בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | מתכון לחג האהבה

מה אתה עושה עם לב שבור, ילד? האפשרויות שאני מכיר הן לא משהו שמומלץ להקנות לדורות הבאים

תגובות

בנם בן ה-12 של זוג חברים שלי נזרק השבוע על ידי חברתו, ולבו נשבר בפעם הראשונה. כך לפחות נדמה לי. אני לא מאוד בקיא במנגנון הרגשי של ילדים - יכול להיות שלבם נשבר לראשונה כשהם נפרדים מהרחם, או נגמלים מהנקה או נעזבים עם מטפלת. אין לי מושג. בלבי הזקן כבר מזמן נשרפו הארכיונים. בכל מקרה, היתה זו הפעם הראשונה שהמסכן ביקר בספארי הזה שקרוי מערכות יחסים, ומיותר לציין שגם בגיל הזה מעורבבות בו אותן פוליטיקות זעירות וחוקי הישרדות כואבים.

היה זה רגע עצוב של היסטוריה. הנה היסודות החזקים שעליהם יידע מעכשיו להניח את כל חוסר הביטחון שלו, חרדת הנטישה, הזהירות, החשדנות והפחד הנצחי להיפגע, עד שיגדל כמו כולנו לכדי מופת של הססנות זוגית. יום אחד כשיתבגר ולא יחזיר טלפונים לבחורות שירצו אותו, או סתם יריב עם אשתו בפסיב-אגרסיב - תזכרו את מי להאשים. את הגברת מו' 3 שחשה עצמה כנראה כל כך נחשקת, שממש לא דחוף לה כרגע להתחייב. מאה אחוז, חמודה. גם יומך שלך יגיע. בלילות הקרים, את יודעת, כל הדמעות בעולם מרטיבות את כל הכריות בעולם במידה שווה.

מובן שהנער המדובר חש פחות נקמן ממני, שהייתי בשמחה מפרסם עכשיו את שמה ופותח לה פרופילים מזויפים בג'יי-דייט. הוא הקדיש לעניין 40 דקות של בכי בערך, ואחר כך פנה לשחק בהארי פוטר במחשב. "תראה", הוא אומר לי, "הצלחתי למחוק את כל הנקודות שהיו לי ועכשיו אני מתחיל את הכל מהתחלה". וממש שנייה לפני שאני נכנע למטאפורה, ופוצח בנאום הקטן והפתטי שלי, על איך בשמחה הייתי מוחק את הכל ומחזיר אותו איתי אחורה, אל לפני שיברונות הלב הגדולים, כדי שנוכל להתחיל הכל מהתחלה - תופסת אותי אמו רבת התושייה, וסותמת לי את הפה בקפה ועוגיות.

"ממתי אני אוכל עוגיות, בהמה? תעיפי את זה ממני".

"אין מה לעשות", היא לועסת בצער, "כשהלב נשבר, הבנאדם חייב קצת פחמימות ריקות".

אחרי דיון קצר אנחנו מחליטים שאולי מוקדם מדי ללמד אותו את זה.

אז את העוגייה הראשונה אני אוכל בשבילו. את השנייה אני מקדיש למאיה ג', הילדה הראשונה שזרקה אותי. איפה שהיא לא תהיה. ודאי רוצחת עם כלשהו, גוזלת קשישים, חוטפת קרטיבים ליתומים, מרמה ניצולי שואה, מרגלת לטובת סוריה או רק נוסעת לתומה במכונית ודורסת הומלסים. אח, איזו אשה היא מאיה ג'. אשה משוחררת. רוח חופשית אמיתית. אפילו כשהיינו בני 10 לא בחלה ברעיון של ריבוי פרטנרים, כאילו זה הסיקסטיז פה, והלכה בעקבות לבה מבלי לתת את הדעת על כך שעלי היא דורכת בדרך.

אני זוכר את מסיבת הכיתה במרתף של יוני. אני זוכר קישוטים של נייר משתלשלים מהתקרה כמו חבל תלייה, ואת גל הקור הזר שעבר בגופי כששמעתי שעומר בן כיתתי הציע לה חברות והיא הסכימה. פשוט ככה. מבלי שטרחה אפילו לעבור דרכי ולסיים את מערכת היחסים המונוגמית בת השבועיים שניהלנו, במהלכה לקחתי אותה לראות את "ניפגש בסיבוב" בקולנוע עמל בכפר סבא, ואף פינקתיה בפופקורן וקולה.

הם ישבו שם שניהם והביטו בי במבט אשם ומוזר, ששיווה לפניהם מראה בוגר מדי. ידי נשלחה אז בלי משים אל צלחת הפלסטיק שהונחה על השולחן, ונטלה ופל שוקולד, כמו אקדח במערכה הראשונה של הפרעת האכילה שלי. ברקע הושמע המנון סלואו כזה או אחר. בטח משהו של מתי כספי. חתיכת ביגמיסטית. לא ידעתי שתלכי ממני, מאיה ג'. צלחת מפלסטיק, אשה מפלסטיק ולב בשר ודם שמתפורר כמו ופל.

פעם, ברגע נדיר ומיותר של כנות מוגזמת, גילה לי אבי כי במידה רבה הוא רואה בה האחראית לכך שאני הומו.

"מאיה ג'?" אמרתי לו, "מה היא קשורה?"

"אני חושב שאתה לא לגמרי זוכר כמה נפגעת ממנה אז".

"ואני חושב שאתה מתחמק מאחראיות. לא סיפרו לך שנטייה מינית היא גנטית? ככל הנראה הגנים הטובים שהעברת לי הפכו אותי להומו, עוד הרבה לפני שהייתי בן 10 ומאיה ג' תקעה לי סכין בגב".

"אבל בכית כל הדרך הביתה", הוא מתעקש, "זה משהו שיכול לצלק אותך לכל החיים".

"אבל אתה מסתובב תמיד עם מסרק קטן בכיס", אני מזכיר לו, "ויש לך טפט פרחוני בחדר השינה. אני חושב שבכל זאת אתה האשם".

הוא יישר מעל לאפו את משקפיו (האדומים), ואמר שאני מדבר שטויות. "וגם את זה", הוא הוסיף, "תהיה בטוח שקיבלת מאמא שלך".

ניסיתי לאתר אותה אתמול בפייסבוק, אבל לא מצאתי שום מאיה ג' שהתאימה לתיאור. אולי שינתה את שמה כיוון שהתחתנה? עם סדאם חוסיין למשל. הרמתי טלפון לחברת ילדות שהכירה אותה וביקשתי לברר אם ידוע לה מה עלה בגורלה.

"מאיה ג'?" היא ניסתה להיזכר, "נדמה לי שפגשתי אותה לפני שנתיים".

"נו ו..."

"והיא עדיין דומה לאהוד ברק".

זה נכון קצת, לצערי. עוד בילדותנו היא נראתה כמו אהוד ברק עם פאה. לא אתפלא אם בימיו של מבצע "אביב נעורים" כאשר פעל בלבוש אשה בשטח אויב, הזדהה ברק האמיץ בכינוי מאיה ג'. בעיני משום מה, היא נראתה אז מושלמת. חוץ מזה, סיפרה חברת הילדות, מאיה ג' גרושה עם שני ילדים, היא קצת גוררת את רגל ימין ובואו נגיד שרזה היא לא. "מצד שני", סיכמה הגרון העמוק, "גם אהוד ברק כבר לא מה שהיה".

עמדתי לרוץ לביתו של הפרוד הטרי בן ה-12 ולהודיע לו באושר שכל הבנות אותו דבר, ומי שהולכת ממך, סופה שתגרור את הרגל. אבל בסוף ויתרתי. בניגוד אלי, הוא הניח את העניין מאחוריו, והדבר הכי חשוב הרי זה לדעת לסלוח, לא? כל השאר פחמימות ריקות.

aviad.kissos@gmail.com



מתוך ''הכנופיה שלנו'', 1930



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו