בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרלוק הולמס, דירק ג'נטלי. דברים טובים קורים בטלוויזיה הבריטית

הבלשים יצאו מהספרים כדי להתייצב בטלוויזיה ולהזכיר לנו מהי דרמה בריטית במיטבה. אבל ממש במיטבה

תגובות

"שרלוק" היתה אמורה להיות הפלופ הטלוויזיוני הגדול של 2010. אדפטציה ממוחזרת נוספת לעלילות הדמות הספרותית עם הקילומטרז' הארוך ביותר על מסכי הקולנוע והטלוויזיה, שבכל התמודדות מעובדת נתונה הפסידה לכתביו המקוריים של סר ארתור קונן דויל. השמועות על מיקומם של הולמס, ד"ר ווטסון ופרופ' מוריארטי בלונדון של המאה ה-21, והעובדה שרק כמה חודשים קודם לכן נכשל במשימה גאי ריצ'י, במאי מבטיח בדימוס והאקס של מדונה, כשלרשותו רוברט דאוני ג'וניור (הליהוק ההוליוודי האולטימטיבי לדמות מבריקה עם נטיות התמכרותיות) לא נסכו אופטימיות במעריצים.

שמועות על פיילוט כושל הודלפו ממקורות פנימיים בבי-בי-סי ואפילו מעורבותו בפרויקט של התסריטאי המחונן סטיבן מופט, היוצר של "זיווגים" והאיש מאחורי הרנסנס של מוסד המדע הבדיוני "ד"ר הו", לא הועילה; שלוש שנים קודם לכן הוא היה אמון ב"ג'קיל" על החייאת סיפור נוסף מהקלאסיקה והטמעתו במציאות העכשווית, "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" של רוברט לואיס סטיבנסון, אולם אחרי פתיחה מחשמלת, העלילה הקונספירטיבית שטווה קרסה לתוך הנפיחות של עצמה.

ואז הגיעו שלושה פרקים בני 90 דקות כל אחד והפילו לבריטים את הלסת. מופט ושותפו מארק גטיס הצליחו להכניס את הרוח של שרלוק הולמס לתוך סמארטפון עם שימוש אינטגרטיבי בטכנולוגיה לפי המתודות ההולמסיות המוכרות של התבוננות וניתוח. היחסים עם ד"ר ווטסון, הפעם כגיבור מלחמה מאפגניסטן, היו סימביוטיים ועם זאת הכילו סממנים עכשוויים של ברומנס, עם כמה בדיחות הומוארוטיות מתבקשות. הדינמיקה המורכבת עם מפקד המשטרה לסטראדה הרוויחה גם היא מהשתכללות אמצעי החקירה, ולונדון - על רשת הרכבות המסועפת שלה ואתרי התיירות הכה מזוהים עמה - נותרה דמות משנה אך עברה הזרה אסתטית. זה נראה כאילו מופט וגטיס התייחסו לסרט הפעולה התפל והקופתי של ריצ'י כהצגת תכלית שלילית שיש להתרחק ממנה ככל האפשר.

הכאוטי והנוירוטי

ארתור קונן דויל לא התהפך בקברו, הוא מחא כפיים וביקש הדרן. וזה עבד. יותר מתשעה מיליון צופים נדבקו למסך מדי יום ראשון כדי להתעדכן בנעשה בדירה B ברחוב בייקר 221. בנדיקט קמברבאץ' בעל הפנים האליפטיים שמפליא לגלם בנוירוטיות את הולמס הפך לסמל מין, הספרים רשמו עלייה חדה במכירות ואפילו מעיל הטרנץ' הצמרירי שלובש הגיבור היה לפריט האופנה המבוקש ביותר בחנויות הבגדים בממלכה. מיותר לציין שהעונה השנייה כבר בדרך.

ההצלחה האדירה של "שרלוק", הגם שהיתה הפתעה לאור ההספדים המוקדמים, היא חלק מתופעה רחבה יותר: חזרתו לבמה של הבלש האנגלי הטלוויזיוני. רענון הכרחי של מסורת עתיקה שאליה משתייכים סיפורי אגאתה כריסטי, "פקד מורס", "החשוד העיקרי" ו"המפצח". הבריטים, בעיקר האנשים הטובים בבי-בי-סי, ראו את האמריקאים משכפלים את "חוק וסדר" ו"CSI" ומייצרים מהם מכונות להדפסת מזומנים; הם צפו בדיוויד סיימון מעתיק במהימנות את הזוועה של רחובות בוליטמור ל"הסמויה" וכיצד מוצרים מהונדסים ושבלוניים כמו "המפענחת" ו"המנטליסט" משתלטים על לוח השידורים בארצות הברית ונזכרו שהם יודעים לכתוב סיפורי מתח לא פחות טובים.

הבריטים כנראה לקחו את זה אישית ויצרו דור בלשים שמייתר את הקולגות שלהם מעבר לאטלנטי. הם מבריקים, מופרעים, אנושיים, קשוחים ומצחיקים כמו שלוטננט הורשיו קיין הג'ינג'י לעולם לא יהיה גם ללא משפטי מחץ בזירות הפשע, בסגנון "נראה שמישהו שכח לסגור את הרוכסן שלו". חשוב מכך - לבריטים אין בעיה לקחת את מיטב הספרות של ז'אנר הפשע ולעבד אותה ליצירות מופת של המסך הקטן. למשל "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" של דגלאס אדמס המנוח, שסדרת ספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" שלו שימשה אבן יסוד תרבותית של דור שלם. הפרק הראשון של "דירק ג'נטלי" שודר בדצמבר 2010 - הבאים יגיעו במהרה - וזכה גם הוא לתמיכת הקהל הרחב והקהילה הפנאטית של אדמס, למרות סטיות קלות מהתסריט המקורי.

מי שלקח תחת חסותו לתרגם לטלוויזיה את שניים וחצי הרומנים של אדמס על הבלש ההוליסטי בעל שיטות העבודה הנון-קונפורמיסטיות - "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי", "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" ו"סלמון הספק" שלא הושלם - הוא האוורד אוברמן, התסריטאי המדובר של נעורון המדע בדיוני "עברייני על". כמו במקרה "שרלוק", קשה להאמין שאדמס היה מגנה את השינויים שביצע אוברמן ביחסים בין חלק מהדמויות, הופעתו החיצונית של ג'נטלי והחסרתם של קווים נראטיביים (שעוד עשויים להגיח בהמשך), כל עוד רוח הנונסנס המבריקה נשארת.

הדמיון ל"שרלוק" המחודש זולג גם בזוגיות של ג'נטלי עם ריצ'רד מקדאף, שעוצב כמו ווטסון של מופט; ספקן ומעריץ באותה מידה. לדמותו התמהונית של ג'נטלי נכנס הקומיקאי סטיבן מנגן (שכרגע גם מככב ב"Episodes" של דיוויד קריין, היוצר של "חברים", שמגוללת את סיפורה העגום של הגרסה האמריקאית ל"זיווגים" שכתב מופט), מעריץ גדול של אדמס שתמך בשינויים. "האם זה באמת משנה שאני לא נראה כפי שדירק מתואר בספר?" הוא כתב בטור לאתר של הבי-בי-סי. "האם זה לא מספיק שהשחקן תופס את הרוח של הדמות? דירק הוא אחת הדמויות הכי מעניינות ומורכבות ששיחקתי. הוא מקסים, מעצבן, מבריק, מצחיק, נועז, לא צפוי, קפריזי, כאוטי, פילנתרופי ורמאי. היה לי מאוד כיף לנסות להכיל את כל התכונות האלה".

הפשע משתלם

בלש נוסף שנשלף מן הספרות לאולפני בי-בי-סי, היה קורט ולאנדר, השוטר של הסופר השוודי הנינג מנקל, שעדיין מחכה שהכבודה שלו מהמרמרה תוחזר לו על ידי ממשלת ישראל. דווקא הפעם החליטו מפיקי הסדרה להיצמד לכתבים של מנקל ולהשאיר את התרחשות הסדרה בשוודיה, וזאת למרות שאת ולאנדר מגלם קנת בראנה, ללא שמץ של אלמנט שוודי בשפה, במבטא או בהתנהגות.

"ולאנדר", שעלתה בסוף נובמבר 2008, היתה זו שקבעה את הרף החדש של סדרות הבילוש. היא צולמה בתקציב ענק של כמעט עשרה מיליון ליש"ט ובלוקיישן בשוודיה, התוותה את הקו הוויזואלי-פילמאי המוקפד ושודרה בשלושה פרקים של שעה וחצי כל אחד. הזכייה שלה בפרסי האקדמיה הבריטית ואחוזי הצפייה הגבוהים הולידו כבר עונה שנייה מטרידה ומותחת לא פחות והובילו את מנהלי בי-בי-סי להכתיר את ולאנדר כיורש של פקד מורס.

גם בצ'אנל 4 לא נשארו אדישים לגל ורכשו את טרילוגיית "Red Riding", עיבוד של התסריטאי טוני גריסוני (שכבר כתב את האדפטציה הטרי גיליאמית ל"פחד ותיעוב בלאס וגאס" של האנטר ס. תומפסון) לשלושה מארבעת הספרים בסדרת מותחני הפשע האפלים של דיוויד פיס.

"Red Riding", שמספרת על תחנת משטרה מושחתת בצפון אנגליה והשפעתה על מידותיו המוסריות של האזור כולו, היתה הפקה קולנועית של ממש. ביימו אותה באלגנטיות שלושה במאים מכובדים - ג'וליאן ג'רולד ("להיות ג'יין"), ג'יימס מארש ("איש על חבל") ואנאנד טאקר ("הילארי וג'קי") - ושיחקו בה הכוכבים הגדולים ביותר שיש לבריטניה להציע: דיוויד מוריסי, פאדי קונסידיין ואנדרו גארפילד, שפרע שטרות בתור אדוארדו ב"הרשת החברתית" ועומד להיות "ספיידרמן" הבא.

מי שמצטרף אל החבורה הספרותית המפוארת הזו הוא "לותר", הבלש הטרי היחיד ברשימה האקסקלוסיבית, שגם הוא חוזר בקרוב לעונה נוספת. ישנן הרבה סיבות לאהוב את "לותר": הסיום הנון-קונפורמיסטי ומקפיא הדם של העונה הראשונה, השאלות המוסריות המכשילות שהיא מעלה, הדרך שבה היא מטיילת בתוך הביבים של לונדון שלא הכרתם והקצביות הכל כך לא בריטית שלה.

אבל יש סיבה אחרת, מנומקת יותר מכולן. "לותר" הוא אידריס אלבה, הידוע גם כסטרינגר בל מ"הסמויה". מי שראה אותו שולט במערב בולטימור ביד רמה יתקשה לעכל כמה הוא אמין כשוטר עם כושר שיפוט קלוקל ואהבה אינסופית לאשתו. יש מצב שמדובר בשחקן הטלוויזיה הטוב בעולם.*



הולמס וידידו ווטסון ב'שרלוק'


'לותר' ו'דירק ג'נטלי'. הדבר האמיתי, בלי שכפולים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו