנבחרו על בסיס זיופים, וקיום בחירות חדשות; שחרור כל האסירים הפוליטיים; כינון ממשלת מעבר לאומית ללא מפלגת השלטון, והקמת ועדת חקירה שתבדוק את השימוש בכוח נגד המפגינים. הקמת מדינת הלכה וחקיקה דתית מרחיקת לכת לא נכללים בדרישות. אפילו בפסוקים מהקוראן לא נעשה שימוש.

לקראת ההיערכות להפגנות במצרים העבירו המארגנים, פעילי תנועות רבות - בהן "כיפאיה", "ה-6 באפריל", "התנועה המצרית לשינוי" ו"תנועות הסטודנטים למען שינוי" - שורה של הנחיות למפגינים. בין היתר, הם ביקשו להימנע מהשמעת סיסמאות מפלגתיות או לשאת דגלים ותגים של תנועות או מפלגות. הכוונה היתה להציג את ההפגנות כספונטניות ונטולות זהות פוליטית. הפגנות שכל מטרתן היא לסלק את השלטון ולקיים בחירות ולא מתיימרות להציע חלופה פוליטית ברורה לשלטון. מנהיגי התנועות התבקשו להימנע מלהופיע בשורות הראשונות. האחים המוסלמים כיבדו את הבקשה הזו, ושמרו עד כה על פרופיל נמוך.

המחלוקת

עוד לפני ההפגנות הנוכחיות והבחירות לפרלמנט החלה התנועה להתלבט באשר לעתידה. המחלוקת הגדולה ביותר התגלעה בשנה שעברה. בחירתו של ראש התנועה החדשה וחברי משרד ההדרכה, הוועד הפועל שלה, הפריכו את התפישה לפיה התנועה עשויה מקשה אחת. עומק המשבר נחשף בוויכוחים שגלשו לתקשורת, בתביעה משפטית ובהתפטרותו של ד"ר מוחמד חביב, הסגן הראשון של המדריך הקודם, מהדי עאכף.

לא רק ברמה האישית יש משבר. גם המחלוקת בין הזרם הרפורמי והשמרני החריפה. הרפורמים מבקשים לקחת חלק בשלטון ולשתף פעולה עם המשטר וכן חותרים לקדם את מעמד האשה. הם מוכנים גם לקיים דיאלוג עם הממשל האמריקאי ולהגמיש את עמדותיהם בשאלת הסכסוך הישראלי ערבי. אלא שהזרם הזה מוצא עצמו עכשיו מחוץ לשורות.

בדיע, הווטרינר בן ה-67 שעומד בראש התנועה מאז החודש שעבר, נמנה עם הזרם השמרני. הוא מתנגד לדיאלוג עם המערב והודיע כי "לתנועה אין אמנם בעיה עם המערב, אבל יש לה בעיה עם המדינות אשר זרעו את הישות הציונית בלב העולם המוסלמי". במלים אחרות, עם ארה"ב.

בדיע מעדיף למקד את פעילות התנועה בהטפה ובשמירה על עקרונותיה על חשבון השותפות עם השלטון. עוד בנאום ההכתרה שלו, הוא רמז לכך שבניגוד למדיניות שאיפיינה את קודמו, מהדי עאכף, התנועה תחת הנהגתו תתמקד בפעילות חברתית, דתית וחינוכית. "האחים מעולם לא היו יריבים של המשטרים, אבל הם מעולם גם לא נרתעו מלחשוף שחיתות או להשיא עצות למשטרים כיצד עליהם לנהוג", הוא הבהיר.

הזרם השמרני, כמו האב הרוחני של התנועה, סייד קוטב, שהוצא להורג ב-1966, סבור שאין טעם בפעילות פוליטית במסגרת המערך הפוליטי הקיים, שבו המדינה שולטת בכל. למרות זאת, בדיע תמך בהתמודדות בבחירות האחרונות לפרלמנט, ככל הנראה כדי למנוע את העמקת המחלוקת בשורות האחים. בדיע, אשר זכה ב-1999 להיכלל ברשימת מאה אנשי המדע החשובים בעולם המוסלמי, ממשיך לאחוז בעמדותיו גם כעת.

המשבר האחרון בתנועה פרץ דווקא על רקע ההצלחה הגדולה שלה ב-2005, אז נכנסו 88 מחבריה לפרלמנט - כמעט פי חמישה יותר מאשר בבחירות שקדמו להן. נבחריה נאלצו להתמודד באופן עצמאי, כי פעילותה הפוליטית של התנועה אסורה. בזמן שיתר מפלגות האופוזיציה נדחקו אל שולי הזירה הפוליטית, האחים רק הלכו והתעצמו. הסיבה לכך לא קשורה רק לדת. בדומה לטורקיה, גם במצרים התנועה הדתית הביאה מסר חברתי חדש, והציעה מצע של רפורמה שלטונית ומלחמה בשחיתות. את בסיס התומכים שלה - מקרב השכבות העניות - לא הצליח השמאל לגייס.

הרדיפה

בניסיון להיאבק בתנועה, מובארק פגע בתשתית הכלכלית של האחים על ידי מעצר אנשי עסקים חשובים שתרמו לה ושל פעילים שהואשמו על ידו בפגיעה במדינה ובהסתה. לצד זאת, הוא הורה לכלי התקשורת שבבעלות המדינה להכפיש את שמה של התנועה.

אחת הפרשיות שטלטלו את האחים היתה מעצרם של הסגן השני של מנהיג התנועה, חיירת אל-שאטר ושל שותפו העסקי חסן מאלכ, גם הוא איש התנועה. הונו האישי של אל-שאטר, שנחשב ל"שר האוצר" של האחים המוסלמים, נאמד בכ-250 מיליון לירות מצריות (כ-157 מיליון שקל). עיקר חשיבותו היא בעסקאות שהוא מבצע עבור האחים במדינות המפרץ ובהשקעות בבורסות העולם.

בשנות ה-90 הקים אל-שאטר חברת מחשבים בשם "סאלסביל". בפשיטה שביצעו השלטונות המצריים במשרדיה, נמצאו, לטענתם, עשרות דיסקים ומסמכים בהם מידע רב, גלוי ומוצפן, על פעילות האחים. אל-שאטר נשפט ונידון לחמש שנות מאסר.

עם שחרורו הוא מונה לסגן שני של מנהיג התנועה. החשש בקרב האחים המוסלמים היה שהשלטונות ינסו למוטט כליל את הבסיס הכלכלי של הארגון. משימה קשה לכל הדעות, שכן הארגון אינו בנוי על איש פיננסי אחד ועל מערכת מימון גלויה. האחים, מצדם, לא שתקו. הפרלמנט הפך לזירת ההתגוששות הפעילה ביותר בזכות נציגי התנועה שהציגו מאות שאילתות לשרי הממשלה בנושאי שחיתות, חינוך וסיוע לשכבות המצוקה. כך גם עוררו שיח ציבורי בקרב מתנגדיהם ובתוך מפלגות אופוזיציה אחרות, אשר נאלצו להתחרות באחים בביקורת השלטון.

נראה, כי דווקא החיכוך עם השלטון הגביר את הדילמה של האחים בסוגיית שיתופם בפרלמנט. מחלוקת אחרת נוגעת לשאלת הקמת מפלגה פוליטית לעומת הצטרפות לתנועות קיימות. זוהי אמנם שאלה תיאורטית, שכן החוק אוסר על הקמתן של מפלגות על מצע דתי ולמעשה גם מפלגות חילוניות הוקמו במשורה ב-30 שנות כהונתו של מובארק. אבל המחלוקת בתנועה היתה עקרונית ונגעה לעתידה ולאופן פעולתה.

באתר אינטרנט שהקימו פורשי התנועה וצעיריה פירסם מוחמד חביב לפני שנה מאמר שבו הוא מסביר מדוע אין האחים צריכים לשאוף להקים מפלגה. "במצב הפוליטי הקיים במדינה, הוספת מפלגה על המפלגות הקיימות לא תעלה ולא תוריד. ביום שבו תשתנה המציאות הפוליטית אין מניעה שנקים מפלגה". אבל היום הזה עדיין לא הגיע, גם לא כשהרחובות סוערים והסיסמאות קוראות להוריד את מובארק מהשלטון.

התחבטות חשובה אחרת נגעה לשאלת התמיכה במוחמד אל-בראדעי, כשהופיע על מכ"מ הפוליטיקה המצרית לפני כשנה. התביעות שהפיץ דומות כמעט לחלוטין לאלה שמציג מנהיג האחים המוסלמים. "מדוע, אם כן, העמדה התמוהה הזאת ביחס לתמיכה באל-בראדעי", שאל חביב, בהתייחסו לכך שהאחים סירבו להעניק לאל-בראדעי גיבוי. "לא ייפינו את כוחו של אל-בראדעי לייצג את האופוזיציה", אמרו השבוע בתנועה.

האם יש סכנה שהקבוצה הזאת תשתלט על השלטון? לא בשלב הזה של המבנה הפוליטי במצרים ולא כשהתנועה טרם גיבשה את עקרונות השיתוף עם השלטון. תוצאות הבחירות האחרונות לפרלמנט מעידות שגם הציבור לא מוכן לתת לה יותר מדי אשראי. כדי לא להצליח להכניס לפרלמנט אפילו מועמד אחד דרוש הרבה יותר ממערכת זיוף ואיומים יעילה של השלטון - דרוש גם חוסר אמון מצד הציבור. *



תפילה בצל רובים, בכיכר תחריר השבוע


המנהיג, ד'ר מוחמד בדיע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו