בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בחמ"ל של ויקיליקס

על שישה מחשבים בחדר לא מאובטח בלונדון מאוחסנים מאות אלפי המסמכים שהביכו ממשלות ברחבי העולם. ביקור בחמ"ל שבו שוקדים עיתונאים על מסמכי ויקיליקס

תגובות

דייוויד לי לוחץ על ידית הכניסה ונכנס לחדר. הוא לא טורח להקיש מספרים מוצפנים של מערכת נעילה מתוחכמת. הוא גם לא מתבקש להציג תג זיהוי, כמצופה בנסיבות כאלה. גם אין במקום מצלמה סודית. בפשטות הוא נכנס לחדר. בחודשים האחרונים התבשל שם אחד הסקופים הגדולים והחשובים בתולדות העיתונות - הדלפות מסמכי משרד החוץ האמריקאי באתר האינטרנט "ויקיליקס".

החדר ממוקם בבניין "קינגס פלייס" המודרני, לא הרחק מתחנות הרכבת הגדולות סיינט פנקראס וקינגס קרוס בלונדון. לפני כשנה העתיקה לשם את משכנה מערכת היומון הבריטי הוותיק "גרדיאן". גרדיאן, כמו רוב עיתוני האיכות בעולם, נאבק על קיומו בעידן התקשורת הדיגיטלית. המאבק קיבל בחודשים האחרונים רוח גבית, בזכות פרסום חלק מהמסמכים החסויים של צבא ארצות הברית ומשרד החוץ בוושינגטון, שהשיג אתר ההדלפות ויקיליקס וחלק עם כמה עיתונים חשובים.

עם כניסתנו לחדר, עטה לי חיוך רחב. "ברוך הבא לבונקר", אמר, והציג את שותפו ועמיתו, לוק הארדינג. לי, בן 65, עיתונאי ותיק, עומד בראש מערכת התחקירים של העיתון. הארדינג, הצעיר ממנו בשני עשורים, הוא כתב העיתון במוסקבה. מאז נובמבר שהה במטה בלונדון, לאחר שגורש מרוסיה. הרשויות לא אהבו את הביקורת שמתח על השלטון. בין השאר תיאר את רוסיה כ"מדינת מאפיה".

במרכז החדר שני שולחנות ועליהם מונחים שישה מחשבים עם מסכים גדולים. בתוך המחשבים מאוחסנים קבצי המסמכים המודלפים, שגרמו לסערה הגדולה בחודשים האחרונים. מאז חודש יולי האחרון שקדו השניים על פיצוח אלפי מסמכים, שנערכו ופורסמו בהבלטה בעיתון. החודש יצא לאור ספרם המשותף, הנושא את שם מייסד האתר מעורר המחלוקת: "ויקיליקס: מלחמתו של ג'וליאן אסנג' בסודיות".

את המסמכים הדליף לפני יותר משנה ברדלי מנינג, טוראי בן 23 מאוקלהומה, ששירת ביחידת מודיעין של צבא ארה"ב בעיראק. לאחר מעשה סיפר שמניעיו היו אידיאולוגיים-פוליטיים ושביקש "לספר לעולם את האמת ולחשוף את השקרים של ממשלתי".

מנניג הופתע לגלות עד כמה התרשל מנגנון ביטחון השדה בהגנה על סודות המדינה. חדר המבצעים הסודי שבו שירת כאיש מחשבים היה אמנם מאובטח בצופן בן חמש ספרות, אך כל אחד יכול היה להקיש על הדלת ולהיכנס. כך, בבסיס מודיעין במדבר, 50 קילומטרים מבגדאד, הוא העתיק רבע מיליון מסמכים חסויים על דיסקים פרטיים, שנצרבו עליהם לפני כן שירים של הזמרת ליידי גאגא.

בין היתר, היו שם קובץ מסמכים וסרטון וידיאו מהמלחמה בעיראק, מסמכים מהמלחמה באפגניסטאן והקובץ המרכזי, שהכיל כרבע מיליון תכתובות בין דיפלומטים אמריקאים ברחבי העולם לבין המטה בוושינגטון.

מנינג לא תיכנן מראש מה יעשה במסמכים. אבל אז ראה בעיניו שוטרים עיראקים עוצרים חפים מפשע ומענים אותם. מפקדו, שלפניו התלונן על כך, אמר לו שלא יתערב בעניינים של אחרים. בשלב זה הבין, לדבריו, שהמערכת אטומה ולא-צודקת, וגמלה בלבו ההחלטה לעשות מעשה.

הוא התרשם מאתר ההדלפות "ויקיליקס" ויצר קשר עם מפעילו, ג'וליאן אסנג', שאותו הגדיר "אוסטרלי מטורף בעל שיער לבן, שלא יכול להישאר הרבה מדי זמן במדינה אחת". לאחר חילופי מסרים חשדניים מצאו אסנג' ומנינג, שניהם מומחים להצפנה, שפה משותפת. בחורף 2009, באמצעות שיחות ועידה מוצפנות באינטרנט, העביר מנינג לאסנג' את כל החומר שאגר על הדיסקים.

גם לאסנג' לא היה ברור איך ומתי יעשה שימוש במידע הסודי והנפיץ שקיבל. במארס לפני שנה הוא בא לנורווגיה לנאום בוועידה בינלאומית של עיתונאים חוקרים. אסנג', כהרגלו, היה לבוש ברישול רב, מעילו החום רכוס עד הצוואר, שערו המאפיר מפוזר. ידיו לא משו מתיקו. בתיק נשא כמה מחשבים ניידים, כבלים, כרטיסי סים ומכשירי טלפון ניידים.

המפגש

אורח נוסף בוועידה היה דייוויד לי מגרדיאן. לי ואנשיו היו בין הראשונים בעיתונות הממוסדת שהבחינו באוסטרלי המוזר ובאתר ההדלפות שלו. הם גם זיהו את הפוטנציאל הגלום בו, ככלי לניפוץ הסודיות של ממסדים פוליטיים, צבאיים וכלכליים, ואת יכולתו לעקוף מנגנונים משפטיים.

שנה לפני כן שיתפו העיתון והאתר פעולה. צו שהוציא שופט בלונדון מנע מהעיתון לפרסם תחקיר מקיף על ניסיונות בנק ברקליס להונות את רשויות המס. בתגובה העביר גרדיאן את כל המסמכים שהיו ברשותו בפרשה זו לוויקליקס, שפירסם אותם.

לאחר הרצאתו בוועידה ובתום סעודה דשנה, שכללה בשר איילים והרמת כוסיות בסגנון ויקינגי, פנה אסנג' ללי ושאל אותו אם הוא רוצה לראות משהו. בשלוש לפנות בוקר נכנס אסנג' לחדר של לי, הוציא מתיקו את אחד ממחשביו, הקיש קוד סודי ועל המסך עלה סרטון וידיאו בשחור-לבן.

לי סיפר כי זה היה אחד המראות המזעזעים שראה מעודו. בסרטון מתועד ירי שביצע ב-2007 מסוק תקיפה אמריקאי על קבוצת אנשים בבגדאד, חלקם חמושים. בין 12 ההרוגים בתקרית היו אזרחים, שניים מהם עיתונאים. בהמשך נשמעת שיחה בין שני הטייסים. אחד מהם הזהיר מפגיעה בילדים. הטייס השני אמר ברשת הקשר: "זו אשמתם שהם מביאים את ילדיהם לשדה הקרב".

אסנג' רמז שהסרטון הוא רק קצה הקרחון של מטמון מידע אדיר המצוי ברשותו. לי לא הצליח לשכנע אותו לתת לעיתונו את הסקופ של פרסום הסרטון. אסנג' עשה זאת בעצמו כעבור כחודשיים, באתר ויקיליקס.

גרדיאן לא הרפה. אנשיו המשיכו לחפש את האוסטרלי שנע ונד ממדינה למדינה. הם איתרו אותו שוב בקיץ האחרון בבריסל. ניק דייוויס, תחקירן ראשי ואחד הכוכבים של היומון, רדף אחרי אסנג', עד שהצליח להושיב אותו למרתון שיחות שנמשך שש שעות בבית קפה של בית מלון. בסיומו נטל אסנג' מהשולחן מפית מוכתמת בקפה של בית המלון ליאופולד ושירבט במהירות כמה ספרות ואותיות. "הנה, זה שלכם", אמר. זו היתה סיסמת הכניסה לאתר האינטרנט שבו איחסן את המסמכים. כך נולדה העסקה שהביאה לעולם את חשיפת המסמכים.

שני הצדדים הסכימו שישותפו בעסקה גם נציגי "ניו יורק טיימס" האמריקאי ו"דר שפיגל" הגרמני. אסנג' היה מעוניין בחשיפה בכלי תקשורת אמריקאי גדול וחשוב. גרדיאן רצה בכך כי חשש שאם יהיה לבד במערכה, ממשלת ארה"ב תפנה לבית המשפט האנגלי וזה יוציא נגדם שוב צו איסור פרסום. אסנג' השתכנע גם מטענת גרדיאן שלשבועון הגרמני יש כסף רב שיוכל לסייע במימון החשיפה. אסנג' והאתר שלו לא קיבלו תשלום מהעיתונים תמורת המסמכים.

כך, בחודש יולי שעבר, מצאו עצמם נציגי שלושת העיתונים ב"בונקר" בלונדון. אסנג' החשדן דרש מאנשי גרדיאן שיתייחסו לפגישה כמבצע מודיעין סודי, והראה להם באיזו קלות הוא פורץ לדואר האלקטרוני שלהם. הם הבטיחו לו לנקוט אמצעי זהירות בשימוש בטלפונים ולהצפין את תקשורת המחשבים, אך ללא הצלחה. "ניסינו לשמור על קיומו של הבונקר ועל העבודה החשאית שלנו בסוד", צחק לי. "אבל נראה שעיתונאים לא ממש יודעים איך לעשות את זה". בתוך זמן קצר ידעו לא מעט מעובדי גרדיאן ש"משהו גדול" - סקופ עיתונאי חסר תקדים - מתבשל בחדר הסודי.

בחלוף כמה חודשי עבודה בבונקר פירסמו שלושת העיתונים את המסמכים. לאלה הצטרפו גם "לה מונד" הצרפתי ו"אל פאיס" הספרדי. המסמכים הביכו מדינות רבות. הם גילו, בין היתר, שמנהיגי מדינות ערביות תמכו בפתרון צבאי לגרעין האיראני וכללו התבטאויות לא-דיפלומטיות של שגרירים אמריקאים בעולם נגד מנהיגים שונים. מסמכים שעסקו בתוניסיה וחשפו את השלטון המושחת במערומיו תרמו בהמשך להתקוממות הרחוב. ההפיכה במדינה כונתה "הפיכת ויקיליקס הראשונה".

אבל זו טיפה בים. רוב המסמכים לא נחשפו עדיין. אסנג' הסתכסך בינתיים עם "ניו יורק טיימס" בשל דיוקן לא מחמיא שפירסם עליו, ורב גם עם גרדיאן, משום שסירב להפסיק את הקשר עם העיתון האמריקאי. דייוויד לי, שבביתו לן אסנג' שבוע, הוא "שנוא נפשו". כנקמה העביר חלק מהמסמכים שברשתו למתחרה השמרני "דיילי טלגרף".

המעצר

טוראי ברדלי מנינג נעצר במאי. מיד לאחר שאסנג' פירסם את הסרטון מבגדאד, סבל מנינג ממתח נפשי והיה על סף התמוטטות עצבים. בצר לו הוא יצר קשר עם אדריאן למו, פורץ מחשבים מפורסם, שנדון למאסר על תנאי בשל פריצה למחשבי ניו יורק טיימס. בהדרגה התוודה מנינג שהוא זה שהדליף לאסנג' את החומר. למו בגד בידידו מהרשת, והסגירו לשלטונות הצבא. מאז הוא כלוא לבד בתא שגודלו שני מטרים על ארבעה, בכלא בווירג'יניה, ממתין לפתיחת משפטו.

גם אסנג', ילד הפלא הטכנולוגי, ממתין למשפט. אבל תנאי המעצר שלו נוחים בהרבה. הוא שוהה בחודשים האחרונים ב"אלינגהאם הול", אחוזה כפרית בנוף המוריק של מחוז נורפולק במזרח אנגליה. בית משפט שיחרר אותו בערבות בתנאי מעצר בית, לאחר שנעצר בנובמבר, לפי צו התביעה בשוודיה, שם הוא חשוד באונס. בשבוע הבא יתקיים הדיון על הסגרתו. אסנג' ומנינג, אגב, לא התראו מעולם פנים אל פנים.

האחוזה שבה שוהה אסנג' שייכת לוון סמית, שהיה קצין בגדוד מובחר של הצבא הבריטי. לאחר שחרורו הפך לעיתונאי ותיעד את המלחמות בבלקן, בעיראק ובאפגניסטאן. כשהתעייף הקים בלונדון מועדון לכתבים זרים שבו הגיש להם ממטעמי הגידולים האורגניים בחוותו.

אסנג' בא למועדון והפך אותו לביתו. בין האוסטרלי השמאלני להרפתקן הבריטי, תומך במפלגה השמרנית, נוצרה כימיה שהתפתחה לידידות מוזרה. אסנג' וששת חסידיו מגואטמלה, איסלנד ובריטניה, העתיקו את מעונם מרצפת המועדון לאחוזתו.

פורשים מאוכזבים מהחבורה של אסנג', ובהם מי שהוגדר סגנו הגרמני, דניאל דומשייט-ברג, שפירסם אף הוא ספר, מתארים אותו כאדם שתלטן שהקים כת ודורש מחבריה לסגוד לו. עם רוב הנשים בקבוצה היו לו קשרי מין. האירוניה הגדולה היא שאסנג', אביר חופש הביטוי, שבעיניו "הכל דליף", החתים את כל העובדים בארגון שלו על מסמך האוסר מסירת מידע. מי שיפר הוראה זו צפוי לתביעה של 12 מיליון לירות שטרלינג (כ-91 מיליון שקלים). לאסנג, בן 40, היתה ילדות עשוקה. מגיל צעיר היה האקר. ב-1996 נשפט בשל כך באוסטרליה, וקיבל עונש קל. ב-1999 הקים את האתר ההדלפות ויקיליקס.

איפה ג'וליאן?

לאחר המפגש עם אנשי גרדיאן, נסעתי לאלינגהאם הול, כדי לשאול את אסנג' על שתי נקודות בעייתיות בפעילותו: קשריו התמוהים עם איראן ועם יהודי מומר מכחיש שואה. הוא סירב לצאת ולפגוש אותי. גם שרה האריסון, הדוברת והחברה שלו, לא השיבה לפניותיי.

בנובמבר ביקר אסנג' בז'נווה כאורח "המכון הבינלאומי לצדק, שלום וזכויות אדם", ונאם בהרצאה מטעמם. מבעד לחזות התמימה של הארגון הזה מסתתרת ממשלת איראן, שמממנת את פעילותו. אסנג' סיפר בגאווה לאנשים ששוחחו עמו כי הסכים לנסוע לז'נווה רק תמורת 20 אלף יורו (כמאה אלף שקל). האם זה אומר שאסנג' הוא סוכן של איראן? כנראה לא. יותר סביר, כפי שאמר דייוויד לי, שהוא חסר עכבות מוסריות והוא מוכן לקבל כסף מכל מקור - ובלבד שיצליח לממן את הפעלת ויקיליקס.

כך גם ביחסיו עם אנשים מפוקפקים. כתבי גרדיאן גילו, לתדהמתם, שאסנג' מינה את ישראל שמיר, ישראלי-רוסי מכחיש שואה ואנטישמי, לנציגו הרשמי במוסקבה והעביר לחשבונו בבנק בלטביה כ-2,000 יורו (כעשרת אלפים שקל). "הזהרנו את אסנג' שלט להסתובב עם אנשים מפוקפקים", סיפר לי, "אבל הוא לא שומע לאיש".

בהקדמה לספר החדש סיפר עורך גרדיאן, אלן רוסבירג'ר, כי הדף לחצים של הממשל האמריקאי ופירסם את החומר. אסנג', לדבריו, הפך "מדמות שולית שהוזמנה לוועידות האקרים, לאויב מספר אחת של אמריקה. בעיני כמה אנשים הוא משיח התקשורת החדשה, בעיני אחרים הוא טרוריסט קיברנטי".

כשרשויות החוק לא הצליחו להפליל את ראש המאפיה אל קפונה הן כלאו אותו על עבירות מס. כעת נותר לראות אם ארה"ב תנקוט שיטה דומה עם אסנג' ותעצור אותו לא על חשיפת סודותיה, אלא בגלל חוק שוודי מוזר הקובע שקיום יחסי מין בהסכמה, אך בלי קונדום, הוא מעשה אונס. *



ג'וליאן אסנג' הוא אביר חופש הביטוי בעיני אוהדיו וטרוריסט קיברנטי לדעת מתנגדיו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו