בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרקליט המדינה, משה לדור, מסכם - המשך

ממפלצת השחיתות והנדל"ן בהולילנד, דרך משפט קצב, עבור בנשיקה של רמון, הסחבת המוגזמת בפרשת ליברמן, העדות המוקדמת של משה טלנסקי, תעריפי שכר הטרחה של עו"ד וינרוט, מינוי דנינו למפכ"ל, אי-מינויו של גלנט לרמטכ"ל והעניין ההוא עם ענת קם - פרקליט המדינה, משה לדור, מרים את הראש לרגע מערימת התיקים המסחררת שעל שולחנו ומתפנה להעמיד כמה דברים על דיוקם

תגובות

ז'יטון בקזינו?

לפני מספר שבועות, בזמן שהשופט ג'ורג' קרא הקריא את הכרעת הדין הקטלנית נגד הנשיא לשעבר משה קצב, צילצל הטלפון של קורבן האונס, א' ממשרד התיירות ששהתה אז בדירה בצפון תל אביב, ומן העבר השני נשמעה הש' השורקת של לדור. "התקשרתי אליה כדי לסגור מעגל שהחל ביום שפגשתי אותה לראשונה", הוא אומר.

הוא נכנס לתפקידו לאחר עסקת הטיעון הבעייתית שחתם היועץ מזוז עם קצב. אך לאחר שהנשיא לשעבר פוצץ באקט התאבדותי את העסקה הנוחה, היה על מזוז ולדור להכריע בפרשה שקרעה את הפרקליטות במשך שנים. "פרשת קצב לא לגמרי עברה בשלום בתוך הארגון, והיא ממשיכה לעורר בתוכה מחלוקות", מודה לדור. "כשאני אומר את זה, אני מתכוון לא רק לקבוצת האנשים שעסקו בה, אלא בכלל בכל הארגון, כולל כאלה שלא מכירים את התיק".

אתה עצמך התייסרת לפני ההחלטה?

"לא. הייתי משוכנע שההחלטה נכונה, ונלחמתי על העמדה הזאת בדרך מאוד עקשנית, ממושכת, תוך השקעת מאות שעות עבודה, בניסיון להביא להחלטה להגיש את כתב האישום".

לדור, שצפה בקלטת העימות בין א' לקצב, וקרא באופן אישי חלקים גדולים מחומר החקירה בתיק, מספר כי ראיה מרכזית אחת מתוך הררי החומר סייעה לו להחליט כי א' ממשרד התיירות היא עדה מהימנה. הראיה היא תמליל עדותה הראשונה במשטרה, טרם התוודותה על מעשי האונס. אותו תמליל שבו ניסו להשתמש סנגוריו של קצב כסימן נוסף לכך שא' רקמה עלילה נגד הנשיא לשעבר.

"האופן שבו היא מסרה את גרסתה היה בעיני הגורם המשכנע ביותר לכך שהיא מהימנה", טוען לדור. "המתלוננת א' לא בחרה להגיע להתלונן על קצב. כשהיא זומנה לחקירה, היא בכלל חשבה שהיא מוזמנת למסור גרסה על אירוע אחר לגמרי (פרשת צחי הנגבי). את סיפור פרשת היחסים שלה עם קצב היא נצרה בלבה וכמעט לא סיפרה את הסיפור לאיש. גם מה שהיא סיפרה היה מאוד מאוד מבוקר. אני, לא כמו הסנגורים של קצב ואחרים - גם בתוך המערכת שלנו - לא חשבתי שהגרסה היא גרסה מתפתחת. קריאה נכונה של התמליל מובילה למסקנה אחרת: שהסימנים לחלקים שהופיעו מאוחר יותר, נמצאים כבר שם בגרסה הראשונה. כדי שאני אניח שהגרסה התפתחה בהמשך הדרך, ושחלקים מהסיפור, לרבות החמורים יותר, נהגו על ידה מאוחר יותר, עלי להניח שבגרסה הראשונה שהיא מסרה היא תגיב על השאלות שנשאלו בכיוון הזה באופן שמשכנע לחלוטין שהמעשה לא היה ולא נברא, וממילא אין מה לספר. אבל האופן שבו היא הגיבה לשאלות הקשות יותר לגבי החלקים החמורים, הצביע על כך שהיא נוצרת בלבה את הסיפור השלם והמלא יותר, ושהיא בוחרת שלא לשתף בו את השומע, משום שהוא הרבה יותר רגיש מבחינתה - החלקים של אונס. אחת הסיבות לבחירה כזו היא שלפעמים קורבן של עבירה כזאת יכולה להתלבט באיזו מידה אולי ההתנהלות שלה תרמה להתרחשות".

א' כתבה מכתב שנה טובה אוהב לנשיא אחרי האונס, והכחישה שהתקשרה לבית הנשיא פעמים רבות למרות שהתברר שכך עשתה. איך מחליטים מתי להאמין לה?

"א' ממשרד התיירות ושאר המתלוננות לא התכוננו כמו קצב ליום סגריר. בכלל, מדהים לראות איך קצב שמר על ראיות שישמשו אותו בהמשך הדרך, למקרה שמי מהן, א' ממשרד התיירות או מתלוננות אחרות יבואו ויטענו נגדו טענות כאלה ואחרות. מכתב הברכה שא' כתבה נתפס בעיני כבלתי-משרת את עניינו של קצב באופן אמיתי, אם קוראים אותו נכון ומתבוננים בו, ורואים מה קיים בו ומה לא קיים בו.

"קורבנות ועדים, כמו כל בן אדם, שוכחים אירועים שקרו לפני שנים ותמונת המציאות בתודעתם לפעמים מתקבעת וכמעט מתאבנת. כמו כן, קורבנות שבהם ביצעו את העבירות החמורות ביותר, לפעמים, כאשר הם יושבים מול השוטרים ומוסרים גרסה, הם בעצמם חושבים מה טוב להגיד ומה לא טוב, מה משרת את הגרסה ומה לא. לכן כששואלים עדה נניח: 'כתבת מכתב?' היא מכחישה, ואחר כך כשהיא כבר מוסרת גרסה שביצעו בה מעשים חמורים מאוד, היא טוענת שלא ייתכן שהיא כתבה אותו. התובע צריך לקחת בחשבון את האפשרות שתשובה כזאת של עדים יכולה לעתים לנבוע גם מכך שהם לא רוצים שגרסתם תתרסק. על כך עדים משלמים בהמשך הדרך מחיר כבד מאוד. תפקידם של התובע ושל השופט הוא לא לשאול את עצמם בהכרח אם כל מה שנאמר על ידי העד, או הקורבן, הוא נכון, אלא אם מאחורי הסיפור, בראייה כוללת של התמונה, החלקים המעניינים אותנו, משקפים את האמת".

מני מזוז לא הבין את כל אלה כשהחליט לחתום על עסקת הטיעון עם קצב, שנראית היום כבדיחה שלא מעלה חיוך על שפתיו של איש?

"הסדר הטיעון לא היה בדיחה. בראש המערכת עמד אז היועץ מזוז, שבעיני הוא עילוי, ממש פנומן ברמתו, משפטן לעילא ולעילא, בעל כושר עבודה אדיר, שידע והכיר באמת את החומר, לא פחות טוב מאלה שמופיעים בפניו בישיבות. הוא מנוסה מאין-כמותו בכל תחומי המשפט, לרבות במשפט הפלילי, למרות מה שאומרים עליו. הוא מביא את הניסיון העשיר הזה איתו לכל דיון ומגיע לרמת רזולוציה וניתוח שאני לא פגשתי. אני חושב שהביקורת נגדו היתה כמעט פרועה ואני משוכנע שצריך לבקש ממנו סליחה".

אז איך קורה שאיש מוכשר כל כך מגיע להחלטה כה פגומה?

"אני לא הייתי אז, ולכן אני גם לא יכול להיות גיבור גדול ולומר: אילו הייתי שם, הייתי מציע הצעה אחרת. הצוות שהשתתף בקבלת ההחלטה בראשות מזוז וערן שנדר הוא נבחרת שאין טובה ממנה במדינת ישראל. הם עמדו אז על פרשת הדרכים הזאת: מצד אחד האפשרות להגיש כתב אישום, שלתפיסתם הוא מעורר קשיים לא מעטים, ואפשר להתרסק איתו, והאפשרות האחרת היא עסקת טיעון שבמסגרתה נשיא הולך הביתה כעבריין מין, כשהעבירה היא בין היתר עבירת פשע, מעשה מגונה בכוח".

אולי לא נוח לך להודות פשוט בטעויות החריפות שנעשו אז בפרקליטות רק בגלל הפוזיציה הנוכחית שלך?

"אתה מבין שלא נוח לי, ולי נוח מאוד. ברגע שלא נוח לי, אני אומר לך שאני על זה לא אענה. אני לא אענה לך על מה שלא נוח לי, ואני אנסה לפעמים גם אפילו לא לאפשר לך לדעת שזה לא נוח לי".

היום ברור שמזוז טעה.

"למי ברור שהוא טעה?"

מבחן התוצאה. הכרעת הדין.

"נכנסתי לקזינו, שמתי ז'יטון - ז'יטון קוראים לזה? - על איזה מספר, כן? הזכייה היתה על מספר אחד. אני טעיתי?"

זה לא דומה.

"בשעת קבלת ההחלטה עדיין אינך יודע את התוצאות הצפויות, שתלויות בהמון משתנים. המבחן שעל פיו אהיה מוכן לאשר לך שטעיתי הוא כשאגיד שבמועד שאני פעלתי, על פי המידע שעמד לרשותי, בהתחשב בשיקולים שראוי היה לשקול אותם אז, בנקודת הזמן הזאת, בהתבוננות בדיעבד, אכן טעיתי. אני לא מוכן לומר שכאשר אני הולך לעולם בלתי נודע, עם סיכויים וסיכונים, ואני מחליט החלטה, וההחלטה בפועל לא מתממשת, אני לא מוכן לומר שזה כשלעצמו בכלל אינדוקטיבי שאני מלכתחילה טעיתי.

"אני חושב שמי שמטעם המבקרים - כולל המומחים למיניהם, פרופסורים למשפטים - היה בתוך המערכת, יש סיכוי הרבה יותר גדול, שהיה מצטרף לרוב המוחלט שקיבל את ההחלטה על עסקת הטיעון מאשר נוקט עמדה אחרת".

מדוע אימצת את החלטת מזוז והפרקליטות שלא להגיש כתב אישום נגד קצב גם בפרשת א' מבית הנשיא?

"כשבדקתי את זה, במקביל שאלתי את עצמי, כולנו שאלנו את עצמנו, האם גם אילו הייתי מגיע לתחנה האחרונה ומגיע למסקנה שראוי היה להגיש כתב אישום, האם גם אז קיימת היתכנות לפתוח את העניין הזה מחדש ולהגיש כתב אישום נגד הנשיא קצב בעניין א' מבית הנשיא? המסקנה בעניין הזה היתה שבשום פנים ואופן לא".

מדוע לא? זה נשמע טיעון משונה.

"כאשר החלטה כל כך משמעותית מתקבלת על ידי לא עוד פרקליט זוטר או תובע בתחנת משטרה, אלא היועץ המשפטי לממשלה, והיא מתקבלת בעצם כמעט פה אחד על ידי הבכירים שבבכירים - היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ובכירים נוספים - האפשרות פתאום לשנות את ההחלטה היא קלושה, ובדרך כלל תיתפס כבלתי-מוצדקת. הוסף לכך את הנסיבות שבהן העניין נשקל, קרי, אחרי שקצב מבטל את הסדר הטיעון - אם אנחנו פתאום חוזרים ופותחים את העניין, הדבר היה נתפס כסוג של נקמנות קשה בקצב, וקשה מאוד היה לשכנע את הציבור שלא כך הוא".

ישיבה הזויה

לדור נכנס לתפקידו, לאחר הרשעה נוספת, מינורית בהרבה בתחום עבירות המין, אך רועשת ונפיצה לא פחות: זו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון בפרשת הנשיקה. אחרי ההרשעה יצר רמון מערבולת כאשר תבע לחקור את החוקרים והתובעים שלטענתו הסתירו ממנו ממצאי האזנות סתר שבוצעו במהלך החקירה נגדו. "פרשת רמון היא קו פרשת מים כי הצטרפו שם יחד כמה גורמים, כולם מאוד כבדים וחזקים, עם כסף, שהחליטו לצאת למסע נגד הפרקליטות", טוען לדור.

את אחד משיאיו של הקמפיין שניהל רמון מזהה פרקליט המדינה בישיבת הממשלה הקודמת בראשות אולמרט, שבה תבע שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, להקים ועדת חקירה שתבדוק את התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשה. "זו היתה ישיבה הזויה, הזויה", משחזר לדור. "השתתפתי בה. ממשלת ישראל מקיימת דיון של שעות, שבו משתתף רמון, והוא עצמו קם ואומר, שהיות והעניין נוגע אליו, החליט שהוא לא יתבטא באופן אישי ואחר כך הוא דיבר לפי דעתי, 15 או 20 דקות לפחות, והסביר את כל מה שהוא הסביר לפני כן באינספור במות. ממשלת ישראל דנה שעות בהחלטה שעוסקת בעניין סופר-סופר מינורי בתיק מסוים שנוגע לחבר ממשלה. אף אחד לא היה מתעסק בעניין הזה - לא רק בעניין כזה, בעניין שהוא פי מאה יותר גדול - אם היה מדובר בהליך נגד אדם אחר. זה היה חלק מאותו קמפיין, שבשלב מסוים הפך באמת להיות אובססיבי, כמעט נקמני. אלה שמילאו תפקידי מפתח בתוך מערכת אכיפת החוק, בהן פרקליטת המחוז דאז רות דוד והתובעת בתיק אריאלה אנטלר, שילמו עליו מחיר כבד מאוד - הכפשה מתמדת במשך ארבע שנים מעל כל במה אפשרית שאליה הגיעו רמון או בכירים אחרים, כמו למשל פרופ' פרידמן".

שר המשפטים לשעבר האשים את הפרקליטות בתפירת תיקים, כולל זה של רמון.

"הביקורת של פרופ' פרידמן ככלל לא רק שלא היתה מוצדקת, היא היתה גם כלל לא מבוססת על היכרות של ממש עם הפרקליטות. לכן יותר קשה בעיני העובדה שהוא היה מוכן להשמיע אותה. הוא אמנם ביקר בה מעת לעת אבל רק באירועים כמו הרמת כוסית. הוא לא גילה עניין באיך באמת הפרקליטות עובדת. פרידמן גם תקף בצורה קשה את בית המשפט העליון. לך תשקם את הדימוי החיובי שהיה ראוי שיהיה לכל אחת משתי המערכות האלה כאשר מפי שר המשפטים נשמעים דברים ביקורתיים כל כך".

ובכל זאת מבקר המדינה, שבדק את האזנות הסתר בפרשת רמון, קבע שהמשטרה והפרקליטות פעלו ברשלנות רבה ולא העבירו את החומר הזה לרשות ההגנה.

"זו תקלה שבראש ובראשונה פגעה בתביעה ולא ברמון. אלמלא אירעה התקלה, התביעה היתה מקבלת עוד אישוש ואישור לגרסתה העובדתית, ואילו לרמון היתה איזושהי טענה אולי קצת יותר מרשימה שבאמת הפעילו על המתלוננת לחץ כזה או אחר. המבקר קבע שהפרקליטות הפרה הנחיה של פרקליט המדינה, ואני מזמין אותך - גם את המבקר הזמנתי, אבל הוא לא היה מסוגל להתמודד עם ההזמנה הזאת - להראות את ההנחיה. אם הם הפרו הנחיה, שים את האצבע עליה. אין הנחיה כזאת. זו אמורה להיות הנחיה שלי! בין להפר הנחיה לבין למעוד, על פי השקפת המבקר, באי תשומת לב לנקודה מסוימת יש הבדל דרמטי בעיני".

הנשיקה הקטנה הזאת הטריפה מדינה שלמה. האירוע המינורי הזה היה צריך להסתיים בכלל בהגשת כתב אישום ובפסק דין מרשיע שסוקר אירוע בן שתי שניות על פני כמאה עמודים?

"אני חושב שזה היה כתב אישום נכון, ואומר לך גם את הדבר הבא: בתיק של רמון - אני לא הייתי אז ואני גם לא מכיר לפרטי הפרטים את החומר - אבל למיטב הבנתי אפשר היה גם להגיע למסקנה שצריך לזכות אותו. זה עדיין לא אומר שלא היה צריך להגיש את כתב האישום. בוא תראה מה היתה תמונת הדברים ותראה לי איך סוגרים את התיק הזה, אוקיי?

"אתה מדבר על נשיקה, אני ארחיב טיפה. בשלב מסוים, כאשר עומדת, החיילת ה', מול רמון, הוא לא נותן לה פתאום נשיקה על הלחי אלא לופת את עורפה, מקרב את פניה אל פניו, דוחף את לשונו לתוך פיה, וזה מציק לה עד כדי כך שהיא מדברת במושגים שהיא אולי לא רוצה להתלונן אבל כן 'לקבור את הסיפור בין ארבעה קירות'. מה בדיוק, לפי השקפתך, יועץ משפטי לממשלה צריך לעשות? לסגור את התיק כי מה? זה לא מעשה מגונה?"

קמפיין כמו זה שניהל רמון הצליח לפגוע לדעתך בדימוי הפרקליטות?

"אין לי ספק שהוא היה אפקטיבי והוא פגע בדימויה של הפרקליטות, אבל אין לי גם ספק שלא היה צריך להתחשב בשום פנים ואופן בעניין ערב ההכרעה על כתב אישום, גם אם היינו צופים את הקמפיין הנגדי".

אתה אומר שעניין רמון יכול היה תיאורטית להסתיים בזיכוי. האם אתה מסכים שמבחן התוצאה, קרי הרשעת נבחר הציבור, הוא המבחן הכי משמעותי שלכם?

"מבחן התוצאה הוא מבחן מאוד מסוכן ולא נכון, לא רלוונטי בעצם. מבחן התוצאה, אומר ככה: איש ציבור שזוכה, נעשה לו עוול. זה מבחן התוצאה".

וזה לא נכון?

"זה בשום פנים ואופן לא נכון".

סכום דמיוני

החלטת להגיש כתב אישום נגד עו"ד יעקב וינרוט. אתה מבין שטילטלת את חייו מהקצה אל הקצה.

"נכון".

ואם בסוף היום, רק לצורך השיחה, וינרוט יזוכה, נניח אפילו תוך מתיחת ביקורת של השופט על התנהלותו אז, לא טעית? לא עשית לו עוול?

"לא. הייתי עושה טעות אם לא הייתי מגיש את כתב האישום. אם המערכת שלנו היתה בנויה על 100 אחוז הצלחות, בין היתר בתחום הזה של הגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור, היינו חיים במדינה בלתי ראויה, שבה אתה לא מותיר לשני עניינים לפעול: להליך המשפטי על כל מרכיביו, כי אני לא יודע מראש איך המשפט יתפתח בהמשך הדרך; ולהתרשמותו והחלטתו של בית המשפט. אני לא מוכן לקחת את מבחן התוצאה ולהגיד, 'אם התוצאה היא זיכוי, זאת אומרת שאני שגיתי'. המבחן האמין היחיד - שגם הוא לא מעשי לבחינת ההחלטה אם שגינו בהחלטה להגיש כתב אישום - הוא לעיין באופן ישיר בחומרי החקירה. המבחן הקרוב ביותר שלפיו בחלק מהמקרים ניתן לבקר את החלטת התביעה, וגם הוא רחוק מלהיות נקי מספקות, הוא אם התביעה צלחה בשלום את מבחן ה-no-case, אין להשיב לאשמה".

לדור מגדיר את כתב האישום שהוגש נגד פרקליט הצמרת, עו"ד וינרוט, ונגד שוקי ויטה, בכיר ברשות המסים בחשד למתן ולקיחת שוחד, ככזה "המשקף מציאות מאיימת" בתחום היחסים שבין השלטון וההון. לא פחות. על פי כתב האישום, העניק עו"ד וינרוט לוויטה שירותים משפטיים בחינם או בשכר טרחה מופחת כשפעל למחוק הרשעה קודמת של ויטה כדי שהפקיד הבכיר יוכל להתקדם ברשות המסים, בשעה שוויטה כרת לכאורה הסכמי מס בלתי ראויים עם לקוחותיו של וינרוט, ובכללם אילי ההון מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק, תוך הסתרת העניין מהממונים עליו. מהדיל הזה חתך וינרוט, כך לגרסת התביעה, קופון של 32 מיליון שקל.

לדור היה מעורב בפרטי הפרטים של פרשת וינרוט וגם היה הגורם שהכריע את הכף בעד הגשת כתב אישום נגד הפרקליט רב העוצמה. העמדתו לדין של וינרוט זכתה כבר למטחי אש וגופרית, בעיקר מעמיתיו של וינרוט, פרקליטי הצווארון הלבן, אבל גם מכמה מבכירי הפרקליטות בדימוס. את תיאורו של תיק וינרוט בפי חלק מהמבקרים, וכפי שהוא מופיע באמצעי התקשורת, מכנה לדור כ"זריית חול בעיניים".

מדוע זו זריית חול בעיניים ומדוע התיק הזה משקף בעיניך מציאות מאיימת?

"כתב האישום מתואר באופן מעוות: הפרקליטות הגישה נגד וינרוט כתב אישום על כך שהוא נתן הנחה לשוקי ויטה בשכר הטרחה שהוא גבה ממנו ובתמורה קיבלו לקוחותיו של וינרוט, אנשי העסקים מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק, הנחה בהסכמי מס. התיאור הזה אינו משקף את המציאות. בית המשפט עוד לא הכריע בעניין הזה ואני מדגיש שאני משמיע כאן את התזה של התביעה כפי שהוצגה בפניו: וינרוט לא נתן לוויטה שירות משפטי מאוד מסיבי ומשמעותי אבל הוא היה ממושך, ובמשך תקופה ארוכה ויטה לא שילם לווינרוט דבר. מבחינתו של ויטה, השירות המשפטי שהוא קיבל מווינרוט היה קריטי - בבחינת להיות או לחדול, לאפשר את קידומו המקצועי ברשות המסים.

"עכשיו, וינרוט לא גבה מוויטה את שכר הטרחה אלא זמן רב אחרי הטיפול, וכשכבר גבה, שכר הטרחה היה נמוך, 16,000 כולל מע"מ ב-20 תשלומים. אילו היה מדובר רק בהנחה בשכר הטרחה לא היינו מתעסקים בזה בכלל, זה בכלל לא במטריה הפלילית, אני לא נכנס לשכר טרחה שעורך דין מחליט לגבות מלקוחו. איפה זה מתחיל להיות בעייתי, ולכן גם מדובר לדעתי בזריית חול בעיניים? ברגע שיש תנועה דו-סטרית של אינטרסים בעת ובעונה אחת. כי על פי כתב האישום, באותה עת שווינרוט נותן את השירות המשפטי לוויטה הוא נזקק לשירות שנותן לו ויטה ברשות המסים. זה קורה כמעט באותה נשימה, כשאתה מתבונן בהתנהלות של השניים, לעתים באותן שעות. וינרוט הצליח לגרום לכך ששוקי ויטה הלך לקראתו, תוך סטייה ניכרת, משמעותית מן השורה, תוך הסתרת העניין מהממונים, בלי לשתף אף אחד במערכת, למרות שמדובר פה בהסכמים שעוסקים במיליארדי דולרים. טענה נוספת שנשמעת היא שלכאורה ויטה הגיע בעניין צ'רנוי וגאידמק להסדרי מס מקלים. זו החטאה טוטאלית של המטרה שבגללה וינרוט היה מעוניין בהסדרי המס. צ'רנוי וגאידמק קרוב לוודאי לא היו בכלל חייבים במס בישראל".

לא היו חייבים במס?! אז אם המס הזה נגבה וקופת המדינה הרוויחה, מדוע זה מסתיים בכתבי אישום?

"וינרוט לא הצליח להגיע להסדרי מס מקלים לצ'רנוי וגאידמק. להפך: הוא הכביד עליהם במקום שכנראה הם לא היו חייבים במס בכלל. אז למה הוא עשה את זה? מדוע שהוא יתנדב לשלם מס? והנה התשובה: כי בתוך ההסכם הזה עם רשות ממלכתית, רשות המסים, הוא הכניס סעיף שלא קיים בשום הסדר אחר, כי זה בכלל לא מעניינו של פקיד השומה: הכרה בהון של כל אחד מהם בחו"ל. לכל אחד מהם היתה בעיה בעולם ובישראל: מי הם? כמה הם כשרים? מה מקור הכסף? אז איך נותנים להם הכשר בארץ ובעולם? אם אני מגיע עם רשות המסים בישראל להסדר, ההסדר הזה משרת את הלקוחות שלי בהקשרים שבכלל לא נוגעים לתחום הפיסקאלי.

"המס שנגבה פה, אגב, הוא כלום. מדובר בסכומים זניחים וחסרי משמעות. בתזה של התביעה נטען בין השאר, כי הרוח הגבית של וינרוט בהסדרים האלה היא שכר טרחה של 30 ומשהו מיליון שקל, אני חוזר, 30 ומשהו מיליון שקל! שהוא גובה מלקוחותיו עבור ההסכמים האלה, כשכל הסכם כזה הוא בערך עמוד ורבע. בדף המחשב שלך יש יותר מילים מאשר בהסכם הזה. עכשיו, הסכום הזה איננו חלק מיסודות עבירת השוחד שמיוחסת למעורבים, אבל הוא נותן את המשקלים המתאימים למניע שיש לכל אחד מהם. אצל וינרוט זה סכום הטרחה האדיר, לא אדיר כי אין מילה בעברית שיכולה לתאר סכום כזה, עבור עמוד ורבע שהוא מחלץ, ואצל ויטה זו הקריירה המקצועית".

וינרוט חשף את העובדה שהוא טיפל בתיקים אחרים בשכר טרחה מופחת. כך למשל, לטענתו, הוא השקיע מאות שעות בתיק של שופט בית המשפט המחוזי יהודה זפט וגבה שכר טרחה נמוך. התיקים האלה לא משנים את התמונה לגביו?

"התיקים האחרים לא משנים דבר וחצי דבר ממה שתיארתי. אם מדובר בפרו-בונו אז בסדר, מצופה מעורכי דין לעשות את זה. זה מבורך. גובה שכר הטרחה או הנחה כזו או אחרת כלל לא מעניינים אותי. אני מתחיל לגלות עניין כשמדובר במערכת יחסים דו-סטרית. כך שהתיקים האחרים המדוברים לא גורמים לי לסגת מעמדתי, אלא לחשוב שאולי יש עוד אירועים ועוד פרשות שאם היינו בוחנים אותם לך תדע לאיזה משמעויות ותוצאות היינו מגיעים. בדרך כלל זה לא ממש מקובל לתת פרו-בונו למי שלא נזקק לכך".

אמירה מועצמת

הוא נמצא במחצית הדרך לתוך כהונתו. שלוש שנים חלפו מאז שנכנס לתפקיד ובעוד שלוש שנים הוא יפשוט את גלימת התובע. מבקריו מציינים שתי מגרעות: סגנון ניהולו הריכוזי ונטייתו לפרוש חסות אוטומטית מעל ראשם של הפרקליטים, גם אלה שחוטפים סטירות לחי מצלצלות מבתי המשפט.

דוגמה בולטת לביקורת קטלנית של בתי המשפט על הפרקליטות, ניתנה לפני מספר חודשים כאשר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, זיכה מספר נאשמים בתיק הלבנת הון של הדסק הרוסי בבנק הפועלים. רוזן קרע לגזרים את התובעים מטעם פרקליטות מיסוי וכלכלה. וטען, בין השאר, כי התביעה לא העבירה לרשות ההגנה חומר חקירה רב והצהירה בבית המשפט הצהרות לא נכונות. "זו התנהלות שערורייתית", טען רוזן.

השופט רוזן אמר על הפרקליטות דברים קשים: "זו לא המדינה שאני מכיר".

"אני חושב שלא היה נכון לומר באיזו מדינה הוא רוצה לחיות ובאיזו לא בהקשר הזה, ואני חושב שזו היתה אמירה מועצמת. אני חושב שהוא ושופטים אחרים צודקים מעת לעת בביקורת שהם מותחים. היו כמה תקלות בהתנהלות של צוות התביעה בתיק הזה, אבל חלק מהביקורת לא היה מבוסס ומוצדק ואני מצטער שהביקורת נרשמה".

אחת הטענות שנשמעות נגדך היא שאתה מעניק לתקלות של הפרקליטות הגנה אוטומטית, מבלי לערוך תהליך אמיתי של הפקת לקחים וחשבון נפש.

"זה לא נכון. בתוך המערכת אני פעיל ואני מבקר ואני בוחן ואני לוקח החלטות בצד המקצועי וגם בצד הערכי. אנחנו בכלל לא מטאטאים מתחת לשטיח. אולי אני צריך לומר יותר משפטים בנוסח 'אנחנו מקבלים כל ביקורת בהכנעה, אנחנו נלמד אותה, ואנחנו נפיק לקחים ואנחנו נפעל כך ואנחנו נפעל אחרת'. יכול להיות. משהו בתוכי לא מאפשר לי. אני לא יכול אלא להזדהות עם החלקים שבעינינו בפרקליטות נראים כנכונים, ככאלה שמשקפים את המציאות. אנחנו חיים בחברה שבה מי שמטיח בי שאני לא מוכן לחיות עם ביקורת, צריך לפחות להיות מוכן לשמוע את הביקורת שלי על הביקורת".

לסיכום, האם לדעתך קיים בישראל הקשר המסוכן בין הפשיעה המאורגנת לבין השלטון?

"התשובה היא שאנחנו בוודאי מזהים חיבורים כאלה. הוסף לכך את הכסף הגדול ואת האינטרסים המשמעותיים מאוד שמגיעים לישראל מהעולם, בין היתר ממדינות שבהן אנשים צברו הון עתק במהירות בלתי נתפסת. אלה מנסים לצבור כוח ומשקל ולהשפיע במוקדי הכרעה במדינת ישראל. זה סוג של סיכון שצריך לתת לו תשובה, כמו לסיכונים רבים אחרים שאיתם מתמודדת מערכת אכיפת החוק ובראשה הפרקליטות והמשטרה.

"הפרקליטות אינה עוד גוף ממשלתי. היא מופקדת על תחום שבו עבודתה מייצרת יריבים, יריבים רבים. אלה אינם שוקטים על שמריהם ואינם מקבלים בהשלמה או בהכנעה את תוצרי עבודת הפרקליטות, ופועלים לפגוע בדימויה, כי דימוי חיובי נותן הכשר יותר משמעותי לעשייה שלה, לכתבי האישום שהיא מגישה, לחקירות שהיא מלווה. ולתהליך המדאיג הזה שותפים גם אנשים עם מעמד כוח וכסף.

"אנחנו חיים בעולם משפטי מורכב מאוד, ההליכים הרבה יותר כבדים ועתירי חומר, החקירות הרבה יותר קשות, ויש שלל תהליכים מוקדמים עוד לפני שאתה מגיע לבית המשפט. בעולם הזה, הפרקליטות צריכה להתמודד עם המשאבים של העבר. הפרקליטים היום מנהלים מאבק על שכרם, ובמאבק הזה הם מבקשים בעצם לשקם את ההכרה בהם, כפי שניתנה להם בסוף שנות ה-70 והתחלת שנות ה-80. אז הכירו בייחוד עבודת הפרקליט כמצדיק את התאמת תנאי השכר והתנאים הנלווים של הפרקליטים. לצערי היתרון הזה נשחק. אם זה היה מוצדק אז - זה מוצדק לאין-ערוך היום. בלי פרקליטות איתנה אנחנו נהפוך למדינת עולם שלישי".*

על חטאי גולדסטון

לדור נולד לפני 66 שנים בקיבוץ מצובה. בצבא שירת בנ"מ ומאוחר יותר קודם לתפקיד קצין במילואים ביחידת חי"ר. את נטיותיו הלאומיות-משהו ניתן לזהות למשל בהחלטתו להופיע בעצמו בפני בג"ץ, בעתירות שהוגשו נגד צה"ל בעניין היחס שהופגן כלפי נוסעי משט המרמרה שהסתבך בלב ים. אחרי מבצע עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון החריף שבא בעקבותיו שמעו ממנו עמיתיו נאומים, כרגיל ארוכים מדי, בהם שזר משפטים בנוסח "איזו מדינה בעולם תסכים שיירו עליה טילים מבלי להגיב?"

יש לו ביקורת חריפה על המשפטן היהודי ריצ'רד גולדסטון ועל הדו"ח שפירסם נגד פשעי המלחמה של ישראל במבצע עופרת יצוקה, חרף העובדה שלא זכה לשיתוף פעולה של ישראל. "דו"ח גולדסטון הוא בהכרח מעוות, בהכרח חד צדדי, בהכרח לא משקף את המציאות ולא יכול לשקף את המציאות כי לא היו בידיו הכלים המתאימים".

מה היית עושה במקומו?

"אני הייתי אומר: כיוון שלא קיבלתי את כל הכלים אני מחזיר את המנדט או כותב דו"ח אחר לגמרי".

גם לארצות הברית ומדינות אירופה הוא משגר מסר: "אני רוצה לראות את מדינות העולם הנאור נלחמות מלחמות מהסוג שלנו, מוכנות לספוג את הפגיעה המכוונת באזרחים ולהגיב בצורה יחסית כל כך מוקפדת כמו מדינת ישראל". לטענתו "ירי מכוון כלפי אזרחים היה צריך לייצר דיני מלחמה של מדינה הנלחמת נגד ישות טרור".

בין גלנט לדנינו

באחת הפגישות בינינו בשבוע החולף נראה פרקליט המדינה טרוד, שקוע במקום אחר. באמצע הראיון נכנס אחד מעוזריו עם מסמך קצר וביקש מלדור לקרוא אותו במהירות: היתה זו תגובתו של היועץ המשפטי לבג"ץ בקשר למינוי האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. לדור קימט את המצח, הניח את המשקפיים על קודקודו, עיין במסמך הקצר דקות ארוכות והוסיף בו תיקונים. המסמך הזה הוא שחרץ את גורלו של גלנט.

"היועץ המשפטי נדרש לנושא כיוון שהיתה עתירה לבג"ץ", מספר לדור. "לכן הוא כינס קבוצה משמעותית שחבריה בדקו בלוח זמנים מאוד צפוף את החומרים כדי לעדכן את התשובה לבג"ץ. בעקבות אלה הוא העביר את התשובה לראש הממשלה ובתוך כך הוא התייחס לסיכוי להגן על מינוי גלנט לבג"ץ. שים לב, היועץ הודיע שהוא היה מגן על הממשלה בבג"ץ אם היא היתה דבקה במינוי".

מהי התמונה המבהילה שהתגלתה לכם שגרמה למניעת מינויו?

"לא מדובר במושגים של תמונה מבהילה. מדובר בתמונה כוללת שהיתה מוכרת קודם לכן. היועץ החליט שהפרטים הנוספים שהגיעו אליו ראויים לאזכור בתוך חוות דעת מעודכנת".

מדוע נכללה בחוות דעתו של היועץ אמירה הנוגעת לערכים? היועץ והפרקליטות ממונים על החוק, לא על המוסר.

"אל תשכח שהעתירה נגד גלנט לא דרשה לשנות את מצב האחזקה בחלקה של גלנט, אלא נגד מינויו לרמטכ"ל, ובג"ץ במקרים מתאימים נדרש לנושאים שיש בהם גם היבט ערכי. העתירה הפנתה להתנהלות של גלנט שהעובדות בה ברובן אינן שנויות במחלוקת".

מאז שנכנס לתפקידו נאלץ לדור להתמודד עם שחקן אקטיבי חדש בזירה: מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. עוד לפני ששר הביטחון אהוד ברק הודיע על מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, הונחו על שולחנם של היועץ וינשטיין ושל לדור תלונות שהגיש השר מיכאל איתן ובהן חומר מחשיד על המיועד לשמש כחייל מספר אחת: פלישה לשטחים נרחבים לא לו ומסירת מידע מטעה לכאורה לבתי משפט. חרף התלונה של איתן, החליטו היועץ והפרקליטות להגן על המינוי של גלנט בפני בג"ץ. אלא שאז התעורר לינדנשטראוס מרבצו, למרות שתלונות נגד גלנט היו מונחות על שולחנו זה שנתיים. הוא הודיע שיש בידיו ממצאים שמטילים ספק בהתנהלותו של האלוף, והכניס את המערכת המשפטית והביטחונית לסחרור.

מדוע הזדרזתם להגן על המינוי של גלנט בפני בג"ץ?

"טעינו בעניין הזה והודינו בטעות".

השר מיכאל איתן העביר לפני חודשים ליועץ המשפטי ולפרקליטות את החומר בעניינו של גלנט. למה לא בדקתם את החומר הזה לפני שהחלטתם להגן עליו? זה יכול היה לחסוך מבוכה גדולה בבג"ץ.

"מקובל עלי שראוי שנבצע בצורה אחראית וזהירה את בחינת החומרים שבהם אנו מגישים את עמדת המדינה ומציגים אותה בערכאות השונות. אנחנו יודעים היום שקיים פער בין המידע והנחות המוצא שלנו בעבר בפרשת גלנט, לבין המידע שקיבלנו מאוחר יותר. האם צריך במקרה הזה לבוא בטענות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות? אני לא בטוח. ועדת טירקל בחנה את החומרים האלה ושבה ובחנה אותם שוב ביוזמת הפרקליטות והגיעה למסקנה שאין מניעה למנות את גלנט לתפקיד".

ועדת טירקל הוכיחה במקרה גלנט שהיא לא מתאימה למלא את המשימה הזאת.

"לוועדת טירקל אין מספיק כלי חקירה או בדיקה כדי לבחון 0מועמדים. צריך לפתח מנגנון הרבה יותר משוכלל. חלק מהשכלול הוא למשל ביצירת המודעות אצל הוועדה להפעיל יותר חיישני בדיקה כשהיא בוחנת מועמדים".

מבקר המדינה ממלא למעשה חלל ריק: אזורים שמערכת אכיפת החוק נטשה. האם זה בכלל בסמכותו לחקור את הבית של גלנט?

"אני לא יודע לתת לך תשובה טובה ומלומדת לעניין הזה", מתנסח לדור בזהירות ובתמצות בלתי אופייניים.

עוד לפני אירועי גלנט הוצתה אש בין היועץ וינשטיין והמבקר בעקבות הודעתם של וינשטיין ולדור כי אין מניעה למנות את יוחנן דנינו לתפקיד המפכ"ל, חרף תלונה נגדו שנבדקת בימים אלה במשרד המבקר. הבדיקה עוסקת בין השאר בחשד שהיה לו חלק, לכאורה, במחדלים משטרתיים שהביאו לרצח שני סוכני משטרה שפעלו בארגוני הפשיעה ג'רושי ורוחן, באוקטובר 2006.

המבקר חקר תלונות חמורות לכאורה נגד דנינו. מדוע במקרה הזה החלטתם חרף התלונות לאפשר לממשלה למנות אותו לתפקיד המפכ"ל?

"יש הבדל של יום ולילה בין מקרה דנינו למקרה גלנט. בעניינו של דנינו אף אחד לא מעלה על דעתו עניין של תועלת אישית, לכל היותר מדובר בהחלטה מקצועית כזאת או אחרת כשכיהן כראש אגף החקירות (אח"ק). ראש אח"ק, כמו רבים אחרים במערכת אכיפת החוק, מקבל 20 החלטות ביום, לפעמים גורליות, שיכולות להיות נכונות ולעתים לא נכונות. אין שחר לטיעון שהחלטה מקצועית צריכה להיות שיקול שבולם מועמדות על הסף. מי כן צריך להביא בחשבון את ההחלטות המקצועיות ככל שהוא מכיר אותן? השר הממנה. במקרה גלנט יש טענות על התנהלות אישית: יושרה, תקינות וכו'. במקרה של דנינו, המערכת שלנו הכירה היטב את החומרים. ערן שנדר, קודמי בתפקיד, שוקי למברגר ואנוכי, ליווינו באופן אישי את הפרשות האלה. אנחנו יודעים בדיוק מה הוא החליט. כמעט כל ההחלטות האלה היו נושאים שנדונו אצלי בלשכה, ולפי מיטב הבנתנו כל ההחלטות שדנינו קיבל בעניינים האלה היו נכונות. כאב לי על דנינו כשראיתי את כל הפסטיבל שנעשה סביבו עוד לפני שהעובדות התבררו, כמו גם על מועמדים אחרים שעוברים את אותו התהליך. שוקי למברגר ואנוכי הבענו בפני היועץ את עמדנו הנחרצת שלא לעכב את המינוי. היועץ השתכנע ובצדק רב החליט לאפשר לממשלה למנותו. על פי השקפתנו לא היתה הצדקה לשום סוג של עיכוב".

מקרי גלנט ודנינו אינם עדות לכך שאנחנו חיים בעידן משוגע של משפטיזציית יתר?

"אלה שני ביטויים למשפטיזציית היתר שאולי אין מנוס ממנה, אבל כנראה שאין כמעט אפשרות למנות מועמד לתפקיד בכיר מבלי שיהיו מי שיעוררו סימני שאלה. ואז מתחילים לבחון את עברו של כל אחד מהמועמדים. האינטרסנטים פה הם אלה שאולי יש להם חשבונות איתו, מתחרים על התפקיד, תנועות כאלה ואחרות וכו'. השאלה היא איך מצליחים לתפקד ולהיחלץ מסוג של שיתוק ולחזור לאיזושהי שפיות שאומרת: גורם מוסמך החליט למנות את פלוני, ולא לעכב את זה בשורה של בחינות. לצערי במדינה שלנו מנגנוני הבקרה לא מאוד משוכללים. כך למשל אפשר למנות שר בצ'יק-צ'אק. כשמינו את פרופ' פרידמן לתפקיד שר המשפטים חלפו יומיים-שלושה מרגע הגיית הרעיון ועד המינוי, והוא לא עבר את השימועים בסנאט שעובר כל מועמד לתפקיד משמעותי בממשל האמריקאי. אפשר לחשוב על משהו דומה שמתאים לנו, מנגנון משוכלל יותר מזה שקיים היום".

בין ענת קם לאלי זעירא

לשולחנו של לדור הזדמנה אחת הפרשות המדוברות והמסוקרות של השנים האחרונות - פרשה שמשלבת דילמות ביטחוניות, עיתונאיות ומשפטיות, כמו גם ציבוריות: פרשת ענת קם שהסתיימה השבוע בעסקת טיעון.

לפני מספר חודשים הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד העיתונאית ענת קם בגין ריגול חמור. נטען נגדה כי בתקופת שירותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, נטלה קם אלפי מסמכים, בהם מסווגים ביותר, והעבירה אותם לכתב "הארץ" אורי בלאו. הפרשה הזאת שהיתה תחת צו איסור פרסום במשך תקופה ארוכה, הסעירה לא רק את ישראל אלא גם את התקשורת הבינלאומית.

מדוע מתייחסת הפרקליטות לענת קם כאל מרגלת? היא נמצאת במעצר בית כבר למעלה משנה. את מי היא בדיוק מסכנת היום?

"בית המשפט אישר את מעצר הבית של קם והיא מואשמת בעבירה משמעותית. מדובר בגניבת מסמכים מסווגים בהיקפים עצומים. ברשותך, אני רוצה להתייחס דווקא לעניין עמיתך, אורי בלאו. המידע נשוא הפרשה הזאת היה מסוג החומרים המאוד-מזיקים בפוטנציה שהגעתם לידי מי שאינו רשאי נושאת בחובה סיכון עצום לחיילי ותושבי המדינה. הבכירים שיכולים להתוודע אל תוכנם, כולל רמטכ"ל, אלופי צה"ל, רשויות ביטחון אחרות, לא רק שאסור להם להחזיק חומרים כאלה בביתם, אלא שכאשר מעבירים אותם מתחנה לתחנה, מוכרחים לנקוט אמצעי זהירות קפדניים. והנה פתאום, מכל האופרציה האדירה הזאת שהוקמה ונועדה לשמור על המסמכים האלו, יש ציבור קטנטן שלגביו כולם אומרים: 'פוס'. הם לא במשחק. ומי הם? עיתונאים שעוסקים בענייני ביטחון.

"נניח שעיתונאי כזה גר בקומה ראשונה על עמודים ואפשר בקלי קלות לפרוץ לשם ולקחת לו את המחשב. זה הלא בלתי מתקבל על הדעת. אז עם כל הכבוד לעיקרון הנשגב של זכות הציבור לדעת, אי אפשר לחיות בשלום עם המציאות הזאת. אנחנו חייבים לזהות את ההתנהגות הזאת כעבריינית ולטפל בה בכלי הפלילי כדי ליצור הרתעה. מה שאסור לרמטכ"ל להחזיק בביתו, לאדם בלתי מסווג לחלוטין, בטח ובטח שאסור להחזיק בביתו".

בוא נכניס דברים לפרופורציה, המסמכים האלה נמסרו לעיתונאי, לא לסוכן חיזבאללה.

"אני לא חושד בענת קם או באורי בלאו שהם רצו להזיק לביטחון המדינה או להעביר את המסמכים לאויב. חס וחלילה. אף אחד לא מעלה על דעתו את זה. הטיפול שלנו בעניין בא על רקע התוודעות שלנו לשורה של הדלפות של חומרים קונקרטיים, מסמכים מסווגים שחשיפתם יכולה לפגוע בביטחון המדינה. זו תופעה מסוכנת. גם אין דרך לדעת אם החומר הזה שיצא מרשותי והגיע לידי ידיים בלתי מבוקרות, הגיע גם לאויב".

אם כך, אתה מצפה מעיתונאי שמקבל חומר רגיש, שירוץ למשטרה ויסגיר את המקורות?

"מצדי, אחרי שהעיתונאי רואה את המסמך הראשון מדיסק כזה שייקח גפרור וישרוף אותו".

ואם יש במסמכים האלה עדות למחדלים של מערכת הביטחון שחשיפתם יכולה להועיל לציבור?

"זה עניין מורכב מאוד שיכולים להיות לו פתרונות, אבל אם התוצאה היא שעיתונאי לוקח אותם לביתו ושם את זה במחשב הבלתי-מוגן שבקומה ראשונה בבניין מעל עמודים בתל אביב, אז התשובה היא שאני לא חי עם זה בשלום לחלוטין ומפעיל את הכלי הפלילי".

פרשת הדלפה חמורה ורגישה בהרבה שממתינה בימים אלה על שולחנו של היועץ המשפטי וינשטיין, בה מטפל גם לדור, היא זו שבמרכזה דמות בעלת דרגות גבוהות מאלה של קם: ראש אמ"ן לשעבר האלוף במיל', אלי זעירא. לפני מספר שנים הגיש ראש המוסד לשעבר צבי זמיר תלונה במשטרה שבה נטען כי זעירא הדליף לשורה של גורמים את שמו של הסוכן החשאי הטוב ביותר שהיה לישראל מאז ומעולם: מרואן אשרף, חתנו של נאצר, שהתריע על מלחמת יום הכיפורים. ב-2007, שבוע לאחר שעובדת היותו סוכן קיבלה תוקף רשמי בפסק בוררות בין זמיר לזעירא, שחיבר השופט בדימוס תיאודור אור, קפץ אשרף אל מותו בנסיבות מסתוריות ממרפסת ביתו בלונדון.

על פניו, המעשה של זעירא חמור ביותר: חשיפתו של אשרף היא לא נזק פוטנציאלי, כמו במקרה קם, אלא נזק ממשי. מי יסכים בעתיד להיות סוכן חשאי של ישראל?

"אני מסכים איתך לחלוטין. ולכל דבר שתגיד אני אסכים, בטח בקשר לחומרה של הדברים. הטיפול שלנו בעניין נמשך זמן ארוך מדי, וזה נמצא על סף הכרעה על שולחנו של היועץ".

תגובות

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט:

"אין למר אולמרט כוונה להתדיין עם פרקליט המדינה מעל דפי העיתון, במיוחד לא בעת שבה מתנהל משפט לגבי חלק מהעניינים שבהם הוא בוחר להתבטא. אנחנו לתומנו האמנו שמרגע שמתנהל משפט, חלים - בוודאי על פרקליט המדינה - כללי סוביודיצה אשר מטרתם למנוע השפעה חיצונית פסולה על בית המשפט.

"לפרקליט המדינה היה בוודאי נוח מאוד אם בזמן שהפרקליטות מדליפה באופן מגמתי ומסולף, מעבירה לתקשורת באופן יזום דיסקים ערוכים, מבצעת תדרוכים מאחורי הקלעים, ומתראיינת באופן סדרתי, היה הצד הנפגע מהתנהלות תקשורתית זו - שותק. היינו שוקלים לנהוג כך לולא היתה נחשפת במהלך המשפט התנהלות פסולה וחסרת תקדים של הפרקליטות, אשר כללה הכנת מסמך תדרוך לעדה מרכזית, במטרה לאלף אותה ולמנוע ממנה להעיד אמת, איומים על עדים במהלך החקירה עד כדי הבאתם למצב נפשי קשה, הסתמכות על עד מרכזי שממציא סיפורים כיד הדמיון הטובה, והכנת כתב אישום מן הגורן ומן היקב, שהקשר בינו ובין הראיות בתיק מקרי בהחלט".

חיים רמון:

"גדולי המומחים למשפט פלילי בארץ ובעולם, החל מפרופ' קרמניצר וכלה בפרופ' ג'ורג' פלטשר, קבעו שלא היה מקום להגיש כתב אישום בענייני. תמוה מאוד שלדור מגדיר את הכשלים במשפטי 'תקלה', למרות שהשופט ברנר קבע שזו היתה רשלנות רבתי, השופט ורדי זיילר קבע שזו היתה רשלנות רבתי עם אלמנט של זדון, מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, קבע שזו היתה רשלנות ממשית והטיל אחריות אישית על המעורבים, וחרף זאת התובעת בתיק קודמה לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב.

"לדור חוזר על השקר הגס כאילו תוצרי ההאזנות הועילו לתביעה. האמת היא שהאזנות הסתר חשפו סתירה בין גרסת המתלוננת בבית המשפט לבין מה שאמרה בתמליל. נחשפה שם מסכת איומים ומצגי שווא מצד קציני המשטרה על המתלוננת שגרמו לה להתלונן. לו תוצרי ההאזנות היו בידי לפני המשפט, לא הייתי מוותר על שימוע ולא הייתי מסיר את חסינותי. ישיבת הממשלה שעסקה בהקמת ועדת חקירה, היתה הזויה מן הטעם שהיועץ מזוז איים על השרים, ותבע מהם למנוע הקמת ועדה שמטרתה לחקור את היועץ המשפטי ובכירי הפרקליטות, וליישם בכך החלטה של ועדת החוקה שהתקבלה פה אחד. מי שמחליש יותר מכל את הפרקליטות וגורם לה לאבד את אמון הציבור זה לדור וחבריו שנוהגים במוסר כפול".

פרקליטו של משה טלנסקי, עו"ד ז'ק חן:

"עובדה שטלנסקי הגיע והשלים את עדותו. העיכוב בחזרתו לארץ באחת הפעמים נבע מהתפתחות חדשה שלא היינו מודעים לה בעת שנקבע מועד חזרתו לארץ להשלמת העדות. משהסתדר העניין בתיאום עם הפרקליטות ובית המשפט הגיע מר טלנסקי והשלים את מסירת העדות כפי שהתחייב".

ממשרדו של עו"ד וינרוט נמסר:

"מצער הדבר שגורם כה בכיר בפרקליטות מתייחס לתיק, שעה שהוא תלוי ועומד בפני הכרעה שיפוטית, לאחר תום שמיעת הראיות. אנו לא ננהג כך. נאמר רק כי הדברים המצוטטים מפי פרקליט המדינה מהווים נסיגה מכתב האישום, שם נאמר כי התיק של שוקי ויטה היה 'תיק חריג במשרדו של עו"ד וינרוט', כי 'שכר הטרחה היה מופחת, הוא ניתן בתנאים מקלים, והוא שולם אך לשם מראית עין'. מעבר לזה לא ניכנס לפרטים בתיק האמור. מלוא חומר הראיות עומד בפני בית המשפט הנכבד, ובו גם ראיות הנוגעות לעניינים נוספים שפרקליט המדינה בחר שלא להתייחס אליהם. בית המשפט הוא שיבחן ויכריע בדברים, לאור הראיות".

פרופ' דניאל פרידמן סירב להגיב לדברים.





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו