בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת הולנדר, בת שלמה (המושב)

תגובות

משפחת הולנדר בביתה בבת שלמה. שירי עם רוני בחיקה וניקה על הרצפה

* משתתפות: שירי (35), רוני (7 חודשים) וניקה (לברדורית מעורבת, 7).

* סגרירי: בת שלמה מתכרבלת במעיל עננים. השמים אפורים, הירוק בגבעות מעמיק והאש בתנור מפצחת זרדים.

* הבית: כחול, צמוד-קרקע, דלת לבנה, סיפון עץ, גינת תבלינים וכרמל מיתמר באופק. לו רק היה הגשם מקדים בחודש.

* נכנסים: בחלל המוסק, גבה-התקרה (עץ), שמכיל גם גלריה, מחכה עוגה בראונית חמה. מתכבדים. יוצאים לסיור.

* הסיור: במפלס הכניסה הפעור אל הנוף, סלון, פינת אוכל, מטבח, מרבץ לניקה ו-3 חדרים - של שירי, של רוני ו"חדר בלגן". בגלריה, אליה מעפילים בגרם מדרגות עץ, שוכן "הסטודיו" (לעיצוב רהיטים). יורדים לפרטים.

* יורדים: בסלון שלוש כורסאות אקלקטיות ("מהבית של אמא שנפטרה", שירי), כיסא נדנדה ישן, ספת שזלונג מוקה על גלגלים ("שעיצבתי"), שידה בלי טלוויזיה ותוף ג'מבה ("להזכיר שפעם תופפתי"). בסמוך שולחן אוכל כבד שהיה פעם שולחן נגרות בבית ספר ("מצאתי אצל סוחר גרוטאות בתל אביב") עטור שישה כיסאות צבעוניים מחודשים ולידו מטבח מאובזר ("שבניתי").

* המטבח: אורן, משטח עבודה כתום (אבן-קיסר), תנור נירוסטה רחב וסיר מהביל עם תבשיל ירקות. לפני שפונים לגלריה נותנים הצצה בנוף ומתבשרים שהאידיליה הפנורמית תופר. מישהו ("דווקא נחמד") יבנה את ביתו בדיוק בקו הראייה של שירי ורוני ויסתיר להן כמה מהפרות הרטובות שעל צלע הגבעה. עולים לגלריה.

* הגלריה: חלל עליון ספון בעץ עם שולחן עבודה ארוך, דו-משימתי, המשמש גם לשרטוט וגם לפגישות. לידו ממוקמת ספרייה מקצועית וערסל קטן.

* ערסל קטן: כששירי עובדת גם רוני נוכחת (בדרך-כלל).

* נדל"נות: הבית, 134 מ"ר על חצי דונם, שייך לשירי. היא תיכננה, היא עיצבה, היא פיקחה ("להוציא את האישורים לקח 5 שנים, לבנות - 5 חודשים"). בספטמבר 2008 נכנסה לגור לאחר נדודים בבתים שכורים ביישובי חוף הכרמל, צרופה, עין הוד, בית אורן ועין כרמל. הקרקע עלתה לה 470 אלף שקל (ב-2003), הבנייה 200 אלף דולר. מגרש כזה, לדבריה, שווה היום, כ-1.6 מיליון שקל. לוגמים תה נענע-גרניום (כל הרכיבים מהגינה).

* פרנסות ועיסוקים: שירי מעצבת-רהיטים ומעצבת-פנים, אוטודידקטית, בעלת "לול עיצובים", חברה שמייצרת חדרי ילדים, חדרי שינה, מטבחים ואמבטיות בנגרייה עצמאית. היא עצמה יודעת לנגר, אך אינה מגדירה את עצמה נגרית. מעדיפה לתכנן, לנהל, לשווק. שני שותפיה אחראים לייצור. היא מתכננת, הם מבצעים (בעזרת 6 נגרים וצבע). עובדת 5-6 ימים בשבוע, מרבה להסתובב עם רוני ("היא ילדה זורמת") במנשא קשיח, שהחליף את ה"לופי" מבד, עדיין מניקה ("כל עוד זה מתאים לשתינו"), בימים של פגישות נעזרת במטפלת, במגעיה העסקיים אינה חשה מאוימת על ידי גברים ("להפך, אני מעוררת סקרנות"), מעבירה לדבריה תחושה שהיא בביזנס. חוץ מזה היא לומדת פיסול בבית ינאי, בבית ספר "בסיס" ("אני מאלה שיוצרים וזורקים").

* מצב השינה: "לשמחתי אין לי עם מי לריב מי קם בלילה". מעידה על עצמה שאינה זקוקה לשעות שינה רבות ("תמיד קמתי מוקדם בבוקר"), מניקה פעמיים בלילה ("20 דקות ממוצע להנקה"), לא מתייחסת אל עצמה כאל מקרה ייחודי ("אני עושה מה שטוב ומה שאני נהנית").

* קורותיה: שירי ילידת 75', רמת השרון, שלישית מבין ארבעה (אחים תאומים גדולים ואחות קטנה), בת לילידי הארץ, נכדה ליוצאי רוסיה וגרמניה שהגיעו לארץ לפני המלחמה. בהיותה בת 11 עזב אביה את הבית, נסע לפלורידה והותיר את אמה לבד עם הילדים ("היא היתה מלאת חום ואהבה"). לפרנסתה עבדה האם כגננת, נתנה גם שיעורים פרטיים אחרי הצהריים ושירי, לדבריה, חשה עצמאית מנעוריה.

* עצמאית: עבדה בשמרטפות, הדריכה בצופים, עזרה לווטרינר ואחרי הלימודים, מספרת, נהגה לבקר נגר זקן שעבד במחסן שמתחת לביתם ("קראו לו קרפול"), שם לדבריה נולדה בה האהבה לעבודת העץ.

* המשך: יסודי למדה באוסישקין, תיכון באלון (מגמת אמנות), עשתה שנת שירות בבית שמש ("חנכתי ילדים דתיים"), שירתה בצה"ל כמדריכת שריון בבקעת סיירים ("היה אחלה"), חזרה הביתה, עבדה כשליחת פיצה (על וספה), ב-95' נסעה למזרח ("אינדונזיה הכי יפה"), ב-96' חזרה לארץ, שכרה דירה עם שותפים בהרצליה, חילקה עיתונים ("'הארץ' בבוקר, 'גלובס' בערב"), סייעה למפעיל יומולדת ("ארזתי הפתעות"), עברה לעבוד בבית מלאכה לשלטי פרספקס בחולון ("אהבתי את העבודה הפיזית") וכשנולדה לה אחיינית ציירה לה ציורים על הקיר וייצרה עבורה ארגז צעצועים ייחודי שהרשים לא רק את המשפחה. זו היתה התחלת העסק.

* התחלת העסק: "אנשים התעניינו ואני בניתי להם ארגזי צעצועים". בהמשך עברה למכור את מוצריה בירידים וקניונים, פתחה עסק מסודר ("עם תיק במס הכנסה"), עבדה ממחסן שמתחת לבית ("תמיד לבד") והלכה ללמוד ייצור רהיטים אמיתיים בנגרייה ("הייתי שוליית נגר בשדרות הר ציון בתל אביב"). בשלב זה עשתה תפנית, החלה ללמוד עיצוב-תיאטרון באוניברסיטת חיפה, עברה לגור בקיבוץ בית אורן, קנתה טנדר סקודה והמשיכה לנגר רהיטים בכרמל לפרנסתה.

* קינון: תמיד לדבריה היה לה חבר, אבל מעולם לא חלמה על חתונה. "לא יודעת למה", אומרת, "מעולם גם לא חשתי צורך לרצות מישהו". כל חברותיה מרמת השרון, מספרת, נישאו וילדו ילדים ולה לא היה צורך להתחתן. - מישהי? "אני סטרייטית".

* המשך: פתחה סטודיו במושב עין כרמל, תיכננה רהיטים, התמחתה בצביעה, העסק גדל, החלה להעסיק פועלים, השתפרה תוך כדי תנועה ולא חשה שהחמיצה משהו בכך שלא למדה עיצוב באקדמיה ("ביצירה אין גמול-השכלה"). לפני 4 שנים נפטרה אמה, לפני שנה הלך לעולמו גם אביה.

* לבד: "יש הבדל בין לבד לבדידות", אומרת. "יש אנשים שהם ביחד והם מאוד בודדים". לבת שלמה הגיעה בענייני עבודה ("קפצתי לדבר עם גרפיקאית חברה"), התלהבה מהמושב והחלה להתעניין בנדל"ן המקומי. שירי: "בלילה חלמתי שאני בונה פה בית מעץ ובבוקר הייתי במזכירות כדי להזיז את העניינים".

* הולדת רוני: "היא עשתה לנו הפתעה והחלטנו לקבל אותה בשמחה".

* החלטנו: לפני שנה שירי יצאה עם מישהו וזו היתה החלטה משותפת של שניהם. היום הם אינם ביחד, אבל "הוא", לדבריה, אבא שמבקר בערך פעם בשבוע. שירי: "אמרתי לעצמי, אם זה קרה, כנראה שזה היה צריך לקרות וכנראה שזה דבר טוב, ואכן זה מדהים".

* הלידה: החלה עם דולה בבית והסתיימה (בשבוע ה-36) בניתוח קיסרי בהלל יפה, חדרה. כששבה הביתה נעזרה באחים, באחות ובהרבה חברות טובות. "אנחנו משפחה מלוכדת", אומרת. לא שוללת אפשרות ל"מישהו" בעתיד.

* מישהו: "לא בא לי לתאר את דמותו, אני מעדיפה להיות מופתעת".

* סדר יום: שירי משכימה בין 5 וחצי ל-6 וחצי, מניקה, מתקלחת, מלבישה את רוני ("עד אז היא בהולד"), שותה נס (3/4 כפית סוכר), יוצאת עם רוני ל-40 דקות הליכה סביב המושב (בטיולון או במנשא), חוזרת, שוב מתקלחת, שואבת חלב ("לפעמים") ומתחילה את היום בלי לאכול דבר. בסביבות 10 תנגוס משהו ("פרוסת לחם עם אבוקדו") ובצהריים ("זה יכול להיות עד 4") תאכל את תבשיליה ("אורז מלא, ירקות מבושלים"), או שתסעד בנגרייה עם העובדים והשותפים.

* ערב: בערך ב-8, חביתה-סלט או שקשוקה, ואחרי זה תארח חברים, או שתצא אליהם לגבעת עדה, מושב עופר, או בנימינה. לפעמים תרחיק עד זכרון ("קפה תשבי") ואולי גם תגיע לתל אביב.

* טלוויזיה: אין לה. חדשות - רק באינטרנט. השריפה בכרמל תפסה אותה בבית ("היו לי חברים בפנים").

* מדינת ישראל: "לא מתעסקת יותר מדי, החדשות עצובות לי". 2 מדינות ל-2 העמים נראה לה פתרון אידיאלי ("הלוואי").

* אלוהים: לא מאמינה. "אני מאמינה יותר בסוג של גורל", אומרת, "כשאנשים טובים לעולם, אני מאמינה שהעולם עושה להם טוב בחזרה".

* חלום: "לעסוק בפיסול ואחים לרוני".

* עוד 10 שנים: "בת שלמה, עוד 3 ילדים וכנראה מישהו".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): 9.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הבית. סיפון עץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו