בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על חטאי גולדסטון

תגובות

לדור נולד לפני 66 שנים בקיבוץ מצובה. בצבא שירת בנ"מ ומאוחר יותר קודם לתפקיד קצין במילואים ביחידת חי"ר. את נטיותיו הלאומיות-משהו ניתן לזהות למשל בהחלטתו להופיע בעצמו בפני בג"ץ, בעתירות שהוגשו נגד צה"ל בעניין היחס שהופגן כלפי נוסעי משט המרמרה שהסתבך בלב ים. אחרי מבצע עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון החריף שבא בעקבותיו שמעו ממנו עמיתיו נאומים, כרגיל ארוכים מדי, בהם שזר משפטים בנוסח "איזו מדינה בעולם תסכים שיירו עליה טילים מבלי להגיב?"

יש לו ביקורת חריפה על המשפטן היהודי ריצ'רד גולדסטון ועל הדו"ח שפירסם נגד פשעי המלחמה של ישראל במבצע עופרת יצוקה, חרף העובדה שלא זכה לשיתוף פעולה של ישראל. "דו"ח גולדסטון הוא בהכרח מעוות, בהכרח חד צדדי, בהכרח לא משקף את המציאות ולא יכול לשקף את המציאות כי לא היו בידיו הכלים המתאימים".

מה היית עושה במקומו?

"אני הייתי אומר: כיוון שלא קיבלתי את כל הכלים אני מחזיר את המנדט או כותב דו"ח אחר לגמרי".

גם לארצות הברית ומדינות אירופה הוא משגר מסר: "אני רוצה לראות את מדינות העולם הנאור נלחמות מלחמות מהסוג שלנו, מוכנות לספוג את הפגיעה המכוונת באזרחים ולהגיב בצורה יחסית כל כך מוקפדת כמו מדינת ישראל". לטענתו "ירי מכוון כלפי אזרחים היה צריך לייצר דיני מלחמה של מדינה הנלחמת נגד ישות טרור".

בין גלנט לדנינו

באחת הפגישות בינינו בשבוע החולף נראה פרקליט המדינה טרוד, שקוע במקום אחר. באמצע הראיון נכנס אחד מעוזריו עם מסמך קצר וביקש מלדור לקרוא אותו במהירות: היתה זו תגובתו של היועץ המשפטי לבג"ץ בקשר למינוי האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. לדור קימט את המצח, הניח את המשקפיים על קודקודו, עיין במסמך הקצר דקות ארוכות והוסיף בו תיקונים. המסמך הזה הוא שחרץ את גורלו של גלנט.

"היועץ המשפטי נדרש לנושא כיוון שהיתה עתירה לבג"ץ", מספר לדור. "לכן הוא כינס קבוצה משמעותית שחבריה בדקו בלוח זמנים מאוד צפוף את החומרים כדי לעדכן את התשובה לבג"ץ. בעקבות אלה הוא העביר את התשובה לראש הממשלה ובתוך כך הוא התייחס לסיכוי להגן על מינוי גלנט לבג"ץ. שים לב, היועץ הודיע שהוא היה מגן על הממשלה בבג"ץ אם היא היתה דבקה במינוי".

מהי התמונה המבהילה שהתגלתה לכם שגרמה למניעת מינויו?

"לא מדובר במושגים של תמונה מבהילה. מדובר בתמונה כוללת שהיתה מוכרת קודם לכן. היועץ החליט שהפרטים הנוספים שהגיעו אליו ראויים לאזכור בתוך חוות דעת מעודכנת".

מדוע נכללה בחוות דעתו של היועץ אמירה הנוגעת לערכים? היועץ והפרקליטות ממונים על החוק, לא על המוסר.

"אל תשכח שהעתירה נגד גלנט לא דרשה לשנות את מצב האחזקה בחלקה של גלנט, אלא נגד מינויו לרמטכ"ל, ובג"ץ במקרים מתאימים נדרש לנושאים שיש בהם גם היבט ערכי. העתירה הפנתה להתנהלות של גלנט שהעובדות בה ברובן אינן שנויות במחלוקת".

מאז שנכנס לתפקידו נאלץ לדור להתמודד עם שחקן אקטיבי חדש בזירה: מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. עוד לפני ששר הביטחון אהוד ברק הודיע על מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, הונחו על שולחנם של היועץ וינשטיין ושל לדור תלונות שהגיש השר מיכאל איתן ובהן חומר מחשיד על המיועד לשמש כחייל מספר אחת: פלישה לשטחים נרחבים לא לו ומסירת מידע מטעה לכאורה לבתי משפט. חרף התלונה של איתן, החליטו היועץ והפרקליטות להגן על המינוי של גלנט בפני בג"ץ. אלא שאז התעורר לינדנשטראוס מרבצו, למרות שתלונות נגד גלנט היו מונחות על שולחנו זה שנתיים. הוא הודיע שיש בידיו ממצאים שמטילים ספק בהתנהלותו של האלוף, והכניס את המערכת המשפטית והביטחונית לסחרור.

מדוע הזדרזתם להגן על המינוי של גלנט בפני בג"ץ?

"טעינו בעניין הזה והודינו בטעות".

השר מיכאל איתן העביר לפני חודשים ליועץ המשפטי ולפרקליטות את החומר בעניינו של גלנט. למה לא בדקתם את החומר הזה לפני שהחלטתם להגן עליו? זה יכול היה לחסוך מבוכה גדולה בבג"ץ.

"מקובל עלי שראוי שנבצע בצורה אחראית וזהירה את בחינת החומרים שבהם אנו מגישים את עמדת המדינה ומציגים אותה בערכאות השונות. אנחנו יודעים היום שקיים פער בין המידע והנחות המוצא שלנו בעבר בפרשת גלנט, לבין המידע שקיבלנו מאוחר יותר. האם צריך במקרה הזה לבוא בטענות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות? אני לא בטוח. ועדת טירקל בחנה את החומרים האלה ושבה ובחנה אותם שוב ביוזמת הפרקליטות והגיעה למסקנה שאין מניעה למנות את גלנט לתפקיד".

ועדת טירקל הוכיחה במקרה גלנט שהיא לא מתאימה למלא את המשימה הזאת.

"לוועדת טירקל אין מספיק כלי חקירה או בדיקה כדי לבחון 0מועמדים. צריך לפתח מנגנון הרבה יותר משוכלל. חלק מהשכלול הוא למשל ביצירת המודעות אצל הוועדה להפעיל יותר חיישני בדיקה כשהיא בוחנת מועמדים".

מבקר המדינה ממלא למעשה חלל ריק: אזורים שמערכת אכיפת החוק נטשה. האם זה בכלל בסמכותו לחקור את הבית של גלנט?

"אני לא יודע לתת לך תשובה טובה ומלומדת לעניין הזה", מתנסח לדור בזהירות ובתמצות בלתי אופייניים.

עוד לפני אירועי גלנט הוצתה אש בין היועץ וינשטיין והמבקר בעקבות הודעתם של וינשטיין ולדור כי אין מניעה למנות את יוחנן דנינו לתפקיד המפכ"ל, חרף תלונה נגדו שנבדקת בימים אלה במשרד המבקר. הבדיקה עוסקת בין השאר בחשד שהיה לו חלק, לכאורה, במחדלים משטרתיים שהביאו לרצח שני סוכני משטרה שפעלו בארגוני הפשיעה ג'רושי ורוחן, באוקטובר 2006.

המבקר חקר תלונות חמורות לכאורה נגד דנינו. מדוע במקרה הזה החלטתם חרף התלונות לאפשר לממשלה למנות אותו לתפקיד המפכ"ל?

"יש הבדל של יום ולילה בין מקרה דנינו למקרה גלנט. בעניינו של דנינו אף אחד לא מעלה על דעתו עניין של תועלת אישית, לכל היותר מדובר בהחלטה מקצועית כזאת או אחרת כשכיהן כראש אגף החקירות (אח"ק). ראש אח"ק, כמו רבים אחרים במערכת אכיפת החוק, מקבל 20 החלטות ביום, לפעמים גורליות, שיכולות להיות נכונות ולעתים לא נכונות. אין שחר לטיעון שהחלטה מקצועית צריכה להיות שיקול שבולם מועמדות על הסף. מי כן צריך להביא בחשבון את ההחלטות המקצועיות ככל שהוא מכיר אותן? השר הממנה. במקרה גלנט יש טענות על התנהלות אישית: יושרה, תקינות וכו'. במקרה של דנינו, המערכת שלנו הכירה היטב את החומרים. ערן שנדר, קודמי בתפקיד, שוקי למברגר ואנוכי, ליווינו באופן אישי את הפרשות האלה. אנחנו יודעים בדיוק מה הוא החליט. כמעט כל ההחלטות האלה היו נושאים שנדונו אצלי בלשכה, ולפי מיטב הבנתנו כל ההחלטות שדנינו קיבל בעניינים האלה היו נכונות. כאב לי על דנינו כשראיתי את כל הפסטיבל שנעשה סביבו עוד לפני שהעובדות התבררו, כמו גם על מועמדים אחרים שעוברים את אותו התהליך. שוקי למברגר ואנוכי הבענו בפני היועץ את עמדנו הנחרצת שלא לעכב את המינוי. היועץ השתכנע ובצדק רב החליט לאפשר לממשלה למנותו. על פי השקפתנו לא היתה הצדקה לשום סוג של עיכוב".

מקרי גלנט ודנינו אינם עדות לכך שאנחנו חיים בעידן משוגע של משפטיזציית יתר?

"אלה שני ביטויים למשפטיזציית היתר שאולי אין מנוס ממנה, אבל כנראה שאין כמעט אפשרות למנות מועמד לתפקיד בכיר מבלי שיהיו מי שיעוררו סימני שאלה. ואז מתחילים לבחון את עברו של כל אחד מהמועמדים. האינטרסנטים פה הם אלה שאולי יש להם חשבונות איתו, מתחרים על התפקיד, תנועות כאלה ואחרות וכו'. השאלה היא איך מצליחים לתפקד ולהיחלץ מסוג של שיתוק ולחזור לאיזושהי שפיות שאומרת: גורם מוסמך החליט למנות את פלוני, ולא לעכב את זה בשורה של בחינות. לצערי במדינה שלנו מנגנוני הבקרה לא מאוד משוכללים. כך למשל אפשר למנות שר בצ'יק-צ'אק. כשמינו את פרופ' פרידמן לתפקיד שר המשפטים חלפו יומיים-שלושה מרגע הגיית הרעיון ועד המינוי, והוא לא עבר את השימועים בסנאט שעובר כל מועמד לתפקיד משמעותי בממשל האמריקאי. אפשר לחשוב על משהו דומה שמתאים לנו, מנגנון משוכלל יותר מזה שקיים היום".

בין ענת קם לאלי זעירא

לשולחנו של לדור הזדמנה אחת הפרשות המדוברות והמסוקרות של השנים האחרונות - פרשה שמשלבת דילמות ביטחוניות, עיתונאיות ומשפטיות, כמו גם ציבוריות: פרשת ענת קם שהסתיימה השבוע בעסקת טיעון.

לפני מספר חודשים הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד העיתונאית ענת קם בגין ריגול חמור. נטען נגדה כי בתקופת שירותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, נטלה קם אלפי מסמכים, בהם מסווגים ביותר, והעבירה אותם לכתב "הארץ" אורי בלאו. הפרשה הזאת שהיתה תחת צו איסור פרסום במשך תקופה ארוכה, הסעירה לא רק את ישראל אלא גם את התקשורת הבינלאומית.

מדוע מתייחסת הפרקליטות לענת קם כאל מרגלת? היא נמצאת במעצר בית כבר למעלה משנה. את מי היא בדיוק מסכנת היום?

"בית המשפט אישר את מעצר הבית של קם והיא מואשמת בעבירה משמעותית. מדובר בגניבת מסמכים מסווגים בהיקפים עצומים. ברשותך, אני רוצה להתייחס דווקא לעניין עמיתך, אורי בלאו. המידע נשוא הפרשה הזאת היה מסוג החומרים המאוד-מזיקים בפוטנציה שהגעתם לידי מי שאינו רשאי נושאת בחובה סיכון עצום לחיילי ותושבי המדינה. הבכירים שיכולים להתוודע אל תוכנם, כולל רמטכ"ל, אלופי צה"ל, רשויות ביטחון אחרות, לא רק שאסור להם להחזיק חומרים כאלה בביתם, אלא שכאשר מעבירים אותם מתחנה לתחנה, מוכרחים לנקוט אמצעי זהירות קפדניים. והנה פתאום, מכל האופרציה האדירה הזאת שהוקמה ונועדה לשמור על המסמכים האלו, יש ציבור קטנטן שלגביו כולם אומרים: 'פוס'. הם לא במשחק. ומי הם? עיתונאים שעוסקים בענייני ביטחון.

"נניח שעיתונאי כזה גר בקומה ראשונה על עמודים ואפשר בקלי קלות לפרוץ לשם ולקחת לו את המחשב. זה הלא בלתי מתקבל על הדעת. אז עם כל הכבוד לעיקרון הנשגב של זכות הציבור לדעת, אי אפשר לחיות בשלום עם המציאות הזאת. אנחנו חייבים לזהות את ההתנהגות הזאת כעבריינית ולטפל בה בכלי הפלילי כדי ליצור הרתעה. מה שאסור לרמטכ"ל להחזיק בביתו, לאדם בלתי מסווג לחלוטין, בטח ובטח שאסור להחזיק בביתו".

בוא נכניס דברים לפרופורציה, המסמכים האלה נמסרו לעיתונאי, לא לסוכן חיזבאללה.

"אני לא חושד בענת קם או באורי בלאו שהם רצו להזיק לביטחון המדינה או להעביר את המסמכים לאויב. חס וחלילה. אף אחד לא מעלה על דעתו את זה. הטיפול שלנו בעניין בא על רקע התוודעות שלנו לשורה של הדלפות של חומרים קונקרטיים, מסמכים מסווגים שחשיפתם יכולה לפגוע בביטחון המדינה. זו תופעה מסוכנת. גם אין דרך לדעת אם החומר הזה שיצא מרשותי והגיע לידי ידיים בלתי מבוקרות, הגיע גם לאויב".

אם כך, אתה מצפה מעיתונאי שמקבל חומר רגיש, שירוץ למשטרה ויסגיר את המקורות?

"מצדי, אחרי שהעיתונאי רואה את המסמך הראשון מדיסק כזה שייקח גפרור וישרוף אותו".

ואם יש במסמכים האלה עדות למחדלים של מערכת הביטחון שחשיפתם יכולה להועיל לציבור?

"זה עניין מורכב מאוד שיכולים להיות לו פתרונות, אבל אם התוצאה היא שעיתונאי לוקח אותם לביתו ושם את זה במחשב הבלתי-מוגן שבקומה ראשונה בבניין מעל עמודים בתל אביב, אז התשובה היא שאני לא חי עם זה בשלום לחלוטין ומפעיל את הכלי הפלילי".

פרשת הדלפה חמורה ורגישה בהרבה שממתינה בימים אלה על שולחנו של היועץ המשפטי וינשטיין, בה מטפל גם לדור, היא זו שבמרכזה דמות בעלת דרגות גבוהות מאלה של קם: ראש אמ"ן לשעבר האלוף במיל', אלי זעירא. לפני מספר שנים הגיש ראש המוסד לשעבר צבי זמיר תלונה במשטרה שבה נטען כי זעירא הדליף לשורה של גורמים את שמו של הסוכן החשאי הטוב ביותר שהיה לישראל מאז ומעולם: מרואן אשרף, חתנו של נאצר, שהתריע על מלחמת יום הכיפורים. ב-2007, שבוע לאחר שעובדת היותו סוכן קיבלה תוקף רשמי בפסק בוררות בין זמיר לזעירא, שחיבר השופט בדימוס תיאודור אור, קפץ אשרף אל מותו בנסיבות מסתוריות ממרפסת ביתו בלונדון.

על פניו, המעשה של זעירא חמור ביותר: חשיפתו של אשרף היא לא נזק פוטנציאלי, כמו במקרה קם, אלא נזק ממשי. מי יסכים בעתיד להיות סוכן חשאי של ישראל?

"אני מסכים איתך לחלוטין. ולכל דבר שתגיד אני אסכים, בטח בקשר לחומרה של הדברים. הטיפול שלנו בעניין נמשך זמן ארוך מדי, וזה נמצא על סף הכרעה על שולחנו של היועץ".

תגובות

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט:

"אין למר אולמרט כוונה להתדיין עם פרקליט המדינה מעל דפי העיתון, במיוחד לא בעת שבה מתנהל משפט לגבי חלק מהעניינים שבהם הוא בוחר להתבטא. אנחנו לתומנו האמנו שמרגע שמתנהל משפט, חלים - בוודאי על פרקליט המדינה - כללי סוביודיצה אשר מטרתם למנוע השפעה חיצונית פסולה על בית המשפט.

"לפרקליט המדינה היה בוודאי נוח מאוד אם בזמן שהפרקליטות מדליפה באופן מגמתי ומסולף, מעבירה לתקשורת באופן יזום דיסקים ערוכים, מבצעת תדרוכים מאחורי הקלעים, ומתראיינת באופן סדרתי, היה הצד הנפגע מהתנהלות תקשורתית זו - שותק. היינו שוקלים לנהוג כך לולא היתה נחשפת במהלך המשפט התנהלות פסולה וחסרת תקדים של הפרקליטות, אשר כללה הכנת מסמך תדרוך לעדה מרכזית, במטרה לאלף אותה ולמנוע ממנה להעיד אמת, איומים על עדים במהלך החקירה עד כדי הבאתם למצב נפשי קשה, הסתמכות על עד מרכזי שממציא סיפורים כיד הדמיון הטובה, והכנת כתב אישום מן הגורן ומן היקב, שהקשר בינו ובין הראיות בתיק מקרי בהחלט".

חיים רמון:

"גדולי המומחים למשפט פלילי בארץ ובעולם, החל מפרופ' קרמניצר וכלה בפרופ' ג'ורג' פלטשר, קבעו שלא היה מקום להגיש כתב אישום בענייני. תמוה מאוד שלדור מגדיר את הכשלים במשפטי 'תקלה', למרות שהשופט ברנר קבע שזו היתה רשלנות רבתי, השופט ורדי זיילר קבע שזו היתה רשלנות רבתי עם אלמנט של זדון, מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, קבע שזו היתה רשלנות ממשית והטיל אחריות אישית על המעורבים, וחרף זאת התובעת בתיק קודמה לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב.

"לדור חוזר על השקר הגס כאילו תוצרי ההאזנות הועילו לתביעה. האמת היא שהאזנות הסתר חשפו סתירה בין גרסת המתלוננת בבית המשפט לבין מה שאמרה בתמליל. נחשפה שם מסכת איומים ומצגי שווא מצד קציני המשטרה על המתלוננת שגרמו לה להתלונן. לו תוצרי ההאזנות היו בידי לפני המשפט, לא הייתי מוותר על שימוע ולא הייתי מסיר את חסינותי. ישיבת הממשלה שעסקה בהקמת ועדת חקירה, היתה הזויה מן הטעם שהיועץ מזוז איים על השרים, ותבע מהם למנוע הקמת ועדה שמטרתה לחקור את היועץ המשפטי ובכירי הפרקליטות, וליישם בכך החלטה של ועדת החוקה שהתקבלה פה אחד. מי שמחליש יותר מכל את הפרקליטות וגורם לה לאבד את אמון הציבור זה לדור וחבריו שנוהגים במוסר כפול".

פרקליטו של משה טלנסקי, עו"ד ז'ק חן:

"עובדה שטלנסקי הגיע והשלים את עדותו. העיכוב בחזרתו לארץ באחת הפעמים נבע מהתפתחות חדשה שלא היינו מודעים לה בעת שנקבע מועד חזרתו לארץ להשלמת העדות. משהסתדר העניין בתיאום עם הפרקליטות ובית המשפט הגיע מר טלנסקי והשלים את מסירת העדות כפי שהתחייב".

ממשרדו של עו"ד וינרוט נמסר:

"מצער הדבר שגורם כה בכיר בפרקליטות מתייחס לתיק, שעה שהוא תלוי ועומד בפני הכרעה שיפוטית, לאחר תום שמיעת הראיות. אנו לא ננהג כך. נאמר רק כי הדברים המצוטטים מפי פרקליט המדינה מהווים נסיגה מכתב האישום, שם נאמר כי התיק של שוקי ויטה היה 'תיק חריג במשרדו של עו"ד וינרוט', כי 'שכר הטרחה היה מופחת, הוא ניתן בתנאים מקלים, והוא שולם אך לשם מראית עין'. מעבר לזה לא ניכנס לפרטים בתיק האמור. מלוא חומר הראיות עומד בפני בית המשפט הנכבד, ובו גם ראיות הנוגעות לעניינים נוספים שפרקליט המדינה בחר שלא להתייחס אליהם. בית המשפט הוא שיבחן ויכריע בדברים, לאור הראיות".

פרופ' דניאל פרידמן סירב להגיב לדברים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו