בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום שלא שמענו השבוע | יצחק תשובה

תגובות

בטח אתם לא זוכרים, אבל פעם, כשעוד הייתי סתם קבלן מנתניה, החלטתי להחליף את השם למשהו קצת יותר "אשכנזי". "תשובה" לא התאים אז לאיש עסקים שצריך להתחבב בבנקים ובמסדרונות השלטון. ל"יצחק שרון" יש ניחוח של אלוף בצה"ל או מינימום מנכ"ל בהייטק, חשבתי, וזה יכול לעזור לי להיות מיליונר. שלא לומר מיליארדר.

אם לא יועיל בטח לא יזיק, אמרתי לחיה אשתי. אבל די מהר הרגשתי שהשם עוזר. זנחתי את שרון. העיתונאים הרי אומרים שאני מזליקו. הם צודקים, אני מודה. מודה לאלוהים. ולחיה. כשרק השתלטתי על "דלק" בא אלי בכיר בענף הנפט לשכנע אותי להשקיע. הוא ישב שעות, פרס מפות, הראה חישובים, דיבר ודיבר. בסוף נמאס לי. אמרתי לו: "תקשיב טוב, נפט וגז מוצאים רק בעזרת השם".

והשם עזר. בשיא המשבר של 2008 הייתי כמעט מתחת לאדמה. זה לא צחוק. הנדל"ן צנח וחובות המיליארדים איימו להטביע אותי. הזעתי כהוגן. למשפחה ולחברים כבר אמרתי שלא בטוח שנשרוד עד סוף השנה. בתחילת 2009 הכל השתנה. מצאנו גז בתמר, בדלית ובסוף בלווייתן. המניות זינקו פי עשרה, לעשרה מיליארד שקל.

הבעיה היא ששלי יחימוביץ' מגזימה. יחד עם כל הפוליטיקאים האלו. הם אומרים שהגז שלי שווה מאות מיליארדים. אם זה נכון, למה המשקיעים לא קונים מניות? אולי רני רהב צדק כשהוא אמר שהיא "רעה-רעה-רעה". זה היה בתקופה ששרי אריסון היתה הבחורה הכי שנואה בעיר. זה מצחיק כי אבא שלה, תד, הוא זה שהפך אותי לכזה גדול. אני הייתי אז אהוב העיתונאים. הם אכלו את הסיפורים שלי על המעברה והעבודה בגיל 12, והשעון שאין לי עד היום מכיוון שבבר מצווה להורים לא היה כסף, ואת הסיפורים שמכרתי להם על תעלת הימים. אפילו את את שמעון פרס הכנסתי לעניינים.

שעיה סגל היה הדובר שלי, אבל היום הוא עם שרה נתניהו. ראיתם איך הוא טיפל השבוע בשר האוצר? שרה חששה ששטייניץ יפיל את ביבי אז הוא דאג שהעיתונים יכתבו שיש קרע בין ראש הממשלה לשר האוצר. שטייניץ הזה, שיהיה לי בריא, עוד יסבול הרבה בגלל התמיכה שלו בששינסקי.

פעם היה כאן יותר קל, אבל היום, עם כל הפופוליזם הזה והתקשורת, זה לא אותו דבר. שלי עושה הכי הרבה צרות, כי היא מקבלת כותרות. זה מעצבן כי בחצי השנה האחרונה הקדשתי לפוליטיקאים ולעיתונאים הרבה ארוחות צהריים. אפילו לחיה זה כבר קצת נמאס. את כל היח"צנים ואת כל הלוביסטים גייסתי, אפילו סגרתי עם חברת קונגרס אמריקאית, יהודייה כמובן, שתעזור ללחוץ על אובמה.

כלום לא עזר. נתתי ליורם טורבוביץ, שעבד אצל אהוד אולמרט, כמה מיליונים שיסדר את העניינים. חשבתי שנצליח לסכל את הקמת ועדת ששינסקי. אחר כך חשבנו שתמר תוחרג מההמלצות. ואז באה המכה של מסקנות הביניים. אמנם הצלחנו לרכך אותן קצת, אבל חשבנו שביבי יעזור ואפילו הפעלנו את עיני, אבל כלום. פתאום סטנלי פישר היקר, שאני אוהב אותו, הודיע שהוא תומך בששינסקי והרס הכל. הוא סינדל את ביבי.

מה שכן, השם שוב עזר עם כל הבלגן במצרים. עכשיו כל הפוליטיקאים והעיתונאים יבינו מה החשיבות של גז כחול-לבן. כנראה שעוד לא הכל אבוד. בזמן האחרון אני אומר לחיה שיכול להיות שקצת הגזמנו במלחמה מול ששינסקי. הייתי אגרסיבי, אבל המון כסף מונח כאן על הכף. אני כבר רוצה לחזור לפוזיציה של הטייקון הכי נחמד. אני אבוא לברך את העיתונאים לחג, אפילו להציע להם עבודה פה ושם. גם פוליטיקאים אוהבים שמחמיאים להם. בינתיים אני שמח שאפשר לחזור לסוויטה שלנו בפלאזה בניו יורק. שם יותר רגוע וגם שלי רחוקה. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו