בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש בשבוע | כיסא וגעגוע

מוכר הרהיטים מרחוב הרצל, יצחק אמר, בשבוע שבו נשרפה החנות של המתחרים

תגובות

כאב לו הלב, ליצחק אמר, כשראה בטלוויזיה את השריפה באיקאה בסוף השבוע. לאמר יש 15 מ"ר בדמי מפתח של כיסאות ושולחנות ברחוב הרצל בתל אביב והלב, הוא אומר, כאב. על מה? "על הכל, על הסחורה, על העובדים...". עד כאן לשון ההודעה שלו לעיתונות.

אחרי שהוא מוודא שכתבתי, הוא אומר שיש גם צד שני. מה הצד השני? "הצד השני זה, אלה, השוודים, שונאי ישראל, הרסו את רחוב הרצל, לא רק הם, גם המיתון. ככה זה כבר חצי שנה. הנה, אנחנו יושבים כבר שעה ואף אחד לא נכנס, המצב פה על הפנים".

יצחק אמר הוא גבר גדול. לחיצת היד שלו חזקה וקולו רועם. הוא נולד לפני 75 שנה, 50 מטר מכאן, ברחוב הקישון. הוא ממליץ לקרוא לו "הג'ינג'י", אף על פי שאין לו כבר על הראש שמץ הוכחה לג'ינג'יות. הוריו באו מסלוניקי ב-1929 כדי להיות סבלים בנמל חיפה, ואביו מצא את עצמו עובד בדפוס "הארץ". הוא יושב כאן כמעט 50 שנה, עם הפסקה קטנה לטיולים בעולם. הכי ותיק ברחוב. כיסאות בחנות שלו תלויים על הקיר ומחכים ללקוח על המדרכה. עוד מעט הוא יחטוף בגללם קנס מפקח. "אלה לא נותנים לחיות", הוא אומר.

פקח צעיר ועגום, שלא מבין בדיחות, מבקש ממנו להכניס את הכיסאות פנימה. זו הזדמנות להרצאה. יצחק אמר תופש את הפקח ביד ומספר לו על רחוב הרהיטים בלונדון. "איזה תענוג, איזו שמחת חיים, רהיטים בכל מקום, ברחוב, על המדרכה". וכאן? "רוצים שנהיה תכשיטים ולא רהיטים".

הרצל זה רחוב כמו כל רחוב, אומר הפקח. עכשיו שוקע אמר בנוסטלגיה. הוא נזכר בימים שבאו לרחוב הרצל מרחובות וראשון. היום נראה הרחוב כמו אחד שעבר ניתוח למתיחת פנים והדוקטור ברח באמצע. בניינים שהיו מפוארים פעם נראים כמו סמרטוט, אחרים מקושטים כמו עוגה. העירייה, מצדה, פיזרה ביניהם כיסאות. רחוקים מדי לאינטימיות של שניים וקרובים מדי לפרטיות של יחיד.

ימים טובים היו להרצל, ימים טובים היו גם ליצחק אמר. אלה היו הימים במגרש הפתוח של מכבי ליד קולנוע אוריון. הוא שיחק כדורסל במכבי תל אביב. השמות היו אז עופרי ושניאור ולא שחורציאניטיס והנדריקס. באתר של מכבי תל אביב כתוב שהיה "בעל ניתור ויכולת גבוהה". ב-1963 קלע את סל הניצחון במשחק נגד אולימפיה לובליאנה, אבל את הפקח של העירייה זה לא מעניין.

בהרצל אין חנייה ויש פקחים. באיקאה היתה חנייה, עיצוב מודרני ומחירים נמוכים. אמר לא היה שם אף פעם ויש לו הסבר: "הם לקחו לי את הפרנסה". אבל הקולגות ריחרחו ודווקא התרשמו. לו עצמו יש כמה מלים קשות לומר על איכות העץ של הרהיטים באיקאה אבל אין לו טענות לתצוגה. כואב לו על איקאה אבל הוא לא יתגעגע. הוא מתגעגע לימים שכולם קנו רהיטים בהרצל.

גם המשורר אהרון אלמוג מתגעגע, לא לרהיטים אלא לכוכבים. "גדלתי בהרצל, אני זוכר גמלים...", הוא כותב, "כשבאנו לגור שמענו גלים / בערב היה אבא פותח חלון כדי לנשום את ארץ ישראל / לו יכול היה מוריד לי מלוא החופן כוכבים / אבל הוא לא הוריד לי כוכבים / היום הוא נושם בהרצל אבק רהיטים". *



יצחק אמר בחנותו. ''השוודים, שונאי ישראל, הרסו את רחוב הרצל''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו