בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

האסון הבא

האסון ב"מקונדו" (מוסף "הארץ" 28.1) מחדד את בעיית הסיכון בקידוחי הנפט בים העמוק ממערב לחיפה. כגיאולוג נפט עבדתי תקופות ארוכות על אסדות חיפושים של חברת "סדקו" בדרום אפריקה, ובמתקני נפט במפרץ סואץ. מתקן הנפט 10-F, שעליו הייתי בשנות ה-70, ספג פגיעת טיל הוק ישראלי לאחר מלחמת יום כיפור. התוצאה: אסון אקולוגי של דליפת נפט, שזרם חופשי מארבע בארות במפרץ סואץ.

תקלות בבאר או בקידוח נפט עלולות להיגרם מסיבות של תקלת אנוש (כמו ב"מקונדו"), רעידות אדמה, התנגשות של כלי שיט ואפילו חבלה מכוונת ופגיעת טילים מארץ אויב. חוק טבע הוא שאסונות מתרחשים - התזמון והסיבות אינם ניתנים לחיזוי.

בעקבות האסון ב"מקונדו" (שם של עיר אגדתית ברומן של גבריאל גרסיה מארקס, "מאה שנים של בדידות"), אסר הנשיא האמריקאי על קדיחת נפט בים העמוק. יש אמנם טכניקה עכשווית לקדיחה במים עמוקים, אך לא קיימת עדיין טכניקה זמינה לטיפול מיידי באסונות אקולוגיים בים העמוק.

הגז שנמצא לאחרונה מתחת למעמקי הים הנו גז ביוגני, שנוצר באופן ישיר מחומר אורגני בתוך השכבות ומורכב בעיקרו ממתאן. במקרה של תקלה בבאר גז, האסון האקולוגי הנו מזערי לעומת אירוע של נפט הפורץ מבאר במעמקי הים ללא שליטה.

מעבר לנזק האקולוגי הבלתי-ישוער, דליפת נפט מהותית עלולה להשבית תחנות כוח (מחסור במי קירור) ומכונים להתפלת מים (פגיעה סופנית בממברנות). דליפת נפט מהותית תהיה אסון תיירותי גם למדינות האזור ותהיה עילה לתביעות כספיות.

יש להגביל מיידית, אך באופן זמני, קדיחה למטרות נפט וגז הקשור לנפט (לא גז ביוגני) למדף היבשת בלבד, עד לעומק ים של כ-200 מטר, כאן ניתן לטפל במפגעים.

אבנר שומרוני

הרצליה

המניע הכספי

הכתבה המרתקת על האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו מראה עד כמה מסוכן המשחק האנושי עם הטבע. כאשר כל כך הרבה כסף מוטל על כף המאזניים - מחיר אסדת הקידוח לבדה, על פי הכתבה, היה 560 מיליון דולר - הרי גם הצוות המיומן, וגם אמצעי הבטיחות היקרים, לא הצליחו למנוע את ההתפרצות ואת זיהום מי המפרץ.

מדוע? הכתבה מסבירה זאת בצורה יפה: ברגע האמת, כשהיה צורך להשתמש באמצעי הבטיחות, נכנסו שני שיקולים אנושיים לתמונה, שיקולים שאיש כנראה לא התייחס אליהם והתכונן לנטרלם מבעוד מועד. ראשית, הלחץ לעמוד בלוח הזמנים של הקידוח (לחץ שבונוס כספי שמן בצדו) סימא את עיניהם של אנשי הצוות מלראות את הסימנים על לחץ גובר בבאר, ולפרשם נכונה. ושנית, הלחץ הזה הכניס בלב הצוות חשש לנקוט צעד דרסטי, כניתוק האסדה מן הבאר. ובסופו של דבר, הניסיון לחסוך הון עלה באובדן גדול פי כמה.

האם יש בסיפור זה לקח גם בשבילנו? בוודאי. בכל פעם שאומרים לנו שפרויקט מסוים המשנה סדרי בראשית "בטוח", ו"לא ייגרם נזק סביבתי", עלינו לחפש את הכסף. אם יש למפזרי ההבטחות מניע כספי, אפשר להסיק שבבוא הרגע שום דבר לא יהיה בטוח, וייגרם גם ייגרם נזק סביבתי, אם לא מעבר לזה.

אליעד זאבי

חיפה

לבד בבית שאן

צר לי לקבוע שעצם הזמנתה של ליאת זוהר למשטרה, בקשר להדבקת מודעה בגנות הנעשה בעיריית בית שאן (מוסף "הארץ" 28.1) מזכיר לי את החקירה בספר "לבד בברלין" של הנס פאלאדה, שתורגם לאחרונה לעברית ונמצא זה קרוב לחצי שנה במקום הראשון ברשימת רבי המכר. מזל שאין גזר דין מוות בישראל (כפי שהיה בגרמניה) על מעשה כזה.

האם מפקד המשטרה בבית שאן אינו מתבייש על היותו עבד ועושה דברם של ראש העירייה ושל מנגנון עמידר? ואיפה מפקדיו שלא הסיקו מסקנות על הסניף בבית שאן?

מאיר כהן

רמת השרון

תמיהה וכעס

הכתבה על דיני ירושה (מוסף "הארץ" 21.1) המפלים בין צאצאים מאומצים לצאצאים ביולוגיים, מעוררת תמיהה וכעס. תמיהה על כי חוק כל כך מפלה נחקק בשנת 1965, וכעס על שעד כה, מאמציהם של חברי כנסת שונים (זהבה גלאון לדוגמה) לא הצליחו להביא לתיקון החוק.

אנו בת.ל.מ (רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון) מלווים זה שנים רבות משפחות מאמצות ומודעים למסעות הרגשיים הטעונים שהם עוברים בשלבים שונים של חייהם. מן הראוי לחסוך מהם השפלה נוספת מידי המחוקק, המסתמך על דין תורה שאינו מכיר בזכותו של המאומץ לרשת את קרובי המאמץ, ומתעלם מערכי יסוד כמו שוויון.

מן הראוי לצאת למסע הסברה בקרב המשפחות המאמצות כדי שיימנעו ממצבים אלה על ידי הכנת צוואות מתאימות, וכך תימנע פגיעה נוספת במאומצים.

אורה זמיר

מנהלת פרויקט אימוץ בת.ל.מ

רמת השרון

דברים מקוממים

"7 הדברים" על ה"מרמרה" (מוסף "הארץ" 28.1) מקוממים אותי. לוחמי צה"ל היו בסכנת חיים, הפרובוקציה היתה של משתתפי המשט שבאו מוכנים לעימות. אילו היו זורקים רחת-לוקום על החיילים, לא היה האירוע מסתיים כפי שהסתיים. לוחמי השייטת, שקצתם עדיין לא החלימו מ"הסוכריות" שהטיחו בהם "לוחמי החופש" הטורקים, ראויים להתנצלות.

אבי מרום

נתניה

עקיפה מסורתית

בעקבות תגובתו של מנחם כהנר, "קיפוח בשם שמים" (מוסף "הארץ" 28.1), נכון אולי להוסיף ששיטת העקיפה הזאת, של מתן מתנה בחיים למי שההלכה אינה מתירה להוריש לו, היתה קיימת גם בעת העתיקה. למשל, במדבר יהודה נתגלו שטרי מתנה שבהם נותן הבעל רכוש לאשתו במתנה, תוך קביעת תנאי שהוא רשאי להשתמש ברכוש זה כל חייו.

יואב סימון

רמת השרון

תנאי בל יעבור

בהקשרה לכתבה של דליה קרפל, "יונה וג'נטלמן" (מוסף "הארץ" 31.12.10), בנוגע לח"מ, ברצוני להדגיש שאני תומך בפתרון של שתי מדינות, כפי שמציעה קדימה, בתנאי שלהסכם הנדון תצורף הודעה של ממשלת ישראל כדלקמן: א. אם ישתלט חמאס על השטח, ישראל שומרת לעצמה את הזכות לחזור ולשלוט בו; ב. במשך תקופה מסוימת יישארו בשטח שהועבר מוצבים של צה"ל, כדי למנוע השתלטות של חמאס, כפי שקרה בעזה.

מאחר שקיים ספק רב בכך שהפלסטינים יסכימו לתנאים אלה, סביר להניח שהמצב הקיים לא ישתנה בעתיד הנראה לעין.

יצחק ברמן

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו