בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בארץ המשפטנים

תגובות

נראה שהחילונים המירו את הרבנים ביועצים משפטיים ואת ה"דיינים" ב"שופטים". היועצים המשפטיים והשופטים יודעים טוב יותר מכולם אם למגן את כל עוטף עזה או לא, אם להעניק פטור ממס הכנסה על הוצאות לעוזרת בית או לא. ליועץ יש גם זכויות יתר - רק לו מותר לטעות.

ישראל אמורה להיות מדינה דמוקרטית שנהוגה בה הפרדת רשויות: מחוקקת, שופטת ומבצעת. אך רק במדינה שאין בה הפרדה כזאת יש מקום ל"חוק עוקף בג"ץ", כאילו בג"ץ הוא המחוקק ואילו הכנסת מעזה לפגוע בסמכותו ולחוקק חוק שאיננו מתיישב עם פסיקתו. אלא שפסיקת בג"ץ היא פרשנות של החוק שחוקק הריבון, הכנסת, והכנסת רשאית לשנות את דעתה ולחוקק חוק חדש הסותר את החוק הישן שלה.

מעמדו של בית המשפט איתן משום הרמה הגבוהה של השופטים והקריטריונים הקשיחים לקידומם. לעומתם רמת חברי הכנסת, בממוצע, נמוכה יותר והם נבחרים על פי קריטריונים אחרים. אך זאת השיטה הדמוקרטית. יש התנגדות עקרונית לקביעת קריטריונים לח"כים כגון השכלה, ניסיון בעבודה, ניסיון חיים. המגבלה היחידה שניתן להטיל היא של גיל, ואף היא אינה מוטלת אצלנו.

אין ספק שמתקיים מאבק על כוח וסמכויות בין בית המשפט העליון לבין הכנסת. מפאת האקטיוויזם השיפוטי של בית המשפט, האימפוטנטיות והפחד "מאנטי דמוקרטיות" מכפיפה הכנסת את עצמה לבית המשפט ואינה עומדת על עצמאותה כרשות מחוקקת המקבילה לבית המשפט ולא כפופה לו.

לבית המשפט ניתנה סמכות להעניש על עבירות, אבל לא על חריגה "מנורמות התנהגות". ייתכן שהכנסת יכולה להוסיף קריטריונים לנורמות התנהגות וסנקציות (אי קידום, מניעת מינוי, פיטורין) ולהטיל על בית המשפט לדון בכך. זה לא נעשה, וטוב שכך. אינני רוצה לחיות במדינה "שהכל שפיט" בה.

עד כאן בקשר לכפיפות הבלתי נסבלת למערכת המשפט וליועץ המשפטי בכל ארגון. ומה בקשר לטעויות זניחות או מובנות בנסיבות המקרה? מה עושה האזרח הפשוט שטועה? במצב העניינים כיום צריך ככל הנראה להגדיר בחוק "רשות לטעות", וכן לקבוע סולם של קלות וחומרה של טעויות והסנקציות שמותר וגם אסור להטיל על מבצעיהן. אם זה מזכיר מדינות ביורוקרטיות מהסוג הגרוע ביותר, זה לא בכדי כי לשם הצלחנו להגיע.

הגיע הזמן לומר עד כאן, לפני שלא נוכל לבצע דבר, ואדם רציני יימנע מלהציג את מועמדותו לתפקיד ציבורי. בתחילה יעבור מסלול מינויים משפיל, וכאשר יגיע לתפקיד המקווה יגלה שהוא איננו מנהל אלא כפוף ליועץ המשפטי, שהוא המנהל בפועל.

פרופ' אילן ריס

הטכניון

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו