בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת אלמסי, מלילות

תגובות

תמר וסימן טוב אלמסי בביתם במושב מלילות

* משתתפים: תמר (68) וסימן טוב (72).

* הבית: ליד בית הכנסת, חד קומתי, לבן טיח, אדום גג, 10 ק"מ מגבול הרצועה. בחזיתו משטח בטון עם נדנדה גדולה, בעורפו מחסנים שוממים, נכנסים דרך מרפסת. המבנה, שהורחב והיום שטחו 100 מ"ר, ניצב על 10 דונם חלקה א' לא מעובדת, ויש גם חלקה ב', 25 דונם חיטה ("ליד הוואדי"), שעליה אחראי המושב.

* נכנסים: מעבר לדלת חלל גדול, מסודר, שנתמך על ידי עמודים. מימין סלון, משמאל מטבח, בהמשך 3 חדרים. יוצאים לסיור.

* סיור: הרצפה "פלחי שיש", על הקירות חתנים וכלות (תמונות מחתונות הילדים) וגובלן מעשה ידי תמר. במטבח המרווח ארונות פורמייקה חומה בהירה עם משטחים ירוקים ומקרר נירוסטה עטור מגנטים עם תמונת השאה (המנוח), נושאי הזמנות ל"פרסייאדה". עוברים לסלון.

* הסלון: ספה זוויתית קטיפתית ירקרקת, 2 כורסאות טלוויזיה ("קיבלנו מהבן חזי שהחליף ריהוט") ושולחן חגיגי ממתין לאורחים, עמוס רוגלך, פחזניות ופלחי תפוח ותפוז קלופים. על השטיח, שפעם קנו בראשון, יש להם סיפור.

* סיפור: "היה בו דפקט ולא שמנו לב כשקנינו, חזרנו לחנות, ביקשנו להחליף ושלחו אותנו למכון התקנים, אחרי 3 חודשים השטיח חזר מגולגל, לא החליפו לנו, וכשפתחנו יצא ממנו נחש". ממשיכים לחדרים.

* החדרים: באחד ישנים תמר וסימן טוב, בשני נותר רמקול כבד אחרי שיקיר הצעיר עזב את הבית, השלישי - חדר גיהוץ. חוזרים לשולחן האוכל הגדול שליד הסלון. בשבתות וחגים מתרכזים סביבו כל הילדים.

* הילדים: שישה. סמדר, 47, נשואה פלוס 3, מורה. שפרה, 45, נשואה פלוס 3, סייעת בגן. יעל, 43, נשואה פלוס 3, עובדת סוציאלית. חזי, 42, נשוי פלוס 4, עובד ביטוח לאומי. יסמין, 32, נשואה פלוס 3, מורה לחינוך מיוחד. יקיר, 28, נשוי פלוס 1, איש מחשבים בקבע. על התבשילים אחראית תמר.

* תבשילים: "כ?פתה" - קציצות אורז עם בשר, "שיפטה" - קציצות בורגול עם בשר, "ח?רשת" - תבשיל פירות יבשים עם בשר. - וגונדי (כופתאות עוף)? "לא אצלנו, זה לא מהעיר שלנו".

* העיר שלנו: "טיקאב, ליד המדאן - שושן הבירה".

* פרנסות ועיסוקים: עד צאתו לגמלאות היה סימן טוב איש מנהל במושבי הסביבה. בין היתר היה מזכיר, מטעם הסוכנות, של המושבים מלילות, שלווה ונעם, אחר כך, במשך 22 שנה, כאיש הפועל המזרחי, היה הממונה האזורי על מושבי התנועה ("עד ההתמוטטות הכלכלית בשנות ה-80"), היה גם רכז הוועדה החקלאית במועצה האזורית עזתה (היום שדות נגב), רכז קליטת העולים ואחראי הארכיון. ניסיונו המעשי בחקלאות לא היה מוצלח. בשנת 80' נטע פרדס ולנסיה ("כדי שבפנסיה אשב רגל על רגל") והתאכזב, עשה "שינטוע" ללימונים ושוב לא ראה ברכה בעמלו ("ייבשנו ונשארנו עם החובות"). היום, כפנסיונר, חצי יום הוא לומד תורה יחד עם חברים בכולל של "הרנטגן" בנתיבות ("אין לנו קשר אליו"). היה מעדיף להסתופף בבית כנסת של הפועל המזרחי, אבל אין כזה. חי לדבריו מ-1,200 שקל פנסיה ו-800 שקל ביטוח לאומי ("מזה חיים").

* תמר: בגמלאות, לכאורה. קצבתה, אומרת, מסתכמת ב-300-400 שקל בחודש. רוב השנים היתה בבית עם הילדים, מיעוטן עבדה כסייעת בגני ילדים, מוטרדת היום מענייני בריאות ("התעוורתי בעין אחת") ונמצאת תדיר על קו המרפאה המקומית - בית חולים סורוקה. בבית אחראית על הבישולים והניקיונות ("אין לי עוזרת ואף פעם לא היתה"), שוטפת כל יום ("פעם בשבוע יסודי").

* תולדות סימן טוב: יליד 1939, טיקאב, צפון איראן, אח לשש אחיות ואח ("נולדתי אחרי 5 אחיות ובגלל זה קראו לי סימן טוב"), אביו היה פחח, אמו אפתה לחם ובבית דיברו ארמית. עד גיל 14 למד באליאנס וב-50' עלה עם המשפחה לארץ, למעברת רמתיים. באותם ימים למד בתיכון ערב ובבקרים עבד בחקלאות. ב-54' עברה המשפחה למלילות ("נציגים של המושב הציעו לנו") ושוכנה בצריף מצופה נייר זפת. סימן טוב, בן 16, יצא לסמינר מדריכי נוער של בני עקיבא בירושלים, הדריך בסניף התנועה במושב ("לא היתה אז הפרדה בין בנים לבנות"), נשלח לקורס מרכזי משק במדרשת רופין ואחרי שנתיים מונה להיות מזכיר המושב ("הכי צעיר בארץ"). לצה"ל לא התגייס ("היינו יישוב ספר וקיבלנו פטור כי יצאנו לשמירות כל לילה"), במקום זה התחתן (עם תמר).

* קורות תמר: קמרנז במקור, ילידת 1942, טיקאב, בת למשפחת חלילי ("היינו שכנים של אלמסי"), אחות ל-7 אחים ושתי אחיות. בשנת 50' הגיעה למחנה "שער עלייה" ("עם הדי-די-טי") ולימים תבעה את הביטוח הלאומי על שלקתה בגזזת, אבל תביעתה נדחתה ("לא היו לי עדים"). אביה היה סוחר בדים, אמה היתה עקרת בית, שנתיים גרו בבאר שבע וב-56' הגיעו למושב, שבו גידל אביה תפוחי אדמה ובצל. את הלימודים סיימה כשהיתה בת 14 ומאז נשאה בעול הטיפול באחיה הקטנים. מספרת שאח שלה, מיכאל, נהרג כשריונאי במבצע קדש ובגלל מותו אמה לא תיפקדה יותר ("היא היתה בהלם"). בהמשך לא התגייסה ("הצהרתי"), לא למדה ("על זה אני מצטערת") והתחתנה עם סימן טוב.

* הפגישה: בני עקיבא, סניף מלילות. הוא היה מדריך, היא היתה חניכה שבאה להרקדות ("שיבולת בשדה, שאבתם מים") לצלילי האקורדיון של הקומונר מקיבוץ סעד. הקשר נוצר, הוא ליווה אותה ללשכת הגיוס (כדי לא להתגייס) וכשבמשפחתו החלו להתעניין מה עם חתונה ("הייתי בן 18"), ביקש שישלחו שליחים אל הוריה. "איזה תקופה יפה זו היתה", הוא נזכר. "בשבילו זו היתה תקופה יפה", היא אומרת. מספרת שלא רצתה להתחתן, "אבל אבא מאוד רצה וכיבדנו אותו".

* החתונה: 63', חצר בית הוריו של סימן טוב, 500 אורחים, החתונה הראשונה במושב ("מי לא הגיע - מהסוכנות, מהתנועה, מהיישובים"). הגיעה גם תזמורת מתל אביב, את האוכל עשו השכנים, מהגגות זרקו מטבעות על הכלה ונגני "דאל" (תוף) ו"זורנה" (חצוצרה) ריקדו לפניה. רוב המתנות שקיבלו היו סרוויסים לקפה ("צ'קים לא נתנו אז").

* הזוגיות: "כל התחלה היא קשה", תמר, "יש אי-הבנות, אבל עם הזמן הכל מסתדר, מבינים אחד את השני. אני הסתגלתי ואני לא מצטערת. אני מאחלת לבנות שלי בעל כמו אבא שלהן". סימן טוב: "מקשיבים אחד לשני, זה סוד האהבה".

* סדר יום: סימן טוב משכים ב-5 והולך לבית הכנסת. ב-7 הוא בחזרה בבית והארוחה מחכה לו (ביצה, סלט, גבינות, לחם אחיד). תמר קמה עד 6 ורבע, שותה נס בלי סוכר, מכינה את האוכל ויוצאת מהבית. לפעמים תפנה למעגלים, יישוב סמוך, שם גרים ארבעה מהילדים "לעזור עם הנכדים", לפעמים תצא לקופת חולים. כשתשוב תאכל משהו (פרוסה, טחינה, תה, או נס) ותתחיל בניקיונות.

* צהריים: אוכלים ביחד, בערך ב-2, כשסימן טוב חוזר מהכולל (מרק, דג פילה, קציצות, אורז, כרובית ותפוזים לקינוח). אחרי הארוחה סימן טוב פונה למנוחה ותמר לקיפול כביסה. בהמשך תצא אל חברה, שרה, שהיא גם גיסתה ("בעלה, אח של סימן טוב"). ארוחת ערב אין אצלם ("אוכלים רימון").

* טלוויזיה: תמר - "ויווה", סימן טוב - חדשות מכל הערוצים ("במיוחד אני אוהב את יונית") ו"עובדה". ב-10 הולכים לישון.

* חלומות: "שנרוויח בפיס", סימן טוב, "אתה יכול לדבר עם מישהו בתל אביב?" מדי שבוע קונה לוטו בנתיבות. לתמר אין חלומות.

* קניות: "סופר כהן ובניו", נתיבות. מגיעים בטרמפים, חוזרים בהסעות שמארגן הסופר ("5 שקלים"). תמר אחראית עו"ש ("פעם זה היה התפקיד שלו").

* געגוע: "לטיקאב. לטייל, לראות המקומות של הילדות", סימן טוב. "כשתהיה שם מהפכה, נגיע", תמר.

* מדינת ישראל: "אני בוטח בשם", סימן טוב, "אמון יש רק בצה"ל". תמר מסכימה.

* קסאמים וגראדים: "לפני חודש נפל אחד בינינו לביטחה", אומר סימן טוב, "כששומעים אזעקה עומדים כמו פסלים בפינה עם היד על המזוזה". אין אצלם התראת צבע אדום, גם לא חדרי ביטחון. "למה לא שמים למושבים מיגוניות?" תמהה תמר. "יש סדר עדיפויות למדינה", סימן טוב.

* שלום: "מה שהממשלה תחליט אנחנו נקבל".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): 8. שניהם.

מלילות - מושב דתי (הפועל המזרחי) בצפון-מערב הנגב, ליד נתיבות, נוסד ב-53' על ידי עולים מאיראן וכורדיסטן, משמעות שמו - שיבולים שהבשילו.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הבית. בלי ממ'ד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו