בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש שאלות לארי דה לוקה | חוזר להיות תלמיד

ארי דה לוקה, בן 61, נולד בשכונת עוני בנאפולי. עיר הולדתו, ההווי שלה וזיכרונותיו ממנה הם הבסיס לכל יצירתו. בין ספריו שראו אור בעברית: "הר אדוני", "נפוליטני", "בשם האם", "היום שלפני האושר" ו"לא עכשיו, לא כאן" (הספריה החדשה).

תגובות

מתי ואיך נהיית סופר?

"גם עכשיו אני לא בטוח שנעשיתי סופר. הכתיבה אירחה לי חברה מאז שלבשתי מכנסיים קצרים ואני חושב שאמשיך בכך עד סוף הזמן שלי, גם אם אף לא מוציא לאור אחד ירצה להדפיס ספר שלי. בשבילי הכתיבה היא לא זמן עבודה אלא זמן חגיגה. בזה היא משתווה לקריאה".

איפה וכיצד אתה מוצא את הנושאים לספריך?

"אני מספר סיפורים שקרו לי וסביבי. אני לא ממציא, אני זוכר. אני מצליח לספר רק את מה שעבר תחילה דרך ההתנסות הפיסית שלי".

מי הסופרים שהשפיעו עליך?

"אני אוהב את הספרים ואת הסיפורים, ולא את מי שכתב אותם. כקורא אהבתי את השירה יותר מהפרוזה, אבל הסיפורת היחידה שהשפיעה עלי היתה זו שסופרה בעל פה, ובנאפוליטנית, זו של חדרי ילדותי".

מהי המשמעות עבורך של השתתפות בירידי ספרים בכלל, וביריד הספרים בירושלים בפרט?

"פעמים מעטות אני הולך לירידים ספרותיים, אבל לבוא לירושלים, להיות מוזמן לכאן, זה בשבילי מזל, כבוד, חגיגה. כאן אני נמצא בארץ הספר, כאן אני חוזר להיות תלמיד".

על מה אתה עובד בימים אלו?

"אני כותב על אהבת ילדות שנחוותה לפני שהמלה אהבה ביצבצה בתודעה".



תצלום: דן קינן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו