בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נזק אגבי - המשך

כיצד קרה שארבע פצצות מרגמה שצה"ל כיוון "כלפי מטרה צבאית" בעזה, במהלך מבצע עופרת יצוקה, נחתו בלב רחוב הומה אדם והרגו עשרות עוברי אורח? צה"ל מציע תשובות, אבל הן לא תמיד עולות בקנה אחד עם הדו"חות שלו עצמו מיום הקרב, וגם לא עם עובדות נוספות שנחשפות כאן לראשונה. אגב, בעגה הצה"לית מכונה הנזק שגרמו המרגמות:

תגובות

גרסת הלוחמים בשטח לא זוכרים ירי מרגמות

ואולם, עדויות רבות של לוחמי חטיבת הצנחנים שהשתתפו באירוע, ומסמכים רבים שהגיעו לידי מוסף "הארץ" וטרם נחשפו, מציירים תמונה שונה בתכלית מהתיאור של הקצין הבכיר. איש מהמרואיינים לכתבה זו, או מאלה שמסרו עדותם לארגון "שוברים שתיקה", לא תיאר תחושות דומות של סכנת חיים. רובם אף לא זוכרים כלל ירי מרגמות לעברם. יתרה מזו: גם ברישומי כמה מיומני המבצעים ובדו"חות הסיכום הצבאיים למבצע בעזה אין כל עדות לירי של מרגמות פלסטיניות לעבר כוחות הצנחנים באל-עטטרה.

מדו"ח של מרכז האש של פיקוד דרום שלא נחשף עד כה, המתעד את איכוני ירי המרגמות והטילים מרצועת עזה, עולה שנפילות כל הפצצות שירו הפלסטינים מאזור מחנה הפליטים ג'בליה אותרו בשטח ישראל בכלל, הרחק ממיקומם של לוחמי הצנחנים. פצצה אחת נפלה באזור מכללת ספיר, קובע הדו"ח; פצצה אחרת בכיכר בגין בשדרות; והנוספות בשטחים פתוחים, בעיקר באזור קיבוץ גבים הסמוך.

במסמך אחר שהגיע לידינו, "סיכום האירועים המרכזיים", דו"ח יומי שגרתי שנכתב על ידי מחלקת המבצעים של אוגדת עזה ובו מפורטים כל אירועי היממה החולפת, מתועדים כלל מקרי הירי נגד כוחות הצנחנים באל-עטטרה ב-6 בינואר - לא רק ירי מרגמות. ממנו עולה שרק ארבעה מקרי ירי התרחשו בשעות שקדמו לירי המרגמות של צה"ל (בסביבות 15:45) - ב-08:41, 09:06, 11:59 ו-12:38. אמנם, באירוע הראשון מבין הארבעה נפצעו חמישה חיילים באופן קל, וביומן האירועים של האוגדה נכתב עליו: "בוצע ירי נק"ל (נשק קל) ופצמ"רים (פצצות מרגמה) לעבר כוחותינו". אבל מאוחר יותר התברר כי כל הפצועים נפגעו כתוצאה מירי הנשק הקל - לא מרגמה - וכך גם מצוין בכל הסיכומים המאוחרים של אירועי אותו יום.

סיכום אירועים יומי אחר, שהוכן על ידי אגף המבצעים של אוגדת עזה, קובע גם הוא כי לאורך כל אותו היום נורו בסך הכל ארבע פצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל בגזרה הצפונית של רצועת עזה, אבל שאותן נפילות היו קרובות לכוח גולני שפעל בגזרה, ולא לצנחנים. מכאן, שבאף אחד מהדו"חות והמסמכים הצבאיים המצויים בידינו לא הוזכר ירי מרגמות ממחנה הפליטים ג'בליה לעבר כוח הצנחנים באל-עטטרה באותו היום.

אגב, הקצין הבכיר, שהבהיר בתחילת השיחה, שנעשתה בתיווך דובר צה"ל, שהוא בקיא בפרטים היטב וכי ראה את "האירוע מקצה לקצה", התעקש בשתי הזדמנויות שונות שהוא התרחש בשעות הבוקר של אותו היום. גם כשהוצגו בפניו מסמכים צבאיים שקבעו כי פצצות המרגמה הישראליות נחתו ברחוב בסביבות השעה 16:00, זאת לצד עדויות חיילים ובהן טענה דומה, המשיך להתעקש, ופסק: "בוקר. לקראת הצהריים". יצוין כי האירוע התרחש בתחילת חודש ינואר, ביום בו שקעה החמה בשעה 16:52; שעת הירי, על כן, היתה לקראת דמדומי ערב ראשונים.

אמנם המלחמה, כפי שיידע לספר כל לוחם, היא ממלכת אי הוודאות, וגם השנתיים שחלפו מאז עופרת יצוקה עשויות לשחק תפקיד במסגרת הניסיון לעמוד על הסתירות לכאורה בין גרסת הקצין לדו"חות ולעדויות חייליו. אך לא מדובר כאן בחילוקי דעות טכניים בלבד. הקביעה כי כוחות צה"ל השיבו באש לעבר מרגמה שממנה בוצע לעברם ירי אינטנסיבי שסיכן את חייהם קבעה את אופי האירוע; היא זו שהיתה אמורה להצדיק את המחיר העצום שגבתה התקרית - מותם של אזרחים רבים, בהם ילדים.

הקביעה שהחיילים פעלו תחת סכנת חיים ממשית היא למעשה האיבר הראשון במשוואה מורכבת ורבת משתנים שהמפקד בשטח נדרש לשמור על איזונה בזמן עימות באזור מאוכלס. מצדה האחד, ניצב האויב והסכנה שהוא מהווה לכוחותינו. מצדה השני, אוכלוסייה אזרחית והסכנה הצפויה לה מהתקיפה. במקרים מסוימים, ירי בתגובה למצב של סכנת חיים מוחשית עשוי להיחשב לגיטימי, גם במחיר חיי אזרחים תמימים, וזו היתה עמדת הפצ"ר לגבי הירי לאל-פאחורה. בתשובת המדינה לדו"ח גולדסטון כתב ש"הגיע לכלל מסקנה כי אש המרגמות שנורתה על ידי חמאס היוותה סכנה ברורה ומיידית לכוחות הישראליים". אלא שמעדויות החיילים, הדו"חות והמסמכים עולה כאמור תמונה שונה.

לאן ירה צה"ל?

רחוב הומה, בית מגורים

גם במהלך בדיקת חלקה השני של משוואת האיזון - עוצמת הפגיעה באוכלוסייה האזרחית - מתעוררות מחלוקות מהותיות בנוגע לעובדות והפרשנות לגביהן. אפילו סביב השאלה לאן כוון הירי והיכן פגע, קיימות מחלוקות.

הקצין הבכיר שלקח חלק באירוע מצביע על אזור חקלאי הנמצא ממערב לבית הספר אל-פאחורה כעל המקום שבו זוהתה על ידי חייליו חוליית המרגמה הפלסטינית. הוא טוען כי אינו זוכר את מיקומה המדויק של החוליה, אך מסמן על תצלום אוויר שהוצג בפניו שתי נקודות אופציונליות במרחב. לטענתו, חלק מפגזי המרגמה של צה"ל שנורו לעבר החוליה נפלו שם. לגבי מקום נפילתן של יתר פצצות הוא הרבה פחות החלטי. למרות התעקשותו תחילה כי הפצצות פגעו במטרה, הוא מסכים להודות בשלב מאוחר יותר של השיחה, באופן חלקי ומסויג, כי ייתכן שפצצות נפלו גם ברחוב אל-פאחורה. "נפלו ארבע. שתיים בשטח פתוח (האזור החקלאי שסימן), ושתיים על הציר, אם אני זוכר נכון", אומר הקצין.

ייתכן שבמקום שאותו סימן הקצין בתצלום האוויר אכן פעלה חוליית מרגמות של חמאס. עיתונאי תושב מחנה הפליטים ג'בליה סיפר בשבוע שעבר, בשיחה מעזה, כי אותו אזור חקלאי המופיע בתצלום האוויר שימש לא פעם כזירה לירי מרגמות וטילים לעבר ישראל. אבל בהתבסס על שלל עדויות שנגבו מעזה, התחקיר שנעשה על ידי ועדת גולדסטון ותחקירי ארגוני זכויות אדם שונים - לא שם נפלו פצצות המרגמה הישראליות. על פי מכלול העדויות, שלוש הפצצות הראשונות נחתו בלבו של רחוב אל-פאחורה, מרחק מטרים ספורים מבית הספר של אונרוו"א. הרביעית נחתה במרפסת ביתה של משפחת ד'יב, המרוחק 50 מטר לפחות מהמקום שבו אפשר לקבוע כי פעלה חוליית המרגמות הפלסטינית.

בתחקיר פנימי מסווג שנעשה על ידי ארגון זכויות אדם בינלאומי חשוב ומוערך ניתן לראות צילומי רסיסים וזנבות פצצות שנותרו ברחוב ובבית משפחת ד'יב. בדו"ח, שהגיע לידי מערכת מוסף "הארץ", אף ניתן למצוא תיעוד של מיקום נפילת הפצצות הישראליות על פי קואורדינטות, שנלקחו באמצעות מכשיר ג'י-פי-אס. הנתונים דומים מאוד לנתונים המופיעים בדו"ח גולדסטון, כמו גם לעדויות שנאספו עבור כתבה זו מתושבים בעזה. עולה מהם כי ארבע הפצצות של צה"ל נפלו במרחק של כמה עשרות מטרים אחת מהשנייה, כשבין שתי הפצצות הרחוקות ביותר קיים מרחק של כ-160 מטר. "נקודת המכוון" - כלומר, נקודת הפגיעה הממוצעת של הפצצות - רחוקה בכ-150 מטר מהמקום שעליו הצביעו הקצין הבכיר והדו"ח המטכ"לי כמקום בו פעלה חוליית המרגמות הפלסטינית.

עדויות מצולמות למיקום נפילת הפצצות הישראליות נמצאות בסרטי הווידיאו שצולמו שניות ספורות לאחר האירוע ברחוב אל-פאחורה. הקטעים שצולמו במקום שבו נפלו שלוש מפצצות המרגמה הישראלית אינם משאירים מקום לספק: נראה בהם רחוב הומה ומוקף בניינים.

לדבריו של הקצין הבכיר, בידי צה"ל נמצא סרט שצולם במקום שניות אחדות לאחר האירוע על ידי מזל"ט ישראלי. הצגת הסרט היתה יכולה לענות על שאלות רבות, ביניהן מקום נפילת הפצצות המדויק. נציגי דובר צה"ל הבטיחו שיעשו את כל המאמצים לאתר אותו ולייצג בעזרתו את עמדתם. תחילה הם טענו שלא תהיה בעיה לעשות זאת וכי לא קיימת על סרט זה כל מגבלה של ביטחון שדה, אך לאורך יותר מחודש ימים, נדחתה הבקשה לצפייה בסרט פעם אחר פעם באמתלות שונות. נכון למועד כתיבת שורות אלו, נציגי דובר צה"ל טוענים כי הסרט לא אותר.

ההחלטה לירות במרגמה

חיל האוויר היה זמין

בתגובת המדינה לדו"ח גולדסטון נכתב שהפצ"ר מצא ש"מפקד הכוח היה מודע לכך כי פגזי המרגמה נורו מאזור מאוכלס בקרבת בית הספר של אונרוו"א. מסיבה זו נקט המפקד אמצעי זהירות מרובים, לרבות אימות צולב של מקור האש בשני אמצעים בלתי תלויים". בהמשך לא מפורטים מה היו שני האמצעים שהביאו לזיהוי חוליית המרגמה הפלסטינית שפעלה באזור רחוב אל-פאחורה. תחקיר מוסף "הארץ" חושף שאחד מהם הוא תצפית שביצעו לוחמי חטיבת הצנחנים מהחלק הדרום-מזרחי של שכונת אל-עטטרה. הקצין הבכיר שהתראיין לכתבה אישר עובדה זו. משמעות הדבר שלכוחות הצנחנים היה ככל הנראה קשר עין ישיר עם אזור בית הספר אל-פאחורה, ממרחק של כ-1,600 מטר בלבד, ובמקרה כזה הם היו יכולים לראות שמדובר באזור הומה אדם. באמצעות משקפות הם גם יכלו לזהות בקלות יחסית את החמושים ולהבדיל אותם מעשרות האזרחים ששהו ברחוב. נתון שעשוי להעלות תהיות קשות באשר לבחירה להגיב דווקא באש מרגמה.

רוב הטילים ופצצות המרגמה שנורו על ידי חמאס אותרו במהלך מבצע עופרת יצוקה באמצעות מספר מערכות מכ"ם המופעלות על ידי חיל התותחנים. הן יכולות לאתר בפרק זמן של שניות ספורות ובדיוק של עשרה מטרים את מיקום מקור הירי. המערכת גם מעריכה בקירוב גדול את המקום שבו ינחתו הטיל או הפצצה. הקואורדינטות המדויקות שמתקבלות ממערכות האיכון מועברות באמצעות רשתות הקשר המוצפנות של צה"ל אל הכוחות הלוחמים. על פי רוב, התגובה המהירה והיעילה ביותר לירי כזה היא באש מרגמות, אך רק במקרים שבהם מדובר בשטחים פתוחים. לא נדרש לשם כך קשר עין עם המטרה, ואין צורך בהגעת כוחות למקום. במהלך מבצע עופרת יצוקה נורו אלפי פצצות מרגמה בנסיבות דומות.

לטענת הפצ"ר המרגמה היתה "הנשק המדויק ביותר שעמד לרשות הכוחות הישראליים באותו זמן". הוא קבע בסיכום שלו כי "הכוח המותקף לא היה יכול לקבל סיוע אווירי באותו זמן, ועל פי דיני העימות המזוין המפקד אינו חייב להמתין לסיוע אווירי ולהאריך את משך החשיפה של חיילי צה"ל לאש האויב". הדברים מצטרפים לטענה שהועלתה בכתבה של עמוס הראל ב"הארץ" בעניין התקרית, שם נכתב מפי מקור צבאי: "הכוונה הראשונית היתה לירות טיל מהאוויר, אך הדבר לא הסתייע".

ואולם, מספר טייסים שלקחו חלק באותו יום לחימה במבצע עופרת יצוקה והתראיינו לכתבה שללו את טענת אי-זמינותם בכל תוקף. לדברי אחד מהם, "היתה נוכחות מתמדת שלנו בכל זירות הלחימה. ואפילו אם היתה תקלה טכנית באחד הכלים, או שמישהו יצא מהזירה כדי להתחמש, היו תמיד כלים בגיבוי". יתרה מכך: ביומני הלחימה מאותו היום מתוארים מספר אירועים שבהם כיוונו כוחות צנחנים מהקרקע מסוקים וכלי טיס לעבר מטרות, לעתים אפילו כדי להפיל חומה או מכשול שעמד בדרכם, לא כל שכן נגד חמושים.

גם הקצין הבכיר מספר כי אינו זוכר אירוע שבו כלי טיס של חיל האוויר לא היו זמינים עבורו באותו היום. לדבריו הם לא הופעלו נגד המרגמה הפלסטינית מפני ש"מסוק מגיע בגובה 3,000 רגל, נמצא מאוד גבוה, עומד מאוד רחוק ורואה תמונה מאוד אלכסונית ומעוותת. הסיכוי שלו למצוא את זה הוא קלוש. הם גם ייראו את המסוק ויברחו ובסוף ככה אתה לא פוגע. באמת יכול להיות שזה משהו שלעיתונאי שיושב פה בתל אביב לא נעים לשמוע, אבל אני נמצא בשטח, מי שיורה עלי אני רוצה להרוג אותו. לא להבריח אותו, לא להפחיד אותו, לא לאיים עליו. אני רוצה להרוג אותו".

עמדת הפצ"ר

תיאור רחוק מהמציאות

אין ספק כי תהליך הכוונת אמצעי טיס לעבר מטרה עשוי להימשך זמן רב שעלול לאפשר את מנוסת האויב. אך לרשות מפקדי חטיבת הצנחנים עמדו גם אמצעים נוספים. קשר העין אל המטרה איפשר להם להשתמש במגוון גדול של כלי נשק, רובם היו יכולים להיות הרבה יותר מדויקים ויעילים ממרגמה ואפילו יותר מהירים וזמינים מכלי הטיס של חיל האוויר. לחטיבת הצנחנים הוכפפו במהלך מבצע עופרת יצוקה שתי פלוגות שריון הרכובות על גבי טנקי מרכבה סימן 3. יעילותם נגד מטרות מסוג זה, בטווחים כאלו, אינה מוטלת בספק. גם טילים קרקעיים מונחים, הנחשבים אופטימליים בדיוק ובמהירות התגובה לעבר מטרות בטווחים אלו, היו ברשות הלוחמים. הם הפעילו אותם בהצלחה מרובה במהלך כל המבצע בעזה.

מרגמה, המוגדרת בתורת הלחימה "נשק סטטיסטי", היא ככל הנראה האופציה הכי פחות מדויקת. פצצה שנורית ממנה נוחתת באזור המטרה לאחר מעוף בליסטי קשתי וממושך, ובשל כך טווחי הפיזור שלה גדולים ועשויים להגיע - גם במערכות המשוכללות ביותר - לכמה עשרות מטרים. דובר צה"ל סירב למסור את טווח הפיזור של מרגמות קשת שהיו בשימוש בזמן האירוע באל-פאחורה אך בפרסומים שונים שלו צוינו נתונים הנעים בטווח של בין 30 ל-70 מטר. בשטחים פתוחים, פיזור גדול של מספר פצצות רב בשילוב עם טווח הרג גדול של רסיסים, יביאו בסופו של דבר לפגיעה במטרה. בשטחים בנויים מדובר במתכונת לאסון ידוע מראש.

המרגמה גם נחשבת לכלי נשק מיושן, שזמן תגובתו ממושך מאוד. מהרגע שניתנת פקודה לירות במרגמה לעבר מטרה, נדרש לצוות המיומן ביותר, שכבר נמצא מוכן בעמדות ירי, פרק זמן של כ-40 שניות לירי פצצה ראשונה. מרגמות הצנחנים היו ממוקמות במרחק של כארבעה קילומטרים מרחוב אל-פאחורה. זמן מעוף פצצת המרגמה בטווחים כאלו נמשך שניות ארוכות. מדוקטרינת הפעלת המרגמות של חמאס, כפי שהיתה ידועה היטב לכוחות הצבא, עולה כי בפרק הזמן הממושך מרגע איתור חוליית המרגמות ועד נחיתת פצצות המרגמה הישראליות, הסיכוי שלוחמי חמאס עדיין יימצאו בנקודת השיגור אפסי.

בתשובת ישראל לדו"ח גולדסטון נכתב שהפצ"ר מצא "כי בחירת כלי הנשק היתה נאותה בהתחשב בנסיבות. הכוחות הישראליים ירו מטח של ארבע פצצות מרגמה 120 מ"מ מסוג קשת, שנורו במהירות בזו אחר זו. פצצות המרגמה מסוג קשת מכילות מערכות מתקדמות ל'נעילה' על מטרות וניווט הפצצות לעברן".

תיאור תכונות פצצת המרגמה כפי שמביא הפצ"ר רחוק מהמציאות. פצצות מרגמה נופלות כאבן מהשמים ואין ביכולתן לנווט עצמן לעבר המטרה. על כך היה יכול לספר לו כל מי שירה לפחות פצצת מרגמה אחת בחייו. גם בספרות הצבאית המקצועית ובקטלוגים של יצרני המרגמות המובילים בעולם לא קיימת עדות לפצצות מרגמה ה"מכילות מערכות מתקדמות ל'נעילה' על מטרות וניווט".

נזקי האירוע

11 הרוגים בני משפחה אחת

מאחורי הנעלם השני במשוואה שעליה נדרש מפקד צבאי לשמור בזמן לחימה בשטח מאוכלס, עומדת האוכלוסייה האזרחית והסכנה הנשקפת לה מהתקיפה. בתשובת המדינה לדו"ח גולדסטון נכתב "בסופו של יום, קבע הפצ"ר כי הנזק האגבי שהיה צפוי לפני תחילת ירי המרגמות של צה"ל לא היה מופרז כאשר נשקל אל מול היתרון הצבאי המיועד". טענות דומות נשמעות גם מפיו של הקצין הבכיר שהיה מעורב באירוע. לדבריו, בסרט שתיעד המזל"ט זמן קצר לאחר האירוע, ניתן לספור במקום הפגיעה של פצצות המרגמה "12 עד 15 נפגעים בלבד - ככל הנראה פצועים והרוגים יחד. עולה ממנו איך הונו את גולדסטון". כמו כן הוא טוען, שבדיעבד נודע לו על ידי מקורות מודיעיניים ש"באירוע נהרגו בסך הכל חמישה עד שבעה בני אדם, מתוכם חמישה בוודאות היו פעילי חמאס", כדבריו.

ועדת גולדסטון העריכה כי נהרגו באירוע 34 בני אדם, אך היתה מסויגת באשר ליכולתה לחרוץ מספר סופי. התחקירים האחרים העלו מספרים גבוהים יותר, בדרך כלל 42 או 43 בני אדם. מתוכם ככל הנראה היו רק שני לוחמים. רוב התחקירים גם ציינו שמותיהם של 14 ילדים ונערים, עד גיל 17, שנהרגו במקום.

על פי ועדת גולדסטון, מפצצה אחת, ככל הנראה האחרונה במטח, נהרגו 11 מתוך 16 בני משפחת ד'יב, שישבו כולם באותה העת במרפסת הבית. עם ההרוגים מבני משפחת די'ב נמנו ארבע נשים וארבעה ילדים. זיאד ד'יב (22), אחד הניצולים, סיפר מאוחר יותר כי "כולם ישבו במרפסת סביב הטאבון", שעליו אפתה אמו פיתות. "אי אפשר היה לקושש עצים, אז אמא הדליקה בטאבון קרטונים שאספה בחצר". כששמע את ההתפוצצויות הראשונות באזור, רץ זיאד לעבר הבית, "כדי לוודא שאף אחד לא נפגע", כדבריו. מיד כשהגיע למרפסת נחתה הפצצה במרכז. אחיו, מוחמד, עמד לפניו. הוא ספג את רוב הרסיסים ונהרג במקום. זיאד נפצע קשה ושתי רגליו נקטעו. ימין מעל הברך, שמאל מעל הקרסול. שאר הרוגי התקרית מצאו את מותם ככל הנראה מפגיעת שלושת פגזי המרגמה הנוספים שנחתו ברחוב אל-פאחורה, אך קשה לקבוע את מספרם המדויק. בצילומי הווידיאו שנעשו במקום זמן קצר לאחר האירוע נראות כעשר גופות, אך זה אינו יכול להיות מקור מספק. המצלמות מתעדות את ההתרחשות רק באזור קטן יחסית של הרחוב ובזווית ראייה מאוד צרה. כל בני משפחת ד'יב שנהרגו לא מתועדים על ידה כלל. בסרטי הווידיאו המתעדים את ההלוויה ההמונית שנערכה ביום שלמחרת בבית הקברות בג'בליה ניתן לספור קרוב ל-40 גופות. אך אותו היום נחשב לאחד העקובים מדם שידעה עזה ולטענת מספר גורמי צבא ישראליים ייתכן שהפלסטינים "הלבישו" הרוגים מתקריות אחרות על אירוע אל-פאחורה.

ברשימת הרוגי מבצע עופרת יצוקה שנעשתה על ידי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (P.C.H.R) הנחשבת למקיפה והמדויקת ביותר, מוזכרים שמות 53 בני אדם שנהרגו באותו היום במחנה הפליטים ג'בליה. רק ליד שמות 19 מהם מצוין במפורש כי נהרגו בתקרית הסמוכה לבית הספר אל-פאחורה. גם ליד שמה של לינה כתוב כך. אך עמודת "נסיבות המוות" ברשימת ההרוגים חלקית ואינה מפורטת מספיק. כך למשל בסמוך לשמו של מוחמד ד'יב כתוב רק כי "נהרג בג'בליה" ללא כל התייחסות מיוחדת לנסיבות. כך גם לא מפורטות נסיבות מותו של אבי המשפחה, סמיר, שקיימת ודאות מלאה לגביו כי נהרג בתקרית באל-פאחורה.

תגובת העולם

מפלה במועצת הביטחון

למראה כל אותם אזרחים הרוגים העולם לא יכול היה להישאר אדיש. לראשונה מאז החל המבצע בעזה, נשמעה ביקורת כלפי פעולת צה"ל גם ממנהיגים שנחשבו עד אז לתומכים דוממים בו. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, שבזמן התקיפה היה בדמשק, בניסיון לשכנע את נשיא סוריה שילחץ על חמאס להגיע להפסקת אש, אמר לכתב "וושינגטון פוסט" כי האירוע משמש דוגמה מדוע יש להביא להפסקת אש מיידית וקבע, "הזמן עובד לרעתנו; חייבים למצוא פתרון". דובר מחלקת המדינה בוושינגטון אמר לראשונה בעקבות התקרית כי "יש להגיע להפסקת אש מיידית", וגם הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ברק אובמה, שטרם נכנס לתפקידו בבית הלבן ושמר בהתאם לכללי הפרוטוקול על שתיקה בנוגע למדיניות החוץ, חרג ממנהגו ואמר שהוא "מאוד מודאג מכך שאזרחים נפגעו במהלך המבצע בעזה וגם מהמשך ירי הרקטות לעבר ישראל". לדבריו, "לאחר שאכנס לתפקיד, אעבוד באופן אקטיבי כדי לפתור את הבעיה". מזכ"ל האו"ם באן קים מון כינה את התקיפה "בלתי מתקבלת לחלוטין", וקרא גם הוא בפעם הראשונה מאז תחילת המבצע "להפסקת אש מיידית".

עוד בטרם נודעו כל הפרטים, נתפסה התקיפה ברחוב אל-פאחורה בדעת הקהל הבינלאומית כפגיעה לא מוצדקת ולא חוקית באוכלוסייה אזרחית. אם באירועים רבי-נפגעים אחרים שקדמו לה טענו דוברי מדינת ישראל הרשמיים כי היה מדובר במטרות צבאיות לגיטימיות או שאזרחים נפגעו כתוצאה מקרבה לכוחות חמאס, באל-פאחורה - הבינו כולם - זה לא היה המקרה. נציבת זכויות האדם באו"ם, נאבי פילאי, שכיהנה במשך ארבע שנים כנשיאת בית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה שנעשו ברואנדה ושופטת בבית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג, הציעה בעקבות התקיפה להקים ועדה שתבחן אם מבוצעים בעזה פשעי מלחמה. היא אמרה במועצת הביטחון של האו"ם, "אני מזכירה למועצה זו כי הפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי עשויה להוביל לפשעי מלחמה אשר בעקבותיהם אפשר יהיה לתבוע אחריותם של פושעים אינדיבידואליים".

בעקבות התקרית נערכו הפגנות סוערות בכמה מבירות אירופה וברוב מדינות ערב. בטורונטו הותקפו נציגים ישראלים על ידי מפגינים. באנקרה הסתערו באותו הערב 2,500 אוהדי קבוצת הכדורסל טלקום אנקרה על שחקני קבוצת בני השרון ופוצצו את המשחק שהיה אמור להיערך במסגרת היורוקאפ. למחרת, גירש נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס את שגריר ישראל מקראקס.

במשרד החוץ חששו בדיוק מהרגע הזה. בכיר לשעבר במשרד מספר כי "בכל התדריכים שקדמו לאירוע נמנענו מלהתמודד עם התגובה למה שכינינו 'קללת כפר כנא'. היא ישבה לכולנו עמוק בתודעה אבל אף אחד לא היה מסוגל לחזות מתי היא תבוא ואיך נתמודד איתה". "הקללה", כדבריו, נחקקה בזיכרון מערך ההסברה של משרד החוץ בעקבות שני אירועים טרגיים שהתרחשו במבצע ענבי זעם ובמלחמת לבנון השנייה - שניהם בכפר כנא הדרום-לבנוני. בכל אחד מהאירועים נהרגו עשרות אזרחים מאש מטוסים וארטילריה של צה"ל, והמראות הקשים ששודרו מזירת האירוע בכל העולם גררו ביקורות בינלאומיות וזירזו משמעותית את סיום הפעולה הצבאית. לדברי הגורם במשרד החוץ, "זו היתה רק שאלה של זמן עד שיגיע גם בעזה האירוע שלא נוכל להסביר".

רגע המבוכה שזימנה התקרית לאנשי משרד החוץ תועד בכתבה של נעם עמית מחדשות ערוץ 2. ליאור חייט, סגן דובר משרד החוץ, נראה שם אומר דקות אחדות לאחר הדיווח מאל-פאחורה, "הנה זה מתחיל עוד פעם, הנה... כל מה שעבדנו עליו. בסופו של דבר, מה שיקבע את ההצלחה או כישלון של המבצע זה... האירוע הבודד הזה, שיקלקל לנו את כל התמונה". בהמשך הכתבה מצולמת שיחת הוועידה היומית עם כמה משגרירי ישראל בעולם, ושם מודיעים להם אנשי משרד החוץ על "צורך במסרים חדשים" בעקבות התקרית. בהמשך הם מסבירים להם שכבר אי אפשר להכחיש יותר את קיומו של משבר הומניטרי בעזה.

הגורם הבכיר לשעבר במשרד החוץ מספר כי "התוצאות העגומות", כלשונו, של התקיפה באל-פאחורה הן אלה שהביאו להחלטה לפתוח למחרת בפעם הראשונה "מסדרון הומניטרי" בן שלוש שעות שיאפשר לתושבי הרצועה להצטייד במזון ובמוצרים בסיסיים לאחר עשרה ימים של מצור מוחלט. גם ההכרזה על הקמת המטה ההומניטרי שבראשו עמד תא"ל (מיל') ברוך שפיגל נעשתה באותו היום.

יום לאחר האירוע התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון דחוף במתרחש בעזה. למחרת התקבלה במליאה החלטה מספר 1860 ה"מדגישה את הדחיפות וקוראת להפסקת אש מיידית, יציבה, שתכובד במלואה ואשר תוביל לנסיגת כוחות צה"ל מעזה". מתוך 15 חברות מועצת הביטחון, 14 הצביעו בעד. באופן חריג, ארצות הברית לא ניצבה לצדה של ישראל, ונמנעה.

פעילי חמאס שנהרגו

או שמא "פעיל חמאס שנהרג"?

חוליית המרגמות של מחנה הפליטים ג'בליה השתייכה לגדוד ההגנה הצפוני של גדודי עז א-דין אל קסאם. על פי עדותו של מקור בכיר בחיל המודיעין הישראלי זו היתה "חוליה מיומנת ומתורגלת היטב". גם הקצין הבכיר שהתראיין לכתבה זו מספר ש"בחודשים שלפני עופרת יצוקה, חמאס הראה יכולות מאוד מדויקות במרגמות 120 מ"מ. ידענו גם שאחרי שהם יורים, הם מכסים את המרגמה עם ברזנט ואז מזל"ט לא יכול למצוא אותה".

כארבע שעות וחצי לאחר האירוע הודיע דובר צה"ל "כי מבדיקות שנערכו בשעה האחרונה מתברר כי בין ההרוגים בבית הספר נמצאו פעילים מהזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס וחוליית ירי תלול מסלול שעסקה בירי לכיוון כוחות צה"ל באזור. בין המחבלים שנהרגו היו עימאד אבו עסכר וחסן אבו עסכר, פעילי ארגון טרור חמאס".

דובר צה"ל לא דייק. עימאד עסכר היה ילד בן 14 במותו ובוודאי שלא נמנה עם חוליית המרגמה. מי שכן היה זה אחיו, חאלד עסכר שמו (בן 20), המפקד האזורי של כוח המרגמות של גדודי עז א-דין אל קסאם בג'בליה. מי שעוד נהרג בהפצצה, ואת שמו דובר צה"ל לא ציין, היה אח נוסף של חאלד - ראפעת. ביתה של משפחת עסכר קרוב מאוד לבית משפחת ד'יב ש-11 מבניה נהרגו בהפצצה.

גורמי צבא ישראליים טענו באמצעי תקשורת כי רוב הנפגעים בתקרית היו לוחמי חמאס, חברים בחוליית המרגמות של ג'בליה. כך גם טוענים הקצין הבכיר שרואיין לכתבה ומקורות באמ"ן, המספקים בתגובה לפנייתנו שבעה שמות של לוחמים פלסטינים, שלטענתם נהרגו באירוע. עיתונאי בכיר בעזה שולל השבוע את מהימנותה של הרשימה וטוען ש"לא ייתכן שהאנשים האלו לקחו חלק בפעילות משותפת עם ארגון חמאס: שני בני משפחת מדהון, למשל (המוזכרים בין שבעת השמות), הם אחיו ואביו של חסן מדהון שהיה מפקד בכיר בפת"ח ונרצח בלינץ' על ידי אנשי חמאס בזמן השתלטות הארגון על הרצועה. המשפחה הזאת ידועה באיבתה לחמאס ובמהלך המבצע בעזה הם לא לקחו חלק בשום אקט מלחמתי". לדברי אותו עיתונאי בני משפחת מדהון נהרגו משום שנקלעו במקרה לרחוב.

אולם למרות העדויות על אזרחים הרוגים רבים, בצה"ל מנסים להמעיט במשמעות האירוע. הקצין הבכיר טען "אני לא מסכים שהאירוע הוא נקודת מפנה בעופרת יצוקה ושממנה ואילך היה איזה ריסון. לא יצאה אף הנחיה מטעם פיקוד דרום או המטה הכללי לשנות את המדיניות בעקבות האירוע הזה". הוא גם מתעקש לתאר את האירוע כהצלחה צבאית וקובע בנחרצות כי "זו היתה הפעם האחרונה שיורים פצמ"רים על חטיבת הצנחנים במבצע" (ביומני האירועים אשר נעשו על ידי מחלקת ההיסטוריה של חטיבת תוה"ד - תורה והדרכה - מצוינים בהמשך מבצע עופרת יצוקה לפחות עוד שני אירועים שבהם נורו פצצות מרגמה מאזור ג'בליה לעבר כוחות הצנחנים, הראשון ב-13.1 והשני ב-17.1).

הפצ"ר מצדו קבע כי תגובת צה"ל היתה "מדודה ומידתית", וכמובן שלאור מבחן התוצאה - מותם של עשרות אזרחים - קשה להסכים עם קביעה זו. בסיכום תשובת מדינת ישראל לדו"ח גולדסטון נכתב: "ישראל מכירה בכך כי למרות שההתקפה היתה יעילה בהסרת האיום על הכוחות הישראליים, היא גרמה גם לאובדן מצער של חיי אזרחים. בכל מצב, חזר הפצ"ר על ההמלצה של התחקיר המטכ"לי לנסח הגדרות מחמירות יותר בפקודות הצבא, שיחולו על שימוש במרגמות בקרבת שטחים מאוכלסים באוכלוסייה אזרחית ובקרבת מקום למתקנים רגישים".

צה"ל אינו מפרט מהן ההגדרות המחמירות שנוסחו בעקבות האירוע באל-פאחורה בנוגע לירי מרגמות בשטחים מאוכלסים. חבל שנדרשו חייהם של אזרחים רבים בשביל להגדיר מחדש את מה שאמור היה להיות טריוויאלי. מעבר לכך, אפשר היה לצפות מכוחות הצנחנים שירו את פצצות המרגמה שיפעילו שיקול דעת זהיר יותר בבחירת התגובה, המטרה, ואמצעי הנשק, גם ללא פקודה מסודרת בנושא. הם אמנם ירו לעבר לוחמי חמאס שפעלו במרחב, וגם פגעו בכמה מהם, אך איזה מאמץ הם עשו כדי להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית תמימה?

בתגובה לפניית מוסף "הארץ" בחר דובר צה"ל שלא להתייחס לטענות ולממצאים ספציפיים, כמו גם לשאלות על הסתירות לכאורה בינם לבין דברי הקצין הבכיר ודברי הפצ"ר. תחת זאת בחר להעביר אלינו את התגובות הנוגעות לאירוע אל-פאחורה כפי שהן מופיעות במסמך התשובה של מדינת ישראל לדו"ח גולדסטון - אותן התגובות השזורות בכתבה. מעבר להן, לא מסר שום מידע נוסף.*

shayf@haaretz.co.il

* סייעו בהכנת התחקיר, רוני אפרת וראעיד זועבי

כשלים במערכת הקשת

הלוחמים התריעו עליהם הרבה לפני עופרת יצוקה

על פי הודעת דובר צה"ל, מרגמת הקשת שבה נעשה שימוש באל-פאחורה נכנסה לשימוש מבצעי באפריל 2008. היא פותחה על ידי חברת סולתם, המייצרת גם את הפצצות עבור המרגמה, ומחליפה בהדרגה את מרגמות הלי"ש בעלות קוטר 81 מ"מ אשר שימשו מאז תחילת שנות ה-90 את כוחות החי"ר של צה"ל. קוטר קנה מרגמת הקשת הוא 120 מ"מ והוא מותקן באופן קבוע בתוך נגמ"ש. טווח הפצצות שלה מגיע ל-7,000 מטר ורדיוס הפגיעה, על פי נתוני חברת סולתם, עומד על 33 מטר. יתרונה הגדול של מרגמת הקשת נמצא בעיקר במערכת הכינון הממוחשבת, הנחשבת לאחת הראשונות והמתקדמות מסוגה בעולם. המערכת, כך על פי פרסומים של חברת סולתם, מבצעת כינון אוטומטי של קנה המרגמה אל המטרה, בהתאם לקואורדינטות מדויקות המוזנות למחשב. מדובר בשיפור גדול בדיוק הפצצה הראשונה וקיצור זמן תהליך הכינון בצורה משמעותית. בכל הקשור לירי עצמו, למרגמת הקשת אין כל יתרון משמעותי על פני מרגמות מיושנות.

שמה של מרגמת הקשת עלה באמצעי התקשורת בארץ בעיקר בעקבות שני אירועי ירי דו-צדדיים שמהם נפגעו חיילי צה"ל. במהלך מבצע עופרת יצוקה, עשרה ימים לאחר הירי לרחוב אל-פאחורה, נפצעו ארבעה לוחמי חטיבת הצנחנים, מהם שניים קשה, מאש מרגמה מסוג זה. בתחילת חודש ינואר השנה, נהרג סמל נדב רוטברג ונפצעו קצין ושלושה לוחמים כתוצאה מירי פצצות מרגמת קשת לעבר קבוצת פלסטינים שזוהו על גבול רצועת עזה. אך היו עוד תקלות מבצעיות כתוצאה משימוש במרגמות אלו. בתחילת יולי 2009 נהרגה נערה פלסטינית בת 17 ועוד 11 אזרחים נפצעו כתוצאה מפגיעת פגז מרגמת קשת של אחד מגדודי הנח"ל. גם במהלך אימונים התרחשו מספר אירועים בעלי אופי דומה שהסתיימו ללא נפגעים.

התחקירים הצבאיים שנעשו בעקבות האירועים, תלו את האשם בכשלים אנושיים ולא במערכת עצמה. בכל אחד מהאירועים נמצא גורם אנושי שחרג מההנחיות או ביצע טעות בהפעלת המרגמה. אך במהלך הכנת התחקיר לכתבה זו עלה כי קיים גם כשל במערכת. אי אפשר לקבוע כי כשל זה הוא הגורם לתאונות הטרגיות, אך אפשר לקבוע בוודאות שאם היה מתוקן, אולי היו יכולות להימנע לפחות חלקן.

במערכת הקשת מותקנות שתי מערכות מחשב. האחת משמשת לכינון המרגמה ולחישוב זוויות הירי; השנייה, מתוצרת חברת אל-אופ, נקראת "ציד" (צבא היבשה הדיגיטלי) והיא מאפשרת קבלת תמונת מצב בין כלל היחידות הלוחמות בזמן אמת. לדברי קצין בכיר במערך השדה של צה"ל, בשל בעיות שונות נוצר כשל (שנמנע מאיתנו לפרט מהו מטעמי ביטחון שדה). כתוצאה, חוסר התקשורת בין המערכות גורם לכך שמידע חשוב על מיקום כוחותינו וכוחות האויב מוצג רק במערכת הציד ולא במסך המחשב של המרגמה. לכן בזמן הכינון נדרשים מפקדי צוותי המרגמות להצליב בין המפות ובין הפרטים המצוינים בהן. לדברי חיילים מצוותי מרגמת קשת, הדבר נובע מחוסר היכרות מספק עם המערכות הממוחשבות ומסרבול רב של תהליכים שאינם מתאפשרים לעתים בזמן לחימה. כמה מהחיילים, שהתראיינו לכתבה זו, ציינו שהערות על הכשל הועלו על ידם בפני מפקדים בכירים בצה"ל הרבה לפני מבצע עופרת יצוקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו