בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהומות במצרים | איך הצליחו לחולל מהפכות לפני עידן הטוויטר?

המהפכה לא תשודר (רק) בטלוויזיה. היא תופץ בעלונים ובעיתונים, בטלגרף ובטלפון, בטייפים ובטוויטר - כל תקופה והמדיום שלה. כך עשו מהפכות לפני שידעו לצייץ

תגובות

המהפכה האמריקאית 1775-1783 מהפכת העלונים

מי נגד מי: 13 מושבות נגד השלטון הבריטי.

מה המניע: הרצון לעצמאות, לייצוג הולם בפרלמנט הבריטי (אל מול מיסוי גובר והולך מטעם בריטניה) ורעיונות הנאורות האמריקאית - דמוקרטיה, חירות ורפובליקניזם.

מה המנוע: "גם לפני פייסבוק היתה רשת תקשורת דרכה אנשים היו מקושרים אחד לשני ללא מנגנון מכוון מרכזי", אומרת ד"ר יעל שטרנהל, המלמדת היסטוריה אמריקאית באוניברסיטה העברית בירושלים. לדבריה, בזמן המהפכה האמריקאית אמנם לא היו טכנולוגיות פורצות דרך שעיצבו את הדרך שבה עוברת אינפורמציה, אך "המתיישבים הצליחו לנצל בצורה אופטימלית את האמצעים שעמדו לרשותם". אחת הדרכים, לדבריה, היתה מערכת מפותחת של חילופי עיתונים - העורכים/מו"לים (שהיו גם הדוורים) היו מחליפים עיתונים ומעתיקים ברשות אחד מהשני, כך שידיעה, שיר, עלון או נאום שנקרא בבוסטון נקרא גם בכל עיר אחרת.

דרך נוספת היתה רשת של ועדות שהיו אוספות את החדשות המקומיות ושולחות דו"ח לוועדות מקבילות במקומות אחרים, כך שכל ועדה היתה גם יצרנית וגם מפיצה של חדשות. גם העלונים המודפסים מילאו תפקיד חשוב בהפצת המידע. אחד המפורסמים שבהם היה "שכל ישר", עלון שכתב באופן אנונימי תומאס פיין, אחד מהאבות המייסדים, ב-1776. העלון קרא לעצמאות מבריטניה וזכה לפופולריות עצומה - עד חצי מיליון עותקים נמכרו בשנה שלאחר הדפסתו.

"זו היתה אוכלוסייה שייצרה את הפייסבוק של עצמה", מסכמת ד"ר שטרנהל. "רשת תקשורת אחת גדולה שעובדת בצורה לא פורמלית זו לא המצאה של המאה ה-21". ובימים שקדמו לתוכנת מסנג'ר של מיקרוסופט, היו גם שליחים בשר ודם שנכנסו לפנתיאון של גיבורי המהפכה האמריקאית: פול רביר, חרש כסף ופטריוט, נודע ב"רכיבת החצות" שלו באפריל 1775 מבוסטון ללקסינגטון על מנת להזהיר את הכוחות האמריקאיים מפני בואם של חיילים בריטים. האזהרה הגיעה בזמן, והבריטים נהדפו בקונקורד.

מה נגמר: ב-1776 הכריזו המושבות על עצמאותן.

 


 

המהפכה הצרפתית 1789-1799 מהפכת הדפוס

מי נגד מי: ליברלים, אצולה וההמונים נגד המונרכיה.

מה המניע: עוני, רעב, מיסוי, רעיונות הנאורות מצד פילוסופים ואינטלקטואלים, השראה מהמהפכה האמריקאית, משבר כלכלי בעקבות התמיכה במורדים האמריקאים.

מה המנוע: ההיסטוריון האמריקאי רוברט דרנטון כתב ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" (מארס 2010) על הצורה שבה הועבר מידע בתקופת הצנזורה של המלך והכנסייה - על ידי העברת פתקים קצרים, שנקראו "אנקדוטות", מיד ליד. האנקדוטות, הוא כותב, "בין אם נאמרו בעל פה בבית קפה, שורבטו על פיסת נייר או שולבו בפסקה בעיתון, פעלו כחלק מרכזי במערכת תקשורת". לדבריו, אלה היו הבלוגים של אז - "קולאז'ים שהודבקו יחדיו מחומרים קיימים ומכל נושא חדש שהיה בנמצא".

ב-1789 עוד לא הומצא הטלגרף, וחדשות המהפכה התפשטו מפה לאוזן ובאמצעות עיתונים ועלונים. עם ביטול הצנזורה המלכותית ב-1789, מכונות הדפוס עבדו שעות נוספות ו-23 עיתונים יומיים נוסדו בפאריס לבדה. שמותיהם של שניים מהם היו "ידיד העם" ו"חירות".

מה נגמר: למרות שהמהפכה גררה אחריה שפיכות דמים בתוך המדינה ומחוץ לה, אין מחלוקת על היותה אחת המהפכות החשובות ביותר בהיסטוריה, שהיוותה השראה למהפכות אחרות באירופה ובעולם. המהפכה מסמלת את תחילת העידן המודרני, את הסוף לעולם הישן של מונרכיה אבסולוטית ופיאודליזם ואת עליית זכויות האזרח והאדם.

 


 

אביב העמים באירופה 1848 מהפכת הטלגרף

מי נגד מי: העניים, הפועלים, תושבי האזורים הכפריים, מעמד הביניים, ובכמה מקרים גם בני אצולה, נגד הסדר הקיים והמונרכיה.

מה המניע: מהפכות אביב העמים התרחשו על רקע מגוון תמורות שהחלו בתחילת המאה ה-19 כגון קדמה טכנולוגית, רעיונות חדשים כמו לאומיות, דמוקרטיה וסוציאליזם, והתחזקות הבורגנות. הגל המהפכני החל בצרפת ומשם שטף את כל אירופה - למעט בריטניה, האימפריה הרוסית והאימפריה העותמאנית. בצרפת דרשו האזרחים שוויון זכויות, באיטליה וגרמניה אחדות, במזרח אירופה עצמאות. ברחבי היבשת דרשו האזרחים זכות הצבעה, תקשורת חופשית וזכויות אזרחיות כמו הזכות להתאגד ולשבות.

מה המנוע: "ההתקוממויות של 1848 היו הפעם הראשונה שהמהפכה התפשטה באמצעות רכבת וטלגרף", כתב עמוס אילון בספרו "רקוויאם גרמני". "המנהיגים ותומכיהם יכלו לנוע במהירות מהתקוממות אחת לשנייה" (עם זאת, ישנם היסטוריונים המטילים ספק אם הטלגרף היה אז מפותח מספיק לשמש כלי תקשורת יעיל ומרכזי). אילון מתאר כיצד נסע קארל מרקס לפאריס, דיסלדורף וקלן והפיץ את "המניפסט הקומוניסטי". העיתונים מילאו גם הם תפקיד חשוב במאורעות, כשרבים הצטרפו לרוח המהפכה והתעלמו מהצנזורה של השלטון. בפאריס לבדה זינק מספר העיתונים לאחר 1848 ל-450, ובברלין נוסדו 35 עלונים סאטיריים מאוירים.

מה נגמר: בתחילה היו למהפכות הישגים משמעותיים: ליברליזציה של החוקה במדינות רבות, הרחבת זכות ההצבעה לגברים, החלשת הצנזורה והשגת הזכות להתאגד. ואולם בסופו של דבר המהפכות דוכאו ביד קשה, והשלטון במדינות אירופה חזר להיות מלוכני, דיקטטורי או שמרני. עם זאת, בכמה מקרים נשמרו הישגים בתחום זכויות האזרח, והופעתו של סדר יום זה על במת אירופה סימל את עליית הלאומיות ועליית כוחם של האזרחים להתקומם נגד משטר מדכא.

 


 

המהפכה הבולשביקית 1917 מהפכת הטלפון

מי נגד מי: פועלים, איכרים, חיילים וסוציאליסטים נגד הצאר ניקולאי השני והממשלה הזמנית שקמה לאחר הפלתו.

מה המניע: לדברי ורה קפלן, דוקטור להיסטוריה וחוקרת במכון לחקר רוסיה ומזרח אירופה על שם קמינגס באוניברסיטת תל אביב, אם משווים את אירועי 1917 למה שמתרחש היום במצרים ראוי לבחון דווקא את מהפכת פברואר, שקדמה למהפכה הבולשביקית (היא מהפכת אוקטובר). "המהפכה של פברואר 1917 דומה באופן מפחיד למה שקורה עכשיו בצפון אפריקה", היא אומרת. "ההפגנות והשביתות החלו בבירה פטרוגרד במחאה על חוסר במזון וסחפו עוד ועוד מפגינים. תוך ימים שיתקו המפגינים את העיר, בתי חרושת שבתו וכוחות הצבא החלו לערוק לצד המתקוממים".

מה המנוע: מנהיג הבולשביקים, ולדימיר איליץ' לנין, הבין היטב את כוחם של אמצעי התקשורת (הוא עצמו קרא על נפילת המונרכיה בעיתון בציריך). בספטמבר 1917, לאחר חזרתו לרוסיה, כתב לוועד המרכזי של המפלגה והגדיר את הצעדים שיש לנקוט במסגרת המרד - יש לכבוש את הטלגרף והטלפון, כתב, למקם את מטה המרד ליד מרכזיית הטלפונים ולקיים קשר טלפוני עם בתי חרושת. על פי ד"ר קפלן, כלי תקשורת נוסף שהיתה לו משמעות עצומה הוא המברק. "המברק דומה לטוויטר של היום", היא אומרת, ומתארת את הציפייה באותם ימים לקבלת חדשות על גבי מברקים. הם מכילים "חדשות שמנוסחות בצורה קומפקטית".

מה נגמר: ברית המועצות נוסדה והצבא האדום הבולשביקי ניצח במלחמת האזרחים (1917-1922).

 


 

המהפכה החומנייסטית 1979 מהפכת הקלטות

מי נגד מי: אנשי דת, בני מעמד הביניים, אנשי שמאל והשכבות העניות נגד שליט איראן, השאה, מוחמד רזה פהלווי, שנהנה מתמיכת ארצות הברית.

מה המניע: ההנהגה הדתית במדינה התנגדה לשלטונו החילוני והפרו-מערבי של השאה, ושאפה לכונן מדינה איסלאמית. מצד שני, בחוגים הליברליים התנגדו לחוסר הצדק החברתי, והרחוב עצמו מאס בשלטון המושחת והמסואב וידו הקשה נגד האופוזיציה.

מה המנוע: אחת הדרכים המרכזיות שבעזרתן הפעיל האייתוללה חומייני את השפעתו במדינה היו קלטות אודיו ששלח ממקום גלותו בפאריס. "מ-1976", כותבים אנאבל סרברני-מוחמדי ועלי מוחמדי בספרם "Small Media, Big Revolution" (1994), "כשהאייתוללה היה עוד בנג'ף, עיראק, "החלו לזרום לאיראן קלטות של נאומיו, שהובאו לשם בידי עולי רגל ומבקרים והופצו על ידי רשתות המסגדים". לאחר שגלה לפאריס המשיך חומייני להקליט דרשות ולשלוח אותן לאיראן - בביתו היו שתי מכונות הקלטה, ובאיראן עצמה נהגו מוכרים בחנויות מוזיקה לצרף קלטות של דרשותיו לקונים.

מה נגמר: ב-1979 אולץ השאה לעזוב את המדינה, וחומייני שב כמנצח לאיראן, שהפכה לרפובליקה איסלאמית.

הערה: בכורת השימוש ברשתות חברתיות לצורך ארגון מחאה שייכת לאופוזיציה האיראנית, שיצאה לרחובות להפגין נגד תוצאות הבחירות ביוני 2009. מאבק התנועה, שסמלה היה הצבע הירוק, כונה לא פעם "מהפכת הטוויטר", ואכן, לנוכח הצנזורה הכבדה וחסימת אתרים על ידי הממשלה, עיקר המידע שיצא מההפגנות היה בצורת "ציוצים". בפייסבוק שינו גולשים רבים את תנועת הפרופיל שלהם לצבע ירוק, וקשה לשכוח את המראות של רצח המפגינה נדה סולטאן, שנורתה בידי כוחות הביטחון ודיממה למוות אל מול המצלמה. הסרטון שתיעד את מותה של נדה נצפה מאות אלפי פעמים ביוטיוב, והיא עצמה הפכה לסמל של מאבק הצעירים בשלטון המושחת והאכזרי. אך כל אלה לא הפריעו לשלטון לחזק בימים האחרונים את ידי המפגינים במצרים, ולברך על ההתקוממות נגד "הרודנים".

 


 

המהפכה החומנייסטית 1979 מהפכת הטלוויזיה

מי נגד מי: אזרחי מדינות מזרח אירופה נגד השלטון הקומוניסטי.

מה המניע: שקיעה כלכלית של ברית המועצות, המתיחות עם המערב, שאיפות לאומיות לעצמאות, הרפורמות של מיכאיל גורבצ'וב.

מה המנוע: בסוף שנות ה-80, במסגרת מדיניות הגלסנוסט (פתיחות) של נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, החלה הטלוויזיה הסובייטית לשדר תוכניות מסוג חדש. "לראשונה שודרו תוכניות אקטואליה אמיתיות", מספרת ד"ר קפלן מאוניברסיטת תל אביב, שהתגוררה אז בברית המועצות. "הכל נותח ודובר בזמן אמת, ללא צנזורה". לדבריה, בפעם הראשונה ראו הצופים כיצד מדכאים השלטונות מהומות בטביליסי, גיאורגיה. הטלוויזיה מילאה תפקיד מרכזי גם באירועים נוספים, בין אם היתה זו הוצאתו להורג ברומניה של ניקולאי צ'אושסקו או הפסקת כל השידורים בזמן הניסיון הקצר להפיכת-נגד ברוסיה ב-1991, לטובת שידור תוכנית אחת בלבד, "אגם הברבורים". בגרמניה, עוד לפני שהסתיים השידור החי ברדיו ובטלוויזיה של ההודעה הדרמטית על פתיחת המעבר בין שני חלקי ברלין, זרמו עשרות אלפים למערב. הטלוויזיה שדדה מהקומוניזם את "הנכס החשוב ביותר שלו - השליטה והמונופול על מידע", כתב טוני ג'אדט בספרו "Postwar". "החשש להיות לבד - חוסר היכולת לדעת אם אחרים חולקים בתחושות שלך - נעלמו לעד". לדבריו, "הונגרים, צ'כים וגרמנים במיוחד יכלו לצפות במהפכה שלהם מדי ערב בטלוויזיה. עבור אוכלוסיית פראג, שידורים חוזרים של אירועי 17 בנובמבר היו סוג של חינוך פוליטי מיידי שהנחיל להם מסר כפול: 'הם חסרי אונים' ו'עשינו את זה'".

מה נגמר: המלחמה הקרה הסתיימה רשמית ב-1991, במזרח אירופה הוקמו משטרים דמוקרטיים, גרמניה התאחדה, צ'כוסלובקיה התפצלה לשתי מדינות, יוגוסלביה וברית המועצות התפצלו לכמה מדינות עצמאיות.

צילומים: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו