בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גבי אשכנזי שיקם את צה"ל, בני גנץ ישקם את המטה הכללי

גם מסע הפרידה של הרמטכ"ל היוצא אשכנזי התנהל בצל הקטטה עם ברק, שהעיבה על הצמרת הביטחונית. בני גנץ, שימונה לרמטכ"ל כשוך הסערה, ישים את הדגש על עבודת צוות, בניגוד לפלגנות שאיפיינה את סיום כהונת קודמו

תגובות

המונחים השגורים בפרשת גלנט, שיש לקוות כי תסתיים ביום שני הקרוב בהשבעתו של האלוף בני גנץ לרמטכ"ל ה-20, לקוחים היישר מסרט טורקי סוחט דמעות. זה סיפור על כבוד וחוסר כבוד, המלווה בהטחה הדדית של טענות על עוול, השפלה ועלבון. הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, נעלב מההשפלות שספג משר הביטחון, אהוד ברק; ברק נפגע מחוסר הכבוד שמפגינים הרמטכ"ל וקצינים נוספים כלפי הדרג הממונה; כבודו של האלוף יואב גלנט נרמס בתקשורת. העדה הפולנית, מתברר, עדיין שולטת בכללי ההתנהגות כאן, גם אם חלקה היחסי באוכלוסייה הצטמצם לאורך השנים.

הפרשה, כפי שכבר נכתב בעבר, אינה מלחמתם של צדיקים ברשעים. ביסודו זהו קרב פוליטי, אישי. האיש שהפרשה קרויה על שמו, מתברר בדיעבד, מילא תפקיד משני בלבד בעלילה. כוחות גדולים ממנו, בעיקר קטטת ברק-אשכנזי, הכתיבו את המתרחש. למתח בין השניים יש גם רקע עקרוני, שעניינו המחלוקת סביב תקיפה אפשרית באיראן, אבל בבסיסו עומדים תיעוב הדדי ותחרות פוליטית. שר הביטחון זיהה סיכון עתידי במעמד הציבורי שהרמטכ"ל בנה לעצמו בשקידה. לאחר שלקלחת הושלכו טענות על פוטש ומזימות, גברה המריבה על כל שיקול אחר בצמרת הביטחונית.

לא מן הנמנע שברקע, במעגלים הרחוקים יותר, פועלים גם שיקולים עסקיים. במשטרה חשדו שסגן-אלוף (מיל') בועז הרפז, שהודה בזיוף "מסמך גלנט", קיווה לגרוף רווח כלכלי מקרבתו לרמטכ"ל. סביב ברק חגים לא מעט בעלי עסקים, שקיבלו בשמחה מינוי (שבוטל בינתיים) של רמטכ"ל שהיה אורח רצוי בסלוני המאיון העליון.

הממסד הביטחוני בישראל אינו מורכב רק מממלאי התפקידים בפועל. שייכים אליו גם רמטכ"לים ואלופים במילואים, בכירים לשעבר במוסד ובשב"כ, ראשי התעשיות הביטחוניות ופה ושם גם עיתונאי מקושר. זאת חבורה לא גדולה במיוחד, שרבים בה מנהלים קשרים כלכליים מסועפים עם מערכת הביטחון. ההיכרויות בתוכה משתרעות על פני עשרות שנים. בשבוע שעבר נשמעו בממסד תגובות אחידות למדי: צער (ברמות משתנות) על מה שאירע לגלנט, הזדהות עם הימים הקשים שעובר אשכנזי תחת ברק ובעיקר תמיהה עצומה על התנהגות שר הביטחון.

ברק נחשב כיום הפוליטיקאי הפחות אהוד בישראל. אבל אפילו בפברואר 2009, בבחירות שבהן זכתה העבודה בראשותו ב-13 מנדטים בלבד, רבים מאנשי הממסד הביטחוני עדיין הצביעו לעבודה, בזכותו. האנשים הללו מכירים את ברק היטב. כשבאו לקלפי הכריעה המחשבה שנותר בו משהו מן המבוגר האחראי. הטיעון החוזר היה שיו"ר קדימה, ציפי לבני, אינה מנוסה דיה. ברק, בכל קואליציה, ישמש גורם בקיא, שקול ומרסן.

בשנתיים שחלפו מאז היחס לברק עבר שינוי תהומי, הקשור בסדרה של סוגיות - החל בפרשת הבזבוזים בסלון האווירי, עבור בשתיקתו מול תעלולי שר החוץ, אביגדור ליברמן, וכלה בהחלטה לפלג את העבודה. בעיני הגוורדיה הוותיקה, בראש העניינים הבעייתיים עומדים היחס לאשכנזי ונפתולי מינוי גלנט. "למה הוא עושה לו את זה?" חזרו התהיות שוב ושוב.

זאת אכן שאלה מטרידה, אבל מדאיגה ממנה השפעת האירועים על יחסו של הציבור לצה"ל ועל האופן שבו רואה הקצונה הזוטרה והבינונית את הצבא. בעוד ברק, אשכנזי וגלנט מסוגלים להקדיש שעות לשחזור הניואנסים של המריבות, נדמה שבעיני האזרח הממוצע, מיטשטש ההבדל בין פוליטיקאים לגנרלים. בהדרגה יהיו כולם חשודים בעיניו באותה מידה. אין סיבה להתגעגע לימי ההערצה העיוורת לאלופי צה"ל אחרי 1967, אבל במדינה שבה להחלטות רמטכ"ל יכולה להיות השפעה על חיים ומוות של חיילים (ואזרחים), המיאוס הזה אינו בריא.

עוד שיבוש

ביום שלישי בבוקר, בין הופעה חוזרת בוועדת טירקל, שם נשאל על התאמתו של גנץ לתפקיד הרמטכ"ל, לנסיעה נוספת לארצות הברית, נועד ברק בבית החייל בירושלים עם גלנט. האלוף, אפשר להניח, יוצא מן הפרשה עם לא מעט שאלות בדבר התנהגותו של האיש שפרס את חסותו על מינויו. אירועי עשרת הימים האחרונים הוכיחו לגלנט כי יותר משברק היה מחויב למינויו, הוא חתר להרחקת אשכנזי. כשהגיעה העת לשקול ולהכריע בין השניים, העדיף ברק את הסיפוק המיידי שבסילוק הרמטכ"ל.

אחרי שהחליטו, ב-1 בפברואר, לחזור בהם ממינוי גלנט, הבטיחו ברק וראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי המינוי החליפי יתנהל בהליך מסודר. לוועדת טירקל, אמרו, יובאו כמה שמות של מועמדים. הוועדה תבדוק את הרקע של כולם, תאשר אותם ורק אחר כך יוצג לממשלה המועמד המוסכם לרמטכ"לות. בינתיים, מכיוון שברק מסרב להוסיף ולעבוד עם אשכנזי, ישמש האלוף יאיר נוה רמטכ"ל זמני לחודשיים. מבחינת גלנט, זה היה הסדר רע אך לא סופני. האלוף עדיין קיווה שבחודשיים שנותרו יצליח להפוך את הקערה. הטיעונים והמסמכים שיציגו פרקליטיו ינקו אותו מהאשמותיהם של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ולוועדת טירקל לא תהיה ברירה אלא להחזירו לרמטכ"לות.

אלא שאז אירע שיבוש, עוד שיבוש, בתוכנית הגדולה של ברק. התרעומת על הרעיון למנות רמטכ"ל זמני, בקרב אנשי צבא, בתקשורת ובין אלופים בדימוס, הרתיעה את ראש הממשלה. לנתניהו ולברק נדרש במהירות פתרון חלופי. מינוי נוה נזנח (הבהילות היתה כה רבה, עד שברק הודיע על כך באיחור לנוה עצמו) וב-4 בפברואר הוחלט כי במקומו ימונה גנץ לרמטכ"ל של קבע. היתה כמובן אפשרות שלישית, מתבקשת - הארכת כהונתו של אשכנזי בחודשיים - אולם ברק הטיל עליה וטו. התעקשותו שמטה את השטיח מתחת לרגלי גלנט. מרגע שהחל העיסוק המואץ במינוי גנץ, לגלנט לא נותר סיכוי.

אם גלנט לא הבין זאת בעצמו מיד, ייתכן שגם לשכת השר אשמה כך. בין יום שלישי, 1 בפברואר, ליום ראשון, 6 בחודש, שבו הגיש את עתירתו לבג"ץ, גלנט קיבל מסרים סותרים מסביבת ברק. האם עודדו אותו שם לפנות לבג"ץ? מה שברור הוא, שצעדו לא התקבל בהפתעה. רק ביום שני, 7 בפברואר, משך גלנט את העתירה, כשעיכל סופית שלא ניתן עוד לעצור את מינוי גנץ במקומו.

משבר ערכי

ראינו כבר מסעות פרידה ארוכים של רמטכ"לים, אבל כנראה לא מיוחצ"נים כל כך. פעמיים ביום נפתחו השבוע מהדורות החדשות בתיאור נאומיו של גבי אשכנזי בכל מקום ואתר, מפיקוד הצפון ועד לטקס עם ראשי הרשויות המקומיות. הרמטכ"ל עצמו מצוי במצב רוח סנטימנטלי משהו, כמתבקש לא רק מסיום הכהונה, אלא מנעילתן של 37 שנים במדים. בפגישותיו הוא מתקבל באהבה גדולה, הן על ידי הנשיא שמעון פרס והן בקרב הורי הבוגרים בטקס הסיום של קורס החובלים. הפרידה תקבל ניחוח בינלאומי מחרתיים, כשחברו, האדמירל מייק מאלן, ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, יגיע לכאן להשתתף באירוע ההצדעה הצה"לי.

אשכנזי, למרות האשמות ברק, היה רמטכ"ל טוב. הוא העביר לצה"ל את "אימון ההקמה" המחודש שהיה דרוש אחרי ההלם של מלחמת לבנון השנייה. כשבוחנים את הצבא דרך קריטריונים כמו רמת הכשירות, מצב הימ"חים, המורל במערך המילואים, היקף האימונים ומידת הרלוונטיות של התוכניות האופרטיביות בגזרות השונות, ברור לעין שבארבע השנים האחרונות נעשתה כאן כברת דרך ארוכה.

לשבחו צריך להזכיר גם מתינות מדינית וזהירות ביטחונית, תחת ממשלות שאופי העומדים בראשן (אהוד אולמרט) או רקעם האידיאולוגי (נתניהו) עלול היה לגרור את צה"ל למקומות מרוחקים. גם השקט הביטחוני מרשים. אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, סיפר השבוע לרמטכ"ל על מפקד חטיבה מרחבית בצפון שאמר בטקס ההחלפה שלו כי סיים שנתיים בלי אירוע מבצעי בגזרה. אשכנזי פיקד על אותה חטיבה בשנות השמונים, שבהן אירעה היתקלות מדי שבוע.

הצלחת אשכנזי עלתה על עצביו של ברק, מה גם שכללה בשנה האחרונה טפטוף מתמשך של טרוניות נגד השר. בעוד הרמטכ"ל שומר על דימוי ציבורי א-פוליטי ומתרחק לכאורה מהתקשורת, עובד בשירותו מערך שיווקי נמרץ. השבוע, למשל, הופצה לעיתונאים חוברת המסכמת את פועלו (יחידת דובר צה"ל הנפיקה לעצמה בהזדמנות זו אלבום יוקרתי, המתעד את הודעות הדובר במשך השנים. פרויקט חסר פשר, שעלותו לצרכן 168 שקל. בקרוב בחנויות הספרים). הרמטכ"ל הא-פוליטי ידע לקרוץ לזירה המפלגתית. הביקור בשוק מחנה יהודה בנובמבר האחרון, בשיא העימות עם השר, היה פוליטיקה בהתגלמותה.

אשכנזי אינו מתראיין, כמובן. בנאומי הפרידה שלו חוזר אותו מסר: אני גאה במה שהשארתי. עשיתי גם כמה טעויות שאני מצטער עליהן. הוא רומז בכך לפרשה והשפעותיה. זה, בעיקר, ההיבט השלילי בקדנציה שלו. המשבר הערכי שמותיר אחריו אשכנזי בצה"ל, בשל המסמך ונגזרותיו, אינו שונה במהותו מהמצב ששרר לאחר מלחמת לבנון והתפטרות דן חלוץ בתחילת 2007. הפסיקה האחרונה מצויה בידי מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס. לקראת סוף החודש יזומן הרמטכ"ל היוצא למפגש אחרון עם המבקר. מעט אחריו תופץ טיוטת הדו"ח בפרשה.

פרגמטיות

חילופי הרמטכ"לים יתרחשו בעיצומה של תפנית היסטורית במזרח התיכון. מסביב ייהום הסהר, מתאר זאת בכיר לשעבר במערך המודיעין, בפרפרזה על שורת הפתיחה של הימנון הפלמ"ח. בכנס הרצליה טען שלשום יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, כי האירועים במצרים הם "התראה אסטרטגית" לישראל. מופז מאתר שינוי לרעה ביחסי הכוחות האזוריים וחושש שאיראן תנצל את חולשת המשטרים באזור כדי להרחיב את השפעתה. מהלכי טהראן, לצד "מדיניות אמריקאית חלשה ובלתי רלוונטית", עלולים לדעתו להוביל להשתלטות האחים המוסלמים על כמה ממדינות האזור.

מופז היה מפקדו ופטרונו של בני גנץ. כולם היו בניו: כרמטכ"ל קידם וטיפח את גנץ, גלנט ואייזנקוט. השבוע נשמע בטוח ביכולתו של גנץ ובכישוריו להוביל את צה"ל. גנץ, בהנחה שהממשלה תאשר את מינויו מחרתיים, יביא עמו סגנון ניהולי ופיקודי אחר. אצל אשכנזי התלוננו חניכי קורס מח"טים לפני כשנתיים שהקצינים בצבא מפחדים לדבר. גנץ (בדומה למופז) ישים דגש על עבודת צוות. הוא אהוד על עמיתיו ולא יתקשה לגבש סביבו את חבורת הקצינים הבכירים.

במינויו, שנעשה במהירות בלחץ הנסיבות, בחרו נתניהו וברק במה שמוכר כקו ההתנגדות הפחותה. נוה, אייזנקוט וראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, לא יערערו על מעמדו אך לא יחששו לחלוק על עמדותיו. גנץ יצטרך לקדם רעיונות כמו פתיחות, אמון ושקיפות - ולהתרחק מהפלגנות שאיפיינה את התנהלות קודמו בפרשת המסמך - כדי להובילם לתוצאות טובות.

בסעיף סימני השאלה מעלים פקודיו לעתיד של הרמטכ"ל ה-20 את יכולת קבלת ההחלטות שלו. חלקם התרשמו שסיים את כהונתו בנובמבר האחרון כשהוא עייף וחסר מרץ. הצבא, במידה רבה, הוא הנוף שמעצב הרמטכ"ל. גנץ יצטרך להיזכר במה שלמד כסמל בצנחנים לפני יותר משלושים שנה: פני החיילים שלך בקרב ייראו בדיוק כפני המסדר שתעשה להם מדי בוקר בשעה חמש.

ברקע מתנהלים עדיין קרבות מאסף קטנוניים, שרידי העימות הגדול. אם כניסתו הצפויה של גלנט עוררה חשש מתקופה של פחד וחשבון, כעת יש מאמץ להפעיל את אותה מדיניות חיסולים נגד אנשי המטה שבחר גלנט. מאחורי הקלעים ניטש מאבק על מינוי דובר צה"ל, כדי לסכל את מינוי אל"מ (מיל') ליאור לוטן, שגלנט בחר לתפקיד. מתנגדי לוטן לא בחלו בהפצת שמועות חסרות בסיס עליו, בניסיון מגושם לכרוך אותו בפרשת הרפז. מנגד, ברק רמז שיתעניין במינוי הדובר. מעמדו של שר הביטחון אמנם נחלש עקב כישלונו במינוי גלנט, אבל כללי מערכת היחסים בינו לבין גנץ טרם הובהרו.

גנץ יצטרך להגדיר במהירות את מעמדו מול ברק. אולם מבחנו העליון יהיה, כמובן, במלחמה. צריך לאחל לו, כמו לכל רמטכ"ל, שלא יידרש לכך. לפני כמה חודשים, בשיאו של משבר ברק-אשכנזי, רווחה ההערכה שנתניהו וברק מבקשים להיפטר מהצמרת הביטחונית הקודמת כדי לשתול במקומה מועמדים שיביטו באופן חיובי יותר על אפשרות של תקיפה באיראן. אם היתה תוכנית כזאת, היא נכשלה. המחנה הפרגמטי גבר: את מאיר דגן וגבי אשכנזי יחליפו אנשים שבדיוק כמו קודמיהם לא ישושו להסתער קדימה רק כתוצאה של גחמות מלמעלה. *



פרידה מהרמטכ''ל במשכן הנשיא, השבוע מימין לאשכנזי: עוזרו, ארז וינר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו