בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט העליון העמוס בעולם משווע להקלה בעומס

יותר מ-10,000 תיקים נפתחו בבית המשפט העליון ב-2010, לעומת פחות מ-100 בארה"ב ? כדי להקל על העומס מנסה הנשיאה דורית ביניש להחיות את היוזמה להקמת בית משפט לערעורים ? שופטים בדימוס: "שיפוט בעליון זו עבודת פרך" ? עורכי הדין: "העליון הביא את העומס על עצמו"

תגובות

>> מדינת ישראל מדורגת במקום השני בעולם בעומס התיקים על מערכת המשפט, וביחס התיקים לשופט - מדורגת ישראל במקום הראשון בעולם.

אחד הרעיונות לפתרון בעיית העומס המוטל כיום על בתי המשפט בישראל הוא הקמת ערכאה נוספת - בית משפט שידון בערעורים מבית המשפט המחוזי במקום בית המשפט העליון, אותו מקדמת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.

ב-2008 גיבש שר המשפטים לשעבר, יוסי ביילין, הצעת חוק שהתוותה את מבנה בית המשפט לערעורים, אבל ההצעה נותרה כאבן שאין לה הופכין. במתווה המוצע תומכים גם שופטים בדימוס של העליון, אנשי אקדמיה ועורכי דין בכירים. המכון הישראלי לדמוקרטיה התגייס באחרונה לקידום הקמתו של בית משפט כזה, וקיים דיון ראשון מסוגו שמטרתו לעמוד על יתרונותיו וחסרונותיו של בית משפט לערעורים ועל הסיכויים להקמתו.

ואולם הבעיה אינה רק העומס. ביניש מתריעה על היעדר ודאות משפטית שנגרמת בגלל הרכבים שונים של העליון שדנים ומכריעים בצורה שונה בעניינים דומים.

לפי טיוטת הצעת החוק, שעיקריה מקובלים על ביניש, יוקם בית משפט לערעורים בירושלים שימנה תשעה שופטים וידון בערעורים בזכות (ערעור ראשון) על פסקי דין של בית המשפט המחוזי ובערעור ברשות (ערעור שני) על החלטות של המחוזי בערעור מהשלום. העליון ידון רק בתיקים חשובים ביותר לאחר שנתן רשות ערעור לגביהם - וגם בבג"צים.

שופטי העליון בדימוס המחישו בדיון של המכון לדמוקרטיה את העומס הרב שהוטל עליהם. "אנחנו בית משפט עליון לתביעות קטנות. אני ישבתי 11 שנים על תיקים מ-8:00 עד 21:00, וביום שישי עד כניסת השבת. זה פשוט מבנה שלא יכול להיות", אמרה השופטת בדימוס דליה דורנר. השופט בדימוס אליהו מצא אמר: "זאת עבדות אמיתית שכמעט לא משאירה לשופט זמן לכתוב באמת תורה לשמה. זה לא משאיר לשופט זמן לבדוק את התיק שלו כפי שצריך, והוא צריך גם לסמוך יתר על המידה על חוות דעת של עוזרים משפטיים. הוא לא יכול לבדוק כל ספר בעצמו. זאת פשוט מציאות בלתי אפשרית".

לדברי מצא, "כשהגעתי לעליון ב-1989, הרכב היה מקבל 5-6 ערעורים ליום. כשאני עזבתי ב-2005, הרכב קיבל כבר 13-15 תיקים ליום. כל ערעור אזרחי זה מגה-ערעור. אפילו אם אין בו הרבה ממש - כמות החומר הכתוב שמוגשת לשופט היא אדירה. זאת עבודת פרך".

"כמה ערכאות נדרשות לעשיית צדק?"

מאז שנות ה-80 עלו הצעות רבות להתמודדות עם בעיית העומס הגובר על מערכת המשפט. ב-1980 הציעה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי, להקים מעין "מחלקת ערעורים" בתוך בית המשפט המחוזי שתדון בערעורים על החלטות של שופטי המחוזי.

ההצעה עוררה התקוממות של שופטים מחוזיים, שטענו כי סדרי היררכיה בתוך בית המשפט המחוזי יעכירו את האווירה. שר המשפטים לשעבר, משה נסים, טוען כי הקמת בית משפט לערעורים לא תפתור את בעיית העומס ומעדיף לחזור להצעת לנדוי. "יש לנו בעיה של סחבת שמנמיכה את אמון הציבור במערכת השיפוט. הסחבת הזו נובעת לפעמים מעומס ולפעמים שופטים שאינם בקיאים בניהול תיק ונותנים לתיקים להתמשך ללא כל גבול. אני לא שולל את ההצעה של לנדוי, שהייתי שותף לה. שיקום הרכב של ערעורים במחוזי", אמר נסים.

עו"ד אייל רוזובסקי, ליטיגטור ותיק, מטיל אף הוא ספק ביוזמה: "ההצעה הזו תפתור, אם תפתור, אך ורק את בעיית העומס בעליון. היא לא תפתור שום דבר בערכאות האחרות". עו"ד דן אבי יצחק, שהיה מבכירי הליטיגטורים בישראל לפני שפרש לגמלאות, אמר: "יש בעיה בלתי נסבלת של עומס. אין שום טעם בצדק מאוחר, וזה מה שקורה. ככל שהערכאות הן נמוכות יותר - אז הלחץ עוד יותר גדול מהלחץ שתיארו פה שופטי העליון. הגיע הזמן לעשות מעשה".

גישה ספקנית הפגינה מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד אפרת ברזילי. "כמה ערכאות נדרשות לעשיית צדק?", שאלה ברזילי באופן רטורי. "נשיא העליון המנוח יואל זוסמן, אמר שריבוי ערכאות לא מבטיח כשלעצמו את עשיית הצדק, וכאן מציעים לנו להוסיף עוד ערכאה. אני חושבת שריבוי הערעורים הוא דבר בעייתי. בעיני זה לא יתרון. אני חוששת מאוד מתוספת ערכאת ערעור שלא תוסיף לעשיית הצדק".

עו"ד אשר אקסלרוד, יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, אמר: "כיום שמיעת ערעור במחוזי היא קשה מאוד למתדיינים. אני מאמין שכינונו של בית משפט מיוחד לערעורים ישנה את תרבות הערעורים הקיימת כיום. שם תהיה אוזן הרבה יותר קרויה לשמיעת ערעורים". עמיתו של אקסלרוד, יו"ר ועד מחוז דרום בלשכת עורכי הדין דני אליגון, מחה: "אני לא כל כך רואה איך יהיה פה שיפור היעילות. נראה לי שהמצב רק יחמיר. מה יקרה בערכאת הערעור? אותה כמות תיקים מטורפת עליה שמענו מפי השופט מצא, תהיה עכשיו אצל תשעה שופטים".

סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, פרופ' מרדכי קרמניצר, טען כי בית משפט עליון שיקבע הלכות יוכל להשפיע גם על יעילות המערכת. "יהיה לנו דין מהעליון, מה שכיום לא מתקיים כשיושבים שלושה שופטים בעניין אחד ובאותו עניין יושבים גם שלושה שופטים אחרים. לכן פרק הזמן שאותו תיק צריך לקחת בערכאת הערעור הזו הוא פרק זמן אחר".

סוגיית כמות השופטים שיתמנו לערכאת הערעור טעונה בירור. השופט מצא הציע "להפוך את היוצרות", ולמנות לבית המשפט לערעורים 15 שופטים ובמקביל לצמצם את העליון לתשעה או אף שבעה שופטים. מצא העריך כי יהיו שופטים מכהנים בעליון שיעדיפו לעזוב אותו ולכהן כשופטים בערכאת הערעורים. גם יו"ר לשכת עורכי הדין, יורי גיא-רון, צידד במספר גבוה של שופטים בערכאת הערעור. "אני דיברתי על 15 בערכאת הערעור, אז אמרו לי שזה יותר מדי. זה מה שצריך שם. אני יודע שנשיאת העליון דיברה על תשעה או 12. אני חושב שזה צריך להיות חמישה הרכבים של שלושה שופטים".

גיא-רון סבור שערכאת הערעור תציע אופק קידום לשופטים מחוזיים. לדבריו, "בית משפט לערעורים יוכל לפתור הרבה מאוד בעיות פרסונליות לצוואר בקבוק של בתי המשפט המחוזיים". הוא הוסיף כי "בסופו של דבר, הבעייתי בעיני הוא שכיום לשופטים בעליון אין שום זמן לחשיבה".

"אי אפשר לוותר על בג"ץ"

פרופ' ידידיה שטרן, מומחה לדיני תאגידים ולסוגיות דת ומדינה, התמקד בדיון במעמדו של העליון כנכס אסטרטגי-חברתי. "מעמדו של העליון בישראל בירידה מאוד מדאיגה. זו תוצאה של היבריס של בית המשפט. הוא גרם לעצמו את העומס במידה לא מבוטלת, וצריך לשים את זה על השולחן", אמר שטרן.

לדבריו, "כדי להשיג איכות צריך להשפיע על הכמויות, להקטין את מספר השופטים. אני מעז לומר את מה שלא נאמר פה, בית משפט שמתפקד כמו שהוא מתפקד כיום, הוא אטרקטיבי לשופטים מסוג מסוים. בית משפט כזה גם מתאימים לו שופטים מסוג מסוים".

דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, פרופ' חנוך דגן, אמר: "העליון צריך לעסוק אך ורק בתיקים שמצריכים הכרעה משפטית עמוקה וקשה". דגן מתח ביקורת על עמימותה של פסיקת בית המשפט כיום. לטענתו, "העליון צריך לקבוע הלכות בצורה של כללים ברורים ולא בצורה של סטנדרטים עמומים. לקבוע כללים ברורים זה יותר מורכב מאשר לקבוע סטנדרטים עמומים, כי צריך לחשוב עד הסוף, צריך להנדס בדיוק את הכלל שאתה צריך".

אחת השאלות השנויות במחלוקת היא אם ראוי להוציא מהעליון את הטיפול בבג"צים. בבריטניה למשל, דן בית משפט בערכאה הנמוכה ביותר בסוגיות שמגיעות בישראל לבג"ץ. מצא סבור שיש להותיר את הבג"צים בעליון. לדבריו, "הפנייה הישירה לערכאה הגבוהה נהפכה לחלק מהתרבות החברתית שלנו. זה נהפך לגורם מאוד דומיננטי בקביעת סדר היום החברתי בישראל, אי אפשר לוותר על הבג"ץ. לא צריך להיבהל מהמספרים של הבג"צים, מפני שחלק לא מבוטל מהבג"צים שמוגשים לעליון הם תיקי קש".

על דעה זו אמר נסים: "כל זמן שהבג"ץ יישאר במתכונתו דהיום - אין פתרון. את העומס הזה הביא העליון על עצמו מאז שנושא זכות העמידה נפתחה לכל דורש". ד"ר דוד תדמור, שהנחה את הדיון, תהה אם בית המשפט לערעורים שיוציא את רוב התיקים מהעליון לא יהפוך את שופטי העליון למנותקים מהעם. מצא העריך כי היוזמה להקמת בית משפט לערעורים תיכשל אם תכלול את הוצאת הבג"צים מהעליון.

לדעת עו"ד יהושע חורש, ליטיגטור ושותף במשרד ש.הורוביץ, לא זו תהיה התוצאה: "אני מניח שאם היו עושים את זה בהדרגה, בצורה כזאת שרק הבג"צים העקרוניים היו נשארים בעליון, היו מתגברים על הבעיה הפוליטית שקשורה לזה". אבי יצחק הגן על עמדתו של מצא וטען כי "העליון רכש את מעמדו, בין היתר, בזכות זה שהוא היה פתוח לכל אחד. כיום מתברר שהוא לא יכול להיות פתוח עד כדי כך, אבל לא צריך להיתפס לקיצוניות השנייה. העליון יאבד את כל יוקרתו ומעמדו בעיני הציבור אם אי אפשר יהיה להגיש אליו בג"ץ".

עו"ד ארנה לין, המתמחה בעיקר בדיני עבודה, אמרה: "זה כמעט בלתי נסבל לראות את שופטי העליון מתעסקים במשך ארבע שעות בסוגיה הכי בוערת בישראל שיש לה השלכות תקציביות דרמטיות, דת ומדינה, נושאים חברתיים כבדים ורגע קודם ויום קודם ויום אחרי זה, הם יעסקו בכל הדברים הטריוויאליים ביותר שאין צורך במומחיות בשופטי העליון כדי לעסוק בהם. האפיון המיוחד של העליון בישראל, כך נראה לי, הוא באמת האפשרות להגיע אליו".



תצלום: דניאל בר-און



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו