בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושה כנופיה בשם עזה בג'מייקה?

כיצד הפכה המילה Gaza לכתובת הגרפיטי הנפוצה ביותר בג'מייקה ולמושג עממי המייצג התנגדות לדיכוי? השיר הזה מתחיל כאן, ונגמר שם, כרצועה בוערת. רצועת דאנסהול בוערת

4תגובות

כשליסה חנניה, פלסטינית אזרחית ישראל, הגיעה לג'מייקה במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים מטעם אוניברסיטת ברנדייס האמריקאית שבה היא לומדת, היא חשבה שתצליח להימלט מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולו למשך קיץ אחד. "לכן כשראיתי את הכתובת Gaza בכל מקום בג'מייקה, הייתי קצת בהלם", היא מספרת השבוע. ההפתעה נבעה מן הסתם מההשערה כי מדובר בגילויי הזדהות עם העם הפלסטיני, ועוד בקצה העולם, באחד המקומות הכי פחות צפויים לכך. היא התגברה כשאחת המורות המקומיות הסבירה לה שלמעשה, המילה Gaza היא שם קוד במסגרת מלחמת כנופיות שעד לאחרונה שיסעה את ג'מייקה, ושהקשר בינה לבין הרצועה המזרח-תיכונית רופף. היא קשורה, ראשית כל, לוויבז קרטל, שהוכתר בסיומה של המלחמה כאמן הדאנסהול הנערץ ביותר בג'מייקה. הוא נכנס כשותף במועדון לילה, השיק קו של משקאות חריפים ושל סבונים, והסעיר את כותרות העיתונים כשיצא בהצהרה פומבית שהוא משתמש בחומרים כימיים להלבין את עורו, מנהג שנוי במחלוקת בג'מייקה.

אדיג'ה "ויבז קרטל" פאלמר (Palmer "Vybz Kartel" Adidja) הוא אחד משני צירי קרב הדאנסהול הנ"ל - עניין שאינו נדיר בז'אנר המקדש יריבויות אישיות מבוססות-אגו, בדומה מאוד לבן דודו, ההיפ-הופ - לצד דיוויד "מאוודו" ברוקס (Brooks "Mavado" David). השניים החלו את דרכם המוזיקלית יחדיו בהרכב שנקרא אליאנס תחת חסותו של באונטי קילר, אחד מאמני הדאנסהול המצליחים ביותר בעולם שאף היה מועמד לפרס הגראמי. לאחר שאליאנס התפרקו - לא בלי תחושות קשות - התקבצה מאחורי השניים עדת מעריצים, לכל אחת מהן שייכות גיאוגרפית מובחנת, שלא לומר שייכות פוליטית. על מנת להבדיל בין המחנות, מעריציו של מאוודו קראו לעצמם Gully, על שמה של השכונה שממנה מגיע מאוודו בקינגסטון - למעשה, שורת צריפים לאורך ערוץ נחל הקסאווה פיס. מעריציו של קרטל, לעומת זאת, מזוהים עם השם Gaza, כינויה של אחת השכונות העניות בפורטמור, העיר שממנה מגיע קרטל.

מכאן הדרך למלחמת כנופיות היתה קצרה. גרפיטי רוסס בכל רחבי האי, וצעירים התנגשו באלימות על בסיס קבוע על רקע השתייכותם ל-Gaza או Gully. כשזוג תיירים קנדי שמע במכוניתו, באופן תמים לגמרי יש לציין, רצועה של מאוודו בזמן מסיבת רחוב של Gaza, הוא הותקף באלימות על ידי מעריצי קרטל זועמים. לאחר התקרית כתב איאן בויין, בעל טור דעה ב"ג'מייקה גלינר", העיתון היומי הוותיק ביותר במדינה, כי היריבות בין Gaza ו-Gully מפלגת את העם באופן מסוכן. אפילו האדם המהיר ביותר בעולם, האצן אוסיין בולט, בחר צד כשהכריז במהלך מסיבה במועדון בקינגסטון כי "לא משנה מה אף אחד אומר, אני אומר Gaza, ואם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לקפוץ אל תוך ה-Gully (משחק מילים המכוון לנחל)". לאחרונה עצרה משטרת ג'מייקה את שני האמנים למספר ימים, במטרה להפעיל עליהם לחץ ישיר לסיים את הסכסוך.

עוד רצועה של עזה

דאנסהול הוא סגנון מוזיקלי שמקורו ברגאיי, המתיך יחדיו "רידימים" (מקצבי רגאיי המבוססים על תיפוף וגיטרה בס), שכיום מופקים במחשב, ואת הגשתו הקולית של הדי-ג'יי, מעין חצי שירה-חצי דיבור. מהיכן, אם כן, שורבב שמה של עזה למלחמה שהתנהלה בחסות הז'אנר? בימיה הראשונים של קריירת הסולו של קרטל, נקראה עדת מעריציו "בורדר-ליין" (קו גבול). הוא נאלץ להחליף את השם לאחר שהפך מזוהה עם הומוסקסואליות המוקצית מחמת מיאוס במדינה, שאותה הגדיר המגזין "טיימס", "המקום ההומופובי ביותר על פני האדמה" (ראו מסגרת). אגב, הזיהוי בין המושג "בורדר-ליין" להומוסקסואליות נולד במהלך הצגת "תיאטרון שורשים" ג'מייקנית - ז'אנר המתאפיין במשחק מוגזם ועוסק בנושאים יומיומיים ואקטואליה - כשהכוכב, שבדה, אחד הבדרנים האהובים במדינה, הציג באמצעות המושג את דמותו האנדרוגינית. קרטל הרגיש בעקבות כך ששם הקהילה שלו הוכתם והחליט לשנותו. באותו האופן, גם השם החדש, Gaza, עבר מסלול אבולוציוני וכיום כבר אינו מתאר רק שייכות גיאוגרפית, אלא את כל מי שמשתייך לעדת מעריציו ומקורביו של קרטל.

כשנשאל קרטל בראיון טלוויזיוני מדוע בחר בשם הזה, וכמו כן, מדוע קרא לשני אלבומיו המצליחים "Pon di Gaza" (בעזה) ולמה הוא מתכוון בביטוי "Gaza mi seh" (עזה, אני אומר) שבו הוא משתמש בתכיפות - ענה ש"Gaza mi seh" משמעו "תילחם על מה שאתה מאמין בו כנגד כל הסיכויים". ומדוע עזה מייצגת סוג כזה של לחימה? "כשעזבתי את אליאנס והיינו צריכים להקים קבוצה ולבחור לה שם, בדיוק התרחשה המלחמה בעזה (עופרת יצוקה)", ענה קרטל. "ישראל הפציצה אותם, אבל האנשים נלחמו בחזרה למרות הכל, ואמרתי לליי (מפיק הופעות), אנחנו הולכים להשתמש בשם הזה כי בשבילי זה אומר שהאנשים האלה רציניים והם לא הולכים לסגת".

אנני פול, בלוגרית ומבקרת תרבות ג'מייקנית, מסבירה בשיחת סקייפ מביתה שבקינגסטון הבירה כי השם Gaza אכן מבטא סולידריות עם פלסטינים, גם אם באופן עקיף. "קרטל אמר לי בשיחה בינינו, שבחר בשם Gaza משום שכשנאלץ לעזוב את אליאנס, הרגיש שנעשה לו אי צדק, ולכן חש הזדהות עם תושבי עזה, שגם להם, כך הוא מרגיש, נעשה אי צדק", היא מספרת.

"השם Gaza בג'מייקה כיום אינו שם של מקום; זהו ביטוי להלך רוח", אומרת ד"ר קרולין קופר, מרצה בחוג לספרות ותרבות באוניברסיטה של איי הודו המערבית בקינגסטון, בשיחת טלפון מהבירה הג'מייקנית. "המילה Gaza בשיח הפופולרי בג'מייקה הפכה למטאפורה למאבק נגד כוחות, גם פוליטיים, בעלי עוצמה. כשאדם אומר בג'מייקה 'Pon di Gaza' (אני בעזה), הוא מתכוון שהוא נמצא במאבק על הישרדותו".

בקינגסטון ישנן שכונות שמכונות "אנגולה", "וייטנאם", ואפילו, כמה מפתיע, "תל אביב". השמות הללו נבחרו משום שהם מסמלים אזורים מועדים לפורענות ברחבי העולם, ובדיוק כך רואים תושבי אותן שכונות את עצמם; הם לא נבחרו מתוך הזדהות פוליטית. כך גם המילה Gaza, כשהיא מרוססת על קירות בכל רחבי האי הקריבי, מופיעה לרוב במנותק מהבעת הזדהות עם תושבי עזה הפלסטינים. כשליסה חנניה ביקשה לדעת אם הילדים שמרססים אותה על קירות בית הספר שבו לימדה יודעים משהו על עזה האמיתית, היא גילתה שהתשובה שלילית. "מצד שני", היא מוסיפה, "המבוגרים ידעו שהבחירה בשם Gaza התייחסה לסיטואציה פוליטית, והם אף הראו הזדהות איתי כשאמרתי שאני פלסטינית, בגלל שחשבו שאני מעזה. עם זאת, כשנזכרו שיכול להיות שאני מוסלמית - אני לא - היה נדמה כי הם קצת התרחקו. לכנסיות אוונגליסטיות יש הרבה השפעה בג'מייקה, והן מפיצות סנטימנטים אנטי-מוסלמיים, כמו בצפון אמריקה".

הדונים האחרונים

למרות דימויה כאי אקזוטי ורגוע של רגאיי, רסטות וגאנג'ה, ג'מייקה היא מקום בעל היסטוריה פוליטית וכלכלית סבוכה, שראשיתה בעשרות שנים של עבדות והתעמרות של שלטונות קולוניאליים. ראשוני המתיישבים המערביים על האי היו מהגרים ספרדים בתחילת המאה ה-16 שהשמידו את הילידים (טאינו), והחליפו אותם בעבדים אפריקאים. ב-1655 השתלטו הבריטים על ג'מייקה והקימו בה כלכלת מטעים שהתבססה על סוכר, קקאו וקפה. ב-1834 בוטלה העבדות. את עצמאותה קיבלה ג'מייקה מבריטניה ב-1962.

העשור הראשון של השלטון החדש התאפיין באופטימיות ובצמיחה כלכלית, הגם שבצדן התקיים אי השוויון שהוריש השלטון הבריטי. בעשור השני צנח התוצר הגולמי הלאומי בלא פחות מ-25 אחוז, והחובות והגירעון אילצו את הממשלה לפנות ב-1976 לעזרת קרן המטבע הבינלאומית, ולהסכים לאכיפת מדיניות צנע על מנת לקבל הלוואה בריבית בגובה 25 אחוז לשנה. מאז ועד היום, ג'מייקה לא הצליחה לשלם את חובותיה ולהחזיר לעצמה את עצמאותה הכלכלית. המדינה חייבת כיום למעלה מ-4.5 מיליארד דולר לקרן לבנקים זרים, וכחלק מהניסיון להיפרע מהחוב היא נאלצה לנקוט שורת צעדים שהחריפו קשות את מצבו של המעמד הנמוך. מתוך 2.8 מיליון תושבי ג'מייקה, כ-13 אחוז מובטלים וכ-14 אחוז נמצאים מתחת לקו העוני.

על רקע תמונת המציאות הזאת צמחה בג'מייקה מערכת פוליטית מושחתת שקשריה עם הפשע המאורגן הם בגדר סוד גלוי. המפלגות המשמעותיות נשענות על תמיכת "דונים" - מנהיגים מקומיים שהם גם מראשי הפשע המאורגן - כאשר כל דון חולש על אזור השפעה משלו, שבו הוא האחראי על מתן שירותים חברתיים בעזרת "צבא חיילים" שסרים למרותו. בתמורה, הדון אחראי שתושבי האזור יצביעו למפלגה המספקת לו תמיכה: מפלגת העבודה הג'מייקנית (JLP) או מפלגת העם הלאומית (PNP). יריבות ה-Gully-Gaza נחשבת כמשקפת גם את היריבות המפלגתית בג'מייקה, ובהתאמה, את היריבות בין ארגוני הפשע המאורגן העומדים מאחוריהן. Gaza נחשבת כקשורה ל-PNP, בעוד Gully נחשבת קשורה ל-JLP, מפלגת השלטון (אם כי החלוקה אינה מוחלטת, והיא עודנה שנויה במחלוקת פנימית בג'מייקה).

כיוון שכך, קל יותר להבין מדוע כשהיריבות בין שני האמנים הגיעה לשיא, אף אחד בג'מייקה - מאחרון התושבים בשכונות העוני של קינגסטון ועד לראש הממשלה - לא יכול היה להתעלם ממנה. בדצמבר 2009 הזמין ראש הממשלה ברוס גולדינג (JLP) את שני האמנים היריבים לפגישת פיוס במשרדו. מאוודו וקרטל, לבושים במיטב אופנת הדאנסהול על תכשיטיה ומשקפי המעצבים שלה, הגיעו לפסגה שכללה גם ארבעה שרים ובישוף, ועשו פוזות לעשרות הצלמים שהתגודדו סביבם. המעמד היה סהרורי משהו. אחריו, פירסם אמן הקומיקס קלוביס ב"ג'מייקה אובזרבור" - העיתון היומי המתחרה של "ג'מייקה גלינר", שכמוהו גם הוא בבעלות ג'מייקנים לבנים ממעמד גבוה - קריקטורה שבה נראה ראש הממשלה, לבוש כאמן דאנסהול, דוחה מעליו את נציג קרן המטבע הבינלאומית, ומכריז: "סליחה, יש לי פגישה יותר חשובה!"

קלוביס ביטא את רחשי לבם של רבים מהשכבה הבינונית והגבוהה בג'מייקה, שתופסים את הדאנסהול כתרבות של עניים, ואינם חושבים שראש הממשלה צריך להתעסק בזוטות כמוה, במקום בעתידה הכלכלי הלוט בערפל של ג'מייקה. אלא שראייה כזאת של הסכסוך מחמיצה את העיקר.

הדאנסהול הוא לא רק מוזיקה, זו תרבות, דרך חיים, הגדרה עצמית. הוויכוח בעד ונגד תרבות הדאנסהול אינו רק ויכוח על טעם מוזיקלי אלא קו פרשת מים בחברה הג'מייקנית השסועה.

שירת התליינים

המעמד בינוני-גבוה בג'מייקה מתנשא בבוז מעל מוזיקת הדאנסהול, המושרת בשפת הפאטווה (שפה קריאולית המורכבת מאנגלית ושפות אפריקאיות), שהיא שפת העניים. כשאסתר טייסון, אשת חינוך בולטת, קוראת ל"רומפינג שופ", אחד השירים המצליחים ביותר של קרטל המתאר אקט מיני בפירוט גרפי, "זוהמה", היא מדברת בשמם של ג'מייקנים רבים מהמעמד הבינוני-גבוה שרואים את הדאנסהול כ"תרבות נמוכה", כרעש ברברי שמייצרים העניים, ומייחסים לדאנסהול את כל מה שרע בחברה המקומית. היות שהם המעמד החזק במדינה, הפאניקה המוסרית שאחזה בהם מקבלת גם ביטוי בחקיקה. למשל, ה"Noise Abatement Act", חוק שמגביל את מסיבות הדאנסהול ברחוב על ידי מעצרים של האמנים בעוון דיבור גס. כתוצאה מהחוק, "רומפינג שופ" ושירים גסים אחרים נאסרו להשמעה על ידי ה-Jamaica Broadcasting Company שאחראית על שידורי הטלוויזיה והרדיו.

"מלחמות ה-Gully-Gaza הן סימפטום של תרבות לא סובלנית באופן אגרסיבי, שבטית ומשוסעת", כתב איאן בויין במאמר ב"ג'מייקה גלינר". "זה לא הדאנסהול שיצר זאת. היסודות היו שם לפני כן - יסודות חזקים שהונחו על ידי הפוליטיקאים שלנו ועל ידי המעמד השליט. אבל הדאנסהול חיזק אותם ונתן להם כוח". ההיסטוריון קווין אובריאן צ'אנג מסכים איתו ומקונן על ה"דאנסהוליזציה של ג'מייקה" כשם קוד להידרדרותה המוסרית לכאורה. הוא מקשר בין הז'אנר לאחוזי הילודה הגבוהים מחוץ לנישואים.

שמרנים מהמעמד הגבוה כגון טייסון, בויין וצ'אנג מפחדים לא רק מהשחתת נפשו הרכה של הנוער, אלא גם מתדמית שלילית של ג'מייקה בעולם, שעלולה להביא להברחת תיירים. אלא שבבתי המלון הגדולים בצפון המדינה, מזכירה אנני פול, תופעת הדאנסהול אינה מורגשת, וממילא התיירים מוזהרים מפני יציאה לביקור בערים. הלהקות שמקדמות את פניהם בערי התיירות נגריל ובמונטגו ביי מנגנות בוב מארלי, לא ויבז קרטל. פול מוסיפה שמשרד התיירות אינו מעוניין לקדם את הדאנסהול משום שהוא משקף את קושי החיים והעוני שמחוץ למלונות, ומעדיף לצייר תחת זאת תמונה אוטופית של אי טרופי, רסטות של שוחרי שלום ומסרים אוניברסליים של אחווה ואהבה.

מהצד השני של המתרס, כשאמני הדאנסהול שומעים כי המוזיקה שלהם מואשמת בכל הרעות החולות של החברה הג'מייקנית, הם מרגישים שעירים לעזאזל. "אין שום סיכוי ששירים על רובים משפיעים על בני הנוער", אמר מאוודו לבאז דרייסנגר מה"ווילג' וויס" האמריקאי, "את יודעת מה משפיע על הנוער? עוני. רעב. הם מרסקים את המדינה! הם גורמים לנוער לעשות פשעים! כמה זמן האנשים מתים בג'מייקה? שנים! מאז ימי בוב מארלי ועד היום, האנשים אף פעם לא הפסיקו למות בגלל פוליטיקה. והם מאשימים בזה את המוזיקה".

מי ששוברות את דפוס האהדה לדאנסהול על פי מפתח מעמדי הן נשות אקדמיה כמו ד"ר קרולין קופר והקולגה שלה ד"ר דונה הופ, גם היא מרצה באוניברסיטה של איי הודו המערביים בקינגסטון. המחקר האקדמי הרציני והעמוק שערכו בנושא, מתוך אהבה כנה לתרבות, העניק לה לגיטימציה, והגדיר מחדש את גבולות ה"מותר" ו"המכובד".

בספרה "אינה די דאנסהול: תרבות פופולרית והפוליטיקה של הזהות בג'מייקה", מסבירה דונה הופ כי דאנסהול הוא יותר מפאן ומסיבה טובה; זהו טקס שמבקש לצאת נגד דיכוי. תרבות הדאנסהול, היא טוענת, היא המקום היחיד שבו העניים, שהם יצרני וצרכני הדאנסהול, יכולים להיות בשליטה על הייצוגים שלהם בתרבות, לאתגר את מבנה הכוח הקיים, ו"להפקיע לעצמם" מרחב לאוטונומיה תרבותית, כלכלית, חברתית, ואפילו פוליטית.

לשם המחשה: כאשר קרטל אומר ב"רומפינג שופ" כי הזין שלו יותר ארוך מהנייקי שלו, והזמרת ספייס עונה לו כי ה"פוסי" שלה צר ומהודק, זהו לא דיבור וולגרי חסר משמעות, אלא "פוליטיקה של התנגדות דרך הגוף", טוענת ד"ר קופר בשיחת טלפון מביתה בקינגסטון. קופר רואה את תרבות הדאנסהול, על ההאדרה המינית העצמית והאלמנטים האלימים שבה, בתוך הקונטקסט שבה היא התפתחה: מציאות פוסט-קולוניאלית גזענית ומעמדית, שהדירה את העניים ביותר והשחורים ביותר. כך, כשקרטל וספייס מתארים בצורה גרפית את מעלליהם המיניים, ומהללים בפירוט את איברי המין הגבריים והנשיים, היא מבקשת להבין את הוולגריות כסמל של לעג לחברה ולכלכלה ששומרות את חסידי הדאנסהול בתחתית הסולם החברתי. דיבור על חלקי הגוף התחתון, שנתפסים כאזורים "נתעבים", היא מסבירה, הנו אקט של בוז.

רייב נגד הדיכוי

יותר מאשר על גלי הרדיו ובמועדונים, הדאנסהול ה"אמיתי" מתרחש במסיבות רחוב המוניות בשכונות העוני בקינגסטון. "פסה פסה", "הוט מאנדייס", ו"בלייזינג פרידייז", הם כמה מהליינים הקבועים המתרחשים מדי שבוע, ובהם רוקדים מאות אנשים לצלילים החדשים ביותר בדאנסהול. תנועות הריקוד, שנקרא "Daggering", אינן מוטלות בספק - מדובר בסימולציה של אקט מיני, עם בגדים.

אחד מהליינים, הפסה-פסה, כותבת הופ במאמרה, הוא "התקוממות" תרבותית נגד מערכת הערכים המסורתית. הצפיפות במסיבותיו, הריקודים הבוטים, השפה הוולגרית והסאונד-סיסטם העוצמתי הם "התפרצות וולקנית ובריחה רגעית מנורמות סוציו-פוליטיות בג'מייקה", ו"ייצוג אמנותי קיצוני ומלא כאב של... המציאות של שכונות העוני בקינגסטון שנוצר בתוך, על ידי, ועל גוף הדאנסהול הפרוע".

ב"רעש בדם", ספרה משנת 1994, טוענת קופר שה"זנותיות" של תרבות הדאנסהול היא התנגשות רדיקלית אך נחבאת מהעין עם הפסיביות של הנשיות הוויקטוריאנית. במקום לקרוא את המיניות הבוטה בדאנסהול, כפי שעיניים מערביות יקראו אותה, כהחפצה של המיניות הנשית, היא קוראת אותה כמיניות נשית נועזת ואסרטיבית. היא רואה את הריקוד הנשי בדאנסהול כטקס של פוריות, כפי שהיה בריקודי הנשים באפריקה ובריקודי השחורים באמריקות בעבר. היא מביאה את ליידי סו, אחת מהאמניות הוותיקות והמצליחות בג'מייקה, כדוגמה להאנשה של הארוטי בטבע. ליידי סו, היא כותבת, היא ההתגלגלות המודרנית של האלות מהמיתולוגיה האפריקאית ששרדה את העבדות, אלות כגון אושון, אלת הפוריות, או אויה, אלת הכוח הנשי.

את לא חוששת שלא יבינו אתכם? אני שואלת את אנני פול בסוף השיחה איתה. הרי הדאנסהול מגיע לכל פינה בעולם; אתן לא דואגות שיחשבו שג'מייקה היא הומופובית, אלימה, לא מתורבתת? "לא ולא!" היא עונה בלי להסס, "זו לא הפעם הראשונה שמוזיקה שיוצאת מג'מייקה הופכת לסמל גלובלי: בוב מארלי היה שם קודם, וכיום הוא סמל למחאה והתנגדות בכל העולם, ולאו דווקא בקונטקסט הג'מייקני. הגלובליזציה של הדאנסהול היא דבר חיובי", היא מסכמת. "זהו סימן להשפעה וחשיבות של ג'מייקה, וליצירתיות שלה. זהו סמל מלא עוצמה להישג האדיר של העניים הג'מייקנים".*

מחוץ לתחום

על ההומופוביה הקשה בג'מייקה, מדינה שבה הומוסקסואליות אסורה על פי החוק, ולהט"בים מוכים ומאוימים

גם אוהדי דאנסהול שרופים מחוץ לג'מייקה מרגישים לעתים אי נוחות כשהם מוצאים עצמם מנענעים את הגוף בקצב מילות שירים שמתארות אלימות ואפילו תיעוב כלפי הומואים. "בום ביי ביי אין א באטיבוי" של בוג'ו באנטון או "צ'י צ'י מן" של .T.O.K הם בין השירים הבוטים ביותר שקוראים ללא פחות מלהרוג הומואים. ההומופוביה הבוטה בשירים אלה ודומים הביאה ארגונים גאים בינלאומיים באמצע שנות ה-90 לצאת בקמפיין שנקרא "הפסיקו את מוזיקת רצח" (Stop Murder Music), ולקרוא, בהצלחה, להחרמתם של האמנים ההומופובים ברחבי העולם. עשרות הופעות של אמני דאנסהול התבטלו מאז בבריטניה, ארצות הברית, קנדה, הולנד, שווייץ ועוד. אנשי הקמפיין אף יזמו את ה"חוק לחמלה ברגאיי" (Reggae Compassionate Act), הסכם שנחתם ב-2007 על ידי אמני דאנסהול כולל ביני מן (שמאוחר יותר הכחיש שחתם עליו), קייפלטון וסיזלה. קרטל, אלפנט מן ובאונטי קילר סירבו לחתום.

בג'מייקה עצמה המצב לא הרבה יותר טוב. יחסי מין בין גברים עדיין אסורים על פי חוק, והעונש על כך הוא מאסר של עד עשר שנים, אף שהחוק כמעט שלא נאכף. בדו"חות שהוציאו "Human Rights Watch" ואמנסטי אינטרנשיונל על זכויות להט"בים בג'מייקה דווח על אלימות מילולית ופיזית כלפי הומואים, כולל הכאות, התקפות חמושות, איומים ורצח, והתעלמות של המשטרה מאירועים אלה, ואף תמיכה בהם. הארגון הלהט"בי הג'מייקני JFLAG הוא ארגון שמשרדיו ורשימות חבריו סודיים. פוליטיקאים בכירים מביעים עמדות הומופוביות בגלוי, ורק לאחרונה, כשנשאל ראש הממשלה גולדינג מדוע התנהגות הומוסקסואלית אסורה בג'מייקה, ענה "מכיוון שאנחנו מדינה נוצרית באופן קנאי... אנחנו מחויבים לערכים נוצריים שאוסרים על הומוסקסואליות".

אך יש שרואים את ההומופוביה בדאנסהול ואת הקמפיין העולמי נגדה כעוד דוגמה לחוסר הבנה תרבותית ולהתנשאות מערבית. אלנה אומנו, סופרת ועיתונאית אמריקאית, כתבה ב"ווילג' וויס" ב-2005 כי ג'מייקה ירשה את חוקי המעשי-סדום מהבריטים, וכי המערב לא הוריש לג'מייקה הומוסקסואליות, אלא הומופוביה. הומואים ולסביות חיו באפריקה בשלום הרבה לפני שהגיע האדם הלבן, היא מוסיפה.



ויבז קרטל. משתתף מספר 1 בקרב הדאנסהול הגדול


חייל ג'מייקני אוכף את ההומופוביה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו