בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

עיר מול עיר

בכתבה נרחבת סוקרת אביבה לורי את העיר החדשה צור יצחק (מוסף "הארץ" 4.2), אך אינה מדווחת על העיקר, והעיקר - מדוע נבנתה עיר יהודית בין כוכב יאיר מדרום לטייבה מצפון. ביסוד הקמת צור יצחק עומדת התפיסה שהסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל לא תם. אם חשש זה תקף, הרי צור יצחק הוקמה במקום שבו צומחת עיר ערבית-ישראלית הכוללת את טייבה-טירה-קלנסואה ומונה ב-2011 כ-90 אלף נפשות ואשר ב-2025 תתקרב ל-150-175 אלף נפשות. עיר זו יושבת על מספר תשתיות לאומיות חשובות ונושקת למטרופולין הגדול של טול כרם. זו ורק זו הסיבה להקמת יישוב זה במקומו.

תוכנית הכוכבים של אריק שרון: לא טשטוש הקו הירוק עמד לפניו ב-90', אלא דווקא חשש שארצות הברית, כמעצמה יחידה בעולם, תדרוש את פינוי היישובים מיו"ש והוא רצה לחזק דווקא את "הקו הירוק" ועל כן אין אף כוכב שנבנה מעבר לקו הירוק.

הסיפור של המסדרון האקולוגי שנחסם: נניח שהעיר אכן מפגע סביבתי, יש לשאול מה היה מתרחש אילו לא היה מוקם יישוב זה? במקרה כזה, טייבה היתה מכסה מסדרון זה. "הם עשו את זה מהר כדי שטייבה לא תוכל להתרחב דרומה", דברי מהנדס מטייבה.

האם בזאת מסתיים הסיפור? כשם שערביי נצרת תחתית נכנסים לנצרת עילית, כאן התמונה לא תהיה שונה, אלא אם כן יתפכחו המתכננים, שאינם מבינים שכדאי לבנות בתי מגורים רבי קומות ובאיכות נפלאה גם במגזר הערבי - אם אין הם רוצים פלישות ערביות לצור יצחק.

כך או כך, בלב העיר הערבית ההולכת ומתפתחת במותניים הצרים של ישראל מוקמת עיר יהודית גדולה. כך יהיה עם חריש שתגדל לעיר ובה מאות אלפי חרדים במותניים הצרים הצפוניים של השרון.

ארנון סופר

ראש קתדרה לגיאואסטרטגיה אוניברסיטת חיפה

שכנים קרובים

מילה אחת חיפשתי בכתבה על צור יצחק, היישוב הנבנה עכשיו כמפלצת על פסגת גבעה. גזענות. ולא מצאתי. האם אין זו המוטיבציה מאחורי הדחף המתמיד לשתול יישובים יהודיים ליד יישובים ערביים? למה אי אפשר להניח לערבים לחיות בינם לבין עצמם במרחב כלשהו, ולו מצומצם? למה הם צריכים תמיד לראות יישוב יהודי מול העיניים?

מצד שני, יש בגזענות הזאת גם צד חיובי, עד כמה שזה נשמע מוזר. יהודים שמחפשים "איכות חיים" יוצאים מבועת גוש דן ומגלים מה המשמעות של הקלישאה על "שכנינו הערבים". גם תושבי צור יצחק, כשהם פותחים את התריס בבוקר, מגלים שהם חיים בארץ דו-לאומית.

מעניין אם ילמדו גם לחיות בסובלנות עם השכנים. מתי יבוא הרגע שבו יתחילו תושבי צור יצחק להתלונן על המואזין מהמסגד שמעיר אותם לפנות בוקר בקריאתו לתפילה? והערבים יגידו, במידה רבה של צדק: אנחנו היינו כאן קודם, או - אתם החלטתם לקנות דירה ליד המסגד, אז אל תבואו בטענות.

עמיחי ירדני

תל אביב

יש לה בית

הכתבה המרגשת על איילה כץ, "ילדה נצחית" (מוסף "הארץ" 4.2), מלמדת עד כמה אנחנו ממהרים להדביק תוויות לאנשים ששונים ממה שנחשב "נורמלי". העובדה שאיילה כץ הוחזקה במשך שנים במחלקה סגורה של מוסד למפגרים ממש מזעזעת. העובדה שהיא קיבלה שם תרופות פסיכיאטריות ולמעשה סוממה כי "היא מפריעה לכולם", היא כבר פשע בעיני.

הנחמה היא לקרוא שעכשיו מרגישה איילה בטוחה במוסד שבו היא נמצאת, עד כדי כך שגם אחרי ביקוריה בבית אמה היא שמחה לשוב אל המקום שהיא רואה בו בית. אני מבינה איזו הקלה יש לאם כשהיא מחזירה אותה למוסד ובשער, בעת הפרידה, איילה "מגרשת" אותה והדבר היחיד שהיא מוכנה לומר זה "ביי ביי".

מיכל אברמוביץ'

ירושלים

שמה לא הוזכר

הכתבה על האוטיזם קוממה אותי. מי שהביאה לידיעת הציבור את לקות האוטיזם, הקימה את אלו"ט ועמדה בראש הארגון 25 שנה היתה לאה רבין. ממש נדהמתי מכך ששמה לא הוזכר. לאה הקדישה את זמנה ומרצה להקמת בתים חמים שיענו על צורכיהם של הילדים האוטיסטים וגייסה תרומות רבות לעזור לאלו"ט. כואב מאוד, שכל מסירותה ופועלה נשכחו.

אסתר בכרך יעקבי

תל אביב

משטרת המחשבות

הכתבה על רופא הילדים ה"חשוד" בפדופיליה (מוסף "הארץ" 28.1), הותירה אותי המומה. נראה כי משטרת המחשבות השתלטה עלינו לגמרי. מדובר, ממה שעולה בכתבה, ברופא ילדים שמעולם לא דבק רבב בתפקודו המקצועי, ההפך הוא הנכון, וכל חטאו הוא בפנטזיות המיניות שלו, ש"יצאו לאור" דרך תוכנות שיתופי הקבצים. זה מצטרף ל"חגיגות" שבהן כבר שפטו את ה"דולה" מרחובות באונס ובניצול נשים הרות, והסתיימו בהחלטת הפרקליטות לא להעמידו לדין, החלטה שעברה בקול דממה דקה. והרי מדובר בדיני נפשות. את שמם הטוב התקשורת והמשטרה כבר הרסו, ממש על לא עוול בכפם.

ולהזכירכם, החוק הפלילי אינו אוסר (עד כה) על מחשבות פליליות, ומזל שכך, כי כבר רציתי לרצוח לא מעט פעמים.

רבקה מילר

הרצליה

תחושת החמצה

קורע את הלב לחשוב שאיילה כץ, כמו ילדים רבים אחרים שנחשבו בעלי פיגור שכלי או חולי נפש לפני שהמדע גילה את האוטיזם, יכלה לקבל טיפול אחר, לפתח חלק מכישוריה ולחיות חיים טובים יותר. איזו תחושת החמצה זו אצל אמה תרצה, לגלות שרק שנים לא רבות הפרידו בין בתה לבין אבחנה נכונה וטיפול מתאים. אם כי, כפי שהיא עצמה אומרת, גם היום בתחום האוטיזם עדיין מגששים באפלה.

כל הכבוד לתרצה כץ שאינה מסתגרת בתוך הצער האישי אלא מנסה לעזור להורים אחרים ולהדריכם.

אילנה שקולניק

חדרה

מנתצי אלילים

ממשה עד משה ומהודיני עד רנדי, רציונליסטים שנלחמו נגד אוב וידעוני, מכשפה וקוסם וכל דבר אשר אין בו ממש. תודה לליאור קודנר על כתבתו "ושלא יעבדו עליכם" (מוסף "הארץ" 21.1). אכן, תרומתו של ג'יימס רנדי, במלחמתו בעולם השרלטנים, היא יוצאת דופן. ואני, כמעריץ נלהב של מנתצי אלילים אלה - כמשה, הרמב"ם, הודיני ורנדי - ניסיתי לתרום את חלקי במופע שערך אצלנו במושב ליאור סושרד (עוד לפני שעלה לגדולה כיורשו של אורי גלר) וסירבתי, למורת רוחו, "בכוחות העל של ישבני", לקפוץ מהכיסא שהפעיל סושרד "בכוחות העל שלו".

מופע בידור - בבקשה. כוחות על למיניהם תשאירו לקומיקס.

ידידיה גוטליב

משואות יצחק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו