בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | מסקנות לקראת יום ההולדת

אדם ראוי לו שיסתכל על עצמו בכל מראה חולפת. להתבוננות פנימה, ממש עמוק, שמור יום אחד בשנה

תגובות

השבוע מלאו לי 32. חתיכת גיל. זה אמנם לא 42, אבל בינינו - זה גם לא 22. ולפעמים, אודה לבושתי, אני נוהג לחשוב על עצמי כעל בן 22. עבודתי הארעית ושעות הבטלה הלא-מעטות מסייעות לי בעניין. יותר מזה - כשהנחתי זו לצד זו שתי תמונות שלי, האחת מלפני עשור בערך, והשנייה צולמה לפני חצי שנה, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שלא הזקנתי במראה כמעט בכלל, ואפילו יפיתי עם השנים. אני ירדנה ארזי.

"זה מרוטש", מזכיר לי טל ברמן (37), "התמונה מלפני חצי שנה זו התמונה שהופיעה בקמפיין לתוכנית שלנו, והיא מרוטשת לגמרי".

מממ... זו האמת לצערי. התמונה הזאת עברה ריטוש עמוק, במסגרתו נמחקו קמטי, עודנו תווי הפנים שלי, וכולי נצבעתי בגוון בז' רווי ומחמיא שגורם לי להיראות צעיר בחמש שנים לפחות מכפי גילי, ואף גם לטיני. אני מזכיר לי בתמונה את ריקי מרטין, עוד בימים שהיה מנענע את האגן לכל מיני בחורות. עכשיו הוא משמין ועושה ילדים. בקרוב אצלי.

אינני אדם של דיכאונות יום הולדת וחשבונות נפש של גיל. אני נוטה לחשוב שדווקא אלה שנפשם היא פנקס חשבוניות אחד גדול, הם הקלים ביותר לשמח בימי הולדת. קצת תשומת לב, כמה מתנות ראויות, ונשמתך האפלה מקבלת יום אחד של חופש מעצמה. מגיע לה. המסכנה נהנית מפחות הטבות מהאורזות בעוף העמק.

ובכל זאת, משהו בגיל הספציפי הזה, בספרה הזוגית שמסיימת אותו, בליאות הזאת שבה הוא מבוטא בקול רם, בתחושה הכללית של ימי ביניים, בכל ההריונות שהוא מביא עמו, בסחרורים הנדל"ניים שמסביב - שלח גם אותי אל מחוזות ההתבוננות פנימה.

להלן מסקנותי:

אני אדם בוגר (1) - השנה איחדתי בין חברי השונים לחגיגות יום ההולדת. זה מהלך מאוד בוגר בעיני. זו הפעם הראשונה שבה שברתי את קירות המידור ויזמתי בעצמי את האיחוד בין קבוצות החברים השונות.

"כולכם דוחים", הסברתי לאחד מחברי (42) כשהתייעצתי איתו בנוגע לאירוע, "כולכם שיפוטיים, רעים ורכלנים. ודאי תמצאו על מה לדבר". קיימתי אפוא את ועידת הפסגה החברתית הזאת על אף שידעתי שיידרשו קרוב למאתיים שיחות פוסט למחרת, בהן כל אחד מהנוכחים יסביר לי מדוע המתנה שלו היתה הכי יוקרתית, וכל אחת מהנוכחות תטען שהיא היתה הכי רזה.

"ואתה יודע מה הדבר הכי חשוב ויפה שיש לכולנו במשותף?" אמר החבר, "אתה, כמובן". סתם, הוא לא אמר את זה. לא אכפת לי. טור של אמא שלו?

אני אדם צעיר (1) - האם העובדה שאני חווה הזדהות עמוקה מול סדרות המיועדות לבני נוער, אינה לבדה עילה לטעון כי אני פיטר פן מודרני? לדעתי ממש כן. האזינו פעם לנאום שלי שבו אני משבח את העומקים הרגשיים ב"Glee" חוץ מהדמעות שמתלוות לזה, מדובר בנאום מאוד משכנע. והם כולם נראים לי מאוד מאוד בוגרים וגדולים ותבוניים ממני. אגב, גם חיילים נראים לי ככה.

חוץ מזה, קראתי השבוע ב"פנאי פלוס" שהשחקנית גבריאל קרטיס, הלא היא אנדריאה הבלויה מ"בברלי הילס 90210", חגגה יובל שנים. מה שאומר שכבר בעת שידור הסדרה היא היתה בת משהו כמו 283, ולכן כנראה נראתה כמו סבתא של ברנדון. זה לא מפתיע לפיכך שפרק של הסדרה בשידור חוזר, עדיין מעורר אצלי הערצה ויראת כבוד של אח קטן. תזכורת לעצמי: לבדוק מתי עולה האיחוד של "עניין של זמן".

אני אדם בוגר (2) - השריפה באיקאה לא ממש ריגשה אותי. פקדתי את איקאה אך שבוע לפני שהפכה למדורה, כך שאני לא במצב אידיאלי להתנשא על המקום, אבל בחיי שקניתי רק מגבות. שחורות. שחורות כמו לבי. זה המקום היחיד שאפשר למצוא בו מגבות רחצה שחורות וגדולות, ויש לי חיבה מסתורית ובלתי מוסברת (או דווקא מוסברת) למגבות האלה. עם זאת, לפרוטוקול, לא קניתי שום גרוטאת פורניר שמתהדרת באיזה תואר אצולה שוודי מטופש - לא כוורת ספרים, ולא פתרון מידוף, ולא שום דבר שנועד לערוך את חיי העלובים בתוך שידה. ימי איקאה שלי חלפו. הם חוזרים כידוע כאשר אתה נקרא לרהט חדר ילדים, אז אולי זה בעצם גם סימן לכך שאני צעיר. בכל מקרה כדאי שאני אפסיק כעת לדבר סרה באיקאה המתה. זה יהיה הדבר הבוגר לעשות.

אני אדם צעיר (2) - הפרצוף שלי עדיין מונח במקומו. וזה לא דבר מובן מאליו. פעם הייתי עם חבר (33) בסופר-פארם, ומישהי (58 בערך) שמתבזבזת שם כדיילת יופי, בעוד שלמעשה היא מאסטר שיווק ברמה של מיקרוסופט, הסבירה לנו שבעוד שנשים חוות תהליך הזדקנות, אצל גברים הפרצוף נופל בן לילה. ולכן כמובן כדאי שנקנה את הקרם וכו'.

תראו, אני יודע שזה נשמע מוזר. בחיי שזה נכון. דעו לכם שהחבר הזה שלי יצא עם מישהו (35) באותה תקופה, ואכן בוקר אחד הוא גילה שפניו של הנ"ל נפלו. פשוט ככה. כאילו נפל לו הארנק בסינמה סיטי והלך לאיבוד. הם נפרדו בלי קשר לזה, נדמה לי. מאז אנחנו מכנים את השקיות מתחת לעיניים על שם אותו אקס, כך שאי אפשר לומר שהמסכן לא השאיר אחריו דבר, וגם מקפידים להשתמש במוצרים איכותיים, ולבדוק מקרוב את פנינו מול כל מראה של חדר שירותים או מעלית.

זה המקום לציין שמלבד אחי הצעיר (24), באותו אירוע יומולדת היסטורי ורב משתתפים, הייתי אני, על כל 32 החורפים הגשומים והאפורים שצברתי, האדם הצעיר ביותר בשולחן.

"ואין ספק", מסכמת חברה (38), "שאני נראיתי הכי טוב".

אמרו לי מי הם חברי, ואולי בעוד שנתיים ארוכות של פסיכואנליזה, אומר לכם מי אני.

aviad.kissos@gmail.com



יול ברינר כריסטין קאופמן וטוני קרטיס, על הסט של 'טאראס בולבה', 1962



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו