בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדברים שאסור לסטודנטים בבר-אילן להגיד

סטודנטים בבר-אילן שניסו למחות על אי-קידומה של מרצה, גילו שיש דברים שאסור להגיד

תגובות

בשבוע שעבר פורסמו ב"הארץ" טענותיהם של שני מרצים באוניברסיטת בר אילן, ד"ר מנחם קליין וד"ר אריאלה אזולאי, על כך שלא קודמו לדרגת פרופסור מכיוון שהביעו בפומבי את דעותיהם השמאלניות. ד"ר אזולאי, מרצה בעלת שם המלמדת זה עשור בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, הודיעה לתלמידיה כי משמעות ההחלטה היא הפסקת עבודתה. מאז, חיפשו הסטודנטים דרכים להביע את מחאתם - בעיקר בתכתובת בדואר אלקטרוני.

להפתעתם, גילו הסטודנטים כי יש מי שמנסה למנוע מהם להביע את דעתם: ראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, פרופ' אבי שגיא, שדווקא עמד לצד אזולאי ואף הגיש בשמה ערעור על ההחלטה. במכתב ששלח בשבוע שעבר לסטודנטים, הבהיר שגיא בנחרצות: "אני דוחה על הסף את האתוס של פאריס של שנות ה-60. אם איש מכם חושב שאוניברסיטה היא מרחב ציבורי של הפגנות ושיח סימטרי (בין האקדמיה לתלמידים) - הרי שהוא טועה טעות מרה".

איש אינו חולק על כך שהסמכות האקדמית נתונה לאוניברסיטה, אך האם לסטודנטים לתארים מתקדמים אסור להביע את דעתם על הפסקת העסקתה של מרצה נחשבת? "תלמידים עדיין אינם קהילת הידע המדעית, עדיין אין להם כלים לשיפוט אקדמי ובוודאי להשתתף בהליכי קידום", הבהיר להם שגיא את מעמדם. "אנו באוניברסיטה מקימים מקדש של ידע ומורי האוניברסיטה הם 'כוהני' הידע".

מי שחשב להתווכח עם תפיסה זו, נתקל באיום חריף: "לא תהיה שיחה ביני ובין התלמידים (בנושא)... דלתי ודלתות המורים האחרים יינעלו בפני תלמידים שלא יבינו את מעמדם". ועוד הוא כותב: "אלו מביניכם הקוראים להפגין או למחות חייבים לדעת... אם מישהו מכם יהפוך את התוכנית לשדה מערכה מסוג זה, הוא יועמד מיד על מקומו. ובמקרים חמורים לא אהסס לנקוט נגדו הליכים משמעתיים". אחר כך הוסיף איום מפורש אחר: "אני מצפה מכל מי שהסית והדיח לבוא חשבון עם עצמו ולא להתחמק מהעניין. חלק מהמסיתים והמדיחים אמורים להיות מונחים על ידי אישית. עד שהם לא יכירו בטעותם, אני משהה את הנחייתי".

בניגוד למקרה של ד"ר קליין, פרופ' שגיא משוכנע שבהחלטת האוניברסיטה בעניין ד"ר אזולאי "לא היתה הטיה פוליטית". הוא מוסיף ש"אדם החי במערכת ומקבל את העולה על עצמו, חייב לקבלה גם כשההכרעות אינן לרוחו... לכן אני מכופף עצמי בענווה בפני המערכת, כועס, עצוב ומודאג, אבל יודע שפגיעה באקדמיה חופשית והפיכתה לשדה מערכה פוליטי או ציבורי עלולות למוטט אותה".

סטודנט בתוכנית אומר כי "מוזר שבתוכנית לתלמידים מצטיינים בתארים מתקדמים, שמקדשת פלורליזם וביקורת, יש כל כך מעט סובלנות למחאה על פיטורי מרצה כה מקצועית". מנגד מספר סטודנט אחר, כי "אי אפשר להטיל ספק ביושר המקצועי והאתי של אבי, שנלחם עבור אריאלה. אחרי שהוא קבע שלא מדובר בהחלטה פוליטית, תחלופת המיילים ירדה בשיעור ניכר".

המכתב עורר סערה גם בין מרצים באוניברסיטאות. "בשנים הרבות שאנחנו מלמדים, לא נתקלנו במעשה אלימות פומבי כלפי סטודנטים כמו מכתבך... המהווה עוד נדבך בהתקפה נגד חופש המחשבה והביטוי בישראל", כתבו המרצים ניב גורדון, ניצה ינאי וניצה ברקוביץ מאוניברסיטת בן גוריון לשגיא.

פרופ' שגיא וד"ר אזולאי ביקשו שלא להגיב על הדברים.



פרופ' שגיא. דלת נעולה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו