בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכירו את המתנדבים החדשים: מהודו, קוריאה ודרום אמריקה

הצעירים ההודים בקיבוצים אינם עובדים זרים, אלה המתנדבים שהחליפו את הסקנדינבים והבריטים

תגובות

הוג'וול פרמר, בן 29 מהודו, אחראי על העמסת הפלפלים בבית האריזה בקיבוץ יהל בערבה. חברו קרוול, בן 22 מהעיר בודרה הצפונית, מקלף בצל ורבידה ג'ושי, בחור שתקן למדי בן 25, גם הוא מהודו, מעביר קופסאות קרטון לאריזה. הם אינם מהגרי עבודה שעובדים בשדות הקיבוץ תמורת שכר מינימום, אלה המתנדבים החדשים.

לפי נתוני התק"ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת), כ-350 אלף מתנדבים שהו בקיבוצים מאז החל הפרויקט בשנות ה-70. גל ההתנדבות אמנם שכך מאז אותו עשור, אבל כ-1,200 מתנדבים עדיין באים מדי שנה. שליש מהם באים מארצות הברית ושליש מדרום קוריאה. האחרים באים ממדינות דרום אמריקה ומהודו.

פרמר, שבהודו עבד בתיירות, אומר, "בשבילי זו חוויה אדירה לבוא לישראל. אני אוהב את האנשים ואוהב את העבודה, ואפילו מתכנן לחזור שוב, אם יאפשרו לי". מיטלי פרק, עיתונאי ממומבאי, שהתנדב ב-2007, תיאר את חוויותיו בטור שפורסם ב"מומבאי מירור" בשנה שעברה. "הגעתי מחברה היררכית ומעיר גדולה, כך שערכים סוציאליים משכו אותי", הוא הסביר. "הייתי עובד ניקיון בקיבוץ ברעם, עבודה פיסית שונה מזו שעשיתי בהודו. אהבתי את החברה, את הפשטות, את הטבע ואת החיים בקיבוץ".

אבל יש מי שבשבילם ההתנדבות היא סוג של תיירות עבודה. דייב ג'ינגש, שהתנדב בצאלים בנגב, אמר, "יש מתנדבים שבאים מהודו לקיבוץ בשביל הכסף". מזכיר קיבוץ יהל ומנהל בית האריזה, אריאל אימרמן, אומר ש"זה קשקוש. הם באים בשביל החוויה".

המתנדבים מקבלים אשרת מתנדב לשלושה חודשים. היא ניתנת להארכה עד תשעה חודשים. משרד הפנים מבקש במפורש "להקפיד שבקשות לאשרת מתנדב לא תהיינה תחליף להעסקת עובדים זרים".

הם עובדים כתשע שעות ביום בחקלאות, בחדר האוכל, בניקיון. בתמורה הם מקבלים מהקיבוץ מגורים ודמי כיס, 500 שקלים בקיבוצים השיתופיים. הקיבוצים המופרטים מגדילים את הסכום כדי לכסות את הוצאות הכלכלה, אך לאחר שהקיבוצים גילו שהיו מתנדבים שחסכו באוכל, החליפו כמה מהם חלק מהסכום בתלושי קנייה. הסכום אמנם רחוק משכר המינימום, אבל יש מי שמצליחים לחסוך ואף לשלוח כסף הביתה.

"אני שומעת על זה מהרכזים בקיבוצים", אמרה איה שגיא, מנהלת מחלקת המתנדבים בתק"ם, "אבל השליטה שלי וגם שלהם על העניין הזה מאוד מוגבלת. אם זה מה שקורה, זו לא המטרה של הפרויקט הזה".

את החיבור בין המתנדבים לקיבוצים עושים אנשי קשר, שמועסקים דרך מחלקת המתנדבים בתנועה הקיבוצית. אלה עושים מיון ראשוני בשביל התנועה הקיבוצית - המתווך בהודו הוא מתנדב ותיק שמכיר את הדרישות - משתדלים לארגן את המתנדבים בקבוצות, ומסייעים בהליך. הם גם גובים עמלה. פרמר שילם 6,000 שקל למתווך בהודו, סכום שכלל את הטיסה. העמלה שגובה התק"ם ממתנדבים הפונים ישירות כוללת גם את עלות האשרה וביטוח בריאות ומסתכמת ב-850 שקל.

בתנועה מדגישים שלא מדובר בשליחים שלה, אלא בעצמאים שעובדים עם מחלקת המתנדבים שלה. באתר האינטרנט של התק"ם מציינים כי "זו הדרך היחידה להבטיח מקום בקיבוץ מיד עם הגעת המתנדב לישראל". לדברי שגיא, "הכוונה היא לא לעשות כסף על חשבון המתנדב ההגון, אלא לתת שירות וציונות גרידא".

בעונה הבוערת, כשגובר הצורך בידיים עובדות, מציעים למתנדבים לעבוד שעות נוספות מחוץ לתוכנית. על השעות הללו יקבלו 16 שקל בשעה ביום חול, ו-24 שקל בשבתות. ועדיין, לדברי אחד המתנדבים, "בהודו, גם אם תעבוד בשתי עבודות, תחסוך סכום ששווה למאה שקל. פה אפשר לחסוך יותר".

בתק"ם מבהירים כי שום קיבוץ אינו כופה שעות נוספות, ושבכמה קיבוצים מוצע למתנדבים לעבוד שעות נוספות מתוך רצון לסייע להם ברכישת כרטיס טיסה חזרה הביתה, או להמשך הטיול בעולם.

סביב שולחן האריזה ביהל, היחסים בין הישראלים למתנדבים טובים. בזמנם החופשי הם הולכים יחד לפאב הקיבוץ, וותיקי יהל מעירים שאם בעבר המתנדבים לימדו את בני הקיבוץ הישראלים לשתות, כיום הקיבוצניקים הם שמלמדים את המתנדבים מהודו. חוץ מזה, המתנדבים משתתפים בפעילות החברתית בקיבוץ ויש להם טיולים וסמינר על ציונות בגבעת חביבה.

מה ההבדל בינם למהגרי העבודה, שחלקם באים גם הם מהודו? המתנדבים באים לזמן קצר ורובם חסרים ידע טכני, אומרים בקיבוצים. "אני שמחה מאוד שהם באים ואסירת תודה להם שהם עוזרים לנו, אבל מחר הם גם יכולים להודיע לנו: ?אנחנו עוזבים', וזו זכותם המלאה", הסבירה רכזת מתנדבים בקיבוץ בצפון. למעשה, המחויבות היחידה שלהם היא לקום בבוקר לעבודה. וגם אם מישהו שתה יותר מדי ובא לבית האריזה עם חמרמורת, זה יתקבל בהבנה. "לקיבוץ שרוצה לקבל מתנדבים אחרי שנים שהעסיק פועלים תאילנדים, אני חוזרת ומדגישה: ?תשכחו מזה'", אומרת שגיא. "שלושה מתנדבים אולי עושים את העבודה שעושה עובד זר אחד".

אז בשביל מה הם צריכים את זה? "קיבוצים רוצים להרגיש שוב צעירים ורוצים את האוניברסליות של המתנדבים, את החיות הזו", אומרת שגיא. "מתנדבים דורשים יותר אנרגיה, צריך לדאוג לתנאים, לטיולים, לחופשים ולא כל קיבוץ מוכן להכניס את עצמו לזה. חלק אומרים: ?לא מתאים לנו להיות גננת'".

בכנס רכזי מתנדבים של התנועה הקיבוצית, לפני כחודש, הסביר אבי כהן, רכז המתנדבים בקיבוץ אלמוג, ש"כמו שהתנועה הקיבוצית השתנתה, גם היחס לפרויקט הזה השתנה". יש קיבוצים שאיבדו את הלהט, לדבריו, "אבל בעיני, המתנדבים הם שגרירים של המדינה ובשביל זה נוצר הפרויקט הזה, לא בשביל עבודה זולה". *



מתנדבים אורזים פלפלים בקיבוץ יהל. תשע שעות עבודה ביום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו