בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה המצרית | בהיאחזות החמאס בסיני

על אף אווירת החירות האופטימית בקהיר, ייתכן שיש בסיס לחששות בישראל משינוי המשטר במצרים: חצי האי סיני עשוי להיהפך למגרש המשחקים של ארגוני טרור; דומיננטיות של האחים המוסלמים בשלטון החדש עלולה לצנן עוד יותר את היחסים עם ירושלים

תגובות

קשה היה שלא להתפעל השבוע מהמחאה של יושבי כיכר תחריר במרכז קהיר. ללא גילויי אלימות ובלי להתעמת עם כוחות הביטחון המצריים, המשיכו אלפים לשהות בכיכר ולמעשה לגור שם. עיר של אוהלים הוקמה במקום ובשעות הערב תוגברו "דיירי הקבע" בעוד עשרות אלפים (ביום שלישי היו שם מאות אלפים), שבאו למרכז קהיר כדי לדרוש את סילוקו של הנשיא חוסני מובארק.

המפגינים שרו את ההימנון המצרי, שרו, ניגנו והאזינו לנאומים. אווירה של קרנבל. כלי התקשורת, הערביים והמערביים, הציגו את המחזה בעיניים מלאות הערצה ואולי אפילו קנאה. התמונות בערוצי הטלוויזיה הראו צעירים וצעירות בלבוש מערבי, רבים מהם דוברי אנגלית, שדרשו להפיל את המשטר הנוכחי.

ואאל רנים, הצעיר תושב קהיר העובד בחברת גוגל, שפתח את דף הפייסבוק הקורא להפגנות שהחלו ב-25 בינואר, הפך לסמל שלהן. לאחר מעצר ממושך בידי "אמן א-דולה" (ביטחון המדינה), שוחרר רנים, הגיע לכיכר ביום שלישי וקרא לא לוותר ולא להיכנע. בראיון טלוויזיוני הוא פרץ בבכי וחנו בעיני הצופים רק גבר.

התמונות הללו מחזקות את התדמית החיובית של המהפכה בעיני המערב. כולם מלאי התפעלות. שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, קרא לישראל השבוע "לזנוח את גישתה השלילית" כלפי המתרחש במצרים. עיתונאים בישראל, באירופה ובארצות הברית לא חדלו להתרשם מניסיון המהפכה, ומנגד לתקוף את ישראל על גישתה כלפי הנעשה שם. הישראלים צריכים להפסיק לפחד, טוענים כולם.

אלא שבחינה פחות רומנטית של התרחישים השונים הצפויים במצרים בשנה הקרובה ואף בימים הקרובים, מראה שאולי לישראל יש ממה לפחד. נכון, אין ודאות שהאחים המוסלמים ישתלטו על מצרים, שהסכם השלום יבוטל ושהצבא המצרי יסגור (שוב) את מצרי טיראן. אבל עלולים לקרות לא מעט דברים שלא יועילו לביטחון אזרחי ישראל.

קו קהיר-עזה

הפיצוץ בצינור הגז באזור אל-עריש, שעצר את אספקת הגז לישראל (אף על פי שהצינור הוביל גז לירדן), עלול להיות רק ההתחלה. ביום שני פירסם אתר האינטרנט של העיתון "אל-אהרם" ידיעה, שלפיה כוחות הביטחון המצריים עצרו בסיני חמישה חמושים, שלושה פלסטינים ושני מצרים, שחצו את הגבול מעזה למצרים. החמישה היו, ככל הנראה, בדרכם לפיגוע בישראל או נגד ישראלים על אדמת סיני. הנשק שהיה ברשותם, כך נכתב, היה של חמאס. באותו בוקר נורו כמה פצצות מרגמה לעבר תחנת משטרה בצפון סיני. למחרת הותקפה מפקדה של "אמן א-דולה" באל-עריש בטיל אר-פי-ג'י.

האחיזה הרופפת של צבא מצרים בסיני נחלשה בשבועיים האחרונים. כוחות הביטחון עסוקים בעיקר בניסיון להגן על עצמם ובאבטחת צירים ראשיים, שנחוצים לשמירה על מוקדי התיירות ועל תעלת סואץ. בעבר כבר ניצלה החמאס את סיני להברחות נשק, לשיגור רקטות לעבר אילת ועקבה ולהחדרת מחבלים לישראל. אז נאלצה התנועה להתמודד גם עם הצבא המצרי. מאז תחילת המהומות בסיני הגבול בין רפיח המצרית לרפיח הפלסטינית נפרץ (כמעט) לחלוטין.

בשבת האחרונה הגיע לרצועה ותיק אסירי חמאס בכלא המצרי, איימן נופל, שנמלט מהכלא בקהיר. הוא התראיין בערוץ 2 עם שובו לעזה וסיפר שפעילי חמאס ברצועה שלחו לו מלווים ובחלוף כמה ימים הגיע לביתו. קו "קהיר-עזה" פועל בימים אלה שעות נוספות. אין מדובר בתרחישי אימה של אנשי צבא בישראל, אלא בדיווחים המגיעים מעזה ומגופי מודיעין פלסטיניים בגדה. אמנם מורגשת הפחתה בהעברת סחורות ממצרים לרצועה, אבל בכל הקשור לבני אדם, המעבר נעשה פשוט יותר. זה מגביר את הסיכון לפיגועי טרור שייצאו מעזה לסיני ומשם לישראל.

התבדלות

עם זאת, סיני נראית לעת עתה כבעיה טקטית, מוגבלת, בהשוואה להתפתחויות אפשריות אחרות ביחסים בין ישראל למצרים לאחר שיתקיימו בחירות דמוקרטיות במדינה (לכל המאוחר בספטמבר). לא נראה שהאחים המוסלמים יזכו ברוב בפרלמנט, ספק אם בכלל יציגו מועמד בבחירות לנשיאות. אז בעצם מדוע הישראלים מפחדים מהם בשעה שהצבא, שהוא המוסד החזק במדינה, מנותק לחלוטין מהתנועה האיסלאמית ובקרב הארגון פועלים בכירים שהצהירו כי אין לאחים המוסלמים כוונה לבטל את הסכם השלום עם ישראל?

התמונה מסובכת יותר. קשה לאמוד מה יהיה ההישג של האחים המוסלמים בבחירות הבאות. ב-2005, אז הגיעו לשיא כוחם עד כה, הם קיבלו 88 מושבים בבית הנבחרים (כ-20%). הבחירות אז לא היו חופשיות לגמרי ואת התנועה הנהיגה קבוצה של רפורמטורים פרגמטיסטים, שדגלו במעורבות פוליטית במצרים.

בינואר 2010 התחלפה הנהגת האחים המוסלמים. לתפקיד "המדריך הכללי" נבחר מוחמד בדיע שדגל במדיניות שמרנית יותר, מתבדלת מעט מהפוליטיקה המצרית. הוא התאמץ לסלק את הרפורמטורים מ"משרד המדריכים", הפוליטביורו של התנועה, ולהכניס עוד מאלה המזוהים עם המחנה השמרני בארגון. גם בימים אלה התנועה אינה מובילה מדיניות אחידה. צעיריה חברו לאנשי 6 באפריל והם רוצים לראות את האחים המוסלמים בלב המחאה, עד לסילוקו של מובארק. בדיע ואנשיו לא התלהבו מהחבירה לצעירים החילונים בכיכר, שלחו נציגים לשיחות עם עומר סולימאן וספגו על כך ביקורת חריפה. למרות המחלוקת, צפוי שלקראת הבחירות תציג התנועה חזית אחידה ללא ויכוחים גלויים לעין בסוגיות מהותיות.

פרופ' יורם מיטל, ראש מכון הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון, סבור שאם יהיו בחירות חופשיות במצרים, קבוצות של צעירים יתאגדו למפלגות פוליטיות חדשות ויחד עם מפלגתו של מוחמד אל-בראדעי יגרפו את הקופה. המומנטום, לדברי מיטל, נמצא כעת עם הזרמים הלאומיים החדשים, לאו דווקא הדתיים. לדבריו, מפלגת השלטון הלאומית הדמוקרטית נמצאת במצב הפוליטי הגרוע ביותר, "אפילו גרוע מזה של מפלגת העבודה".

גם אל-ופד הליברלית, שלא לקחה חלק בהפגנות, עלולה להיפגע. מיטל צופה שייווצרו חזיתות ובריתות פוליטיות שלא היו מוכרות עד כה. לדוגמה: קופטים שישתפו פעולה עם מוסלמים. להערכתו, האחים המוסלמים יקבלו כרבע מכלל הצירים (סקר שנערך במצרים ופורסם השבוע על ידי מכון וושינגטון, העלה כי רק 15% מהמצרים היו מצביעים לאחים אילו נערכו הבחירות היום, אבל קשה להעריך את יכולתו לחזות תוצאות בזמן אמת). "יותר ממחצית מהחברה המצרית תצביע למפלגות צעירות חדשות, לא בהכרח לאחים המוסלמים", אומר מיטל. "צריך לזכור שהאחים היו האלטרנטיווה היחידה למפלגת השלטון עד כה. הם ימשיכו למלא תפקיד מרכזי, אבל יאבדו את הבלעדיות שהיתה להם כחלופה היחידה למפלגה הלאומית הדמוקרטית".

ובכל זאת, ייתכן שלנוכח הריבוי הצפוי של מפלגות צעירות וחילוניות, שספק אם יצליחו להגיע לאחדות ביניהן (כבר היום הן מתקשות בכך), יתחלקו קולות "הרוב הדומם" בין כמה מפלגות. כך תיוותר האחים המוסלמים אחת המפלגות הגדולות ביותר בפרלמנט, אם לא הגדולה שבהן. גם תוצאה כזאת לא תשנה את פני האזור, אבל היא עלולה לערער את יחסי ישראל-מצרים. כל מפלגה שתוביל את מצרים בעתיד, אם אכן תיכון שם דמוקרטיה, תיאלץ להתחשב בכוחם של האחים המוסלמים, לרצות אותם או לצרפם לממשלה.

בימים האחרונים הבהיר סגנו של המדריך הכללי באחים המוסלמים, רשאד אל-ביומי, כי ארגונו אינו מעוניין בהסכם השלום עם ישראל. הבוס שלו, בדיע, אמר בנובמבר, ערב הבחירות לפרלמנט, כי "אם האחים המוסלמים יהיו בעמדת השפעה על המדיניות, הם יפעלו להפסיק את הנישואים הלא לגיטימיים עם ישראל". ועדיין, אין להסיק מכך שהסכם השלום יבוטל ושהארמיה השנייה והשלישית יישלחו לכבוש את ישראל.

גם בזירה הפנים-מצרית לא צפוי שינוי דרמטי. אחד מראשי הארגון, מוחמד אל-קטאטני, אמר ביום רביעי שהאחים המוסלמים לא יציגו מועמד לנשיאות ושהתנועה אינה חותרת לכינון משטר דתי במדינה. אולם קרוב לוודאי שמערכת היחסים בין מצרים לישראל תצטנן, וששיתוף הפעולה הביטחוני ייפגע.

ספק אם הצבא המצרי יילחם בהברחות במנהרות ונראה כי המלחמה השקטה בין מצרים לחמאס תיעצר. הברחות הנשק בסיני יגברו וכך גם זרם החמושים שינסו להגיע מעזה לישראל. למרות הביקורת על הישראלים שנבהלים מהדמוקרטיה הערבית, מבט חטוף בנפלאות הדמוקרטיה הלבנונית והפלסטינית, וגם בחינה של התרחישים האפשריים במצרים, מגלים שכנראה בכל זאת לישראל יש ממה לחשוש.

גל עממי

השפעתם של האירועים במצרים ברחבי המזרח התיכון רחוקה מלהיות אחידה. בניגוד לציפיות של רבים, ש"מהפכת היסמין" בתוניסיה וניסיון המהפכה במצרים יובילו לשינוי מהיר של פני האזור, לעת עתה נראה כי אין דין קהיר כדין דמשק. בשבוע שעבר, למרות הקריאה לימי זעם בסוריה, לא נראו מפגינים ברחובות דמשק.

עם זאת, במקומות אחרים יש לגל העממי בצפון אפריקה השפעה ניכרת על הפוליטיקה, אף כי מהפכה עדיין לא נראית באופק. בירדן, למשל, הודיע השבוע ראש הממשלה מערוף אל-בחית, כי בקבינט החדש שלו יישב אחד מראשי האחים המוסלמים בעבר (שר ההקדשים) וכי יהיו חברים בו גם ארבעה או חמישה שרים המזוהים עם ארגוני שמאל חילוניים. האחים, מצדם, אמרו כי יבחנו את הממשלה החדשה במעשיה ונראה כי סכנת המהפכה הוסרה לזמן מה.

האירוע שצופן בחובו פוטנציאל נפיץ יותר יתרחש היום ברצועת עזה: אלפי פלסטינים כבר הצטרפו לדף הפייסבוק שקורא לצאת ל"מהפכת הכבוד" נגד שלטון חמאס בעזה. ההפגנות, כמו תמיד, מתוכננות להתחיל מיד לאחר תפילת הצהריים במסגדים. חמאס, מצדה, כבר הודיעה שלא תאפשר את קיומן.

בחזרה לכיכר

בעוד בכיכר תחריר נמשך הפסטיבל, בכמה מקומות במצרים התחדשו אירועים אלימים, כמו באזור אל-ואדי אל-גדיד בדרום-מערב המדינה, שם דווח שלשום על לפחות ארבעה הרוגים וכמאה פצועים בעימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון. ועולה השאלה, עד מתי תוכל המחאה בקהיר להימשך ועד מתי יישמר השקט היחסי?

כלכלת מצרים סופגת הפסדים כבדים ופעולת הממשלה משותקת בחלקה. מפגינים שהתמקמו מסביב לבניין הממשלה ובניין הפרלמנט, מנעו מראש הממשלה, אחמד שאפיק, להגיע למשרדו. מנגד, סגן הנשיא הבהיר כי מצרים לא תשלים עם המשך ההפגנות בכיכר תחריר. האם ניסה לרמוז על כוונה לפעול בכוח נגד המפגינים?

ואולי ההכרעה, כמו בישראל, תבוא דווקא מ"ההסתדרות" המצרית? כ-6,000 פועלים בשש חברות ממשלתיות, שהן חלק מתאגיד "רשות תעלת סואץ", הודיעו באמצע השבוע כי יצטרפו למאבק וישבתו מעבודה עד לסילוקו של מובארק. תופעה דומה נרשמה גם בכמה מפעלים בערים אחרות. בהעדרו של עופר עיני מצרי, אולי זה מה שישבור את מובארק ואנשיו. *



גבול ישראל-מצרים ומפגינים בכיכר תחריר בקהיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו